בקיצור ולעניין ... התאכזבתי מאד ... ובתור אחד שחשב שיקנה את כל הסדרה ... חסכתי לי אלפי שקלים ...

נדב.

~ כותבת פה את הביקורת לכל הסדרה ~

פה למטה כתוב "* אנא הקפד שלא לחשוף פרטים מהעלילה, ואם אתה עושה כך ציין זאת במפורש לטובת אלו שטרם קראו"
אני בספק איזה ספויילרים יכולים להיות בשביל ספר כזה... אם ניתן לכנות אותו ספר. רציני עכשיו, זה פשוט גיבוב של אירועים שקורים לילד מטומטם רודף בנות, עם חבר עוד יותר מטומטם שמטומטם א' מנצל כל חייו.
רציני-הספרים הראשונים עוד היו מושקעים. איכשהו. כלומר הם עוד היו "ספר שקוראים שמשעמם" אבל אני לא בטוחה אם יש בכלל קטגוריה לסוג כזה של ספר.
הספרים האחרונים פשוט.. כאילו... מחורטטים. אבל ממש. יושב לו איזה אחד באמריקה, מגבב שטויות, וילדים בכיתה ג' קוראים את זה.
עכשיו, יש סיבה ליהנות מהספר, הוא די מצחיק, לא בקטע של קורע אבל כן...
כאילו, אני יכולה להבין למה אנשים קוראים אותו אבל לא יכולה להבין למה הוא הצליח בקנה מידה כזה ולמה אנשים מעריצים את הספר.
ספר שקוראים כשמשעמם ו\או רוצים להרדם.ממש לא מעבר לזה.

אני יודעת שיצא לי קצת מעורבב, בכל זאת כמעט שתיים בלילה.
ביי

הספר כל כך הצליח, והסופר כל כך מפורסם ונחשב לאישיות גאונית, בעיני רוב העולם.
בעיני לא.
הספר יומנו של חנון הוא ספר תת רמה, ספר שכאילו מצחיק אותך אבל הוא בעצם משעמם כל כך, והדבר היחיד שמציל את הספר זה שאחרי 2 שורות מגיע איזה איור קומיקס, שגם הוא לא משהוא,
טוב, אבל כל העולם אוהב את זה.
הספר מאוד לא מומלץ, טוב, אני לפחות, ממש לא נהנת לקרוא כאלה ספרים.
אתם מבינים, תוך כדי קריאה אתה נהנה גם ללמוד אך כותבים סיפור, בעזרת העלילה והמילים הגבוהות בהם הסופר\ת משתמש\ת, אבל מה צריך לדעת בשביל לכתוב את יומנו של חנון?
ובאיזה שהוא מקום הספר הזכיר לי את זבנג.

ולא, הוא לא מצחיק.

למה קראתי את הספר הזה בכלל אתם שואלים?
טוב.. לא היה לי מה לקרוא.
אבל אל תסתכלו על זה ככה!!
הוא היה סך הכול נחמד. משעשע וקליל (גמרתי אותו בחצי שעה...) ומשאיר טעם לעוד קצת צחוק.
מסכימה שהוא ברמה לא הכי גבוהה והוא לא מותח או משהו, אבל ישנם רגעי הזדהות עם גרג ובכלל.
בקיצור- נחמד.

ספר מצחיק מאוד, קריא ומהנה. מעביר היטב את הזמן.

אני שונאת קומיקס.
זה תמיד חסר כל עלילה, טיפשי, מעצבן לקרוא את זה וזה רדוד. אבל יומנו של חנון יוצא דופן. ספר מקסים ומצחיק, שפשוט אי אפשר לקרוא אותו בלי לגחך או לצחוק. חוסר המודעות של גרג הופך אותו לחף מפשע, גם כשהוא האשם היחידי. לא יודעת על מה בדיוק לשים את האצבע, אבל יש בספר הזה משהו שאין בהרבה ספרים אחרים.

"אם קראת את יומנו של חנון - האם זה נחשב שקראת ספר?"
זו סוגייה שאני נתקלת בה לא פעם אצל אנשים לגבי סדרת הספרים הזו.

הטענות הם לגבי המלל המועט בספרים, הנושאים הרדודים כביכול - וכל חווית הקריאה בכללותה, שיש יאמרו שאינה דומה לקריאה "אמיתית" של ספר

אף שאני בכלל לא מהמעריצים של אמנות שלכאורה נעשית מצרכים כלכליים בלבד, וככזאת מטבע הדברים היא רדודה יותר -
במקרה של יומנו של חנון לא הייתי ממהרת לוותר על הערך המוסף שכן קיים בו.
קודם כל - המחבר גם מאייר את הספר, והאמת (מקווה שהוא יסלח לי) - הוא לא מאייר יפה במיוחד...

