• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
גיבור העידנים

גיבור העידנים

מאת ברנדון סנדרסון

הביקורת של BooksDragon

תמונה של BooksDragon
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
גיבור העידנים

גיבור העידנים

מאת ברנדון סנדרסון

הביקורת של BooksDragon

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של BooksDragon
הוצאה לאור:אופוס
שנת הוצאה:2012
סדרה:הערפילאים #3
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
Muhandes
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 9 שנים

“נתתי לשני הספרים הראשונים של הסדרה שלושה כוכבים והגעתי לספר השלישי עם ציפיות מונמכות. בשלב הזה כבר ה”

9/18
ביקורות על גיבור העידנים
הבאה
אפרת
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

וואו!! אדיייר!!! כמה דמויות נהיות יותר מעניינות, כמה קצת פחות. אבל הסיום של הספר- פשוט מתלטל!!! אין לי מילים לתאר את ההרגשה אחרי הסוף. אני ישבתי ובהיתי בגדר של הבית ספר במשך רבע שעה אחרי שסיימתי את זה. סוף מדהים. מפתיע בטירוף, פשוט... מלא תגליות חדשות על העולם. חובה לקרוא למי שקרא את הקודמים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אתל
אתל
תמונה של אפרת
אפרת
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של Hope
Hope
תמונה של eyalg1972
eyalg1972
תמונה של גלית
גלית
תמונה של Rowan Jin
Rowan Jin
תמונה של חמדת
חמדת
8קוראים|גיל ממוצע44|88%נשים

על המבקרת

תמונה של BooksDragon

BooksDragon

חברה מזה 14 שנים
4 ביקורות•34 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•מתח ואימה•תרגום (נוער)
תמונה של BooksDragon
BooksDragon
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות4
לייקים שקיבלה34
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה2מתח ואימה1תרגום (נוער)1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של BooksDragon

הטירה הנעה

הטירה הנעה

דיאנה ווין ג'ונס

אדיר. אדיר. אדיר. אדיר. (להמשיך?)
אדיר. אדיר. אדיר. אדיר.
האאא!!!!
אדיר.
אני לא יפרט מה אדיר.
טוב, רק קצת.
מצחיק, התפתחות עלילה אומנם קצת איטית, אבל אני מאוד אוהבת איך שלאט לאט מגלים יותר עומק בדמויות שבהתחלה נראות קצת שטחיות.
משהו שאני בדרך כלל לא עושה, אני ממליצה לראות קודם את הסרט.
אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל האמת שככה הספר הרבה יותר מצחיק.
אני אישית הגעתי אל הספר דרך הסרט, שמאוד אהבתי.
אבל כרגיל, נוחכתי לגלות שהספר הרבה יותר טוב.
מומלץ.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•BooksDragon
התלקחות

התלקחות

סוזן קולינס

ספר יפה, כמו קודמו, אבל היו כמה דברים שהפריאו לי בו. יש אנשים שאוהבים את זה, אבל אני נורא לא אוהבת ספרים שסובבים סביב רומן. בספר הקודם גם היה רומן, אבל הסיפור לא סבב סביבו כמו בספר הזה.
מאוד התאכזבתי מזה שהם חזרו לזירה. זה נשמע כאילו לסוזן לא היה רעיון לכתוב עליו עוד ספר אז היא השתמשה שוב באותם הכלפים. זה כן היה מעניין ומהנה לקרוא את החלקים עם הזירה, מאוד אהבתי אותם, אבל אני חושבת שהסיבה היחידה שזה לא היה צפוי היא שציפיתי מהסופרת ליותר.
היה חלק אחד מאוד עצוב בספר...
זוכרים שפיניק החזיר את פיטה לחיים?

