• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

מאת ג'יימס פטרסון

הביקורת של Dandin

תמונה של Dandin
דירוגדירוג
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
Noelle
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

ספר מעולה! קראתי אותו ביום אחד, פשוט לא יכולתי לעזוב אותו.
זה ספר ששומר על היגיון, עניין והכי חשוב- מתח, מתח, מתח - ממש עד לעמוד האחרון.

הסיפור הוא על נינה בלום, עורכת דין ניו-יורקית מצליחה, שצריכה לחזור ולהתעמת עם מקרה מעברה, הנחשף לפנינו כבר בתחילת הסיפור. שלא כמו הרבה ספרי מתח אחרים, אין פה זהות של רוצח שצריך לגלות, ולא צריך לנחש דברים. הספר פשוט מותח מעצם הסיפור שלו והאופן שבו הוא כתוב (פרקים קצרים, לא נמרח). זהו, יותר מזה לא אספר כדי לא להרוס... מומלץ!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ruha
ruha
תמונה של משה
משה
תמונה של הקוסמת
הקוסמת
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
4קוראים|גיל ממוצע54|75%נשים

על המבקרת

תמונה של Dandin

Dandin

חברה מזה 17 שנים
25 ביקורות•130 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של Dandin
Dandin
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות25
לייקים שקיבלה130
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת15מתח ריגול והרפתקאות4ספרות מקורית2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Dandin

להתאהב בגרייס

להתאהב בגרייס

קריסטל סאתרלנד

האהבה עיוורת... ואהבה ראשונה לרוב גם חירשת ואילמת...

"להתאהב בגרייס" הוא סיפור אהבה ראשונה קצת שונה, המסופר מנקודת מבטו של הנרי פייג', תיכוניסט (ממוצע) שעד לרגע בו פגש את גרייס מעולם לא הבין מה הקטע הזה עם להתאהב...
גרייס טאון עוברת ללמוד בבה"ס של הנרי "ככה סתם פתאום" בסוף התיכון. היא לא ממש מתקשרת עם הסביבה וגם דיי מוזנחת, אבל מר הינק, המורה לספרות, מטיל עליה ועל הנרי את ה-משימה: להיות עורכי עיתון בה"ס, ככה שהם דיי חייבים לשתף פעולה...

כן, כמה צפוי שהנרי יתאהב בגרייס, וגרייס... טוב, זה כבר סיפור ארוך ומורכב שתצטרכו לקרוא בעצמכם. ולא, אל תטעו, כמה שהסיפור הזה צפוי הוא לא ממש כזה. אומנם מהר מאוד ניתן להבין למה גרייס לובשת בגדי בנים גדולים ונראית כ"כ מוזנחת, ובהחלט אפשר לעשות כאן "פסיכולוגיה בגרוש" לשתי הדמויות, אבל – מה ששבה את ליבי בסיפור זה הכתיבה ה"מבולבלת". הדמות של הנרי מתארת כ"כ יפה את הבלבול שבאהבה ראשונה (שלדעתי הרבה פעמים גם נכון לתחילתו של קשר בגילאים מבוגרים יותר), את ההיסוס, "הטמטום", את הרצון ל"הגדרת" הקשר, את העיוורון, האכזבות והשמחות, ואת המלחמה שלעיתים מתרחשת בין הלב לשכל. בסוף הספר יש דיאלוג מאוד יפה בין הנרי לאחותו, שמסביר את שם הספר באנגלית – Our Chemical Hearts.

למרות זאת, אני חייבת לציין שאני קצת בספק כמה מקוראיה של סאתרלנד באמת יכלו להזדהות עם סיפור העלילה, שהוא, לדעתי, פחות שכיח בארצות הניכר. דווקא מבחינה זו אני חושבת ש"להתאהב בגרייס" מתאים יותר לקהל הישראלי שלצערי כבר "מתורגל" לשמוע סיפורים דומים (והנה כבר נתתי רמז... אל דאגה, העניין מתגלה דיי בהתחלה). בקיצור, אני לא בטוחה שהנרי באמת היה יכול להתמודד עם סיפור כ"כ מורכב, ספק אם מבוגרים ממנו מצליחים, אבל במסגרת הנסיבות, סיפור העלילה והדמויות בהחלט אמינים.

אגב, רציתי לתת לספר 3.5 כוכבים, אבל בגלל שהאהבה עיוורת עיגלתי ל-4...

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Dandin
זה שאוהבים

זה שאוהבים

ג'ניפר ויינר

"גורל חזק ממוות" – כמה שזה נכון...

