זהו ספר דוקומנטרי, בעצם יומנו של לייב רוכמן שכתב כשחיי במחבוא בזמן מלחמת העולם השנייה.
הספר מתאר את חיי היהודים בתקופת השואה, מפי אדם שחי את זה, ונכתב בזמן שהוא חווה זאת. אינני יודעת אם הספר עבר עריכה לאחר הכתיבה המקורית - אבל דבר אחד ברור. הספר מכיל אמת ורק אמת, שום המצאות לטובת הרייטינג, שום נפלאות עלילה שהומצאו ע"י הסופר למטרת עניין הקורא בלבד.

הספר מאוד נאיבי יחסית לספרות שאנו קוראים היום - אין בו כלל תיאור של המרפקנות היהודית, אי-שיתוף הפעולה והתחבולים של הרבנים הבכירים במחנות, התנהגות לא אנושית של היהודים אחד כלפני השני בתקופה קשה זאת. כל אלה שכה אופנתיים היום בספרי השואה החדשים - כי "חשוב להציג את כל האמת" לא קיימים בספר זה.
הספר מטפל בכמה נושאים, כשבעיני אחד מהמסקרנים ביותר היה תיאור האנשים הפולניים הכפריים. תיאור הפרימיטיביות שלהם. תיאור האנטישמיות האינסופית שלהם. לפחות חצי מהספר עוסק בתיאורים של שיחות ביניהם, התנהלות שלהם, קווי המחשבה שלהם. מסיבות כאלה או אחרות - אני מאמינה שהתיאור לא מוגזם כלל - הם באמת כאלה. אין מקורו בהתנשאות או הקצנה - אנחנו יהודים חכמים והם פולנים כפריים מטומטמים, חיות-אדם. מסיפורים ששמעתי במשפחתי שלי על האוקראינים בתקופת אותה מלחמה התיאורים נשמעים לי אמינים באופן מוחלט. הנושא אף מעלה בי מחשבה חדשה בשבילי. למה בעצם מאשימים אנו בעיקר את הגרמנים בשואה, וברצח עמינו. לפי המתואר כאן נראה שהגרמנים היו רק היוזמים, הם היו יעילים, עם הרבה מוטיבציה, וסדר ויכולת להוציא זאת לפועל. אבל הרעיון שלהם נפל על אדמה פורייה מאוד של האוכלוסיות המקומיות של המדינות אותן כבשו. אוכלוסיה שלפי התיאורים נראית אוכלוסיה של חיות ( ברובן הכמעט מוחלט ) שכל מה שהם מחפשים זה דם, התעללות, רצח, אונס, ועוד ועוד... ולא שצריך להכריחם בכוח לעשות משהו מאלה.. צריך רק לתת לגיטימציה.. זה הכל. חלילה זה לא מסיר את אחריותם של הגרמנים - אבל לא הכל כה שחור-לבן. הנושא עורר אצלי חלחלה גדולה.
חשוב לציין כי מתוארים גם פולנים מוסריים שעוזרים ליהודים ונראים בכלל בעלי צורת חשיבה אנושית ויותר - אבל הם נראים המועט שבמועט.. ושוב אני חוששת שמדובר לא רק בעם הפולני - כנראו היו עוד עמים רבים מסוג זה שגרמנים
נתקלו בהם בשנים ההם.
יש נקודות בספר כשהיהודים המתחבאים שואלים את עצמם את השאלה מה כבר יהיה אחרי המלחמה - אפילו אם יובסו הגרמנים - הרי כל האוכלוסיה סביבם עדיין רודפת אותם ורוצה מאוד מאוד להכחידם..
הספר למרות היותו דוקומנטרי לא מזכיר כלל את היותו כזה - נאלצתי לחפש ברשת כדי לגלות האם זהו סיפור אמיתי או לא- וגיליתי שאלה באמת יומניו של רוכמן. למרות זאת הספר כתוב כספרות אומנותית מרתקת. בחלקו הספר אף מרגיש רומן הרפתקאות מטורף, של הסיכונים האינסופיים שהדמויות נחשפות אליהם ואיך הם מוצאים עצה איך להתגבר על הסכנות שוב ושוב.
