מדבקה אחת על הספר הזה מסמנת שהוא מספרי ניבי פרקש. מדבקה שניה עליו מציינת שהוא חלק מפרוייקט סיפור חוזר.
אני בכלל מצאתי אותו בספריית הרחוב, זכרתי את השם קורמאק מקארתי אם כי לא זכרתי מאיפה, רק שהוא מפורסם איכשהו, ולכן לקחתי אותו הביתה. לא זיהיתי שזה מחבר הספר המשמים "הדרך", וטוב שכך משום שאילו הייתי מזהה לא הייתי נותנת סיכוי לספר הזה. הכריכה האחורית מבטיחה רבות, ובניגוד לנוהג "הספרייה החדשה" לא מנתחת את הספר למוות אלא רק מספקת סופרלטיביים. וגם מגלה שהוא חלק מטרילוגיה, שזו בעיה, אבל אתייחס אליה אחר כך. ויקיפדיה גילתה לי שמתוך 12 רומנים שמקארתי כתב תורגמו ארבעה בלבד, שני החלקים האחרים של הטרילוגיה אינם בין המתורגמים.

ונתתי סיכוי, אפילו שניים. התחלתי לקרוא אותו באחת מהפמים שבהן שהינו בממ"ד מתוקף אזעקה, אבל זה לא הסתדר ולא התאים, לכן סגרתי אותו ולקחתי משהו קליל יותר לאותו זמן. ואחר תום האזעקות חזרתי אל הסוסיפ היפים.

תחשבו הקאובוי של הפרסומות הישנות של סיגריות מרלבורו? אז כזה. ג'ון גריידי לוק הוא נער בן 16 שחי בדרום ארצות הברית ומוצא את עצמו בודד למדי - הוריו מתגרשים וכל אחד מהם עסוק בעינייניו האישיים. סבו שהיה דומיננטי בגידול שלו נפטר, החווה שבה גדל מתמוטט אבל הוא צעיר מדי ולא יכול לקבל עליה אחריות. אז הוא עושה את הדבר שכל אחד אחר היה עושה במצב כזה לוקח סוס וחבר והם חוצים את הגבול למקסיקו. שם הוא מנסה להסתדר בכוחות שיש לו - מעט ספרדית, מעט כסף, יכולת להסתדר עם סוסים ולעבוד בחוות ואומץ (או טפשות) של אנשים צעירים. העולם שהוא פוגש הוא עולם קשה, גברי, מיוזע, קשוח ואלים. הוא מתואר בצורה רזה, אבל שלא כמו "הדרך" הרזון והחיסכון המילולי לא מייבשים את הקורא אלא מעוררים יותר סקרנות, מה גם שהחיסכון לא בא על חשבון תיאורי הטבע המדברי הקשוח והסביבה העויינת, ולא בתיאור העלילה והדיאלוגיםף אלא רק בתיאור הרגשות המשתמעים מהם שנותרים לדימיונו של הקורא ומתאימים לגבריות הקשוחה של הספר.

ביקורת קצרה, כי גם הספר קצר. המסקנה העיקרית היא לא לשפוט סופר על פי ספר אחד שלו, ולתת עוד סיכוי.

זה לא ספר על התבגרות. ג'ים גריידי הוא אמנם בן 16 כשהוא מתחיל את מסעו לקראת הזיקנה, מסע שיסתיים חודשים אחדים אחר כך, שבמהלכו הוא חווה חיים שלמים, ובסופו יהפוך לאדם אחר, מגובש ובלתי מתפשר, כזה המקדש את העקשנות והדבקות במשימה, כזה שנראה שלנצח ינדוד בלי מנוח.
סיפור העלילה מספר על הגיבור - שגדל בחווה בטכסס ובגיל 16 מצא את עצמו על פרשת דרכים: סבו מת, החווה נמכרה, הקשרים עם הוריו רופפים, והוא יוצא עם ידידו בן ה - 17 מעבר לגבול, למכסיקו. התאור של מה שקרה לו, של האכזריות העוני המנוול של האנשים, כמו גם החמלה והיופי והנכונות של עניים להתחלק במעט שיש להם, וגם ההתבוננות המוסרית בחיים במה שצריך לעשות. במה שנכון ומה שאסור.

