• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
צל הנחש

צל הנחש

מאת ריק ריירדן

הביקורת של דיימון סאלבטור

תמונה של דיימון סאלבטור
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
צל הנחש

צל הנחש

מאת ריק ריירדן

הביקורת של דיימון סאלבטור

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של דיימון סאלבטור
הוצאה לאור:גרף צעיר
שנת הוצאה:2012
סדרה:משפחת קיין והאלים המצריים #3
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
אור
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“זו הייתה הסדרה הראשונה שקראתי של ריק ריירדן. את הספר הראשון, קיבלתי בכיתה ד'. כן. אז כן, במוח הקטן”

5/23
ביקורות על צל הנחש
הבאה
ג'ן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

אם יש משהו שאני אוהב בספרים, זה להיות מופתע. והספר הזה הפתיע אותי. הספרים הקודמים היו ממש יפים, אבל לא ציפיתי שהספר הזה יתעלה עליהם. לא ציפיתי שזה יהיה הספר הכי טוב שריק ריירדן כתב בעיני. אחרי בן נפטון, שלא היה יצירת מופת, חשבתי שצל הנחש יהיה באותה רמה. אבל כל כך טעיתי...

הספר מספר על קרטר וסיידי, שמנסים לעצור את אפופיס, נחש הכאוס, בפעם האחרונה מלבלוע את השמש. אבל כמובן שיהיו כמה בעיות משנה, כמו סתנה, רוח רפאים רצחנית שהמחזיקה בלחש המסוגל להרוג את אפופיס. ויש גם את בולט, שנותרו לו ימים ספורים לחיות. וזיה, שהקשר שלה עם רע מתחיל לשגע אותה.

למרות שמאוד נהנתי מהספר, הוא עדיין לא מושלם. היו כמה רגעים שהיו מעט פאתטיים, ולא הכי אמינים. אבל עם כתיבה כל כך סוחפת, הומור גאוני, מתח שלא מרפה, איך אפשר לא לתת לספר הזה 5 כוכבים?

הרגשתי שהספר הזה מעט בוגר משאר הספרים. ואהבתי את זה. הדמויות מאוד השתנו לטובה. הספר מציג המון דמויות שקל להתחבר אליהם, ובסוף, קשה להיפרד מהם...
זה ספר שקשה לעזוב גם אם צריך. כל כך הרבה פעמים הייתי צריך להפסיק לקרוא ולא יכלתי. זה היה מעצבן...

בטח ריק ריירדן יכתוב סדרת המשך, כמו "גיבורי האולימפוס". כי היו כמה עניינים לא פתורים, והסוף לא היה סגור לגמרי (אל תדאגו. אין ספויילרים בביקורת).
אחד הדברים שמתי לב אליהם, זה שלקראת הסוף, סיידי הזכירה שדיווחו להם על כמה קסמים לא מוסברים בלונג איילנד (ששם, על פי סדרת פרסי ג'קסון נמצא מחנה החצויים). אני מקווה מאוד שהוא לא יחליט לשלב את הסיפור עם "גיבור האולימפוס", כי בעיני זה יהרוס את כל הסיפור המדהים הזה.
אני מקווה שהוא לא יאכזב...

טוב, אז אני אפסיק לחפור, ורק אגיד שזה ספר מדהים, והוא מומלץ בחום...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של הוני-רוז
הוני-רוז
תמונה של ג'ן
ג'ן
תמונה של Mira
Mira
תמונה של Miaka
Miaka
תמונה של אנקה
אנקה
5קוראים|גיל ממוצע39|100%נשים

על המבקר

תמונה של דיימון סאלבטור

דיימון סאלבטור

חבר מזה 14 שנים
23 ביקורות•137 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של דיימון סאלבטור
דיימון סאלבטור
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות23
לייקים שקיבל137
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה12תרגום (נוער)6ספרות מתורגמת4

דיון על הביקורת

4 תגובות
דיימון סאלבטור
דיימון סאלבטור•לפני 13 שנים

תודה :)

Miaka
Miaka•לפני 13 שנים

ביקורת נהדרת ^_^

דיימון סאלבטור
דיימון סאלבטור•לפני 13 שנים

תודה :)

אנקה
אנקה•לפני 13 שנים

דיימון סאלבטור, אתה לא חופר, אתה כותב נהדר. אוהבת.

4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של דיימון סאלבטור

האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

וואו. המון זמן חשבתי על איך אוכל לתאר את הספר הזה...
את הספר קראתי בעקבות המלצה של דודה שלי. שאלתי אותה על מה הספר, אבל היא שכחה, כי היא קראה אותו מזמן.
וטוב שכך, כי בזכות זה הייתה לי הפתעה.

הספר מספר על אלקסיס, בחורה בשנות העשרים שמחפשת אהבה. מאז ומעולם, אמה סופייה הדחיקה את עברה. אלקסיס, רוצה לדעת את סיפור החיים של אמה ומשפחתה. סופייה, חושבת שבתה הבכורה צריכה לדעת את סוד משפחתה, כי זה יעזור לה בחיים. היא מפנה אותה לחברתה הטובה, פוטיני, הגרה בכפר פלאקה ביוון.
פוטיני, מספרת לאלקסיס את הסיפור של משפחתה, ועל הקשר שלהם עם האי ספינלונגה: מושבת המצורעים של יוון.

אני אתחיל מזה, שהספר הוא רומן, שלרוב מבוגרים קוראים. לולא ההמלצה של דודה שלי, לא הייתי אפילו מתקרב לספר הזה, והייתי פוסל אותו על ההתחלה. בדרך כלל אני קורא פנטזיה, או מתח. אבל אחת התכונות שאני אוהב בעצמי, זה שאני פתוח להמון סגנונות, ויכול להנות מהמון סוגי ספרים.