את הספר הזה ראיתי בסטימצקי לפני כמה שבועות, וכהרגלי בקודש, מיד נכנסתי לאתר של הספרייה העירונית לראות אם יש עותק פנוי, למרות שלא היו לי יותר מידי ציפיות... להפתעתי, גיליתי שנשאר עותק אחד פנוי ותכננתי להגיע לספרייה כבר ביום המחרת כדי להשאיל אותו. אלא שלחיים יש תוכניות משל עצמם, ומהרגע שבדקתי את קטלוג הספרייה ועד לרגע שהגעתי בפועל חלפו כמה ימים, והיה לי ברור שהספר כבר הושאל. והנה, בעודי נכנסת לספרייה, על שולחן הספרים החדשים בכניסה עמד וחיכה לי הספר הזה... נכון, זה רק ספר, אבל אני מאמינה שאין צירופי מקרים, ושבכל ספר יש משהו מהחיים שלנו...

זהו סיפורם של רייצ'ל, "נסיכה יהודייה", ושל אנדי, בן תערובת שחי במשפחה חד-הורית קשת יום. הם נפגשים לראשונה במיון בבה"ח בגיל שמונה, היא אחרי ניתוח לב והוא עם שבר ביד, ונפרדים לשלום לאחר כמה שעות, מבלי לדעת כי ברגע ההוא נקשרו גורלותיהם זה בזו. שמונה שנים לאחר מכן דרכיהם מצטלבות שוב, ואז שוב ושוב...

זהו סיפור אהבה, לכאורה בלתי אפשרית אבל כזאת שבאה עמוק מהלב ומהבטן, המסופר בשני קולות המעבירים באופן קולח את דינמיקת הקשר בין רייצ'ל לאנדי (לפעמים משפט אחד שלא נאמר הוא המפתח להכל...). זהו לא סיפור אהבה מושלם, אלא פשוט סיפור אהבה מהחיים שמוכיח את המשפט של הסבתות ש"אהבה אמיתית תמיד חוזרת". זהו גם סיפור על גורל ועל הדינמיקה של החיים ועל כך שכשהטיימינג הנכון מגיע, ומשהו צריך לקרות, הדברים מסתובבים ככה שלפעמים נדמה שאנחנו סה"כ בובות על חוט.
מאוד נהנתי מהספר, ואני בטוחה שכל מי שאי-פעם אהב ימצא בו סיטואציות להזדהות איתן. ואפילו שזה רק סיפור, כן, לפעמים החיים חזקים מכל דמיון...

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Dandin
אלמונים באמריקה

אלמונים באמריקה

כריסטינה אנריקֶס

אני בד"כ לא נוהגת לכתוב ביקרות על ספרים שכבר כתבו עליהם (לא כל שכן כאשר יש ביקורות הדומות לדעתי), אבל הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי, בעיקר משום שלדעתי לספר הזה מגיעה קצת יותר הכרה.

זהו סיפור על מהגרים מדרום-אמריקה, ובפרט על שתי משפחות: משפחת טורו "הוותיקה" ומשפחת ריוורה "החדשה". זהו גם סיפור על אהבה בין מיור טורו למריבל ריווה וגם סיפור של התמודדות עם הקרבה, התאקלמות, אובדן ואשמה לצד הרבה תקווה.
משפחת ריוורה מהגרת ממקסיקו לדלוואר (ארה"ב) כדי לנסות לתת לבתם, שנפגעה בתאונה, סיכוי טוב יותר להחלים. הם מתגוררים בבניין בו מתגוררות משפחות מהגרים נוספות, כולם מדרום אמריקה. הסיפור מסופר בגוף ראשון דרך עיניה של אלמה, אמה של מריבל, ודרך מיור, הבן הצעיר במשפחת טורו. בנוסף, מידי כמה פרקים אנחנו מתוודעים גם לסיפוריהם האישיים של השכנים המגוררים בבניין – עדויות מרתקות המבוססות על סיפורים אמיתיים.
לא אכביר במילים לגבי סיפור העלילה, שכן קודמיי כבר עשו זאת באופן מפורט, אלא רק אוסיף שהכתיבה קולחת והספר נקרא בנשימה אחת. אנריקס (הסופרת) היטיבה לתאר את תחושות הניכור וההתמודדות של הדמויות, הן "הוותיקות" והן "החדשות", עם החברה האמריקאית באופן כזה שצובט בלב, ועל אף שאני ילידת הארץ ומעולם לא נמצאתי במעמד של "מהגר", לא יכולתי שלא להזדהות עם הדמויות בספר.

ספר מלא תקווה ולא "מתייפייף" – אל תחמיצו!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Dandin
דרך המגדלור 16

דרך המגדלור 16

דבי מקומבר

זהירות – ספר קיטש'...

