הרבה זמן רציתי לקרוא ספר של מארק טוויין, ובביקורי האחרון בספרייה במקרה נתקלתי בספר ההרפתקאות של טום סוייר. מיד בראותי את הספר, נזכרתי בסדרה המצויירת
המבוססת עליו (או על הרפתקאות הקלברי פין, אבל הדמויות משותפות) , שכל כך אהבתי לצפות בה בתור ילדה, וידעתי שאני חייבת לקרוא אותו.
הדהימה אותי היכולת של מארק טוויין לתאר כה טוב את גיל הילדות, הרגשתי כאילו ילד כתב את הספר, וזה סוד הקסם שלו בעיני.
כעקרון זה ספר שמוגדר לנוער\ילדים, אבל אני בגילי (הלא ממש מופלג תכלס) גם מאוד נהניתי ממנו כי מעבר לסיפורי ההרפתקאות המרתקים והמשעשעים, קולו של הסופר הבוגר מבליח לעתים עם תובנות מבריקות על החיים.
והנה כמה דוגמאות:
"לפעמים, ככל שקשה הצדקתו של מנהג מסורתי, כך קשה יותר להפטר ממנו."
"טום אמר לעצמו שאולי בעצם אין העולם חסר משמעות כל כך. בלי משים גילה את אחד החוקים הגדולים של העשייה האנושית - והוא שכדי לגרום לגבר או לילד לחשוק בדבר, צריך רק לעשות את הדבר קשה להשגה.
אילו היה טום פילוסוף דגול וחכם כמחברו של ספר זה, היה תופש כעת ש'עבודה' היא כל דבר שאדם חייב לעשותו, בעוד 'שעשוע' הוא כל דבר שאדם אינו חייב לעשותו."
אני תמיד אומרת בבית שלמרות שאני כל כך אוהבת ספרים, לא הייתי רוצה לעבוד בתחום, כי אז זה עלול לתת הרגשה של חובה, ובשל כך כבר לא ממש כיף. במשפט שציטטתי קודם, הוא בדיוק קלע להרגשתי.
חשוב לציין שהספר נכתב במאה התשע עשרה, ושכזה בהתאם לתקופה, כחלק מהעלילה גם ישנם עבדים שחורים , וההתייחסות לכך היא שעבדות של שחורים היא הדבר הכי נורמלי שישנו, פשוט חלק מהחיים. וגם ישנה הצגה של האינדיאנים כאכזריים וברברים. עצוב מאוד לקרוא. אבל אני מזכירה לעצמי שבכל זאת זהו ספר שנכתב בדרום ארה"ב באמצע המאה התשע עשרה...
ובנימה אחרת, אהבתי מאוד את הדמות של טום, כזה ילד של חופש, לא שם * על המבוגרים , עושה מה שהלב שלו אומר, וחבר ממש טוב ונאמן. פשוט ילד קסם.
בגרסה המתורגת הזו, ישנן הערות רבות שמסבירות לקורא כל מיני מושגים שהיו קצת יותר רלוונטיים לפני מאתיים שנה... מוסיף מאוד ומקל על הקריאה.
לסיכום, הספר הזה הוא פשוט ממתק! מומלץ לילדים ולגדולים. בהחלט אמשיך לספרים נוספים של טוויין.
נ.ב אם יהיה לי בן מתישהו, הייתי רוצה ילד בדיוק כמו טום! (וקולה של דודה פולי, זו שגידלה את טום, ושרוב שערותיה הלבינו בגללו, לוחש בראשי: מירית - הזהרי בבקשותייך...)

