הספר ריתק אותי, והיה לי קשה להפסיק לקרוא.
הסיפורים של מושבת המצורעים, והכפר פלאקה, מרתקים. הדמויות בספר, הם דמויות שקל להתחבר אליהם, ובסוף, קשה להיפרד מהם.
הדמויות שהכי ריתקו אותי, הן אנה ומרייה. אהבתי את השוני בניהן: אנה מתוסבכת ומרדנית, ומרייה רואה דברים באור חיובי.
בנוסף, יש בספר המון דמויות מקסימות, כמו אלני, שמאוד ריחמתי עליה. אבל ללא ספק היא הייתה דמות מדהימה.

במהלך הספר, מאוד ריחמתי על המצורעים, שזכו לכזה גורל. להיות "טמאים" ומוגלים. מה שהיה מדהים בספר, שהמושבה שאליה הגלו אותם, הייתה בשבילם יותר מסתם מקום שבו הם ימותו. הם התחברו לאי, והרגישו שם כמו בבית. הם היו אופטימיים, ועשו הכל כדי שהחיים שלהם יהיו טובים שם.

הכתיבה של ויקטוריה היסלופ מדהימה. היא שאבה אותי לתוך הנופים של יוון. אם אטוס מתישהו ליוון, הייתי רוצה לבקר באי ספינלונגה.
הסיפור הזה מוכיח מסר: אם בן אדם מאמין בכל ליבו בטוב, יהיה לו טוב.
כמו מרייה, שהייתה מצורעת, והיה גורלה היה ידוע מראש, ולא הפסיקה להאמין בטוב. ולבסוף היא זכתה לחיים ארוכים ומאושרים.

מה שהיה גאוני בספר, זה שכל הסיפורים של חמשת הנשים, בסוף נשזרים לתמונה מלאה, שמאוד אקטואלית לחייה של אלקסיס.
הספר הזה מקסים בעיני, ואני מאוד ממליץ עליו, אבל קצת פחות לבני נוער, כי אני משער שרובם יתלוננו שהוא משעמם ואין בו מספיק אקשן.
הספר הזה עמוק, סוחף, מותח, עם הרבה משמעות, ומאוד נהנתי ממנו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

וואו. אף פעם לא קראתי ספר מבלבל כל כך. דעותי ממש חלוקות בעניין הספר הזה. היו קטעים מדכאים ואכזריים (לא אלימים, המבין יבין), אבל היו גם קטעים מותחים בצורה יוצאת דופן, קשה להניח את הספר מהידיים, הכתיבה מעולה, הסברים יפים, ועלילה מרתקת.

הספר מתרחש, כמו המון ספרים שיצאו בזמן האחרון, בעתיד הרחוק והטראגי (ואני לא אומר שהספר הוא חיקוי של "משחקי הרעב"). בעידן בו מתרחש הספר, רק אמריקה הצפונית שרדה, ושאר העולם נחרב על ידי פצצות גרעינית. לאחר שהמדע הצליח להפוך את בני האדם לחסינים ממחלות, התברר הדור הבא נולד עם וירוס קטלני, שהורג את כל בנות הדור החדש בגיל 20, ואת הבנים בגיל 25. מדענים מנסים למצוא תרופת נגד, אבל הם לרוב נכשלים. ריין נחטפה ביחד עם עוד כמה נערות לאחוזה, ושם מחתנים אותם ללינדן, הבחור העשיר לנותן להם את העולם באריזת מתנה, במטרה שהמין האנושי יתרבה. אבא של לינדן הוא מדען שמנסה להציל את המין האנושי. במהלך הספר מתגלים סודות מצמררים, יש כל מיני נקודות מפנה, נרקם סיפור אהבה בין ריין למשרת, וריין מנסה לברוח כדי לבלות את ארבע שנותייה האחרונות עם אח שלה.

אני אתחיל מזה שריין היא דמות מדהימה. יש לה מחשבות מדהימות על החיים ועל העולם, היא חזקה, וכיף להזדהות איתה. עצוב שהיא חיה בכזאת מציאות. היא גורמת לקוראים להישאב לעולם שלה, ולהרגיש את מה שהיא מרגישה. אהבתי את התכונות שלה. היא פשוט דמות מושלמת.
ג'נה, היתה אחת הדמויות האהובות עלי. היא הייתה הכי אמיתית.
ספויילר
היה לי עצוב שדמות כל כך מעולה מתה כל כך מהר. זה לא הגיע לה. הכל בגלל ססילי! אבל לססילי אני אגיע בהמשך.
סוף ספויילר

ססילי הייתה הדמות הכי מבלבלת שקראתי עליה. היו רגעים שכעסתי עליה, אבל לרוב ריחמתי עליה. היא דמות תמימה מאוד, ולפעמים התמימות שלה זעזעה אותי. היו רגעים שריחמתי עליה, רציתי לנחם אותה והוציא אותה מהאחוזה הזאת, והיו רגעים שרציתי לתת לה סטירה מצלצלת ולצעוק עליה: "תתעשתי על עצמך!". היא הדמות שהכי נפגעה בספר, אבל מה שהיה מוזר זה שהיא לא שמה לב לזה, חשבה שזה טבעי ולקחה את זה בצורה יפה.
ספויילר
הקטע עם ההריון היה מגעיל. אני לא מבין איך ססילי שיתפה פעולה עם לינדן, ואיך לינדן העז להכניס נערה בת 14 להריון. הסופרת הייתה צריכה להעלות את הגיל של ססילי, או להוסיף עוד כלה יותר מבגורת שתיכנס להריון. אבל אני לא אומר שאם היו את השינויים האלה זה לא היה מזעזע. זה היה פשוט מגעיל וזו הסיבה שנתתי ארבע כוכבים.
בדרך כלל על חולניות יתר בספר אני מוריד כוכב אחד.