שוב, כמו בהרבה ספרים אחרים ולא מקוריים במיוחד, סוזן משתמש גם בכלף המשומש של משולש אהבה.
עוד משהו (ספויילרים!)
לדעתי זה היה מאוד צולע איך שהמשפחות של קטניס ושל גייל (וגייל) ניצלו ממחוז 12, אני חושבת שאם היא רצתה להציל אותם היא הייתה יכולה למצוא דרך יותר טובה. זה באמת היה ממש צולע, וזה פשוט סוף טרגי, חזק וטוב שבוטל.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•BooksDragon
האימפריה האחרונה

האימפריה האחרונה

ברנדון סנדרסון

הספר האהוב עלי. מתוך 10 הייתי מדרגת אותו... אמממ..12.
ספר פנטזיה עם עולם שעדיין לא היה- אין עוד אלפים, גמדים ומכשפים. עכשיו יש סקאא, ערפילאים ומתכמתים.
הספר הזה פשוט לא דומה לאף ספר שקראתי.הוא מסוג הספרים שפשוט אי אפשר להניח, אמא שלי הייתה צריכה לתלוש לי אותו בכוח מהיד כדי שאני יבוא לאכול. הקונפליקטים בספר מורכבים בצורה כזו, בניגוד לרוב הספרים שקראתי, שאפילו לקורא יהיה קשה להחליט מה הדבר הנכון. עלילה גאונית, ככל שמתעמקים בספר חושבים שהוא יותר טוב. מאחורי כל דמות מסתתר סיפור, אפילו עם לא מגלים את זה בספר הראשון, ובקיצור- מומלץ בחום. הומור מעולה, צחקתי בקול רם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•BooksDragon

ביקורות נוספות על "גיבור העידנים"

גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

על ברנדון סנדרסון שמעתי לראשונה במקרה, כשהגעתי לכנס אייקון עוד בתקופה ההיא, שאנשים אשכרה יצאו החוצה להפגש. הוא הגיע לארץ לסבב חתימות על ספרים, וכזאת התרגשות סביב סופר מזמן לא נצפתה. עד אז הכרתי בעיקר את סנדרסון שלנו, גאון שירי הנונסנס על כוורותיו וגזוזיו, אבל מסתבר שכמו א.איינשטיין, לפעמים גם לשם יש חשיבות.
אז יצאתי לחקור:
ספר ראשון שיצא בהגרלה היה מסדרת דרך המלכים. וכמו שאומרים, הדרך ארוכה היא ורבה... נא להמנע, זה למתקדמים ואפשר לצלוח עם הרבה סבלנות. מה שאגב לא היה לי בזמנו.
ספר שני, כבר בעידננו אנו, היה אלנטריס. ספר אחד עם שלוש דמויות ראשיות מובילות במקביל,עולם פנטסטי בנוי דיו, עלילה נחמדה ואינטלגינטית וסגירה יפה. התרשמתי.
וכעת הגענו לטרילוגיית הערפילאים. גם כאן סנדרסון בונה עולם פנטסטי שלם, על רקע עידן פוסט-אפוקליפטי המכיל מגוון של יצורים, תרבויות ומעמדות. מדובר בתקופה אפלה למדי, שאפר ניתך בה מן השמיים, ובכל ערב עולים מן האדמה ערפילים מסתוריים, העוטפים את העולם ומסתירים את הראייה לכל מי שמעז לצאת בלילה. לכולם, חוץ מי שיש לו את "הקסם". קסם, המוענק לכל מי שיודע להשתמש במתכות האלומינטיות, הן המנוע הייחודי של העלילה.
כי לברנדון, אם להודות על האמת, אין יכולת מדהימה ביצירת דברים כמו שפה ייחודית לדמויות שלו. עם כל הכבוד, "טריס" ו-"סקאא" (מי תרגם את זה?) לא נשמע מרשים כמו " בן-לילית " או "איש נומנור". גם הדמויות שהוא יוצר הן בעיקר חביבות ואינטליגנטיות. הוא בחלט מנסה ליצור אותן כמה שיותר ריאליות-אנושיות כדי שהפעולות האפיות שלהן לא ייראו מלאכותיות, אבל יש סופרים חדים ממנו בנושא.
הכשרון האמיתי של סנדרסון לטעמי הוא בבניית עולם הקסם, שאת חוקיו המיוחדים הוא מגלה לנו טיפין-טיפין במהלך העלילה, כשתמיד נשאר מקום לעוד. התפתחות הדמויות והעלילה נמשכות יחד עם חקר העולם וחוקיו, וכך אנחנו גדלים איתן. ההתפתחות מובילה לכך שקטעים בלתי מוסברים בספר הראשון (העומד בפני עצמו אגב, שזה יפה), מתבררים בספר השני והשלישי, מה שמאפשר את "אהה עכשיו הבנתי", יחד עם מלא טוויסטים עלילתיים לגיבורינו.
לסיכום ההתרשמות, סדרת הערפילאים סיפקה לי הרבה שעות קריאה מהנות, באווירה שיכול לספק רק החורף. את החתימה כבר פספסתי וחבל, כי מדובר בסופר איכותי, גם אם לא אינשטיין.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•פילנפיל
גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