יש בזה דווקא מעלה לדעתי, כמי שכותבת ספרים שחלקם הגדול בשילוב קומיקס.
הייתי מגדירה את הציורים שלי כנחמדים ומשעשעים, אך אני (עדיין) לא כישרון יוצא דופן בתחום הציור.
(אגב - הרבה מהקונים ומהמתעניינים בחוברות שיצרתי ללימוד קומיקס לילדים דווקא ציינו לטובה את פשטות האיורים, וסברו שדווקא היעדר הרמה הגבוהה מבחינת איור עוזר לילדים להתחבר)

בעיני - חלק חשוב בעולם הקומיקס הוא, שילד שקורא ספר קומיקס או שלומד קומיקס לא יירתע מהרמה הגבוהה של האיורים ויפרוש.
אני מרגישה שאם אני קוראת "יומנו של חנון" וחושבת לעצמי שגם אני יכולה לצייר ברמה לא גבוהה מדי ועדיין להצליח - גם ילדים שיקראו יחשבו כך.

אז זה היה מבחינת הציור...

מבחינת הכתיבה - גם בגילי עדיין מעניין אותי לקרוא את הסיפורים של גרג הפלי, ולכן אני מסיקה שאכן יש מאחורי הסיפורים הללו מחשבה,
ולא סתם ניסיון לקלוע לטעם הקהל.
אמנם (אם לא נתייחס להיבט השיווקי לרגע) הייתי משנה את השם "יומנו של חנון" - כי לדעתי הספר לא ממש מתאר איך זה מרגיש להיות ילד חנון...
חסרה פה המורכבות האמיתית שבעניין

מצד שני - אם המטרה היא לתת ספר קליל שילדים ואנשים יכולים להתחבר אליו ולהתעניין בו אז הוא בעיני לגמרי משיג את המטרה.
אני מתלבטת כמה כוכבים לתת, כי אין ספר שגם יהיה הכי מחנך ומקדם ילדים וגם הכי נעים לקריאה וקליל. ואם יש אז זה ממש נדיר, ואי אפשר הכל. אני מניחה שאו שלושה או ארבעה.

הספר הוא נוראי , טיפםשי ברמות ותת רמה שאין כדוגמתה. ליקרוא אותו זה בזבוד מגוחך של הזמן שלכם. אני ניסיתי ליקרוא אותו , וחשבתי לעצמי "לאן העולם של ספרות הנוער הידרדר?!" העלילה שיטחית ומטופשת והדמויות פשוט בלתי ניסבלות. ניראה כאילו כתבו אותו תוך כדי נסיעה או משהו כזה....
כאשר נתתי לו בכל זאת הזדמנות, וקראתי את ההמשכים גיליתי שהם אפילו יותר מטומטמים.
הסופר כנראה חושב שבני הנוער הם כל כך רדודים ומשועממים,שזה גורם לי להקיא .אז הנה לך ג'ף קיני :אני בגיל 14 כבר קראתי את עלובי החיים, אוליבר טוויסט, ציפורים מתות בסתר, ג'יין אייר, הקתדרלה ליד הים, דון קישוט ועוד המון יצירות מופת שפשוט אין עליהם!
על פי הספר, כל מה שמעניין את גרג הפלי וחבריו זה קומיקסים,ממתקים , בנות ושטויות .
אכן סיפור שיטחי על חיים שיטחיים.
מקווה שהבנתם את המסר,

בידידות, Miss Mimi

ספר גרוע!הוא בושה לעולם הספרים, וזה מביך לשים אותו ואת "הארי פוטר" באותה קטגוריה של "ספר". זה פשוט נורא, תת רמה, אוסף של שטויות על גבי שטויות.
במקום המחבר אני הייתי מתביישת שהשם שלי מודפס על חתיכת זבל שכזו. מי שרואה את הדבר הזה שמעט אנשים מכנים "ספר" מתבקש להשמידו ובכך לעזור לאנושות כולה. יש אנשים שאומרים: "אני קורא את זה כי משעמם לי". אם תקראו "הארי פוטר" או "משחקי הרעב" או "יצורים יפהפיים" אני מבטיחה שלא תשתעממו ולא תצטרכו לרדת לרמה הזו.

חברה שלי אמרה לי שזה קליל.
פרסי ג'קסון זה קליל.
המועמדת זה קליל.
תיכון לילה זה קליל.
ארץ האגדות זה קליל.
39 רמזים זה קליל.
הדבר הזה הוא חתיכת זבל שמישהו שכח לזרוק לפח והחליט להוציא אותו.
אני מתחילה להקיא רק מלחשוב על גרג.

עדיין שונאת את הספר- פוטר דוקיין אוורדין.