הספר ריתק אותי אליו. זה מוזר כי תכניו זרים מאד לי ולעולמי: בוקרים העובדים עבודה קשה וסיזיפית, עם הרבה אלימות ומעט שאר - רוח. כל הגיבורים הם גברים, ושתי הדמויות הנשיות מבליחות לרגע כדי להדגיש את החיים הגבריים והקשוחים, ולהדגים את יכולת הבחירה המוגבלת של נשים בזמן ובמקום ההוא.
הערה קטנונית אחת: ההוצאה בחרה לתרגם את הדיאלוגים המרובים בספרדית בנספח בסוף הספר. זה איפשר לי, אמנם, לנסות לבחון את כישורי בהבנת שפה זרה לי לגמרי, אך עיכב וקטע את רצף הקריאה.

יש משהו מיוחד בסגנונו של מקארתי: אין בו הגיגים. הסופר ודמויותיו שומרים את מחשבותיהם לעצמם. ההתרחשות בספר מתנהלת בדיאלוגים קצרים, כאשר הרגש העומד מאחורי הדיאלוגים עומד לעתים בסתירה לתוכנם.
מקארתי כמו גיבוריו הוא סופר בלתי מתפשר, והוא מצליח לכתוב סרט במילים ולגרום לקורא להיות חלק מהעולם אותו הוא מתאר. הספר חווייתי ומעורר מחשבה.

בעמודים הראשונים עוד היססתי. נאבדתי בשטף הפרטים והמאורעות. ואז הדמויות התחילו לשוחח אחת עם השניה ונזכרתי, זה ספר של קורמאק מקארתי. את מאה וחמישים העמודים האחרונים של הספר קראתי בכפיפה אחת ובנשימה עצורה.
על פני השטח, הספרים של מקראתי עוסקים בגבריות. בגבר הישן והחדש, והמתח ביניהם. זה נכון, אבל זה לא הכל. אני חושב שמה שמעסיק יותר מכל את מקארתי זה הניסיון של החיים המודרניים להשליט סדר במה שהוא בבסיסו כאוס. החוקים והנורמות מתקיימים כל עוד לא מאיימים עליהם. בזמנים כאלה, כל תואר וחוויה יהיו מה שהם אמורים להיות- התבגרות תהיה קשה אבל לבטח תוביל מנקודה א', ילדות, לנקודה ב', נעורים. אהבה תהיה אינטימיות וכנות בין שני בני אדם, והיא תהיה פסגת השאיפות של כל אדם.
אלו הדברים שיתקיימו כשאין כאוס. לפני שהיו מכוניות ואקדחים, וכוחות שמנסים להשתית לאומיות על האדמה. ובזמן הביניים בין התקופות הללו, סוסים אציליים יעמדו על רגליהם האחוריות וילחמו.

זהו הספר היחיד שקראתי, בינתיים, של קורמאק מקארתי לאחר שהזדמן לי לפגוש אותו בספריה ונזכרתי בביקורות חיוביות על ספריו, כאן, באתר.

מצד אחד הוא הזכיר לי 'ספרים של פעם' בתיאורים המפורטים, באלמנטים הגבריים שמזכירים ספרי הרפתקאות ישנים ובהבטים המוסריים של הסיפור. תיאורים מסויימים אפילו קראתי פעמיים (כמו התיאור של אילוף סוסי הבר) כי הם הזכירו לי חוויות קריאה מן הילדות (כמו המוהיקני האחרון, פרש בלי ראש ואי המטמון) אם כי הספר ממש לא עונה לשום הגדרה, ולו הגמישה ביותר, של ספר ילדים.

מצד שני,ישנו משהו מודרני- קולנועי בצורת הכתיבה.
פרט למשפטים ספורים, שבלטו לי בזרותם, בשום מקום בספר לא כתוב מה הגיבורים חושבים או מרגישים.
ההכרות, הדי מעמיקה, של הקורא איתם מתבססת אך ורק על הדיאלוגים בין הדמויות ועל תיאור מעשיהם. התיאורים, כבר ממשפטי הפתיחה, מפורטים ועשירים ויוצרים חוויה כמעט ויזואלית והדיאלוגים די מדהימים באמינותם (שעוברת אפילו תרגום לשפה ולתרבות אחרת).

