"עיירה זקוקה לילדים שלה, באותה מידה ובאותה צורה שמשפחה זקוקה להם".
עיירה שלווה שבה כל התושבים מכירים אחד את השני עוברת זעזוע ומאבדת את ילדייה בתאונת דרכים. ומכאן שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה.
הספר מציג בצורה מאוד חזקה את יצר הנקמנות שתבוע בתוך כל אחד מאיתנו. ועד כמה הוא יכול לשלוט בנו, עד כדי כך שנחפש נקמה ורצון להאשים גם אם לפעמים אין את מי להאשים.
הספר מציג את חיי העיירה מנקודת ראותן של ארבע דמויות:
(התיאור על הדמויות מוצג בתקציר מאחורה, כך שאין פה ספויילרים)
דולורס (נהגת האוטובוס) - שמציגה לנו את יום התאונה. מתארת את חיי העיירה, את המשפחות ואת הילדים שעלו על האוטובוס. באותם עמודים אי אפשר שלא להיקשר לחלק מן הילדים שעולים על האוטובוס, מה שהופך את התאונה לקשה ומרה יותר.
בילי אנסל (אבא שכול) - בילי שאיבד את שני ילדיו ואת אישתו כמה שנים לפני כן, מתאר בצורה מרגשת את חייו של אדם שאיבד את הכל. מבחינתי הקטע שהוא רואה את האוטובוס לאחר התאונה זה אחד הקטעים המרגשים שבספר.
עו"ד סטיבנס - מגיע במטרה לעזור למשפחות השכולות ולתבוע את העיירה. בקטע הזה אנחנו נחשפים ליצר הנקמנות של האנשים, את הצורך לחפש אשם גם אם לפעמים הוא לא קיים.
ניקול (נפצעה בתאונה) - מציגה את החיים שאחרי. קטע העדות שלה חזק מאוד, במיוחד הרגע בו היא מגיעה לבית המשפט ומחליטה החלטה שתשנה את חיי העיירה.
הסופר מצליח להכניס את הקוראים לתוך חיי העיירה, לראות את הנופים, להרגיש את מזג האוויר, להכיר את המשפחות, ולחוות את הזעם והבילבול שחווים אנשי העיירה.
ספר מומלץ