המערכת יחסים של לינדן עם שלוש כלות בו זמנית היתה חולנית גם. לינדן הפך לדמות שנואה עליי, אבל לא כמו אבא שלו. ווהן היה מגעיל פי שניים מלינדן. רציתי שהוא ישלם על מה שהוא עשה בספר, אך לצערי בסוף הניחו לו בצד, וריין השאירה אותו באחוזה. אני בטוח שאת העונש שלו הוא עוד יקבל מתי שהוא...
סוף ספויילר

אני עדיין מבולבל מהספר. מצד אחד הוא היה חולני בחלקו, אבל בחלקו הוא גם היה מעולה, מרתק, ומדהים. אני גם לא הבנתי לאיזה קהל הספר מופנה. הסופרת בהחלט מוכשרת, ומוזר לחשוב שזה הספר הראשון שלה. אני לא יודע אם להמליץ עליו או לא. זה מורט עצבים!!!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
שהות

שהות

מגי סטיווטר

"היא צרחה, צריחה דקה
שלא נשמעה אנושית וגם
לא חייתית, אלא משהו
נוראי בין לבין, מין קול כזה
שלא שוכחים אף פעם, ולא
משנה כמה דברים יפהפיים
שומעים אחר כך.
ואז היא דממה, כי הריאות
המנוקבות שלה התרוקנו.
היא מתה, ואני רציתי למות.
הייתי מוכרח לגלות איך
להישאר זאב לתמיד."

ציטוט שאהבתי

אני אתחיל מזה שהספר הזה היה קצת פחות טוב מהראשון. הרגשתי שעד החצי שלו הוא היה פרולוג מאוד ארוך.
לקראת סיום החצי הראשון הספר השתפר בהרבה.
הספר עוסק בחייהם של סם וגרייס אחרי שסם הפך להיות אנושי. לחייהם נכנס קול, כוכב רוק שננשך על ידי בק. הוא, בניגוד לסם, רוצה להיות זאב לנצח ולוותר על הישות האנושית שלו.
אני קצת הבנתי את קול. בתור כוכב רוק שהרס לעצמו את החיים, עדיף כבר להפוך לזאב מאשר לקחת סמים ולשתות. אבל בחלק שבו הוא סיפר, הכתיבה הייתה מוזרה ולא כל כך מובנת.
זה היה אחד המינוסים שבספר.

מה שהפתיע אותי זה שחלק מהספר היה מסופר מנקודת המבט של איזבל. איזבל השובבה והמרדנית. בספר הראשון היא הייתה נראית מפונקת ועשירה, אבל בספר הזה התגלה שהיא בעצם ילדה מסכנה עם הורים אלכוהוליסטים ודיכאוניים. בספר אמור להיות איזה רומן בינה לבין קול, אבל זה היה בקושי רומן. המערכת יחסים של קול ואיזבל הייתה פשוט פאתטית. כבר עדיף להם להיפרד וזהו. זה עוד מינוס שיש בספר.

ככל שהעלילה בספר התקדמה, הספר נהיה יותר ויותר מותח. כל העניין עם המחלה המסתורית של גרייס היה מאוד מסקרן ומצמרר. למרות כל הפגמים הקטנים, עדיין הספר היה מצוין.

לגבי הסוף. זה הרגיש כאילו הספר נקטע בשיא. וגם העמודים האחרונים הרגישו כאילו כאילו זה היה פרק שלם שקיצרו כי היה מספר מוגבל של עמודים.
אבל בהחלט הסוף היה עם טוויסט מדהים ומותח. רק הבעיה היא שהעלילה לא לגמרי הסתיימה, והספר נגמר בנקודה הכי מותחת. אני כבר מת שההמשך (forever) יתורגם כבר לעברית. איך מגי סטיווטר יכולה להיות כל כך מרושעת ולגמור ככה ספר בנקודה הכי מותחת?!

**************** ספויילר! ******************************************************************************************************************
היה משהו קצת אירוני בסוף (המאוד דרמטי), כי בהתחלה סם היה הזאב וגרייס היתה אנושית, וסם ניסה להאבק כדי להישאר אנושי. אבל בסוף סם הפך לאנושי וגרייס הפכה לזאבה. כנראה בספר הבא גרייס תצטרך להיאבק כדי להישאר אנושית. איזו אירוניה נחמדה.....
*************************************************************************************************************************************************************************

הספר מומלץ לאוהבי פנטזיה, מתח, ורומנטיקה.
מומלץ בחום....

נ.ב
ב-2014 יצא סרט על "רעד".

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
רעד

רעד

מגי סטיווטר

"בעיני היא היתה הילדה
היפה ביותר שראיתי בחיי,
מלאך קטן מדמם בשלג,
והם רצו להשמיד אותה.
אני ראיתי את זה.
ראיתי אותה, כמו שלא
ראיתי דבר מעולם."


אני אתחיל מזה שהספר ממש לא דומה לדמדומים. הדבר היחיד שמזכיר בו את דמדומים הוא הז'אנר, וגם הרעיון של סיפור אהבה בין יצור על טבעי לבין בת אדם. לדעתי הוא יותר טוב מדמדומים. סם הוא ממש לא אדוארד, וגרייס ממש לא מזכירה את בלה. גם שמעתי כמה טענות שהספר קיטשי, ולדעתי הוא ממש לא...

