חוות דעת אישית:
רקע: שתי משפחות בשנות החמישים שעלו ארצה באונייה אקסודוס. המשפחות התגוררו בחיפה ושייכים למשפחת השואה. אלה אותן משפחות שנושמות עדיין את שאריות "התקופה ההיא" על כל סממניה ומשמעויותיה כגון: החרדה שהאוכל ייגמר, נישואים מאולצים ללא אהבה ומהפחד להיות לבד, אחסנה ובישול כמויות אדירות של מזון שתמיד יהיה.
לאותה תקופה שלחם ומרגרינה נחשבו לדליקטס - נולדו הבנות רחל ולאה.
לא לחינם בחרה הסופרת בשמות רחל ולאה... בסיפור המקראי שתיהן היו שונות וכך גם בסיפור שלנו הן אכן שונות. לאה ענתה על ציפיות החברה... נישאה, ילדה ילדים ובנתה לה בית עם רפי למרות שהוא לא היה "האביר על הסוס הלבן".
לעומתה, רחל בחרה לא להתפשר וחיכתה לאהבת חייה ובהמתנה הזו אימצה לעצמה כלבה שתלווה אותה.
האם לאה היתה מאושרת בדרך שהיא בחרה?
רחל ולאה סללו לעצמן מסלולים שונים והפוכים אך היו מחוברים כל הזמן למרות שתקופה מאוד ארוכה היו מנותקות.
כל אחת מהן לאה ורחל שילמו את המחיר הנדרש עקב הבחירה שהן בחרו.
רחל כל הזמן חיפשה את האחד והיחיד שיענה על ציפיותיה ולכן, אנו מוצאים אותה בגיל 47, רוקה, חיה עם כלבתה האהובה, שהוריה לא בחיים והקשר עם אחותה היחידה, נותק לפני מספר שנים. בקיצור אישה בודדה שממתינה רק לצלצול הטלפון...
בעת קריאת הספר והמסלול שלאה ורחל צעדו נוצר גירוי לשאיליתות אישיות בינך לבין עצמך... אין ספק שעם סיום קריאת הספר מתחיל דו-שיח בינך לבין עצמך ולכן הספר לא מסתיים בעמוד 265... הוא ממשיך אצל כל אחד מאיתנו עם עצמו.
הזדהתי עם שתיהן ולדעתי כל אחת יכולה למצוא בספר הזה את ה"רחל" שלה או את ה"לאה" שלה.
יש בספר דיאלוגים יפים, שנונים עם קצב כתובים בשפה רהוטה ויפה.
טעות בחיוג מספר טלפון מובילה את רחל לשיחת טלפון עם גבר שמוצא חן בעיניה.
האם סוף סוף זה יהיה הגבר שהיא מצפה לו?
נשאלת השאלה האם לנו יש את היכולת להיות מאושרים מהחיים שבחרנו ועד כמה זה תלוי בנו? תשובה???
לסיכום: אהבתי את הספר, את השפה, השנינות, זרימת המשפטים והדיאלוגים. מאידך, אני חושבת שהספר יפנה לליבן של קהל "הקוראות" ולא לקהל "הקוראים".
לשיקולכם.
ממליצה בחום.
לי יניני