דרך המגדלור 16 היא כתובתה של השופטת אוליביה לוקהארט, המתגוררת בעיירת קיט קטנה בשם סידר קוב.
הסיפור נפתח בהחלטה שמקבלת אוליביה לא לבטל הסכם נישואין בין סיסיליה לאיאן, זוג צעיר שנישא לפני שנה. מכאן למעשה אנחנו מכירים לא רק את סיפורם של איאן וסיסיליה אלא גם את שאר הדמויות בספר, שכולן קשורות לאוליביה: בתה ג'סטין, אמה שרלוט, החברה הכי טובה גרייס והמחזר החדש ג'ק. בספר לכל אחת מהדמויות יש סיפור אהבה/אכזבה משלה (לא הכל ורוד...) והכל נארג יחד לכדי סיפור אחד קולח ופשוט (במובן הטוב של המילה).

...וכן, לפעמים קצת קיטש' זה בדיוק מה שצריך כדי לעשות טוב על הלב :)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Dandin
רחובות של אתמול

רחובות של אתמול

סילביה טננבאום

הספר מגולל את קורותיה של משפחה יהודית מפרנקפורט לאורך כ- 42 שנה (1903-1945) ושתי מלחמות עולם.
בהתחלה, אנחנו מכירים את משפחת ורטהיים בשיא אונה והונה, אנשי ממון הנמנים עם החברה הגבוהה של פרנקפורט: ההורים האנשן ומוריץ, חמשת ילדיהם ושבעת נכדיהם (ולימים גם שני ניניהם). לכל אחד מהם סיפור משלו השזור בסיפורה של המשפחה כולה.
לצד התפתחותן והתבגרותן של הדמויות, אנחנו מתוודעים גם להשתנותה של החברה הגרמנית: בתחילה, לתחושת הפטריוטיות שהרגישו יהודי גרמניה כאשר נלחמו בחזית הגרמנית במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן להסתה ולשינוי שחל בחברה הגרמנית, לניכור וההתנכלויות כלפיי היהודים, לעליית הנאציזם בגרמניה ולחיים בצל המלחמה ושלטון האימה.
למרות שבספר יש הרבה דמויות, הסופרת הצליחה לשזור את קורותיהם באופן ברור והגיוני, ובהמשך הסיפור עוקב אחר התפצלותה של משפחת ורטהיים, כל אחד וגורלו, דעותיו ואמונותיו, כשבלב כולם לא עזבה הכמיהה למשפחה המאוחדת, לפרנקפורט ול"גרמניה של פעם", שלעולם לא ישובו להיות כפי שהיו.

מאוד נהניתי מקריאת הספר (השפה עשירה והתרגום נהדר). ההתחלה של הספר קצת איטית, אבל מי שיתאזר בסבלנות עד עמוד ~100 ירוויח חווית קריאה מרתקת!
לדעתי זהו ספר חשוב משום שהוא מתאר גם את תקופת מלחמת העולם הראשונה, בה היהודים הרגישו שהם חלק מהחברה הגרמנית ומכאן גם הקושי לקבל את השינוי שחל ביחסה של האוכלוסייה הנוצרית כלפיהם, עליית הנאציזם לשלטון והזוועות שבאו לאחר מכן. הספר מעלה את מגוון הדעות והלבטים שרווחו בקרב יהודי גרמניה ואירופה (להישאר? לעזוב? לאן? מתי? איך?) ומעלה הרבה נקודות למחשבה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Dandin
מלכת הגלידה מרחוב אורצ'רד

מלכת הגלידה מרחוב אורצ'רד

סוזן ג'יין גילמן

זהו סיפורה של מהגרת יהודייה בשם מלכה (לימים ליליאן) שהגיעה עם משפחתה לארה"ב בתחילת המאה הקודמת. הסיפור מגולל את קורותיה של מלכה/ליליאן מרגע שדרכה כף רגלה באליס איילנד ועד לשנות השמונים, בהן היא כבר "מלכת הגלידה של ארצות-הברית".
בהתאם למתכון של רומנים רבים, גם כאן בתחילה לילאן סבלה מרעב, בדידות, נטישה, השפלות ונכות שדחפו אותה לא לוותר ולהוכיח לכולם "מאיפה משתין הדג" וכך, בסופו של דבר, לחלוש על אימפריית גלידות אמריקאית.
הסיפור עצמו מסופר בגוף ראשון ע"י ליליאן ובאיזשהו מקום בא "להצדיק" את אופייה והתנהגותה, כמו גם את הנסיבות, כנגד שני משפטים מתוקשרים בהם היא נאשמת בהעלמות מס ופציעת ילדה קטנה.

סה"כ הסיפור נחמד ומעניין (הרבה עובדות וסיפורים על ייצור גלידה), אלא שדמותה של לילאן היא נרגנת, ממורמרת, עצבנית ומאוד "קוצנית", מה שהופך את הבעת האמפתיה כלפיה להבעת רחמים...