רעד עלה על הציפיות שלי. אני מאוד אהבתי את העלילה, את הדמויות, את הכתיבה. גמרתי אותו תוך כמה ימים. זה ספר שנשאבים אליו בקלות. אני מאוד אהבתי את הרעיון של ההשפעה של החום ושל הקור על אנשי הזאב. לדעתי הדרך של אנשי הזאב לשנות צורה לזאבים בקור מאוד מקורי! גם הרעיון של הטמפרטורות שבכל תחילת פרק, גאוני בעיניי.

אני מאוד אהבתי את המערכת יחסים של גרייס וסם, ועל איך שהם מתארים את הרגשות שלהם כלפי השני, במיוחד של סם. אהבתי את השירה שלו ועל איך שהוא מתאר את גרייס, ילדת הקיץ שלו. בכללי, יותר התעניינתי בסם, כי היה יותר מעניין לקרוא על האיש זאב, היצור העל טבעי, ועל המאבקים של סם בינו לבין הזאב שבו. אבל גם גרייס היתה מעניינת. התיאורים היו יפים. מגי סטיווטר בהחלט יודעת לכתוב.

אבל הפגם הקטן של סם וגרייס הוא שיש להם תגובות מוזרות לפעמים לדברים שנאמרו, וגם פתיחות יתר. למשל, הסצנה המוזרה שבה הם החליטו להתמזמז באמצע חנות ספרים. הם לא שמו לב איפה הם נמצאים?
והם גם לפעמים קצת דרמטיים מידי ויש להם תגובות מוזרות לדברים שנאמרים. זאת הסיבה שנתתי לספר ארבעה כוכבים.

בנוסף העלילה מתחה אותי והסתקרנתי לדעת למה גרייס לא החליפה צורה, והאם סם וגרייס יצליחו להתגבר על החורף, ולהשאיר את סם אנושי.
בקיצור, אהבתי את הספר. אני היום התחלתי את השני. אני מקווה שהוא יעמוד ברף של הראשון.
היתה רומנטיקה, היה המון מתח, היה אקשן, היו קטעים מצחיקים. בקיצור, מומלץ בקור, כלומר בחום.....

נ.ב
גם לכם לקח זמן עד ששמתם לב לזאב שעל הכריכה?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
ארטמיס פאול

ארטמיס פאול

אואן קולפר

כשקראתי את התקציר הספר לא היה נשמע לי כל כך טוב. הדמות של ארטמיס נשמעה לי דמות קצת ילדותית. מאין איזה גיבור על מחוברת קומיקס. אבל אחרי שקראתי, הבנתי שטעיתי בגדול....

נתחיל מזה שהספר ממש טוב.
הרגשתי כאילו אני נשאב לעולם של ארטמיס.
הספר סוחף, מקורי, מסקרן, אבל עדיין היו קטעים לא כל כך מעניינים, והתיאורים בהם היו דלים ולא כל כך מובנים. זה קצת הפריע לי והוריד מעט מרמת הספר. מה שעוד גרם לי לתת לספר ארבע כוכבים, זה הקצב המהיר של העלילה. אני לא כל כך אהבתי את הרעיון של הסופר לכתוב את הספר כמו סרט פעולה. לדעתי ספר צריך להיות ספר, וסרט צריך להיות סרט. אבל שמחתי שבספר השני אין עלילה כל כך מהירה. הסופר בהחלט התעלה על עצמו.
אבל חוץ מאותם מגרעות, הספר היה מצוין. כל פעם שהייתי צריך להפסיק לקרוא התבאסתי ורציתי להמשיך.

לגבי ארטמיס, הוא לא מה שחשבתי שהוא. הופתעתי לגלות שיש סוף סוף גיבור ספר שהוא תככן, ערמומי, גאון, מושחת, ובעל כוח רב. זה היה מעניין לקרוא על גיבור רע, כי לא כל יום מוצאים ספר שבו הגיבור הוא פושע מתוחכם, ועוד בן 12. לדעתי זה אחד הדברים שהופכים את הספר למיוחד.

אבל למרות זאת גם אהבתי את הטובים, וגם היה מעניין לקרוא עליהם, ועל ההתמודדות שלהם עם ארטמיס.

בקיצור, אואן קולפר בהחלט יצירתי. הספר היה מעולה. הספר מאוד מומלץ לאוהבי פנטזיה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
אינקרסרון

אינקרסרון

קתרין פישר

וואו. אף פעם לא קראתי ספר עם רעיון מקורי כל כך. הספר פשוט מעולה! אמנם ההתחלה מאוד משעממת, וקצת קשה להבין, בהמשך הרמה של הספר עלתה, והספר נהיה מותח, מסקרן, וסוחף.

למרות שנתתי לספר חמישה כוכבים, אני לא חושב שהוא מושלם. ההתחלה הייתה משעממת ולא כל כך מובנת, אבל בהמשך הבנתי הכל והספר השתפר. בנוסף, הספר היה צפוי בחלקו.
וגם הכתיבה יפה, אבל לא מספיק מובנת ומפורטת, היו משפטים שקראתי שוב ושוב כדי להבין.
אבל בגלל הרעיון הגאוני של הספר, הדמויות המעניינות (חוץ מאטיאה שהייתה פשוט מיותרת), והעלילה הסוחפת, אני לא אתן לו רק ארבע כוכבים. אם היה אפשר להוריד חצי כוכב הייתי מוריד. אבל כרגע הוא חמישה כוכבים.