אני קוראת ספרים פחות או יותר מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי עם ג'ינג'י של גלילה רון-פדר ועם הספרים של משה יהלום. ספרי "התבגרות" כאלה. יחסים של בינו לבינה, מריבות עם ההורים. וכשהגעתי למינון מסוים מהספרים הללו, החל להנץ בי החשש שזה כל מה שיש. לאהוב, לריב, להשלים, וזהו.
ומה עם כל השאר, תהיתי. מה בנוגע להתחבטויות הנפש, לחיפוש כן אחר אומץ, לניתוח כואב של בדידות, לשאלות של אמונה? כמה כבר אפשר לקרוא על "אהבה"?
רציתי יותר מאשר נער ששם את הכל מאחוריו בלי פקפוקים ובלי שאלות. חיפשתי יותר מאשר נערה שמוצאת אומץ ברגע אחד בלתי מוסבר, והופ הכל מסתדר.
חיפשתי יותר.
ומצאתי. במדף המרוחק ההוא של ספרי הפנטזיה, ראיתי מציאוּת.
סדרת הערפילאים היא דוגמא אחת מיני רבות לספרות פנטזיה איכותית, מהסוג שגרם לי לחזור למדף ההוא, בקצה השני של הספריה. והספר הזה במיוחד.

תרשו לי להתמקד בהיבט ספציפי של הספר הנפלא הזה.
בספר השלישי של טרילוגיית הערפילאים, סייזד הוא טריסאי שאיבד את אמונתו. בתום מלחמה עקובה מדם, בה איבד את היקרים לו מכל, אופף אותו יאוש דביק ונורא, כזה שלוחץ על הריאות ולא מאפשר לשאוף אוויר. אמיתות שנראו נכונות בעבר, שהוא עצמו הפיץ באהבה ובאמונה, לועגות לו כעת. אנשיו קוראים לו נביא, מחפשים בו את דמות מנהיג הטריסאים, אבל בתוכו קול אחר, תוהה בעצב - היכן אמונתך? הבט להם בעיניים, ושאל את עצמך, האם יכול אדם להנהיג כשאינו יודע לאן פניו מועדות?
כמתוך קדחת, במעין אקט אחרון של תקווה, הוא נובר במאגרי המידע אותם אסף במשך שנים על גבי שנים, ושולה מתוכם את כל הדתות שהכיר. עשרות דתות נפרשות לפניו. כמומחה לדתות, היה זה תפקידו לאגור את הידע במאגרי המתכת באמצעות קסם התכמות לצורך תיעוד, אלא שכעת הוא משתמש בו לצרכיו. אחת אחת, הוא מעלה את הדתות על הכתב, בודק ובוחן אותן מכל עבר.
ופוסל.
הוא רוכב עם צרור הדפים שלו כמעט לאורך כל הספר, ואני יחד איתו. בכל אחת מהדתות הוא מוצא סתירה, כשל לוגי, פגם יסודי בהיגיון שמונע ממנו להאמין. בלב קרוע, אני ממשיכה איתו, ממלמלת תפילה נואשת - "נו, תמצא כבר. חייבת להיות משמעות. חייב להיות ניצוץ שיבעיר את אש האמונה. לא אני ולא אתה נוכל להמשיך בלעדיה".
שיוועתי לפיתרון לא רק עבור סייזד, אלא גם עבורי. וכאשר סייזד הפך את הדף האחרון, הדת האחרונה, הלב שלי זינק. הנה, אולי עכשיו יש מסקנה חותכת.
האמונה. איפה היא?
אבל הייאוש, מרגע שקנה לו אחיזה, לא מרפה במהירות כזאת. סייזד מסיק כי כל הדתות שהכיר כוזבות, ובצר לו, הוא מחפש אחר הדת שלא הכיר - הדת הטריסאית דווקא, שעיקריה נעלמו כאשר העם כולו שועבד לשליט הגדול.
החיפוש המחודש מקנה לו שוב תחושת תכלית, אם כי גם היא קצרת מועד. כולם מחפשים את סייזד שהכירו, אבל הוא לא שם. מחפש ומבקש, מבקש ומתייאש. אפילו הקנדרה משתוקק לנער אותו כבר, שיתאפס הטריסאי הזה.
והוא מתאפס.

