• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הכלב היהודי

הכלב היהודי

מאת אשר קרביץ

הביקורת של גילת

תמונה של גילת
דירוגדירוג
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
Shm
לפני 15 שנים

“ספר נפלא, עצוב לקראת סופו וטומן בחובו המון ריאליזם וסוריאליזם. נפלא בכתיבתו, לשונו מיוחדת ועושה חשק”

60/172
ביקורות על הכלב היהודי
הבאה
אסף THE KOP

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

עברתי ברפרוף על הביקורות המעניינות עכשיו, אחרי שכבר סיימתי את הספר, ובחלקן הציטוטים קצת מהווים ספויילר לספר (בעיקר אם זה קשור לסיום).
יש הרבה ציטוטים טובים בספר, אבל תנו לעצמכם את הפריבילגיה לגלות אותם בעצמכם.
הספר מקורי ושנון, כתוב בצורה מעולה, הוא מרגש, עצוב אבל גם מעלה חיוך- הכל ביחד וכל אחד לחוד.
השם של הספר בהתחלה גרם לי לחשוב שזה בנימה צינית עם שמץ של בוז, אבל עם מחבר כמו אשר קרביץ ידעתי שהכל נעשה במחשבה תחילה. אפילו לצבע של הכריכה יש משמעות.
הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם והחיה האהובה עליי ביותר. אבל גם בלי להיות חובב כלבים (או כלב)- אפשר למצוא הנאה מרובה מהספר הגאוני הזה.

~~~~~חמש עצמות בדירוג נבחני~~~~~

ואם אתם כבר רוצים לקרוא עוד ספרים של אשר קרביץ- אז "סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'" מומלץ בחום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של strnbrg59
strnbrg59
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
תמונה של בוקי
בוקי
תמונה של מיכל
מיכל
5קוראים|גיל ממוצע58|60%נשים

על המבקרת

תמונה של גילת

גילת

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
88 ביקורות•1 נבחרות•313 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית
תמונה של גילת
גילת
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות88
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה313
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית29ספרות מתורגמת21ספרות קלאסית3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של גילת

אלגנטיות של קיפוד - עטיפת הסרט

אלגנטיות של קיפוד - עטיפת הסרט

מוריאל ברברי

מי לא שמע על הספר "אלגנטיות של קיפוד"? שם מעניין של ספר. הספר עצמו? הרבה פחות.
הספר שעמם אותי מתחילתו ועד סופו.
המשכתי לקרוא כי חשבתי שאולי אני מפספסת משהו, הרי יש עליו גם סרט (שלא הצלחתי להתרכז גם בו, אבל לשם הגילוי הנאות- השלכתי את הסיבה לכך בעובדה שהתרכזתי יותר בגבר שצפה איתי בסרט...) וגם ביקורות מהללות! ואני פשוט משתעממת ולא מבינה אם מדובר בכלל באותו ספר.
לא הבנתי מי נגד מי, נהיה לי סלט שלם עם שמות הדמויות (משהו שקורה לי יותר בספרות זרה), עומס של פרטים לא חשובים, פילוסופיות ובעיקר ילדה אחת שכל העלילה "רע לה ויודעת שהעולם מכוער, אבל אין לה חשק לראות את זה" וכל הספר היא בוחנת את האפשרות "לעזוב את העולם הזה, שבו כל מה שזז חושף כיעור". וכבר לא הצלחתי להבין אם זו היא או אמא שלה או דמות אחרת בכלל (כבר אמרתי שאיבדתי את זה?) שמלאות אותי בפילוסופיות ועובדות לא מעניינות לאורך כל הספר...

מצאתי דבר אחד מעניין שקראתי בספר ואצטט אותו: "כשמלכת הדבורים מגיעה לשלב המתאים, היא יוצאת למסע כלולות, ואחריה עף נחיל של זכרים. הזכר הראשון שמגיע אלי מזדווג איתה ומת על המקום, כי בתום הפעולה איבר המין שלו נשאר נעוץ במלכה. לכן האיבר נקטע והזכר מת. כשהזכר השני מגיע אל המלכה ורוצה להזדווג איתה, הוא צריך קודם לשלוף ברגליו את איבר המין של הזכר הקודם, ומובן שגם הוא עובר תהליך זהה, וכך הלאה, עשרה או חמישה-עשר זכרים, שממלאים את כיס הזרע של המלכה וכך הם מאפשרים לה להפיק מאתיים אלף ביצים בשנה במשך ארבע או חמש שנים." (עמ' 235)

אז למה דירגתי אותו כ"בזבוז זמן"? כי לקרוא את המידע המרתק על המיניות של מלכת הדבורים (תכלס מלכה...) שלקח לי בערך דקה (פלוס כמה דקות נוספות לתהות האם זה באמת אמיתי), לא באמת הצדיק את הזמן שבזבזתי בקריאת הספר, המייגעת יש לומר.

ויסלחו לי חובבי הספר, אבל הנה עוד ספר נכנס מבחינתי לרשימת ה"אוברייטד", והפעם בזכות ולא בחסד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•גילת
הגשרים של מחוז מדיסון

הגשרים של מחוז מדיסון

רוברט ג'יימס וולר

הביקורת שלי על הספר תלויה בעיקר בשאלה האם הסיפור אמיתי או לא.