בדרך כלל אני לא כל כך אוהב מדע בדיוני, אבל הספר הזה הרשים אותי. גם הקונספט שלו היה מאוד יפה. בקיצור, ספר מעולה. מאוד מומלץ. אני מחכה לקרוא את הספר השני....

נ.ב
לא הבנתי מה זה ספיינט. מישהו יכול להסביר לי?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
נסיך הערפל

נסיך הערפל

קרלוס רואיס סאפון

ספר מעולה! גמרתי ביום אחד למרות שזו לא בעיה. למרות שההתחלה די משעממת, לא עובר הרבה זמן עד שמתחיל המתח והעלילה נהיית סוחפת.
הדמויות מעניינות, והסיפור ממש מותח, הספר קצר וקולע, ומה שעוד אהבתי, זאת העלילה הלא צפויה...

X אזהרה! ספויילר! X
הסוף ממש הפתיע אותי. לא הרבה סופרי נוער כותבים לספרים סופים עצובים. אבל צריך שיהיו גם סופים טראגיים לפעמים, כדי שזה לא יהיה צפוי. שאפו לסופר שהעז לכתוב את הסוף שהוא רצה בלי להתחשב יותר מידי בקוראים "ולא לאכזב אותם". כי עם לכל ספר היה happy end הייתי באמת מתאכזב...
X נגמרו הספויילרים X

בקיצור, מומלץ. הסופר ממש מוכשר, העלילה מפתיע. אהבתי...

נ.ב.
ראיתי בצומת ספרים ספר של קרלוס רואיס סאפון בשם "ארמון חצות". זה ההמשך? זה מתקשר איכשהו לספר? אני מת לדעת...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
כשף של דיו

כשף של דיו

קורנליה פונקה

את הספר (וגם את הספר הראשון) קראתי בעקבות עבודה בספרות, כי הוא היה ברשימה. הראשון היה נחמד השני היה מעולה!

בהתחלה הספר היה משעמם וחיכיתי שהוא יהיה יותר מעניין, וכשהמתח התחיל, לא יכלתי להפסיק! קל מאוד להתחבר לדמויות, ולשקוע בעולם שלהם! אמנם חלק מהספר שיעמם אותי ולא כל כך סחף, אבל תמיד אחרי זה הגיעה "הפצצה" שהשאירה אותי עם פה פעור, והספר הפך להיות ממש מותח וקשה להניח אותו מהיד.

מה שקצת איכזב אותי הוא הרומן בן מגי לפאריד. ציפיתי שהאהבה בינהם תתפתח, אבל מערכת היחסים בינהם נשארה מערכת יחסים של חברים טובים שלעיתים רחוקות מתנשקים.

מאוד נהנתי מהספר והוא היה סוחף, מותח, והוא "שאב" אותי לתוכו.
למרות שבסוף עשיתי את העבודה על ספר אחר (כי קשה לצוטט מספר עם 600 עמודים), אבל עדיין הרחוותי כי קראתי ספר מעולה שלא לא כל כך הכרתי.
מומלץ....

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

חבר שלי המליץ לי על הסדרה הזאת, והחלטתי לקרוא אותה למרות שלא אהבתי את פרסי ג'קסון. את "הגיבור האבוד" אהבתי, את "בן נפטון" לא. ממש לא......

בספר הראשון חשבתי שהסדרה הזאת תהיה ממש טובה, אחרי זה הבנתי שטעיתי בגדול.
מה שביאס אותי בספר היא החזרה של פרסי. עד שחשבתי שנפטרתי ממנו הוא חזר! ומה שמעצבן עוד יותר, שקו העלילה שמספר עליו, היה כמעט זהה לזה של ג'ייסון מהספר הקודם.
אותו רעיון מוכר שחוזר על עצמו.

הנה קוי דימיון בין שני העלילות:
X זהירות ספוילריםX
1. הוא איבד את הזיכרון שלו
2. פוגש שני חצויים ומציל אחד מהם ומגיע למחנה חצויים
3. הוא משום מה קורה לאלים בשם של הישות השנייה והלא מוכרת במחנה
4. הוא יודע שפה שלא מוכרת במחנה
5. יש עליו סימן שקשור למחנה השני
6. הוא ושני חבריו החדשים יוצאים להביס איזה ענק.
7. במהלך המסע הם מגיעים לבית של נבל מיתולוגי שהם צריכים ממנו משהו, ובסוף הורגים אותו.
8. אחרי שהם מביסים את הענק, הם נקלעים לקרב עוד יותר גדול ומכריע ובסוף מנצחים.
בקיצור הגיבור האבוד ממוחזר....

חוץ מזה העלילה נמרחת ומשעממת. העלילה לא סוחפת. הוא החזיר את פרסי שכבר נדוש, העלילה לא מותחת וקטעי האקשן לא מהנים. ספר מייגע וצפוי. לא מומלץ....

