אזהרה: ביקורת זו עלולה להכיל ספויילרים קטנים (לא משהו רציני שיהרוס את הקריאה, אבל ראו הוזהרתם!) ועלולה להגיע לאורך הגלות.
אני זוכרת כמה רציתי לקרוא את הספר הזה! וכאן מגיע הקטע של הסיפור, הרי לא מתחילים לרצות לקרוא ספר ככה סתם.. האמת, אני חושבת שבלי ההמלצה עליו בכלל לא הייתי קונה אותו, לא בגלל הכריכה או השם שלו שלא משכו אותי, כי הם כן, אלא בגלל העובדה הפשוטה שתקעו אותו במדפים העליונים, משום מה.
אז הכל התחיל ביום שגרתי, באוטובוס. בדרך כלל אני נוסעת הביתה עם עוד שלוש בנות, אז ישבתי במושב מאחורי שתי הבנות אחרי שאחת כבר ירדה בתחנה שלה, ושמתי לב שהן מסתכלות בתמונות של משהו שנראה לי מוכר באייפון של אחת מהן. משפט אחד שלי הוביל לשיחה שלמה על ספרים: ''היי, זה ציידת הלילה?''
ואז אחת מהן אמרה משהו בסגנון ''אם אהבת את ציידת הלילה, את תאהבי גם את מאהב מהאופל.''
ואז, אחרי אמממ.. 200 שנה באחת מהחרישות הרגילות שלי על האתר של סטימצקי(אני כזאת חנונית













