ספרו של <mark>צבי זמיר</mark> בעיניים פקוחות , הוא ספר טוב,
ראשית, יש בו גילויים חדשים שקשורים לשינוי האסטרטגי שעבר על הצבא שנתיים
לפני מלחמת ששת הימים, וזאת כתוצאה מעבודת מודיעין ומחקר עמוקה, שהביא לשידוד
הדוקטרינה הביטחונית של צה״ל, שהשפיעה עמוקות על הכנת הצבא למלחמה, ותרמה
אולי יותר מכל לניצחון במלחמת ששת הימים.
גילויים אחרים, קשורים לעבודת המוסד הן בתחום של גיוס וניהול סוכנים והן במלחמתו של המוסד בתחו

ספר טוב מאוד למרות הכשלים והמציאות הקשה (ותוצאותיה) שהוא מדבר עליה.
<mark>צבי זמיר</mark>, מי שהיה ראש המוסד במלחמת יום כיפור, מביא את נקודת מבטו ודעותיו על הכישלון ההתרעתי והמודיעיני ועל מי שלדעתו האשם העיקרי בכישלון זה, זמיר, לוחם ומג"ד צעיר בפלמ"ח שהתקדם בצה"ל עד לאלוף פיקוד דרום ובשנת 1968 מונה לראש המוסד, תפקיד אותו מילא 6 שנים. בספר סוקר זמיר את מסלול חייו ומתמקד בתקופתו במוסד, במוסד במלחמת יום כיפור, ב

"בעיניים פקוחות - ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?" מאת ראש המוסד לשעבר, האלוף <mark>צבי זמיר</mark> הוא ספר מרתק. כתוב בצורה קולחת ובגובה העיניים. זמיר תרם תרומה ניכרת בשירות המדינה, החל משירותו בפלמ"ח, עבור בתפקידים בכירים בצבא וכלה במוסד. אף שמעניינת מאוד זווית ההסתכלות של זמיר אודות מלחמת יום הכיפורים, אותי תפסה דווקא פרשה אחרת המתוארת בתימצות גם במאמרו של פרופסור אורי בר יוסף על הספר בעיתון: "קריאה שיט

מהטובים שבספרי המודיעין ויום כיפור.
<mark>צבי זמיר</mark> חד ורציני ממייסדי הביטחון הא"י ובן דור תש״ח.