אני רוצה קודם להבהיר, שדימיון ספרותי הוא דבר מבורך וחשוב ליצירות, אין על כך מחלוקת, אבל אז מבחינתי הספר צריך להיות כתוב בצורה חזקה ומעוררת עניין. ופה משהו בצורת הכתיבה היה פשוט, אולי פשוט מדיי.
בתחילת הקריאה המשכתי למרות שהוא לא היה מרתק בכלל, כיוון שזה ספר מוכר וידוע, רציתי לבדוק האם יש סיבה מוצדקת לכך. וגם הסתקרנתי.
הרעיון וסיפור האהבה הלא ממומש יפים כשלעצמם ובעיקר עצובים. אני בטוחה שאצל לא מעט אנשים זה אפילו עלול לעורר איזה זכרון אישי שנחרט בלב (ככה זה היה אצלי כשקראתי אותו, ואפילו יכולתי להצביע על אדם שהזכיר לי את הדמות, מנקודת מבטי שלי).
כשסיימתי את הספר חזרתי לפתיחה וקראתי אותה שוב (כי בקריאה ראשונה היא לא הייתה מובנת לי), ואז היה נראה שמדובר בסיפור אמיתי וזה שינה את כל התמונה בעיניי.
אם זה היה סיפור אמיתי- אז אפילו שזה כתוב בצורה פשוטה מדיי, הסיפור עצמו הוא חזק. ואם זה לא אמיתי- אז הכתיבה קצת "פרווה" יחסית לפוטנציאל העלילה.
סה"כ הספר טוב.
ואם מישהו יוכל להאיר את עיניי, אשמח לדעת האם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי או לא...

ואסיים בציטוט מעניין ומתמצת, שמופיע בתחילת הספר:
"בעולם שנעשה יותר ויותר קשוח, כולנו חיים בתוך קונכייה פרטית של רגישויות שהגלידו. איני יודע היכן בדיוק מסתיימת התשוקה הגדולה ומתחילה רגשנות מתקתקה, אבל נטייתנו ללעוג לאפשרות קיומה של הראשונה ולהגדיר רגשות כנים ועמוקים כרגשנות מטופשת מקשה עלינו להיכנס אל מלכות העדנה, שבלעדיה אין להבין את סיפורם של פרנצ'סקה ג'ונסון ורוברט קינקייד...
אולי אפילו תגלו, כמו פרנצ'סקה ג'ונסון, אפשרות לשוב ולרקוד בחללים האדישים של לבכם."

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גילת
מספר חסוי

מספר חסוי

ליעד שהם

אני אף פעם לא ממהרת לקרוא מותחנים, וזו הסיבה שהספר הזה חיכה לי כ"כ הרבה זמן על המדף.
מודה שטעיתי, כי זה אחד המותחנים הזורמים והמעניינים שקראתי ונהניתי מכל עמוד בספר.
מומלץ מאוד!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גילת
פיטר פן הספר המוער

פיטר פן הספר המוער

ג'יימס מת'יו בארי

מכירים את התחושה שאחרי ביקור ברכבת שדים או רכבת הרים בלונה פארק כאדם בוגר? אבל כזו שמתרחשת אחרי זכרון ילדות מאותו מתקן...
זוכרים משהו גדול ועוצמתי, ואז כבוגרים נכנסים והתחושה שונה לגמרי ופתאום הכל נראה הרבה יותר קטן והרבה פחות מרשים...והתחושה שמתלווה היא ספק חרטה ספק סגירת מעגל והבנה שההתבגרת.
ככה פחות או יותר הרגשתי כשקראתי את הספר המוער, אך באותה נשימה אציין שדירגתי את הספר ב-5 כוכבים מנצנצים באבק פיות.
את הסרט ראיתי בילדותי עד שהקלטת כבר קפצה במסך...(כן, כן, אני עוד מהדור שראה קלטות בוידאו) הערצתי את פיטר פן בכל מובן אפשרי.
אחרי קריאת הספר פתאום קלטתי כמה הגיבור הוא סוג של גיבור טראגי ואם חושבים על כמה מהתכונות שלו אז מבינים שיש לו גם כמה בעיות באופי, ואיך לומר, מושלם הוא בטח לא.
אני רוצה לצטט הערה שהייתה כתובה בספר, אך לפני כן חשוב לי להדגיש שלמרות התחושות שציינתי עדיין נהניתי לקרוא את הספר, פשוט הבנתי הכל מנקודת מבט אחרת ובוגרת, ואני עדיין שומרת בלבי אהבה לפיטר פן הילד הנצחי.