הערה:
הסיפור מתורגם בצורה איומה ועם ה-מ-ו-ן טעויות הגהה. מוטב היה שההוצאה הייתה מקדישה קצת יותר תשומת לב לעניין, לא רק כדי לכבד את קוראיה אלא גם כדי לכבד את הסופרת והספר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Dandin
איך שהעולם נהיה לבן

איך שהעולם נהיה לבן

דליה ביטאולין-שרמן

הספר הזה הוא למעשה אוסף של סיפורים קצרים המסופרים מנקודת המבט של עולה צעירה (לעיתים ילדה, לעיתים נערה), על החיים בישראל והקשיים היומיומיים עימם מתמודדים העולים החדשים, לאו דווקא מאתיופיה.
אני חייבת להודות שחשבתי שהספר הזה הוא משהו בסגנון של "בכי הג'יראפה" שאותו מאוד אהבתי, אבל הוא דיי שונה ממנו. לדעתי הספר נכתב בצורה קצת מנוכרת, ואולי זו הייתה כוונת הסופרת, שנרגיש את הניכור החברתי שהיא חוותה כעולה, אבל במקום להרגיש חמלה הרגשתי בעיקר מרוחקת מהקשיים המתוארים בו ומהדמויות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Dandin
יומנה של סוזאן לניקולס

יומנה של סוזאן לניקולס

ג'יימס פטרסון

סיפור מרגש על אהבה, אובדן והתחלה חדשה.
לאחר שמאט עוזב את קייטי ללא כל סיבה מוסברת, הוא מניח על מפתן דלתה יומן שיסביר טוב יותר ממנו מדוע עזב אותה. קייטי מתחילה לקרוא את היומן ומגלה שהוא נכתב ע"י אישה צעירה בשם סוזאן לבנה ניקולס... מכאן אנחנו מתוודעים לחייה של סוזאן ולסיפור האהבה יוצא הדופן שלה עם מאט... לא ארחיב יותר כדי לא לקלקל, אבל הספר הזה, עד כמה שהוא קיטש (למרות שבסוף הכל מהחיים), בכל זאת נגע בי איפשהו ולכן אם אתם ב-MOOD המתאים – אל תפספסו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Dandin
מעל גלים אהבתיך

מעל גלים אהבתיך

איתי לב

ספר נפלא; סיפור מעורר הערצה ויראה לכל אלו אשר ייסדו את מדינתנו הקטנה...
סבא של אוריה נפטר ובזמן השבעה הוא מחליט לפתוח קופסת נעליים ישנה ובה כל מיני מסמכים. באחד מהם הוא מוצא שיר:

"מעל גלים אהבתיך, יפתי
ואין מצולות ים עמוקות מליבי
לרגעים אראה את פנייך, לרגעים אאבדם
אך קולך הוא חיי, מעולם לא נדם"

מכאן למעשה אנחנו מתחילים לשמוע את סיפורה של סבתא אביגיל, על התלאות שעברה כדי להגיע לא"י ועל החיים כאן בתקופת המנדט הבריטי. הסיפור מסופר בהמשכים ושזור בחיי היום-יום של אוריה בצורה כ"כ יפה, כמו רקמה עדינה, תוך שהמתח נשמר כל הזמן.
בנימה אישית יותר, אהבתי מאוד את הספר הזה כי הוא הזכיר לי את השעות בהן ישבתי עם סבי וסבתי ז"ל ושמעתי מהם סיפורים דומים. כמו אוריה, גם אני מצאתי את עצמי לא פעם מחפשת "אוצרות" בארונות, תוהה לפשר מסמכים כאלה ואחרים ושואלת את עצמי מאיפה היה להם האומץ להילחם כפי שנלחמו...

מומלץ!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Dandin

ביקורות נוספות על "בלי להשאיר עקבות"

בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

איך (לעזאזל) אומרים, בצורה עדינה לבתי שהספר שכה התלהבה ממנו ונתנה לי לקרוא – הוא לא בדיוק "כוס התה שלי"...

וכאן אני חייב וידוי קטן: זמן די רב לא קראתי ספר להנאתי, וזו היתה הזדמנות "להיכנס חזרה לתלם" בעזרתה האדיבה של הצאצאית – שהיתה מודאגת כנראה מהעובדה שבזמן האחרון איננו מחליפים חוויות בנושא קריאת ספרים. יום בהיר התייצבה ואמרה שזה אחד הספרים הטובים שהיא קראה, ובטוחה שגם אני אהנה ממנו - כפי שהיא נהנתה...

