״הרבה פעמים אני חושב,״ אומר ברוהן, ״ שמאיתנו כבר ממילא לא יצא שום דבר. לפעמים נדמה לך שזה מסתדר, אבל זה אף פעם לא מסתדר באמת״.
ואחר כך הוא מוסיף בשקט:״ ואז אתה חושב על הבונקר, שם לאף אחד אין מה להגיד לך, ואתה מקבל את האוכל שלך, ואני אוהב לעבוד ...
( עמוד 379)
וכך בכמה מלים קצרות מתאר פלדה את דילמת האסיר ( שאיננה מתחום תורת המשחקים), החיים בבית סוהר מול החיים בחוץ, בחופש...
בספר , רומן זה , מספר פאלאדה את סיפורו של האסיר המשוחרר וילי, סיפור , כאילו ממראה עיניים של פאלאדה עצמו אשר ידע ימים מספר בבית הסוהר.
גרמניה בתקופה של לפני עליית הנצים לשלטון, האבטלה גוברת, המשבר הכלכלי שהחל ב1929 בקריסת וול- סטריט מגיעה לגרמניה ומחוללת התמוטטות
כלכלית ובעקבותיה משבר חברתי שהורס כל חלקה טובה בחיים הפרטיים והציבוריים בגרמניה. קרקע נוחה לעליית הנאציזם.
וילי שמשתחרר מהבונקר כפי שקראו לבית הסוהר האסירים, לאחר חמש שנות מאסר על עברות כלכליות, מתגלה , כאדם מורכב .
מצד אחד הוא מגלה רגישות למצוקת חבריו האסירים המשוחררים ומצד שני הוא מתגלה כנוכל לא קטן שמוכן לעשות מכה פה ושם , ולפעמים אפילו על חשבון
חבריו האסירים. תמונת בית הסוהר של משטר ויימר , ניראת כהמשך ישיר של תקופת הפאר של הרייך השני והקיסרות.
מצד אחד תנאי הכליאה קשים, אבל נעשים מאמצים אמיתיים לעזור לעבריינים להשתקם על ידי עבודה קשה שמאפשרת להם לשים כמה מרקים לתקופת השחרור.
וילי מתגלגל לאחר השחרור ממקום למקום, מנסה להרים את הראש, ושוב פעם אחר פעם , נופל חזרה, ניגרר כלפי מטה, לעיתים ניראה שהחזרה שלו לבונקר
כמעט סלולה ודי בטוחה.
גרמניה של סוף שנות העשרים, ותחילת שנות השלושים, היא מכבש עצום של לחצים חברתיים. החברה הגרמנית נקרעת בין כוחות שונים שקורעים בה נתחים כל אחד לעצמו.
האסירים הכלואים בבתי הסוהר, שלאחר עליית היטלר לשלטון יהוו מציבור כוח אדם המוכן לגיוס לביצוע פשעי המשטר ( לדוגמה, כוח אדם לגיוס לכוחות האס אס), נמצאים בשולי החברה
או אפילו מעבר לחברה, בתהום שאליה אף אחד לא שם לב . המשוחררים, נלחמים כל העת על חיים הוגנים כל שהם, אבל כל הזמן צריכים להוכיח שאין להם כוונות זדון, ובעצם לך תוכיח שאמא שלך לא זונה, ואתה לא בן זונה.
המלחמה הזאת על הוכחת הרצון הטוב שלך, כאשר החברה בכללותה לא מאמינה לבדל דיבור, או מעשה שלך, מייאש והרבה נופלים וחוזרים לכלא כי שם אתה לא צריך להצטדק כל הזמן, ואתה לא נלחם את מלחמות החיים.
ככל שהמצב החברתי בגרמניה יחמיר, תחמיר גם האלימות בין המפלגות, ולכן גם האלימות מגורמים פליליים תעלה ותציף את החיים האזרחיים בגרמניה.
פאלאדה שחייו בגרמניה של וויימר היו בעמדה של משקיף מהצד, תיעד בצורה יוצאת מין הכלל את החיים של האנשים האומללים האלה, ולאחר עליית היטלר , שילם מחיר יקר של אדם שלא ראה כל הגינות במשטר
הקרימינלי שלו.
ספר מעולה. מומלץ לכל אוהבי הז׳אנר ההיסטורי.
טוביה

עוד ספר נוגע ללב של הנס פאלדה (שם בדוי).
כתוב בכישרון ונקרא עד תום בהנאה גדולה ומעלה אינספור הרהורים חדשים שלא הכרנו.