"חוסר היכולת של פיטר להשתנות ולהתפתח היא שעושה אותו דמות טראגית. כפי שצוין כבר, הוא לא רק הילד שלא רצה לגדול, אלא הילד שנידון לא לגדול לעולם. נגזר עליו להישאר ילד לנצח בעוד הילדים הסובבים אותו גדלים והופכים למבוגרים, השנואים עליו. לעולם לא יזכה לאהבה של אם, כי הפנה את גבו לאמהות; גם אהבה של בת זוג היא בשבילו דבר חולף, כי אינו בוגר דיו להכיל ולמצות אותה, ובנות הזוג מתבגרות ומשאירות אותו מאחור. הוא דמות טראגית כי למעשה אין לו שליטה ואין לו מוצא ממצבו." (עמ' 185, הערה 12)
ועוד ציטוט שאהבתי בספר:
"הסיבה שציפורים יכולות לעוף ואנחנו לא היא פשוט שלציפורים יש אמונה שלמה, כי אמונה שלמה שקולה לכנפיים" (עמ' 212)
קריאה מהנה!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גילת
פלא

פלא

ר"ג' פלאסיו

ספר מקסים.
כשקראתי את הספר הוא הזכיר לי את הספר הנפלא "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". כשסיימתי לקרוא, אכן ראיתי בביקורות שעל גבי הספר שעוד מישהו חשב כמוני (אני כמעט תמיד קוראת את התקציר או הביקורות רק אחרי שסיימתי בעצמי). אז מומלץ במיוחד למי שהתחבר לספר הנ"ל.
חיבבתי מאוד את אוגי, גיבור הספר, משהו ממנו נכנס לי ללב.
בכל ספר יכול להיות קטע חשוב או פחות, שיעשה לך משהו או יגרום לך לחשוב או להתעכב עליו קצת יותר מאחרים. לי זה קרה.
היה קטע קטן ודי שולי בספר, שגרם לי ממש לחייך בסוג של סיפוק, כשגיבור הספר מצא בהר של גרוטאות מזחלת ישנה שאחד מהחברה' זרק עם אמירה "חתיכת גרוטאה מחורבנת, אין דברים כאלה. ומישהו לקח אותה!", אחד אחר הוסיף "אולי איזה הומלס רצה לגלוש במזחלת!" וככה הריצו צחוקים בנימה מזלזלת משהו...
ואני, שאוהבת להציל רהיטים וחפצים מהשאול, הזדהיתי עם גיבור הספר "רציתי רק להתרחק מהם כמה שיותר. לא רציתי שידעו שזה אני, ה"הומלס" שלקח את המזחלת".
זה ממש לא עיקר הספר, זה השוליים שבשוליים שלו, אך זה אחד מתוך רצף אירועים חברתיים שקורים ממש ביומיום שלנו, כאלה המלווים בביקורת ולחץ חברתי. ותמיד כיף לראות את הניצחונות הקטנים ששמים בצד את דעת החברה.
אני לא בטוחה אם הספר מבוסס על סיפור אמיתי, אבל הוא מאוד מציאותי ויש בו הרבה מסרים קטנים ומסר ענק וחשוב של קבלת השונה.
אני אפילו חושבת שספר כזה צריך להיות חלק מקריאת חובה בבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכון. והלוואי שזה ישנה גישה אפילו אצל קומץ מדור העתיד.
בסוף הספר יש כל מיני ציטוטים יפים ,ואצטט כמה יפים שאהבתי:
"אל תהיה חבר של מי שאינם ראויים להיות חבריך" (קונפוציוס)
"אל תתאמצו להיות מגניבים, תמיד קולטים את זה, וזה מה-זה לא-קול" (אחת מדמויות הספר)
"כל אדם בעולם צריך לפחות פעם אחת בחייו לעמוד על במה ולקבל מחיאות כפיים סוערותף כי כולנו ניצחנו את העולם" (אוגי, גיבור הספר)

ממליצה בחום.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
נוילנד

נוילנד

אשכול נבו

אני די אוהבת את הכתיבה של אשכול נבו, והתאכזבתי מהספר הזה.
אהבתי את ארבעה בתים וגעגוע ואת משאלה אחת ימינה, ציפיתי לאותו קו, וקיבלתי ספר רווי שאנטיות, שהיה לי קשה להתחבר אליה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

לא רוצה להשבית שמחות, אבל האם שוב יש פה ספר שהוא אוברייטד או שזה רק אני שפשוט לא מבינה על מה המהומה?


הספר שכב אצלי הרבה זמן, התחלתי לקרוא, הקריאה נמרחה יותר מדיי זמן, במקביל התחלתי עוד ספר (נערה עם קעקוע דרקון אם זה מעניין אתכם לדעת), שוב חזרתי אליו, שוב התעייפתי...עד שסיימתי סוף סוף.
אם אתאר את זה באופן יותר סכמתי, זה ייראה בערך כך: בסדר--> משעמם--> משעמם+יותר מדיי שמות מבלבלים בעלילה--> מתחיל להיות מעניין-->מעניין "וטוב שהמשכתי לקרוא"--> בסדר שלא השאיר אותי נפעמת או עם טעם של עוד.

משהו בעלילה הזו מצד אחד מקורי ומעניין, ומצד שני יש בו הרבה קטעים שהוא מתאמץ ויש אפילו משהו שעד עכשיו לא הצלחתי באמת להבין בכל העלילה, אבל לא אכניס ספויילרים.

מה אומר ומה אגיד? על טעם וריח אין להתווכח.