ובכן, צר לי להיות זה שמוריד את ממוצע הדירוג הגבוה שהקוראים נתנו לו.

מבחינתי הספר כתוב ברמה די ירודה, ילדותי משהו, ומכיל משפטים רבים (מידי) שפעמים לא מעטות נראו לי ללא קשר ביניהם. כוונתי היא שהעסק, איך אומרים, לא שטף. או אולי האשמה היא בתרגום המדויק (כדוגמת Opposite Coffee הידוע), ללא התחשבות כיצד הדבר מתקבל בעברית.
וכמו ש"מקובל", לצד תרגום עייף מופיע בן דודו – שגיאות כתיב. אומנם מעט פחות הפריעה לי העובדה שהאות י' קיבלה Upgrade ויחס מועדף במספר מילים, שהרי רק כך ניתן להסביר את אהבתה הגדולה של המתרגמת אליה; טעויות בסיסיות בשפה כגון: בת – ביתי ועוד, אך לצערי גם דבר זה לא הוסיף לקריאה שאמורה הייתה להיות מהנה.

התוכן, אוי התוכן... גם כאן איני איש בשורות. מאחד שמוגדר כ"גדול כותבי רבי המכר" לדברי הניו יורק טיימס (מופיע בגב הספר) הייתי מצפה למשהו עמוק, אינטליגנטי מותח ושונה בתוכנו ממרבית ספרי המתח המוכרים לנו. וכאן אני נאלץ להצטרף לכתיבתו של הקורא עדי שכתב "הסיפור די צפוי עוד שקראתי את הכריכה היה ברור לי מה יקרה." ובכן, לי לא היה כל כך ברור מה הסוף, אולם במחלקת ניחוש של "מה פחות או יותר הולך לקרות" – בהחלט סימנתי V צנוע...

לסיום. בניגוד לכל ידידיי שהתלהבו, איני יכול להמליץ על ספר זה כספר מתח, ובהחלט הייתי מעדיף את סגנון כתיבתם של סופרים כמו ג'ון ורדון (חשוב על מספר), ג'פרי ארצ'ר או נלסון דה מיל.

לא יצאתי מגדרי...

לפני 10 שנים•
★★★★★
•י. קליש
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

ספר מקסים זורם כתוב ממש יפה,מושלם לסוף שבוע,כמו כן לטיסה.
סוג הספרים שמנטרל אותך מהסביבה ובשניה אתה נשאב לספר.
ג'נין מתחתנת עם פיטר השוטר שמציל את חייה,ואחרי תקופה מסויימת היא פשוט
מגלה שהיא חיה עם בנאדם שקרן ופסיכופט.
ומאז חייה נהפכים לסיוט,ואז היא מחליטה להתחיל חיים חדשים ומשם מתחילים
העניינים להדרדר.
ספר נפלא לגמתי אותו בכמה שעות הצליח לשאוב אותי נטו לעולם הקריאה,ממולץ.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

האמת אני לא מתחברת לספרי מתח אך בטעות נפל לידי הספר ולומר את האמת אהבתי.
מותחן שלא עזבתי עד שסיימתי, מסוג הספרים שמושכים לעוד דף ועוד דף וכו' עד שפתאום מצאתי את עצמי מסיימת אותו.
הספר מתחיל בעיירה דרומית בארה"ב קי וסט, חבורה של חברים נוסעת להינפש, החבורה משתכרת וג'נין מגלה שהחבר שלה בוגד בה עם החברה הכי טובה. ומפה העלילה מסתעפת סודות אפלים, רצח עורכי דין משטרה בקיצור לא בא לי להרוס לכם לכן אני ממליצה לקרוא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רונית
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

יש נטייה (שגם אני לא חפה ממנה) לקטלג ספרים כקיציים או חורפיים. ברור שהספר הזה הוא קיצי. הוא גם נפתח באווירה של חופש ושחרור בקי ווסט, עיר תיירות שמחה ורוויית מסיבות ואלכוהול. הספר נקרא בקלילות ובמהירות. אם בדרך כלל אני צריכה את ה-20-30 עמודים הראשונים של הספר כדי להתאפס על עצמי וכדי להיכנס לתוכו, כאן אתה נשאב לתוך הסיפור כבר מהעמודים הראשונים. הפרקים קצרצרים, ולמי שלא מסוגל להפסיק לקרוא באמצע פרק (כמוני), אבל יש לו בחיים עוד כמה דברים חוץ מקריאה (כמו כולנו), זה מאוד נוח.

אבל… אחרי כל כך הרבה ספרי מתח שכבר קראתי בחיי, הספר הזה, נעים וקליל ואפילו מותח ככל שהיה, לא היה משהו שלא קראתי בגירסאות רבות ואחרות בספרים אחרים. וזה היה קצת מאכזב.