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור

ביקורות נוספות על "צל הנחש"

צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

פשוט לא יאומן. ריק ריירדן מסיים סדרה אחרי שלושה ספרים. שלושה ספרים!!! מי שמע על כזה דבר?
אתם יכולים להפסיק לשפשף את העיניים, זה נכון. ריק ריירדן סיים סדרה אחרי שלושה ספרים בלבד.
מי שקרא את הביקורות הקודמות שלי, יצפה בוודאי להיתקל בשורה הבא קריאת-התפעלות נלהבת ביותר.
טוב, גם אני הייתי מצפה לזה.
אלא שלא, במקום להרגיש שמחה על שהסופר היקר התעלה על עצמו, הייתי קצת עצובה (כמעט). הייתכן שזהו, אין סיבה לצפות לספר המשך נהדר, צפוי, ממוחזר ועם זאת פשוט נפלא? זהו? זה הסוף? שלושה ספרים, ואנחנו נפרדים מקרטר ומסיידי?
(זה הרי גרוע מכדי להיות מציאותי! אבל אני מזדהה איתכם בכל הלב. לרגע קט וזעיר אחד באמת הייתי עצובה.)
שיעול
אז ככה, אל תדאגו. בטחו בריק, הכל בסדר. אפשר לסמוך עליו שידאג לסדרת-המשך בסגנון "גיבורי האולימפוס". או גרוע יותר, לאור הרמזים הגסים בנוגע ללונג איילנד וה"אלים האחרים" שאמא של סיידי מדברת עליהם: היכונו לספר עם מפגש תרבויות מצרי-יווני-רומי. אם לא עוד לא הבנתם, מפגש מהסוג שגורם לכם לרצות לקרוע את הסופר (שמאחד את שתי הסדרות, את הדמויות הזהות עם השמות השונים ושובר את חוקי הברזל בכל אחת מהן) לגזרים. אבל אתם כבר יודעים, כולנו יודעים: ברור שנסלח לו על זה. כי ריק ריירדן פשוט כותב יותר מדי טוב.

אז אחרי שסיכמנו פה אחד שאי אפשר לכעוס על ריק ריירדן בשום מצב, גם אם הוא יהרוס את כל הספרים שלו עם סדרה חדשה (בסגנון "השף ____ ואלי הבישול האגדיים" למשל) שתהיה כמובן נהדרת, אפשר להמשיך לביקורת. או בעצם להתחיל אותה.

אני מוכרחה לציין, שהספר הזה הוא הטוב מבין השלושה בעיניי (אולי זה לא אמין במיוחד, כי שכחתי את רוב הקטעים בשניים האחרים). נהניתי יותר. ריק הפליא לשלב בין המיתולוגיה המעניינת (מוכנה להתערב שהיא מעניינת רק כשמיודענו היקר כותב עליה), הכתיבה המדהימה, המתח, הדמויות השטוחות, ההתרחשויות ההזויות, ההומור, האווירה הנפלאה, והדבר העיקרי - שלפעמים הולך לאיבוד בספרים שלו: אנחנו. העולם האמיתי.

היו כמה דברים שהפריעו לי; כמו ההומור האמריקאי האידיוטי שלעיתים - בשיא הכנות - הוא פשוט מוגזם, זה שהכול צפוי, ושאני לא מתה על מנהיגים רכרוכיים עם בנות זוג תוקפניות (אהמ קרטר זיה אהמ - אבל זה כבר טעם אישי), ועוד כהנה וכהנה חריגות קטנטנות.
אני מודה: אם זה היה סופר אחר, הוא היה עלול לאבד כוכב ואולי שניים על הטעויות הנבזיות האלה.
אבל כשזה ריק ריירדן? איכשהו, גם אם אני ממש מתאמצת להוריד לו איזה כוכב, זה בלתי אפשרי.

מה כבר אפשר להגיד שלא אמרו לפניי? ספר חובה מרתק שלא תוכלו להניח מהידיים, כמו כל הספרים של האמריקאי הגאוני הזה.
"צל הנחש" הוא ספר אדיר, החותם (סביר שלא) סדרה אדירה נוספת של סופר אדיר עוד יותר.

ריק ריירדן - אני מעריצה אותך.
מומלץ בחום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ליילק
צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

חמש כוכבים.
בזמן האחרון אני ביקורתית מדי ואף ספר לא קיבל ציון שכזה...
אבל ריק ריירדן? הוא יודע איך לשכנע אותי. גם אם הספר לא היה מושלם, נהניתי ממנו כל כך שבקושי היה לי אכפת.
צחקתי ממנו כמעט כל רבע שעה, ביקשתי בלבי שהמטומטמים ימותו ושמחתי כשהדמויות הראשיות היו בסכנת חיים.
***

אז הפעם זה הסוף. הם חייבים ללכוד את אפופיס בקרוב או שהם מתים.
אבל כמובן שזה לא הכל. צפוי שריק ריירדן יכניס לכאן משהו שיאיים על בני קיין אפילו יותר. ברור שהכל יראה חסר סיכוי.
אבל למי אכפת?
העיקר שזה כתוב בצורה מקורית מספיק כדי שבקושי נשים לב.
***

הדמויות עברו שינוי מסוים. הן התבגרו והפכו חזקים ומוכשרים יותר. עכשיו הם מבינים את המשימה שלהם במלוא המובן ויודעים שרוב הסיכויים שזה הסוף.
זה משהו שדי השתנה בכתיבה של ריק ריירדן מאז הפעם הראשונה שקראתי ספר כלשהו שלו.

מומלץ ביותר,
מייטי ♥

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מגדת העתידות
צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

מר ריירן הנכבד!

כנראה שאחרי שקראת את המכתב הקודם שלי אליך, הותקפת בחרדות מטופשות, והמצאת עלילה מוזרה, ולמה מוזרה?
ובכן, גם פה, כמו בספר הקודם, הם צריכים להרוג נחש ( איפה ההיגיון???????)
אבל כל זה מתגמד ומתקטן לעומת היתרות שבספר:

והיתרון הוא שהכתיבה כל כך, וזו הסיבה העיקרית שבחרתי להפגש עמך, ויש בך עוד פעם משהו גאוני כל כך שאינני מצליח להבין.