בסדר. לא יותר מזה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•גילת
מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב

מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב

גדי טאוב

יש לי בעיה עם הספר הזה, אך כנראה שיש לי בעיה עם סיפורים קצרים באופן כללי, או שפשוט טרם נתקלתי בכאלה שאהבתי.
לא מצאתי שום פואנטה בסיפורים, ועד שמצאתי איזה עניין בחלקם- הם הסתיימו, כאמור, בלי פואנטה.
מאחר שזה ספר די קצר, לא דירגתי אותו כבזבוז זמן, אך ממליצה להשקיע את הזמן על ספרים אחרים יותר טובים.
עם המחבר הסליחה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גילת
בנות בראון

בנות בראון

עירית לינור

אהבתי מאוד את הספר!
מעניין, מצחיק, שנון, מרגש. צחקתי לא מעט בספר וגם התרגשתי והחנקתי דמעה...
הצלחתי ממש להיקשר לדמויות, ואפילו לא הייתי צריכה לדמיין אותן, כי בעבר ראיתי פה ושם פרקים מהסדרה "בנות בראון". ומה שאפילו עוד יותר נחמד זה שלא זכרתי את הסוף או את כל הפרטים, אז היה לי מתח כמו שצריך.
ממש קיוויתי שהספר היה ארוך יותר, מרוב שאהבתי כל רגע בקריאה.
עירית לינור בהחלט נכנסה לרשימת הסופרות האהובות עליי.
מומלץ בחום.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גילת

ביקורות נוספות על "הכלב היהודי"

הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

אם תרצו, זו יכולה להיות אגדה.
מה שכן, גימיק זה כבר. ובמה דברים אמורים? בכלב שנולד למשפחה יהודית ולכן הוא כלב יהודי. נו, זו אגדה אולי ולכן הכלב, כורש שמו, יהודי. אמו נקראת ברוריה ולכן הכל במקום.
השנה היא 1935 בגרמניה, אותה מדינה שהרוח הנאצית כבר מפעמת בה ואת נזקיה מתחילים לחוש בסיוע שלטים שלכאן אסורה כניסת יהודים ומאוחר יותר גם אסורה כניסת כלבים, הכל כדי שיבינו שיהודים וכלבים חד הם. מתי השלטים מוסרים זמנית? בזמן האוליפיאדה של 1936, וזאת ברצון הגרמנים למנוע מצלם תועה לצלם להיוותר תוהה.
כורש מבין כל מה שנאמר בבית ולעיתים תוהה על הניב האידישאי הקלוקל בפי הגרמנים. את היהודים הוא מבין היטב. ביתו חם ונעים והכי הוא מקורב לבן יהושע. הזמנים הקשים בפתח, אסור לגדל כלבים, כורש נמסר לשכן גרמני, שבתורו עושה מעשים אסורים והכלב נלקח כדי לשמש את הנאצים. כאן דווקא מתחילים זמנים טובים אצל וולף החייל המאלף. כורש/בליץ הופך לכלב מאולף להפליא, הרי הוא מבין הכל. החיים נוחים עד שאיכשהו גם פה מסתבך הכל, נמצא יהושע מכרו היהודי האוהב של כורש הכלב, ההופך לאחראי על מלונות הכלבים. נשמע טוב עד שלבסוף יש התקוממות של יהודים בטרבלינקה וחלקם בורחים והופכים לפרטיזנים, כולל יהושע וכורש כמובן.
בסוף מה? בסוף האגדה המתוקה הזו נגמרת טוב. דיסני, היכן אתה?

לפני 3 שנים•
★★★★★
•מורי
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

זה לא סיפור, זו ביקורת.

קראתי את הספר כאתנחתא לאחר ספרים שהביאו אותי להעמיק היטב במחשבותיי.
בתחילה חשבתי לעבור הלאה ולהשיב את הספר למשאילו, אבל במחשבה נוספת חשבתי שבכך אחטא לכל מי שחיכה בקוצר רוח לביקורת הזו (אם אכן יש כזה). לאחר שהתגברתי על קשיי ההתאקלמות לאווירה ולהוויה הכלבית, השלמתי את הקריאה בלא שתהיה בי הנאה יתרה. רק מי שקרא את הספר יבין מדוע נכתבה הביקורת הזו כפי שנכתבה.

התובנות שהשתכנו במוחי לאחר הקריאה הביאו אותי להבנה שיהיה זה למעלה מכוחי האינטלקטואלי לבקר ספר שתורגם משפת הכלבים במיוחד כשזו במקורה נכתבת בדיאלקט גרמני ברלינאי.

אשר על כן זימנתי למשימה הזו את "קייזר", כלב טוב לב וחכם המוכר לי היטב מאז הגיע לביתי כשהוא מיוחם על "מיף" הזערורית ומאותו יום לא הצלחתי להיפטר ממנו, בעיקר מפני שצאצאיי הבטיחו רבות וקיימו בפרוטות.