אחד החוקים הראשונים בספרי/סרטי מתח: אי אפשר לברוח מהעבר, כי העבר חוזר תמיד לרדוף אותך, גם אם חולפות 17 שנה, כמו בספר הזה. נינה בלום היא עורכת דין מצליחה, עם בת מתבגרת בת 18. הן חיות חיי נוחות בניו יורק. אבל נינה בלום היא בעצם ג'נין פורנייה, שנמלטה מבעלה השוטר כשגילתה שהוא לא בדיוק מה שהיא חושבת שהוא. וכך היא אימצה לעצמה חיים חדשים, שם חדש וקריירה חדשה. וכמובן, העבר לא יכול להישאר נעול לנצח, וכך קורה שעליה לשוב למקום שבו היא השאירה את זהותה הקודמת ולהתמודד עם הסודות שלה ועם הסכנות שיש שם.

הספר תפס תאוצה ב-40 העמודים האחרונים. עד אז הוא התנהל די בעצלתיים והיה ברור לאיזה כיוון הוא הולך. הרגשתי שהסופר מנסה להאכיל את הקוראים שלו בכפית ולא משאיר אותם כל הזמן בשיא. לא הייתה תחושה של טוויסט שמחכה מעבר לפינה או של איזו הפתעה גדולה. ורק בסוף תפילותיי נענו והצלחתי להיות מופתעת, ככה, בקטנה.

לסיכום, למכורים לספרי מתח כמוני, הספר הזה לא יהיה בגדר חידוש גדול. הוא חביב, נעים, קליל וכן, שוב התואר הזה – קיצי. והתמונה על הכריכה עשתה לי יותר מכול חשק ללכת לים… ספר קיצי, כבר אמרתי?

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גלית
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

אני פונה לשדרה החמישית. אני ממהרת, הייתי צריכה להיות כבר בשדה התעופה.
אני מכניסה את הטלפון לכיס ופונה שמאלה, לתחנת גרנד סנטרל.
אני יורדת במדרגות השיש המערביות וחוצה את המסדרון הארוך המוביל אל שדרות לקסינגטון.


******
"אמא, מה את אומרת על החולצה הזאת? היא מתאימה לי לטיול?"
אני: "ההממ..."
******

לאורך המסדרון יש שורה של חנויות. אני מתקרבת לקיר השמאלי כשזרם חדש של אנשים מתחיל לנוע לכיוון קווי הרכבת התחתית.
פתאום איזה אידיוט מוול סטריט בחליפה עובר לידי במהירות ודורך על רגלי הימנית.

******
"אמא, היום הלכנו להצגה...סבא אחד...ואז, סבתא החביאה...הילדים חיפשו את הפתקים...ואז, סבא צחק ואמר...נכון, הצגה יפה?"
אני: "ההממ..."
******

אני מרגישה כאילו אצבעות רגלי נקטעו. אני עוצרת ליד הקיר במעבר וחולצת את הנעל. בפתח המסדרון העמוס עומד איש גבוה, נאה, בעל עיניים כחולות. הוא מביט בי.

******
"אמא, אני קבעתי היום עם ניצן להכין מצגת במדעים. אני יכול ללכת? אני חוזר ב- 7".
אני: "ההממ..."
******

אני מסירה ממנו מבט. אני צולעת ועיוורת מפחד, רצה ופונה לעבר היציאה הקרובה הכי מהר שאני יכולה. אני בקושי נושמת ורועדת כמו ארנבת במלכודת. איך יכול להיות שהוא מצא אותי?? זה פשוט לא יכול להיות!! כאן? עכשיו? לא יתכן שזה קרה!

******
רעש מחריש אוזניים באוזני השמאלית. מגאפון בעוצמה מקסימאלית.
"יוסטון, יוסטון, שומעת?? יוסטון לכדור הארץ! עבור! זאת קריאה אחרונה! המשפחה שלך צריכה אותך דחוף!!"
******

אני טורקת את הספר בחבטה. קמה מהספה. מולי עומד הקטנצ'יק, עם חיתול עד הברכיים. אני מרימה אותו על הידיים...(אוף, איזה כבד...ילד רביעי לא אמור כבר לדעת להחליף חיתול בעצמו?).
מוחי מחשב בקדחתנות איך לקצר את משמרת הערב...(קורנפלקס עם חלב...שירות עצמי...רק שלא ישפכו על השולחן...לוותר על המקלחות...לא היה חם היום...כלים למדיח בטייס אוטומטי...אני חייבת לחזור חזרה לניו-יורק עוד הערב...הוא מצא אותי...אותה...אני בשיא המתח עכשיו...)