בכבוד רב, פרופסור מוחמד עלי, מרצה באוניברסיטה היוקרתית שבקהיר.

לפני 13 שנים•זה שאין לנקוב בשמו
צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

זו הייתה הסדרה הראשונה שקראתי של ריק ריירדן.
את הספר הראשון, קיבלתי בכיתה ד'. כן. אז כן, במוח הקטן שלי, קניתי ישר את השני.
ו- לקח לי איזה מאה שנה לגמור את הראשון. זה היה ארוך לי מידי, ובנוסף, עד כיתה ו', קראתי איזה עשרים ספרים במקביל, ככה שהעדפתי ספרים אחרים שקראתי עליו. ויצא, שרק בתחילת כיתה ה', לקחתי את עצמי בידיים, וגמרתי את הראשון. אז כן, היה לי מין פער כזה, כי עשיתי הפסקה כל כך גדולה. אבל לא התחלתי את זה מהתחלה, ככה שאת הסוף של הראשון הבנתי חלקית.
ועכשיו- קניתי את השני. יש לי מין חוק כזה, שספרים קנויים אני קורא. ספרים מהספרייה, לא חובה.
אז לקחתי לי את הזמן עם הספר הזה, והתחלתי את השני באמצע כיתה ו', וגמרתי אותו בשלושה ימים. מאוד אהבתי אותו.
ועכשיו, אתם שואלים, נזכרתי, באמצע כיתה ז', לקרוא את השלישי?
אז בואו אני אסביר. זוכרים שאמרתי שהפסקתי לקרוא מאה ספרים במקביל? אז מאז, אני קורא ספר אחד קנוי, ספר אחד מהספרייה, ספר אחד קנוי... וככה זה ממשיך.
ובסוף הגעתי לספר הזה.
אני מודה שלא היה לי ממש כוח לקרוא אותו. היא לי רצף של ספרים בלי רומן, ובלי אתם יודעים... דרמות כאלה. אבל בכל זאת התחלתי אותו, כי אחרי הכול הוא היה כבר חצי שנה אצלי, ואותו דווקא, לקחתי מהספרייה.

אז נתחיל. הספר ממש הטעה אותי. בהחלט יש בו רומן!
הספר מצחיק (כן כן, ממש צחקתי בקול. מודה.), מותח, עצוב ומרגש. יש בעלילה, ובכתיבה, משהו מהפנט. הילדים שמספרים- קרטר וסיידי- כל כך אנושיים, כל כך אמיתיים. ריק ריירדן כותב כאילו הוא ממש ילד, ומתאר את כל הקשיים שכל ילד/ילדה מתבגר/מתבגרת חווים.

עכשיו, אני לא אגלה מהעלילה, אז אלך קצת לשפוט את ריק ריירדן.
כן, מה ששמעתם. אז בטח המחשבה שעוברת לכם בראש זה: מי אני, ילד בכיתה ז', שאשפוט את ריק ריירדן?
אז כן, אתם צודקים.
אבל אני בכל זאת מתכוון לעשות את זה.
הוא סופר מעולה. מודה. הוא הופך דמויות לכל כך אמיתיות, עולם כל כך מוחשי, דמויות כל כך מצחיקות, גדושות אופי וחן. (כן, מאז שהכרתי את צמד המילים האלה, אני כל הזמן חוזר עליהם). אבל בכל זאת... אני לא חושב שכל הסיפור שעושים ממנו כזה מוצדק. אז כן, הוא סופר מעולה. אבל אתם לא יכולים, לדעתי לפחות, להשוות אותו לסוזן קולינס, אממ... ג'יי.קיי.רולינג... כן, מגיע לו מקום של כבוד. אבל הוא לא דמות אגדית כמו מה שהוציאו ממנו. ואם כבר הזכרתי את ג'יי.קיי.רולינג, תנו לי לעשות השוואה קטנה בין צל הנחש להארי פוטר;
אני היחיד שהרגשתי שהספרים ממש דומים? בשתי הספרים יש שרביטות. בשתי הספרים יש מילות לחש מוזרות. בשתי הספרים יש יצורים מוזרים, וחיות מדברות (בעיקר נחשים!!) ובשתיהם, ההורים מתו.
אז עכשיו אתם תגידו לי שבכל ספר זה ככה ובלה בלה בלה... אולי זה נכון, אבל אני מודה שזה קצת הפריע לי.
אבל בכל מקרה...
*
*
*
*
חמש כוכבים!!!

ועכשיו, כמו אחרי כל ספר ארוך (כן, הביקורת הזאת הייתה בהחלט ארוכה), יש תודות:
אז אני מודה לאמי, לאבי, לאחותי לאחי, לסבים שלי... טוב, עזבו ביי!
אה, וכן... הספר בהחלט מומלץ!!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אור
צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

טוב, ריק ריירדן אף פעם לא מקבל אצלי פחות מ-5 כוכבים.
צל הנחש? ספר שאסור לפספס. אתה צוחק עד שהלחיים שלך כואבות ויושב איתו עד שהרגליים שלך נרדמות ומתחילות לעקצץ. המלצה שלי, להתחיל לקרוא בזמן הפנוי, כשיש הרבה זמן פנוי. אתם לא תוכלו לעזוב את הספר. חבל סתם לעצבן את האנשים שמסביבכם או לאחר לאן שזה לא יהיה.
בכללי? משפחת קיין (ושותפיה) מנסה להציל את העולם מנחש ענקי שעלול לבלוע את השמש. בספרים של ריק ריירדן יש הכל. מתח, צחוק ובעיקר אווירה מדהימה. לדעתי, הוא היה יכול לכתוב סיפור על איך תפוח נפל מהעץ ולהשאיר את כולנו משותקים ופעורי פה, מחכים לזבובים שיכנסו פנימה.
חובה לקרוא! כמה שיותר מהר, יותר טוב!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ג'ן
צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

הביקורת הקודמת יצאה יותר מידה ספרותית אז אני משנה אותה
אין לי כוח לכתוב אז קבלו סיכום קטן-
הכריכה-
במילה אחת-מהממת
ביותר ממילה אחת-
זה יקח כמו אמממ ,כל ויקפדיה?
כנראה שכן.
יצאה לי עין הורוס מושלמת על הפעם הראשונה!