"קייזר" נבחר כדי לבצע את המטלה בידיעה שאין טוב ממנו לעשותה על הצד הטוב ביותר. לאחר שהתוודע לתוכן הספר, לקח "קייזר" לעצמו פסק זמן, נטל עימו את הספר בין שיניו, ובהגיע הרגע הביא לי את התוצאה המפתיעה:

"הייתה זו לי משימה קשה, אך לא יכולתי לסרב לבן אסתר לאחר שכל שעותיי הטובות לאחר שנאספתי מהרחוב, עברו עלי בביתו. הוא היה איתי בטוב וברע. הדבר היחיד שיש לי טענה כלפיו היא שחינוכי ומקורות המידע המוקדמים שהעמיד לרשותי, לא הכינו אותי מעולם למה שלמדתי על קורותיו של הכלב היהודי. כל ימי מאז אותו יום בו אסף אותי לחיקו, עסקתי בלימודים בסיסיים של התנהגות מקובלת ובהיענות להוראות כגון: "שב", "תפוס", "רגלי", "תביא" וכדומה. מזלי, "מזל של כלב", הביא לכך מעולם לא נחשפתי למה שעבר על מי מאבותי או בני גזעי שנקלעו לעולם במקום ובזמן הפחות מתאימים.

אתחיל בכך שהקושי העיקרי לעשות את שהתבקשתי היה שהתרגום משפת המקור היה איום ונורא. גם כך בהיותי במקור מאלזס לוריין, נטמעה בגנים שלי מודעות פנימית שבאה מתרבות שונה, והכלבית שלי היא "הוך ברקען". (נביחה גבוהה).

ולגופו של עניין.
סיפורו של "כורש" מסופר בגוף ראשון היישר מפיו, ומביא אותי לחשוב שוב ושוב על תסמונת הדלתות המסתובבות שעל פיהן יכולים החיים לשנות כיוון ולהתהפך לכיוונים לא צפויים. דבר שאני יכול להעיד עליו מגוף ראשון.

גיבורו של הסיפור, "כורש", עבר בדרכו מהפכים לא קלים. הוא החל את חייו כשהשתגר עם עוד כמה גורים לאימו הורתו "ברוריה" בביתה של משפחה יהודית שאחד מבניה יהושע היה נחרץ דיו לשכנע את הוריו להשאירו בבית. את ההישג הזה מימש בעזרת גניבת האפיקומן במהלך סדר פסח וסחיטת ההסכמה לדרישתו תמורת החזרת הגניבה. כל נסיון להמיר הסכמה זו בתחליף מקובל כמו ממתק או תשר, נדחה בקש וגבבה.

הימים היו ימי שלטונו של היטלר והגזרות שבאו עם זאת היו רבות. האחת מהן כפתה על היהודים להיפרד מכלביהם. מאז אותו הרגע של הפרידה המאולצת, חווה "כורש" בעלויות מתחלפות במשפחות שונות, תוך שינוי שמותיו, ותוך שהוא מגלה יכולות השרדות ייחודיות. לאחר שנמלט מהמשפחה האחרונה שבהן, מצא את עצמו בצוק העיתים בתוך להקת כלבים משוטטים שהתקיימו משאריות מזון מזדמנות כשבתוך הלהקה מתקיימים מעמדות היררכיים.

לאחר שחלפו עליו כך זמנים קשים במיוחד, ניראה היה שחייו של "כורש" עומדים לעבור מהפך חיובי. הוא נלכד על ידי תופסי כלבים וגוייס לשרות ב"אס אס". לאחר שעבר קורס אילוף ואף הצטיין בו, נשלח "כורש" (כאן בשמו החדש אך הזמני "בליץ"), לשרת עם מפעילו לא פחות ולא יותר מאשר במחנה הריכוז טרבלינקה.

"כורש" מוצא בטרבלינקה את יהושע בעליו הראשון שהתגלגל אף הוא לאותו מקום, ולאחר שיהושע מתגלה למפעילו של "כורש" כמי שמבין את נפשו של "כורש" ומבלי שיגלה את הסיבה לכך, הוא מתמנה לעובד בכלביה וכך חוברים השניים מחדש לאחר כל התלאות שעברו בנפרד.

המרד בטרבלינקה מביא את השניים להמלט מהמקום ולהצטרף לפרטיזנים ביער. "כורש" ממלא אף הוא את חלקו במשימות, כשבאחרונה שבהן נפצעים השניים אך ניצלים בזכות אלמנה כפרית המסתירה אותם בביתה עד תום המלחמה, שלאחריה מתגלגלים השניים בדרכים עד הגיעם לארץ ישראל.

לפני שאסיים את דבריי כשפרוותי סמורה מזעזוע ותסכול, אזכיר את ימיי בטרם מצאתי לעצמי את ביתו החם של בן אסתר.

סיפורו של "כורש" החזיר אותי לתקופה שבה הבעלים הראשון שלי העביר אותי לחברו על מנת שיאלף אותי לקרבות כלבים.

בקרב הראשון הוצבתי אל מול כלב קרבות מנוסה שהשאיר אותי פצוע וזב דם מפצעים שנפערו בעור פרוותי ורגל פגומה מנשיכה עמוקה. אני חושב שרק מאחר ובעליי רצה לחסוך מעצמו את הצורך לסחוב אותי למקום כל שהוא כדי להפטר ממני, נבעטתי מהמקום כשאני פצוע וכאוב כדי לשוטט ברחובות לבדי ולמר גורלי, כשאני צולע וזב דם.