מן הביקורות:
"מהפנט...לופת בגרון...מאיץ דופק...מסחרר ראשים" / Main Point Review

פינת תהיות:
- לסיים 341 עמודים בשני ערבים זה שיא אישי שלי?
- למה הספר באנגלית נקרא "Now you see her" ובעברית – "בלי להשאיר עקבות"?
- למה על הכריכה כתוב ג'יימס פטרסון ובעמוד הראשון גם מייקל לדוויג'?
- למה הבלונדינית הזאת על הכריכה היא ערומה ובספר באנגלית – עם בגד ים ירוק?
- 300 מיליון עותקים?? וגם שיא גינס?

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פואנטה℗
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

הספר הזה הוא ספר של קיץ.
מתאים מאוד לסרט ולדעתי תפור לכל חופשה או טיסה. סוג של ספר שכאשר מתחילים נשאבים אליו, מתחברים, מסיימים ומתנתקים.
הסיפור מתחיל בנינה בלום ו/או ובשבילכם גברת סמית וחוזר אחורנית בזמן. (שיטת כתיבה שמוכרת לנו מהרבה ספרים אחרים).
נינה כיום עורכת דין מצליחה ויש לה בת בגיל 18. האם והבת מאוד מחוברות ומתנהגות כשתי חברות. הבת – אמה לומדת בבית ספר יוקרתי ויש לה את כל מה שיש לכל נערה שחיה אצל הורים עשירים. אמה לא יודעת דבר על עברה של האם ומה שכן , היא יודעת שאביה הביולוגי נפטר.
ג'ינין בעבר ונינה בלום היום היתה בת לשוטר שנפל במילוי תפקידו ולאם אלכוהליסיטית שהתאבדה לאחר מות בעלה.
נינה-התחתנה עם פיטר השוטר (לפי הספר הוא חתיך אמיתי) והוא גם זה "שהציל" אותה. נינה ובשם החיבה שפיטר כינה אותה "בתולת הים" חיה לצידו של פיטר באהבה גדולה, ללא מחסור, עבדה בקיטרינג' ואפילו נכנסת להיריון. הכל היה טוב ויפה עד לפגישה ושיחה אקראית עם הסוכן תיאודור מרפי. ההיתקלות עם הסוכן גורמת לנינה לחקור את עברו של בעלה האוהב והמפנק..... ופתאום חשכו עיניה... לפתע היא הבינה כמה שהיא שקועה בצרות צרורות. מה שנקרא "צרות בגן עדן".
נינה מחליטה לנוס כל עוד היא יכולה כדי להתחיל את חייה מחדש במקום אחר.
לימים כעורכת דין מוטל עליה תיק על אסיר שעומד לפני הכסא החשמלי. המשימה הזו מאלצת אותה לחזור לעיירה ממנה היא ברחה ולהתעמת עם עברה.
לא ניתן לכתוב הרבה על הספר כשלא אהיה לספויילר, ברם אני יכולה כן לגלות לכם שקשה מאוד להניחו מהיד. יש בספר הזה רוצח סדרתי שמטיל אימה על תושבי ניו-יורק, אנסים, אסירים, עורכי דין, אהבה, פסיכופטים ומערכות יחסים.
על הכריכה נרשם רק שם הסופר ג'יימס פטרסון ובתוך הספר נרשם שהוא נכתב על ידי שני סופרים. (לא ברור לי למה שם הסופר השני לא נרשם על הכריכה).
התמונה על גבי הכריכה מתאימה מאוד לתוכן. האישה המצולמת עם הגב אלינו פונה קדימה, לעתיד חדש... לא לחינם נבחרה התמונה הזו... בסיפור הזה יש הרבה ים...ונינה בורחת לאורך כל הספר מהעבר שמאגד בתוכו סיפור חיים לא קל.


ציטוטים:
עמוד 44: "את אדם טוב שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. עכשיו קחי את המפתחות של החבר שלך ולכי מפה".
עמוד 96: "אהבה בזירת הפשע, אה? אמר מורלי במנוד ראש. "ככה זה קורה אצל שוטרים. סיכון מקצועי, לילה אחד אתה כובל מישהי באזיקים על החוף, ולפני שאתה מבין מה קורה, אתה משחרר אותה ונותן לה טבעת יהלום".
עמוד 313: "הדרך הקשה היא הדרך היחידה".