בסוף, ברנדון סנדרסון דואג לתת תשובות לי ולסייזד. וכמיטב המסורת אצל סנדרסון, זו התשובה הכי פחות צפויה. אפשר להסכים איתה ואפשר שלא, אבל מה שבטוח, התהליך שסייזד עובר פה הוא נפלא, אמיתי ועוכר שלווה.

מה יש כאן עוד?
ובכן, כל המרכיבים של ברנדון סנדרסון נמצאים כאן במינון מדויק ומעולה, כמו שוקולד משובח. ווין ממשיכה ללא לאות, חסרת מנוחה, בחיפוש אחר דרך להביס את הרס. ליבה נשבר ומתאחה ונשבר שוב, כשפחדים מהעבר, אלו שחשבה שהם פרי-דמיונה, מתגשמים למול עיניה כמו הערפילים ששוטפים את הרחובות. קשה שלא לאהוב את ווין, לכאוב את כאביה ולרצות שהכל יסתדר...
בנוסף, עצם רעיון קיומו של "הרס" ככוח ההופכי ל"שימור" הוא מרתק, וגרם לי להרהר בו גם זמן רב לאחר הקריאה, סתם כך באמצע שטיפת כלים.
וכמובן, הסוף, שכמו בספרים הקודמים משאיר אותך פעור-פה במשך שלושה ימים רצופים. כשהתגלה סוף סוף גיבור העידנים (שקל מאוד לנחש את זהותו אבל קשה מאוד לנחש איך זה הגיוני) בכיתי מהתרגשות ומעצב ומאהבה מתפרצת.
זה לא סוף גרסת "אושר ועושר". זה טוב יותר.

לפני 7 שנים•אתל
גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

****





אין באמת סיבה לכתוב ביקורת על הספר הזה. מי שהגיע לספר השלישי בטרילוגיה האפית של ברנדון סנדרסון כבר קרא את כולם או שהוא סתם ג'אנקי של ספויילרים, ומי שלא - כנראה שייך למועדון המכובד וקפוץ הישבן של "לא-מתחבר-לספרות-פנטזיה", ונסיונות שכנוע כאלה משולים להמרת מצביע בנט למצביע מרצ. אם הביקורת על הספר הראשון בטרילוגיה לא שכנעה אתכם, אז תעזבו. דלגו הלאה. חבל אפילו לשעמם אתכם עם העובדה שאת שלושת הספרים האלה, משהו כמו אלפיים עמודים יחד, חיסלתי בשישה ימים נטו, תוך כדי עבודה. טוב, גם הביקורת הזו היא כנראה סוג של בזבוז זמן בשבילכם. נו יאללה, יש בטח איזה גרוסמן חדש. סעו. אין מה לראות כאן.