המפגש הראשון שלי בייצור על ארבע באותם ימים, היה אל מול חתול רחוב שניצל את חולשתי ושרט אותי בחוטמי על אף שפניתי אליו בכוונת שלום כדי להיעזר בעצתו.

מהחתול האחר שפגשתי לאחר מכן ניסיתי להימנע, אלא שדווקא זה התגלה כמשת"פ, וכשבחר להתרחק ממני במהירות כנמלט מפניי, השאיר מאחריו את מזונו, אותו בלעתי בשקיקה מבלי שאטרח ללעוס אותו.

בניגוד לבן אסתר אני חושב שהסיפור אכן מעניין ובמקומות מסוימים אפילו משעשע, אבל בעיקרו, אין טוב ממנו כדי להציף מעלה את המשמעות של חיי כלב, ועל אחת כמה וכמה, כלב יהודי. לסיכום: זהו ספר שכל כלב או בעליו צריך לקרוא.
הציון שלי – חמש עצמות".
בזאת אסיים בתקווה שדבריי יובנו לכל בר בי רב.

תוספת משלי - אני מוצא לנכון לשבח את "קייזר" על ביקורתו ולהעניק לו את הלייק הראשון, דבר שיעשה בלטיפה על פרוותו ובחטיף לתוך פיו. נכון לאמר שדעתי הראשונה על הספר לא תאמה לדעתו, אך בעקבות קריאתה, השתכנעתי ושיניתי אף אני את דעתי. למה? מפני שרק חמור לא משנה את דעתו.

מקווה שלא הגזמתי, ואולי אפילו תקחו את הביקורת ברצינות תהומית.

לפני 13 שנים•בן אסתר
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

ספר מעולה. מתחילתו הבנתי שאני יוצאת למסע יחד עם הסופר שכותב את הגיבור מנקודת מבטו של כלב
וזווית ראייה זו מובילה את העלילה באדיקות וללא מורא, אפילו בקטעים לא נעימים (שלא לכתוב אף מגעילים) אבל נאמנים לכותב שהוא כלב, כאמור
השפה גבוהה ומעשירה, כוללת ביטויים יהודיים ומנהגים שונים וכיף שהסופר ישראלי ושפתו השגורה הינה עברית, כך שהכיתוב לא עבר תרגום ושינוי מילולי בדרכו אל הקורא

לפני שנתיים•
★★★★★
•שם עט
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

ב11.5 בשעה שלוש לפנות בוקר אני ובן זוגי קמנו מקולות פיצוץ עזים שפקדו את חלוננו. מטושטשים משינה הבנו שיש אזעקה ויצאנו לחדר המדרגות. לקחו לנו דקות רבות להבין שפתחו את המקלט של הבניין, הרי בכל ארבע שנותינו בבית הזה בתל אביב מי בכלל פקד את המקלט?...
כשנכנסנו לשם, במבוכה קלה סיננתי "אה, היי שלום לכל השכנים", וכולם צחקו צחוק קל ומזדהה.
בצדו השני של המקלט, ליד הקיר, עמד לו כלב שועלי בצבע דבש שניסה לשבת בשקט מופתי ולרסן את עצמו. הוא נראה מפוחד אך הבין שהוא צריך לשמור על קור רוח. משך כל השהייה במקלט הסתכלתי רק עליו, על העיניים הגדולות שלו שסיפרו סיפור שלם ומורכב, על ההתנהגות הספק כלבית ספק אנושית שלו והקשבתי לנהמות הקטנות שיצאו מתוך פיו, כמו מוודא את נוכחותו איתנו.
לא יכולתי שלא לחבר מיד את הסיטואציה לספר שבאותם הימים הייתי בעיצומו.

"הכלב היהודי" מספר על גור כלבים שנולד אצל משפחה יהודית בגרמניה. בתחילה, התכנון הראשוני היה למסור את הכלב לאימוץ אך לבסוף החליטו בני המשפחה להשאיר את הכלב בחיקם. העלילה מגוללת את סיפורו של הגור מינקות עד בגרות וכל אלו מתרחשים לצד מלחמת העולם השניה. הספר מסופר מנקודת מבטו של הכלב. בתקופת גרמניה הנאצית בה יהודים היו מושווים לכלבים אנו יכולים לתהות האם הביטוי "כלב" הוא באמת קללה או שמא אפשר לייחס לו טוהר וטוב לב בצורה שאין להתחרות בה. הלוואי שכולנו היינו מקבלים קצת מתכונותיהם של הכלבים.

הרבה זמן לא קראתי ספר שהצליח להפתיע אותי בכל קנה מידה אפשרי. מרעיון העלילה ועד צורת הכתיבה והאופן שבו הצלחתי להתחבר למספר, שהוא כאמור- כלב. בחירה לגמרי לא שגרתית ועם זאת כשקוראים את הספר זה מרגיש כדבר הטבעי בעולם.