כתוב בגב הספר שהוא בתהליכי הסרטה. אני לא בקיאה בעולם הקולנוע כך שאין לי מושג אם אכן הוסרט (מה גם שכתוב בגב הספר שהוא חלק מטרילוגיה, מה שנכון, ושהיא תתורגם בהמשך, מה שכנראה לא קרה, למרות שחלפו די הרבה שנים מאז 1995).נראה לי שכדי להפוך את הספר לסרט, או לסדרה טלוויזיונית, כמעט ולא נחוץ תסריטאי.
לסיכום: ספר מיוחד, מעניין ולעיתים גם מרגש, שגרם לי לרצות לקרוא עוד משל אותו סופר, רק שעדיין לא מצאתי על מדפי הספריה.

לספר הזה היו את כל הסיבות להפוך אצלי לכשלון: הוא איטי מאד, יש בו מעט מאד דיאלוגים וחלקם בספרדית כשהתרגום נמצא בסוף הספר ויש לדפדף כל פעם הלוך ושוב, הוא מרובה תאורי נוף, על חלק מההתרחשויות אנו לומדים רק ברמיזה, במינימליזם, ובכלל הוא סוג של "מערבון"- לא הג'אנר החביב עלי. א ב ל סיימתי לקרוא את כולו ונהנתי. הזדהתי עם הגיבור , רציתי שיהיה לו טוב, חשתי את כאבו ועקבתי בדאגה אחר מסעו גם על גב הסוס וגם מהילדות המאוחרת אל הבגרות שנשאב לתוכה. ספר יפה לבעלי סבלנות..

ספר טוב, קשוח ומגניב. קורמאק מקראתי בנה פה דמות של גבר (נער יותר נכון, למרות שנורא קשה לזכור שהוא רק בן 16) מדהים, אצילי, קשוח ואמיץ. הלוואי שגברים במציאות היו כאלו.
אני אוהבת את מקראתי, ואהבתי ת'ספרים הקודמים שלו שקראתי, והספר הזה לא שונה בהרבה. למרות שלעיתים הכתיבה שלו יכולה להיות קצת מעייפת, עם כל הו' האינסופיים והתיאורים. אבל עזבו את זה, הוא עדיין אדיר ממש.

קראתי את הספר ללא ציפיות מיוחדות, לאחר שקראתי את "הדרך" הפופלארי להחריד. לדעתי "כל הסוסים היפים" עולה על "הדרך" בכמה רמות. הספר מרדים אותך מהמציאות שלנו ומעורר אותך למציאות אחרת חדשה ומסעירה. מקארתי מצליח לשרטט את עולמו הפנימי של הנער הגיבור בצורה פשוטה ומנימליסטית, אך ורק דרך הדיאלוגים העוצמתיים עם עצמו ועם האחרים. הספר אכן ויזואלי ביותר, וזה מעצים את החוויה למי שאוהב ונושם טבע. נופיה של מקסיקו הפראית מהווים תפאורה קשוחה ולא סלחנית לדילמות שאיתן נאבקים הגיבורים ולדרמות הגדולות אותן חווים. בגדר הארץ הזאת ראתה כבר הכל ותראה עוד בעתיד.. קורמאק סופר מצויין,בקיצור ממליץ בחום.

סיגנון מעניין אבל לא נהנתי רוב הספר מתאר מסע למקסיקו איפה הם אכלו ישנו. פרק האהבה בספר הוא קצקצר ופרק המתח שווה לו קצת פילוסופיות על החיים והרבה שיעמום

ספר ממש נחמד.
זה הספר היחיד של מקארתי שקראתי, והוא עשה לי חשק לעוד.
הוא מספר סיפור הרפתקאות יחד עם צד אנושי, אמיתי ומרגש.
שווה להקדיש לו את הזמן.