עדיין פה? טוב, אז אני לא אדבר בדיוק על מה שקורה בספר. עדיף להשקיע את האנרגיה בלספר מה הספר הזה גרם לי לחשוב. תארו לעצמכם שהעולם... טוב, לא העולם. המדינה - נשלטת על ידי דיקטטור. מישהו רב עוצמה, כמעט אל. דמות שנויה במחלוקת, שמפעילה חוליות חיסול על מתנגדיה והופכת את המאיון העליון לאצילים ואת שאר האספסוף לעבדים. כן, אני יודע. זה ככה באמת. יודעים מה? תחשבו באמת ביבי נתניהו, רק ממש ממש שחור משחור, ושלטון אימים של עשרות שנים (ואלפי בקבוקים למיחזור). חלום בלהות של שמאלנים ואפילו של ימנים. עכשיו תחשבו שמישהו, איזה בוז'י, איזה ציפי, איזה כחלון, איזה יאיר, מישהו בסוף מצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהפיל את השליט (ואת אשתו), ולתפוס את מקומו. ואז, תחשבו שמתברר שהשליט הזה, הביבי השנוא הזה, בעצם החזיק את המדינה, ובשתי ידיו ממש מנע את התפוררותה במשך כל שנות שלטונו, והיה היחיד שיכול לעשות זאת. שמרוב שרצו רק להפיל אותו, לא הבינו את ההשלכות של המעשה הזה על הנדבכים העדינים של הפוליטיקה, ושאת רעידות האדמה המדיניות שיובילו את הפלת השלטון קשה עד בלתי אפשרי למתן. ושהלך עלינו.

עכשיו, תכניסו לכל העניין הזה כוחות-על, יצורים שיכולים ללבוש צורה של כל אדם או חיה, ענקים חסרי בינה, אסונות טבע בדמות רעידות אדמה, התפרצויות געשיות וגשמי אפר, אלים רבי עוצמה, וחמש מאות עשרים ושש דתות. ועכשיו תגידו לי, לאאא, לא כוס התה שלי, פנטזיה. יש עכשיו גרוסמן חדש, או משהו.





****

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

חשבתי שלא אכתוב ביקורות על החלקים האחרים של הטרילוגיה, כי מה שכתבתי על הספר הראשון בטח יתאים גם לשאר.
וזה נכון, אבל נוספו לי כמה נקודות שחשבתי עליהן בזמן הקריאה.

קודם כל, מה שממש אהבתי בכל שלושת הספרים הוא שלאורך כל הספר עולות שאלות, תהיות ותעלומות מסתוריות, ופעם אחר פעם הכל כל כך מבלבל ואני חושבת לעצמי, שפה זה לא ספר מתח - שבו מקבלים את כל הפרטים וצריך להצליח להסיק את המסקנה הנכונה. פה זה פנטזיה, הוא בטח ישלוף משהו מהשרוול, איזה כלל או חוק טבע חדש. אבל ברוב הפעמים, וזה בולט במיוחד בספר השלישי שסוגר גם מעגלים שנפתחו בספרים הקודמים, הפתרון מגיע ומתברר שהוא הגיוני ומבוסס על הכללים של העולם הספרותי, שהנתונים היו כל הזמן מול העיניים, ובכל זאת הסופר מצליח להפתיע אותי כל פעם עם החיבור שלהם זה לזה. כיף.
מה שעוד אהבתי בספרים הוא כל הנושא התיאולוגי והדיון על דתות, איך הן נוצרות, מה הן נותנות לאדם ומה המחיר. לא דיון עמוק במיוחד, לא הזדהיתי יותר מדי, אבל עצם האומץ להכניס נושא קצת יותר כבד לספר פנטזיה כיפי מצא חן בעיני.
ואחרי כל זה, הסוף קצת ביאס אותי.
לא לגמרי סגורה על הסיבה, ומכאן עלולים להיות ספוילרים.
קצת כי ניחשתי מההתחלה מי הוא גיבור העידנים.
קצת כי הסוף פשוט... מבאס. עצוב קצת.
וקצת להפך, בגלל שהסוף לא העציב אותי, איכשהו. בדרך כלל אחרי שנקשרים לגיבורים ואוהבים אותם, כשהם לא מקבלים את ההפי אנד שלהם זה נורא עצוב, ופה זה איכשהו לא עבד.
טוב נו, זה יותר הראשון.
יאללה, זה פנטזיה פה, לא? מילא העולם האמיתי, מה כבר אנחנו מצפים ממנו. אבל איפה יהיה לנו סוף טוב אם לא בפנטזיה??