נקודת המבט של הכלב כל כך שובה ונוגעת ללב, היא מספרת סיפור מרתק שלא חסר בו ולא פרט אחד. נהפוך הוא, נקודת מבטו כה מפורטת ומצליחה לחדור עולמות רגשיים עצורים.
ההתנהגויות ה"כלביות" מוסברות בצורה יוצאת מן הכלל ונותנות משמעות ויחס לכל התנהגות שבחיי היום-יום לא היינו מייחסים לה חשיבות מיוחדת. הספר מעניק הזדמנות מדהימה להיכנס לתוך עולמו הפנימי והעשיר של כלב ולחוות יחד איתו את עולמם של בני האדם.

ספר מרגש שנקרא בשקיקה והעצים אצלי את הרצון להעניק בית לחבר הולך על ארבע.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•בר
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

"הכלב היהודי" מאחד כמה תכונות ומעלות שבדרך כלל לא הולכות יחד, ובזה ייחודו.
נתחיל מהסיפור עצמו, הוא יצירתי, מתאר את השואה ממבטו של כלב. זה אפילו לא רק את השואה, הוא מתחיל את הסיפור אצל משפחה יהודית גרמנית עוד בטרם התחילה מלחמת העולם השנייה ומשם הוא עובר כל מני גלגולים עד סופה, והכל בתחכום תוך שהוא מנתח את ה"טיפוסים" שהוא פוגש בדרך ממבטו של כלב חכם.
בנוסף, הספר זורם, מאוד חביב, אפילו הייתי מקריאה ממנו קטעים מסויימים לילדים שהיו רוצים לדעת קצת יותר על התקופה. הוא מספר על תופעות אמיתיות שהתרחשו אז, באותה תקופה, אבל מבלי להגיע לתיאורים מחרידים. שוב, יש שם קטעים קשים מאוד, עדיין ספר "שואה", אולם הוא מאוד מחבר את הקורה לתקופה דרך עיניו של כלב חכם וחזק פיזית ונפשית, לכן אפשר להקשר אליו מאוד בקלות.
זאת ועוד, הסופר, אשר קרביץ, מצליח לכתוב ספר חביב, על השואה, ממבטו של כלב והכל הוא עושה בשפה גבוהה ויפה, פשוט תענוג לקרא כתיבה כל כך יפה, עשירה, גבוהה, למדתי מילים חדשות, ביטויים חדשים ואפילו ביידיש.
בקיצור, ספר מצויין, נהנתי מכל רגע.

לפני שנתיים•
★★★★★
•דינהליס
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

"אני מדבר על הכוח של התקשורת לעוות את המציאות בצורה סלקטיבית. על זה אני מדבר. זאת אומרת, בסופו של דבר כולנו חיים במציאות הנפרדת שלנו, לא? בסופו של דבר זאת אומרת."
"טוב, כן, אני חושב שאתה צודק בעצם," אמר דירק בחוסר נוחות.
"זאת אומרת, קח לדוגמה את הקנגורואים האלו שמנסים ללמד אותם לדבר עכשיו. על מה בדיוק חושבים שנדבר איתם? מה כבר נגיד, אחרי שנלמד אותם? 'אז חבר'ה - איך החיים מדילוג לדילוג?' 'בסדר גמור, אין מה להתאונן. אבל הכיס הזה מקדימה די מעצבן, תמיד מלא פירורים ומהדקים.' זה לא יהיה ככה. הקנגורואים האלה יש להם מוח בגודל של בוטן. הם חיים בעולם אחר, אתה קולט? זה יהיה כמו לנסות לדבר עם השר חקלאות ההוא, ג'ון סלאווין גאמר. אתה קולט אותי?"

(דאגלאס אדאמס, "סלמון הספק", פרק 6)

====
הזדמנות טובה להעלות מנבכי הבוידעם ספרים שקראתי פעם, ולהיזכר בהם ובמה שחשבתי עליהם בזמנו, או להתרענן בקריאה חוזרת. הספר הזה שייך לרשימה שייסדתי מזמן וקראתי לה "ספרות חיה", כלומר ספרים שמדברים מנקודת המבט של בעל חיים. כמו נניח טימבוקטו, גלנקיל, גבעת ווטרשיפ ודומיהם. החשיבה של בעלי חיים היא נושא שמעסיק הרבה אנשים, ובאופן כללי אנחנו נוטים לעשות טעויות אנתרופוצנטריות בהתייחסות הזאת. לחשוב שיש שם משהו מעניין, או משהו בכלל. לחשוב שיש מקום לחשיבה מודעת ולא רק אינסטינקטים, לחשוב שיש שם משהו שיכול לעניין אנשים, והחמור מכל - להתעלם מחושים שאנחנו מתעלמים מהם, כמו למשל חוש הריח. זה לא שאין קשר בין בעלי חיים ובין אנשים. ברור שיש, בעיקר אם מדובר בכלבים. זה פשוט שכל אחד מחלקי הקשר חווה אותו באופן שונה. זה מה שמתכוון אדאמס "חיים במציאות הנפרדת שלנו". עם זאת יצוין שגם אדאמס עצמו נפל בזה וניסה לכתוב לפחות חלק מהספר מנקודת המבט (או התודעה) של קרנף ושמו דזמונד.