ספר מצוין.
הדבר המדהים ביותר הוא כיצד ספר שנכתב לפני כ-90 שנה יכל להיות רלוונטי, כאילו נכתב עכשיו.
הסיבה לכך נעוצה בשתי סיבות: נפש האדם והחברה האנושית. האדם הפשוט והקטן, הנטחן עד דק בגלגלי הביורוקרטיה, ללא שום סיכוי לשנות או להשתנות, נשאר כזה גם בימינו. החברה האנושית, שאיננה מסוגלת לעכל יוצאי דופן משום סוג, שאיננה סולחת ואיננה שוכחת, גם היא לא השתנתה באמת, למרות כל הקדמה והנאורות.
רק בסוף הספר הסתבר לי שהמחבר עצמו היה כלוא למשך כמה חודשים, על עבירה דומה לעבירה שבגינה נכלא גיבור בספר, ולכן אפשר להבין כמה אמיתיים וכנים הם תיאורי הכלא וחיי האסירים, בספר.
ספר מופת, המצליח לתאר את רוח האדם וההתנהגות האנושית באופן מרתק!

זהו ספור עם סוף צפוי , צפוי כמו זריחת החמה ביום בהיר. צפוי מעצם שמו של הספר "מי שאכל פעם מצלחת פח" מסוג משפטי סיבה ומסובב ( מי שהולך בערב לישון במלונה , קם בבוקר עם פשפשים) בבחינת אני לא משאיר לכם הפתעות הכל צפוי וידוע. זוהי גם חולשתו של הספר אשר לא משאיר לקורא קצה של חבל להאחז בו. יחד עם זאת צריך להגיד ביושר הספר בהחלט טוב במובן הטוב של המילה.
מי שמחפש בספר את "לבד בברלין" (המצוין) אולי מצפה לו אכזבה. מאידך האנס פאלאדה בהחלט יודע להביא סיפור לקוראיו.
העלילה מחזירה אותנו למקורות הרוע שהצמיחה האומה הגרמנית, אשר יצרה את המפלצת הגדולה בתולדות האנושות. אם סרטו המעולה של מיכאל האנקה "סרט לבן" מצייר בלשון ויזואלית את ה- DNA של האדם הגרמני מתחילת המאה ה-20 הרי יש לזכור שהוא נעשה רק בדיעבד, לעומתם הספר הזה נכתב קצת לפני עליית הנאציזם מה שנקרא "בזמן אמת" וכמו בלבד בברלין ( שנכתב לאחר המלחמה) גם כאן אנו עדים לטיפוסים נכלולים רעי לב וצרי אופק . ( לא זוכר טיפוס חיובי בספר אולי אחת)
למרות שפה ושם הכתיבה מייגעת במקצת הספר בהחלט שווה קריאה 3.5 כוכבים.

קשים חייו של אסיר משוחרר.
כולם בזיפ לו, מתעלמים ממנו, מנסים לנצל אותו.

סיפור מעולה על אסיר משוחרר והקשיים שהוא חווה.
.הכתיבה מצויינת וקולחת, כאילו הספר נכתב אתמול. העברית טריה ועדכנית.
אני קורא עכשיו את המהדורה המחודשת.

מה שלא אהבתי בספר הזה (ולמען האמת בבל ספריו של פאלאדה ) זה שכל הדמויות בספר ילדותיות ורדודות, לא תמצאו שום דמות עמוקה ולא רדודה ושטוחה.
.שיהיה.

החברה אשמה בחזרתו של העבריין לבית הסוהר ?,למה להשקיע משאבים בשיקום אסירים ועבריינים אם אלה מעדיפים את הנוחות של בית הסוהר ?.. רק מי שישב ימים חודשים שנים רק מי שהיה סגור ומוגבל ל4 קירות מבלי יכולת חופשית יכול להבין מה זה חופש, ואיך בית הסוהר משנה את הנפש .הספר אמנם נכתב בתקופה אחרת אך המהות היא מאוד רלוונטית להבנת נפשו של האסיר ,ניכר במחבר שמכיר היטב את הנושא והתיאור מאוד אמין .אהבתי

זה לא לבד בברלין, אך בכל זאת ספר מענין. המסקנה היא שהרגלים קשה לשנות לאנשים ללא שאיפות, גם כשזה כרוך בחזרה לכלא.