לפני 9 שנים•רויטל ק.
גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

פסססט... היי אתם... תשמעו – אחלה ספר, אאאם בעצם שלושה, כדאי לכם!
מה, מה זאת אומרת שאתם מדלגים עליו? מה בגלל הכריכה? – ואו אפילו אתם בדרך כלל לא קוראים ביקורות לספרים עם כריכות כאלה... למה?

אה... פנטסיה. נו ולא דיברנו על זה שצריך לערבב את המדפים ולא לקטלג ככה?
לא – אין ערפדים!
גם לא גמדים, וטרולים ואורקים.
כן, כן, בכל זאת אני בטוח שזאת פנטסיה.
יש שם... נו מה עכשיו, אני לא אסביר מה יש שם, אבל יש שם דברים פנטסטיים. ממש מעולה!

מה זאת אומרת אתם לא אוהבים? למה?
כי זה דמיוני מידי? ילדותי? באמת?
מה אתם בדרך כלל קוראים?
אה... כן – דברים טובים. כן גם אני אוהב את שרלוק, ואת רובינזון, ואת דון-קישוט, ואת מובי-דיק, ואת ווטרשיפ, ואת קץ הילדות, ואת הזקן והים, ואת האמן ומרגריטה, ואת נמר השלג, ומלכוד 22 ו... ממש טובים.
אתם יודעים שגם הם דמיוניים נכון?
אה דמיון אחר...מבוגר יותר. טוב נו, אני דווקא חושב שזה אותו דבר. דמיון זה דמיון וזה טוב!
אתם יודעים מה מישהו חכם פעם אמר?
הוא אמר: "פנטזיה היא בריחה, וזו גדולתה. אם חייל שבוי בידי האויב, אין אנו סבורים שחובתו לברוח? אם אנחנו מעריכים את החופש של הנפש והנשמה, אם אנחנו פרטיזנים של חירות, אז זו חובתנו הפשוטה - לברוח, ולקחת איתנו כמה אנשים שאנחנו יכולים!"
כן כן, תפסתם אותי זה טולקין. נו אז מה... זה לא נכון?

טוב לא משנה. מה עוד אתם אוהבים לקרוא. אהה דברים כבדים כאלה רציניים.
וואלה – קראתם את "הנסיך" של מקיאוולי? ממש טוב הה? כן באמת חבל שלא מלמדים אותו היום. לא כותבים על נושאים כאלה לנוער...
כן אי אפשר, אין להם סבלנות (כאילו לנו יש חחחח...)
היי רגע, אתם יודעים כמה הספר הזה מזכיר אותו?
בחיי, תקשיבו רגע. אפשר לשים אותו כקריאת חובה בבית ספר תיכון, הוא מדבר על אותם דברים, איך לשלוט, ומהי רפובליקה, וקיסרות, ורודנות ודמוקרטיה, ומה עדיף.
באמת באמת. ואני מבטיח לכם שאפשר לעשות אינסוף דיונים (עוד ספר שלו) מרתקים על הנושא... הילדים יאהבו את המורה... תנסו, באמת...
לא יסכימו? מי לא יסכים? --- אה נכון... אז אולי אתם? טוב לא נורא.

מה עוד אתם אוהבים?
פילוסופיה? באמת? יש שם הרבה...
ועל דתות? ואו יש שם המון.
וניו-אייג', ורוחניות? יש בשפע.
ומלחמה? יש
ומתח? כל רגע
ו...

טוב נכון זה ארוך.
כן שלושה ספרים.
כן כן אלפיים עמודים בערך.
מה ז'תומרת ארוך מדי?
תגידו אתם אוהבים את פינק-פלוייד נכון?
למה?
כי זה כיף ארררררררררוך!

טוב נו, אפסיק לנג'ס.
רק אגיד שזה אסקפיזם חיובי במלא הדרו. כיף נפלא וספר פנטזיה מהמעולים שיש.
למי שאהב את הדברים הגדולים באמת בסוגה הזאת, אני מבטיח שהוא ייהנה עד מעל הראש! ומקנא במי שמתכונן לקרוא אותו.