טוב, הכלב היהודי. מבט על השואה מנקודת המבט של כלב. זה נשמע נורא ואיום, אבל למעשה עצם הרעיון הוא לא ממש מופרך. המתודה הנאצית שדירגה גזעים של בני אדם יצרה ריבוי השוואות בין כלבים ויהודים. כך למשל הכרזות האנטישימיות בפתחי חנויות בגרמניה של שנות השלושים הכריזו ש"אין כניסה לכלבים ויהודים", וכך העדויות על קציני אס-אס שקראו לכלב שלהם "מענטש", כלומר "אדם" והתייחסו במקביל לאסירים היהודים כאל כלבים. קרביץ בא והופך את הגידוף על פיו, במקום הכינוי "הכלב" ביחס לאדם, הוא מביא את "היהודי" ככינוי כבוד לכלב והופך אותו לגיבור הסיפור.

מעשה בכלב ושמו כורש שגדל בשמחה אצל משפחה יהודית בגרמניה, החל בשנת 1935,גלגוליו של הכלב, במקביל או בנפרד מגלגולי המשפחה המסויימת שבה התחיל הסיפור. קורותיו של כלב, בזמן שבמקביל מתרחשת שואה ליהודים. זה עיקר העלילה, את השאר אפשר למצוא בספרי ההיסטוריה, מנקודת מבט אנושית זאת אומרת.

אשר קרביץ הוא סופר מוצלח ואיש מקורי, רב עניין ורב כשרונות, וזה מתבטא ביצירה בהרבה תחומים. על כן לא מתאים להאשים אותו ביצירה של גימיק פרסומי ותו לא. אני מאמינה שהכוונה בכתיבה היתה רצינית. התוצאה מבחינתי היתה משעממת ולא עברה קריאה. אחרי הכל אנחנו חיים במציאות נפרדת. אני לא יודעת להגיד למה טימבוקטו או גלנקיל או גבעת ווטרשיפ עברו יותר טוב, על אף שגם הם מנקודת מבט של בעלי חיים והיו אמורים להיות משעממים בה במידה. יש כאן עניין למחקר עתידי או למחשבה נוספת.

לפני 3 שנים•נצחיה
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

לכל אדם יש את אותו סיפור מביש שהמשפחה שלו נוהגת לספר סביב השולחן מדי פעם.
ובכן, לסיפור שלי תמיד נוספים פרקים חדשים. מאז שהייתי קטנה אני תמיד מתלהבת כשאני רואה כלב ברחוב, אני ניגשת לבעלים של אותו מתוק ושואלת בחביבות "אפשר ללטף?".
המשפחה שלי תמיד צוחקת עליי בקשר להרגל הזה, אך שבוע שעבר הם החליטו להיות נחמדים ולקנות לי כפיצוי ספר במתנה.

נהנתי מאוד לקרוא את הספר הזה, וזה לא מפני שאני אוהבת כלבים. מיותר לציין שסיימתי אותו בזמן קצר מאוד. הרעיון מקורי, מעולם לא חשבתי שאני אקרא סיפור מנקודת מבט שלא שייכת לבן אדם. זהו ספר מרתק, מצחיק אך עצוב, שנון ומלא תוכן. הכתיבה יפה והעושר הלשוני פשוט מרענן. הוא מעביר את הזמן בהנאה ומלמד אותך דבר או שניים. ספר שאין די ממנו.

מומלץ :)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•לב
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

ווואו! איזה ספר!
גאוני, עצוב, מצחיק, מכמיר לב
ונקרא בנשימה אחת.
נכתב מפיו של כורש הכלב היהודי בתקופת מלחמת העולם השניה.
רוצו לקרוא!!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•רותם
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

מגיל אפס, פחות או יותר, השואה מעניינת אותי. אולי בגלל שאני מקיבוץ שהוקם בידי יקים שברחו או ניצלו משם, אולי בגלל השעות האינסופיות בהן היינו בוהים במרקעי השחור-לבן של שנות השבעים שבמשך שעות היו מחדירים בתהליך של אוסמוזה את אימי השואה לליבותיהם ומוחותיהם של ישראלים נטולי אפליקציות ואולי בגלל שזה פחות או יותר האירוע המטורף ביותר בתולדות המין האנושי.
בהערכה זהירה, קראתי מאות ספרים העוסקים במלחמת העולם השנייה ובשואה. ועדיין לא הצלחתי להבין כלום.
ליום השואה המתרגש עלינו, בחרתי להמליץ דווקא על ספר "קטן". קטן מבחינת ההיקף, כזה שלא מתיימר לנתח, להסביר או להנחות. פשוט סיפורה של השואה דרך עיניו של כלב. וזה עובד נהדר.
כדאי לקרוא, בייחוד כיום כאשר מדינת ישראל עושה הכל כדי להכחיד את ניצולי השואה האחרונים.

לפני 14 שנים•ליאור
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הכלב היהודי

הכלב היהודי

מאת אשר קרביץ

הביקורת של גילת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של גילת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר יוצא דופן, נקודת מבט חדשה על סיפור השואה. הכלב היהודי הוא סוג של פורסט גאמפ פרטיזני. אהבתי מא”