יש מחיר להיותו ספר דוקומנטרי - הדמויות לא נפתחות כמעט, למרות שמתוארים הרבה יהודים אין כמעט פירוט שלהם לעומק - אלא רק תיאורים מינימאלים הנדרשים להכרת הסיפור. עם זאת הפולניים הכפריים שסובבים אותם מתוארים בפרטי פרטים.
עם סרקזם גדול מתוארות האמונות התפלות של הפולנים הפשוטים, הפשטנות והצורה המעוותת שבה הם מפרשים את דתם, ובלי קשר - עד כמה האפשרות כמעט היחידה לשכע אותם בדברים היא להציע להם טובות הנאה, כסף , דברים חומריים. כמה הם מודדים הכל בעיני רכוש וכסף. גם בינם לבין עצמם מתנהלים הרבה פעמים כחיות, רבים על נושאי רכוש, מאיימים ללא הרף בהלשנה לגרמנים השולטים באיזור.. כל זה מתואר אפילו אפשר להגיד עם הומור, אם כי נראה שהתבלבלתי - בטח כשאנו קוראים זאת אנו רואים בזה הומור, לא נראה שהיה מקום לכתיבה בצורה הומוריסטית של אדם שחיי בתנאים לא אנושיים ועם סכנה נתמדת לחייו.
הספר מחזיק את הקוראים במתח, אם כי מתח מתון. להבדיל מספרי מתח הוא תמיד פותח כל סיפור בסיכום של מה קרה בסוף, ורק אח"כ מפרט את פרטי האירוע. כך מגלים אנו ברוב הפרקים כי "גיבורי הספר" נותרו חיים אחרי האירוע - ורק לאחר מכן בא התיאור של המתח והסכנות שערבו להם בזמן האירוע עצמו. כנראה הסיבה לכך שכשחיים בזמן השואה, ורואים זוועות אמיתיות - אין שום חשק לייצר מתח שווא...
לספר חן איסופי. הוא מלא מעל גדותיו באהבת אדם. באהבת היהודי את עמו והרגשת "שלמות" העם, ונאמנותו של אחד לשני. דבר נוסף הכה מדהים בספר זה - הוא, שבימינו כשהספרות והקולנוע מוצפים אלימות שממציאים אותה לצרכי רייטינג, עניין הקורא\הצופה, ולא סתם אלימות - אלא התעללויות, המצאות התפתלויות עלילה אכזריות במיוחד ( ויש כבר לא מעט ספרים\סרטים שהפסקתי באמצע דווקא בגלל הסיבה הזאת ) - ספר זה יוצא כאן חף מפשע באופן מוחלט. כאן אנו מקבלים סיפור שכולו אמת, שיש סיבה להיחשף אליו, אם לא נגיד שיש מחובתינו המוסרים להיחשף לסיפורים מסוג זה.
למרות הכל היתה לי תופעה מוזרה בזמן קריאת ספר זה. תמיד בזמן הקריאה אני משתדלת לעצור ודמיין את הקורה, כאילו אני חווה אותו, לדמיין את התמונות ועוד. כאן היה לי איז המחסום רגשי מוחלט - המוח לא הסכים לדמיין אותי חווה את זה. הייתה לי הרתעה מוחלטת מלחוות את הספר בצורה שכזאת - בין אם מהפחד בתת-מודע לשקוע בפחדים איומים ובסיוטים, בין אם מרוב הפחד מהמתואר - לא יכולתי לשקוע בסיפור יותר מאשר חווית "קריאה של סיפור" בלבד. ניסיתי לדמיין את המסופר מספר פעמים - אך כמו קיר עמד ביני לבין יכולת מסוג זה.
לסיכום זהו ספר נהדר, ומאוד מאוד מומלץ. הוא נקרא בנשימה אחת - שקעתי ב-4 ימי קריאה בכל דקתי הפנויה, עד שהספר נגמר, בצורה אופטימית ככל האפשר בהתחשב בנסיבות, ובתחושת הקלה.
אני חושבת שבימים אלה שהמוני המונים של עמודים של ספרים שהמציאו את עלילתם נקראים ע"י אלפי קוראים דוברי עברית, ואנו מתפעלים מהעלילה, הרמה האומנותית ועוד - חשוב מאוד שנשקיע קצת מזמניננו גם לקרוא ספרים צנועים מסוג זה, בשל היותם עדות אמת של מה שארעה שם.