הספר נקרא מהר, הפרקים קצרים ונותנים תחושת קצב. בשבילי הספר הזה הוא כמו גלידה טעימה על וופל ואם אתם רוצים קישוט- שימו דובדבן.
אצלי הוא מקבל 3 דובדבנים מתוך 5 דובדבנים.
למי שעוד לא הבין ... ממליצה בחום לאוהבי הז'אנר.
לי יניני

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לי יניני
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

הספר הזה מלא פוטנציאל, באמת. סיפור מתח שיכול להחזיק אותך ולא להרפות, אבל יש כמה דברים שמפריעים לו בדרך לשם.
בראש ובראשונה, הספר כתוב משום מה בפרקים קצרצרים של עמוד-עמוד וחצי כל אחד. אין לי מושג מה עומד מאחורי ההחלטה התמוהה הזו, ואני יכולה רק להניח שהמטרה היא לגרום לקורא קוצר נשימה ולתת לו תחושה שהדברים זזים במהירות, אבל בעיניי, המבנה הזה רק פגע. במקום לתת לקורא להיכנס לספר, להתרווח לתוכו ולשקוע בו, הספר מכריח את הקורא לרוץ, שזה לא בהכרח דבר טוב בספר מתח.
דבר נוסף הוא שכמעט אין בניית מתח ורגעי שיא. כל פעם שאתה חושב שאתה מגיע לאיזשהו פיק או לאיזושהי נקודת מפנה, הבעיה נפתרת עמוד אחרי. נינה, הגיבורה, מצליחה להיחלץ מכל בעיה קטנה שעומדת בפניה בקלות מדהימה (כמובן שמהבעיה הגדולה לא בדיוק, אבל לא ייתכן לצאת מכל כך הרבה בעיות קטנות ומשפיעות בלי מאמץ).
בגלל השילוב של שני הדברים הללו, הספר מרגיש לא מציאותי (עם כמה שספר מתח מסוגל להיות מציאותי) ולא מספיק מושך. הכל נפתר בקלות רבה מדי, בפרק הבא שיגיע עוד עמוד וחצי. אתה לא רואה את תהליך החשיבה של הדמויות ואתה גם לא עובר שום תהליך חשיבה בעצמך, מה שלא פחות חשוב בספרים מהסוג הזה.

בקיצור, המון פוטנציאל, מעט ביצוע.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אספנית כפייתית
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

מוכשר פטרסון הזה. זה לא שהסיפור כזה טוב , הוא לא כזה שאסור לפספס. הוא בסדר. אבל הכישרון של פטרסון גורם לך להתמגנט לספר , ולא להניח אותו מהיד.
ג'נין , הנשואה לפיטר , שוטר, גבר מסוקס בעל נפש רומנטית , החיה בפלורידה , נאלצת להימלט על נפשה עקב משהו שגילתה.
היא עוזבת את בעלה , את מעונם , ואת פלורידה , ועוברת לניו יורק , ושם ממציאה עצמה מחדש , ופותחת בחיים חדשים.

אבל מכיוון שבספר מתח עסקינן , צפויות תהפוכות על כל צעד ושעל.ויש מהן , והרבה.

העניין הוא שג'יימס פטרסון עף על עצמו , ויותר מדי.

כי גם כשמדובר בסיפור, והכל בדוי , גם פה צריכה להיות מידה מסויימת של היגיון. אלא שלעיתים הרגשתי שהסיפור מתחיל להיות מופרך מדי.

נו טוב , אם לא בספרים אז איפה?

לפני 10 שנים•dina
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

ג'יימס פטרסון

אז בצר התחיל ומרוב עומס לא הייתה לי שנייה פנויה לשבת ולקרוא ואז הגיע חופש סוכות ואני טסתי לחו"ל. ואני שלא חובבת גדולה של מטוסים נהנתי כל שנייה של הטיסה, והספר הזה הוא הסיבה לכן.
ספר מרתק סוחף ומושך כבר מהרגע הראשון. כבר מהעמוד הראשון אפשר להבין שזה ספר בהילוך גבוה שלא נותן לך שנייה מנוחה. אתה רק רוצה לדעת כבר מה קורה בסוף. והסוף הזה אוי איזה סיום לסיפור כזה.

ספר שכתוב ברמה גבוה ואיכותית, מעניין ומדבר עם הקוראים בגובה העיניים. לא מתיימר היות משהו אחר חוץ מספר מתח איכותי ביותר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Noelle
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
בלי להשאיר עקבות

בלי להשאיר עקבות

מאת ג'יימס פטרסון

הביקורת של Dandin

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Dandin
דירוג
5.0
לפני 11 שנים

“אז בצר התחיל ומרוב עומס לא הייתה לי שנייה פנויה לשבת ולקרוא ואז הגיע חופש סוכות ואני טסתי לחו"ל. ואנ”

10/23
ביקורות על בלי להשאיר עקבות
הבאה
פשוט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 11 שנים

“מזכיר קצת את הרלן קובן... בכל אופן, ספר מתח טוב. קליל (אפשר לגמור אותו תוך שעתיים שלוש), מותח, כתוב”