איזה כיף זה ספרים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ניר
גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

זוהי סאגת הפנטזיה הטובה ביותר שקראתי בחיי, מדהים, נפלא, קסום, מרגש, סוחף, מטורף, אדיר בכל המובנים. העולם שסנדרסון ברא בכתיבתו הוא מופלא בכל קנה מידה אפשרי, כל הדמויות מתחברות יחד במארג מדהים של סיפור אפי על אנושיות ואצילות, וזה מוביל את הקורא לאחת מחוויות הקריאה הנפלאות ביותר שקיימות.
סנדרסון טווה בטרילוגיה עולם מלא בתככים, פוליטקיה, כוח עוצר נשימה שמחובר למתכות העולם וסיפור מרגש של הגיבורים המובילים את הסיפור לאורכו רצוף ההרפתקאות והקסם שבעולם האימפריה האחרונה.
גזעים חדשים, עולם מכושף, כוח קסם מתכתי והקרבה אנושית לטובת הכלל הם מה שעושים את הסיפור לנפלא כל כך, אבל זה קצה קצהו של הסיפור לעומת העומק והרבדים של הרעיונות שמובעים בו אשר מעלים את הקורא על כנפי הדמיון ומורידים אותו בנחשולי המציאות של החיים העלובים שבו הוא נמצא בעולם שלנו.
איך בכלל אפשר לחוות את העולם שלנו ללא שריפת מתכות.
השילוב בין יומן מסע המספר על נבואות העולם שמפתחות את העלילה ומרחיבות אותה לאופקים חדשים ביחד עם הנובלה אדירת המימדים של הטרילוגיה הזו יוצרים את הפנטזיה המושלמת שבה גלומה המציאות עצמה עם כל כוחה וגווניה.
חווית קריאה מהפנטת.
(תודה לצפריר גרוסמן על התרגום הנפלא שמביא את העולם של סנדרסון אל הקורא העברי ברמה גבוהה ובשפה נהדרת)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Braveheart
גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

איזה ספר! הספרים של ברנדון סנדרסון מעיפים אותך לקרשים לפני שאתה מספיק להגיד "היי, מה קורה פה?!". זה מדהים, פשוט כל כך יפה, והחיבור של זה לעולם שלנו מאוד מעניין למען האמת, והסוף מאוד יצירתי, איך שכל הדתות של סייזד התחברו יחד ליצירה של העולם שהיה פעם. ברנדון סנדרסון הוא אדם מאוד יצירתי, עליי להגיד, אולי יצירתי מדי מאחר והוא אוהב מאוד להרוג את הגיבורים שלו. חבל לי על וין ואלנד, אבל כמו בספרים הקודמים בסדרה וכמו בספר אלנטריס, זה נראה כאילו ברנדון מניח לפנינו את הסוף הכל כך בלתי צפוי אך פשוט ביותר. רק חבל לי שאין עוד ספר, אני כך כך אתגעגע לסדרה המדהימה הזאת!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אפרת
גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

אני עדיין בוכה, כותבת את הביקורת. בדיוק סיימתי אותו אז אני בטח עדיין בהנגאובר מהספר ולא חושבת צלול, אבל אעשה מאמץ:

הספר הכי מהיר בטרילוגיית הערפילאים.
הסיום היה עוצמתי וחזק והרבה לספוג. הייתי מופתעת מאיזה מיליון גילויים חדשים בחצי השני של הספר. האפילוג סחט את הדמעות האחרונות שלי. באיזשהו שלב, אפילו לא ידעתי על מה אני בוכה - זה היה סיום מבריק ויפיפה.

ממליצה בחום על הטרילוגיה לכל אוהבי הז'אנר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מוריה בצלאל
גיבור העידנים

גיבור העידנים

ברנדון סנדרסון

אולי הטריאולוגיה הטובה ביותר שקראתי, וקראתי לא מעט. שלושה חלקים כל אחד ענק בגודלו הפיסי ועדיין כל משפט וכל מילה במקומם. גם בפרקים האחרונים נשמר המתח והחלוקה המאוזנת בין הפנטזיה לעלילה. ממליץ הכל לב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•avner
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“איזה ספר! הספרים של ברנדון סנדרסון מעיפים אותך לקרשים לפני שאתה מספיק להגיד "היי, מה קורה פה?!". זה”