ספרו של צבי זמיר בעיניים פקוחות , הוא ספר טוב,
ראשית, יש בו גילויים חדשים שקשורים לשינוי האסטרטגי שעבר על הצבא שנתיים
לפני מלחמת ששת הימים, וזאת כתוצאה מעבודת מודיעין ומחקר עמוקה, שהביא לשידוד
הדוקטרינה הביטחונית של צה״ל, שהשפיעה עמוקות על הכנת הצבא למלחמה, ותרמה
אולי יותר מכל לניצחון במלחמת ששת הימים.
גילויים אחרים, קשורים לעבודת המוסד הן בתחום של גיוס וניהול סוכנים והן במלחמתו של המוסד בתחום האנטי טרור, במיוחד נגד הטרור הפלסטיני והטרור הבין לאומי, שהיה שתוף פעולה של ארגוני טרור מהשמאל הקיצוני שעשו יד אחת עם הטרור של אירגוני שמאל קיצוני פלסטיניים כמו לדוגמה אירגונו של ודיע חאדד.
זמיר מספר בספרו על מעורבות ישראל בהצלת יהודי סוריה ועיראק, על שתוף הפעולה של ישראל והכורדים בעיראק, ועל העזרה של ישראל לסודאן הדרומית שנרדפו על ידי המוסלמים בסודן הצפונית.
אנו שומעים ממנו שהמוסד שלח סוכן לתימן, שנתפס והועבר למצרים, ושאת שחרורו הוא חייב להתערבותו של קיסינג׳ר , לאחר לחץ עד כדי איומי התפטרות של זמיר עצמו.
החלק המעניין ביותר בספר נוגע בהפעלת ה׳מלאך׳, סוכן המוסד המצרי שמסר ב5 לאוקטובר לזמיר על רגע תחילת המתקפה המשותפת של סוריה ומצרים ביום הכיפורים 1973.
בספרו תוקף זמיר את ראש אמ״ן לשעבר זעירא, הוא מאשים אותו בגילוי סודות צבאיים ובהסגרת שמו של הסוכן שהביא במישרין לרציחתו.
הוא תוקף את הניסיון של זעירא להעביר את האחריות לכישלון ההתרעה שפתיחת המלחמה, מאחריות של אמ״ן לידי המוסד, תוך כדי ניסיון לחסל את אמינותו של הסוכן, ותוך הרס עבודת המודיעין של המוסד.
בחלקו האחרון של הספר, מנתח זמיר את עבודת סוכנויות המודיעין של ישראל, את חלוקת העבודה ביניהם, את תהליך הפקת המסקנות מהחומר הגולמי שנאסף , ואת תהליך שעל פיו אמור המודיעין הישראלי לספק התרעה אמינה לראש הממשלה בדבר מלחמה על הסף או להפך , פתיחת אפשרות למשא ומתן לשלום ( כמו לדוג׳ מסעו של סאדאת לירושלים).
הטענה האחת שמצאתי לטעון , היא חוסר העומק במספר מקרים: לדוגמה- בתיאור קרבות הגדוד השישי של הפלמ״ח, שזמיר היה מפקדו.
בקיצור הנמרץ של הקריירה הצבאית שלו עד למינויו כראש המוסד, והקלילות ואי ההתעמקות בנושא חשוב ואשר לדעתי היה נושא עקרוני אשר עליו לא הוסיף פרטים רבים, שינוי הדוקטרינה הצבאית של צה״ל, בעקבות השינוי שחל בצבאות סוריה ומצרים..
ספר טוב ופוקח עיניים.
טוביה.