הדמויות-
קרטר-
אתה חתיכת דמות טובה!
ואתה מזכיר לי קרקר מצריXD

סיידי-
אוהבת אותך אוהבת אותך ו...אוהבת אותך!
את מגניבה(בא לי גם צבעים בשיער)
יש לך את אנוביס,
ואת ממש יפה.

וולט-
וולט אנוביס!? רגע מה?!!!
ריק יא טרול מעצבן אחד!!
למה את הורס לכולם את החיים?!
(כי אתה טרול)
בהיתי בדף הזה המון זמן(מי שיבין-יבין מי שלא מבין? אם הוא רוצה ספויילר הוא מוזמן)

העלילה-
מושלמת!
חוץ מהקטע של אנוביס ווולט!
העלילה מצחיקה ומותחת!
אבל איך אני שונתא סופרים שגורמים ככה ספרים!
הם פשוט נהנים מזה,אה?
אבל הוא ממש גומר את הספר כאילו שזאת התחלה חדשה!
--
אווווווף בא לי את בן סובק!!!!!
עאעאאעאעאאעאעא!!
והטרול צריך להפגיש בין אנוביס(וולט) לניקו! זה יהיה כל כך קול!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Queen noga
צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

אין על ריק ריירדן, אני חושבת שכולנו מסכימים..:)
(אני הולכת לחסוך לכם את התקציר על הספר - פשוט כי מיליון ביקורות אחרות עשו את העבודה בשבילי..)

ספר מדהים, כמובן.
מצחיק, מרגש, מכעיס לפעמים, מצחיק (כן, שוב..), ותמיד שובה לב... באמת שאני לא מוצאת מילים לתאר את זה!
כאילו, באמת! 'נחשי הגומי הקטלניים'?? אתם יודעים כמה זמן צחקתי בגלל זה..?!

אני לא יודעת אם מה שאני אגיד עכשיו סופיילר או לא, כי באמת שאני לא זוכרת אם זה מהספר הזה או מהקודם.. תזהו בכל זאת, טוב?.. יופי:)
אנוביס ווולט!! באמת??
אני הבנאדם היחיד פה שזה מפריע לו?!?!..
ברור שהספר מעולה - ואני לא חושבת שאפשר בכלל לחשוב על לתת לו פחות מזה - אבל באמת, ריק! לשבור ככה את הלב של סיידי ושלי..?
נראלי שזה מציק לי רק בגלל שאני בעד אנוביס..
ריק המציא את אחת הדרכים המוזרות שראיתי לפתירת משולשי אהבה.. להפוך את שניהם לאחד! מה. לעזאזל.??
רק בפעם השניה שקראתי את הספר הצלחתי - איכשהו - להסתדר עם זה.. וממש חייכתי כשוולט ואנוביס נלחמו ביחד ואמרו.. מה הם אמרו?.. משו שקשור לזה שסת' אבא שלהם..? לא זוכרת.. אני רק זוכרת את התגובה שלי לזה..:)
--סוף ספויילר--

בקיצור, ספר קורע - אבל אי אפשר שלא כשמדובר בספרים של ריק ריירדן;)

מומלץ, מומלץ, מומלץ!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מישי
צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

אתמול סייימתי ואני לא יכולה לשכוח את הספר.
הסדה כבר מהפרמידה הראשונה נגעה לי בלב.
אני ממש עצובה שנגמרה סדרה כל כך טובה ומוצלחת אבל לכל דבר יש סוף וזאת טרילוגיה חזקה ביותר!

הדמויות אותן דמויות מדהימות ומפתיעות.
אהבתי הכל!
הסוף היה מדהים ומותח.
ממש אהבתי את הסוף עם וולט ואנוביס,רק ריירדן מצא דרך ייחודית ומפתיעה לסיים את הספר (:

טרילוגיה מדהימה שתישאר איתי עוד הרבה !
מומלץ!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•monti me
צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

קראתי אותו באנגלית.


זה ספר זורם, תיאורים מדהימים [לפחות של קרטר XD], אהבתי מאוד את האקשן ולאיפה שהעלילה זרמה.
ציפיתי לחלק מהדברים, אבל למה שלא ציפיתי פשוט הייתי עם לסת פתוחה.

זה מאוד טוב, מעורר את הראש והמחשבה \ובמיוחד את הדמיון/

אני מאוד אוהב את החלפת המספר, כי זה נותן גוון חדש של מחשבות כל כמה פרקים. מן ריענון כזה, שהקורא לא ישתעמם.

אני מקווה שיערבב את הסדרה הזו עם זו של פרסי ג'קסון DX

לפני 12 שנים•
★★★★★
•כפיר
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“טוב, ריק ריירדן אף פעם לא מקבל אצלי פחות מ-5 כוכבים. צל הנחש? ספר שאסור לפספס. אתה צוחק עד שהלחיים”