• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאת מאלה נאן

הביקורת של ליאור

תמונה של ליאור
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאת מאלה נאן

הביקורת של ליאור

תמונה של ליאור
הוצאה לאור:מעריב
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
טרי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“היות ואני מכירה היטב את אופי החיים בדרום אפריקה, לפני 1995, קראתי את הספר מבעד לעיניים המסוגלות לדמי”

4/10
ביקורות על מקום יפה למות בו
הבאה
רונדו
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

"ממלכתי תמורת סוס" אמר אי אז ריצ'ארד השלישי ואני אומר "אם הייתה לי ממלכה הייתי נותן אותה תמורת ספר מתח טוב".
וזה ספר מתח טוב. בדרום אפריקה של תחילת שנות החמישים, עם החלתם של חוקי הגזע הדרקוניים, שלא במקרה מאוזכרים בספר הזה לא פעם עם רוח הנאציזם, נקלע בלש מהאסכולה הישנה והטובה למקרה רצח שעם התפתחות העלילה חושף מתחתיו את הדבר האמיתי שבאמת מניע את העולם, חוצה מעמדות, צבעים וגזעים, ולא, זה לא כסף.
שוב אהדתי הבלתי מסוייגת הולכת מהעמוד הראשון לבודד ששוחה נגד הזרם, לזה שלא נכנע מול כל הקשיים ובעיקר זה שבכל מקום יישאר אדם.
ספר מעולה, מנצח אפילו את הטמפרטורות של הקיץ הזה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שירה36
שירה36
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של משה
משה
תמונה של מירב
מירב
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
תמונה של Sinbad the Sailor
Sinbad the Sailor
תמונה של חני
חני
תמונה של רונדו
רונדו
11קוראים|גיל ממוצע65|36%נשים

על המבקר

תמונה של ליאור

ליאור

ותיק
חבר מזה 14 שנים
175 ביקורות•23 נבחרות•2,480 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של ליאור
ליאור
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות175
ביקורות נבחרות23
לייקים שקיבל2,480
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת65מתח ריגול והרפתקאות18ספרות מקורית14

דיון על הביקורת

1 תגובה
חני
חני •לפני 13 שנים

הי

שמחה שאהבת את הבודד ששוחה נגד הזרם,אהבתי
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ליאור

פאפא יאנארוס

פאפא יאנארוס

ניקוס קאזאנצאקיס

זה ספר נפלא.
לאורכו התלבטתי על מה הוא מספר בעצם. גם אחרי שסיימתי, אני לא בטוח שיש לי תשובה מלאה.
חלק מרכזי בו מדבר על חדלות-האלוהים.
על השקר של האלוהות ועל שקר העזרה שהאדם מצפה לקבל ממנה מאז שחר הבריאה.
ועל האכזבה הטמונה בכל אמונה בכל אלוהים.
כי פאפא יאנארוס מאמין, כל עצם ונים בגופו ונפשו מאמינים.
ואין.
אין אלוהים, אין עזרה ממנו, אין תשובות ממנו, אין, פשוט אין.
וכל זה קורה - ומועצם - על רקע מה שעושים בדרך כלל מאמינים באלוהים לכאלה שלא מאמינים באלוהים ומה שעושים אלו שלא מאמינים באלוהים למאמינים באלוהים.
הורגים, טובחים, מוציאים את הזעם של המחסור והאכזבה מאלוהים - על אנשים אחרים.
זה ספר נפלא.

לפני שנה•ליאור
שער הניצחון

שער הניצחון

אֵריך מריה רֵמַרְק

איזה ספר.
יצא לי לקרוא אותו על רקע החודשים האחרונים, אלו המדממים.
ולמרות שאין בו מלחמה, הוא התאים לחודשים האלו כמו כפפה ליד, כי המלחמה נוכחת בכל דף ודף שלו.
בימים האחרונים, אחרי שסיימתי אותו, אני לא מפסיק להתפעל - כי לדעתי הוא טוב יותר מהספר
שעליו תהילתו העולמית של רמרק - "במערב אין כל חדש".
לא שמעתי מעודי על "שער הנצחון", להבדיל מאחיו המפורסם שאותו קראתי כמה פעמים במהלך חיי, כדי
לגלות בכל פעם זוויות אחרות וטפחים אחרים שלו.
את הזהב הזה מצאתי במכרות הזהב הידועים יותר בתור מדפי הספרים בתחנות רכבת ישראל.
שם, בין ערימות הזבל הידועות יותר בשם "ספרי המאה ה-21", ניתן למצוא עדיין פנינים, זהב ויהלומים ממאות אחרות.
כאמור, השוני הגדול בין "שער הנצחון" לבין "במערב אין כל חדש" הוא שהמפורסם מתאר את המלחמה (מלחמת העולם הראשונה)
מתוך הקרביים שלה, בעוד הפחות מפורסם מתאר את הזמן בו הולך העולם לקראת מלחמה אחרת (מלחמת העולם השנייה)
אבל מה שמשותף מאוד לשני הספרים וכאמור, לדעתי אפילו טוב יותר בספר הזה - היא יכולת התיאור של רמרק
את הנפש האנושית, את הפחדים, התשוקות, הבריחות, ההדחקות.
אין מה לעשות - כשאתה יודע את העבודה, אתה יודע אותה. רמרק מצליח לתאר בצורה מופלאה
את האפילה ההולכת ויורדת על אירופה ועל העולם ובמקביל את האפילה השוררת במעמקי הנפש האנושית.
ספר חובה למי שאוהב לקרוא ויודע לקרוא.

לפני שנתיים•ליאור
אקסטזה טוטאלית

אקסטזה טוטאלית

נורמן אולר

שמונה עשורים אחרי שהתחילה, מנסים כעת רבים לספר את סיפורה של מלחמת העולם השנייה, והפעם בצורה שונה – שונה מהמציאות.
בפולין וברוסיה חוקקו בשנים האחרונות חוקים המעניקים מאסר מיידי וקנסות כבירים לכל מי אשר יהין להשמיע / לכתוב / לומר בקול כי פולנים או רוסים נתנו את ידם למעשים הידועים בשמם הכולל בתור "השואה".
אנחנו? השתגעתם? כל הרוסים, עד האחרון שבהם, שלא לדבר על כל הפולנים, עד האחרון שבהם, לחמו בגבורה נגד הנאצים. מה פתאום? היו פולנים / רוסים שעזרו לנאצים בהתלהבות מרובה שעלתה לא פעם על זו של הנאצים? אתם חולמים בהקיץ, בואו, תא הכלא מחכה לכם.
מדוע ההקדמה הזו בפתחה של ביקורת על ספר שכלל אינו נוגע בנקודה זו?
משום שהתנועה העולמית להתנערות / הכחשה / הסברים / השכחת השואה, שהחלה לפעול בגלוי עם איחוד גרמניה בתחילת שנות התשעים, הולכת וצוברת תאוצה במאה הנוכחית, בעיקר עם הפיכתו ללגיטימי של זרם התודעה "פייק להמונים" במסגרתו מתקבל כלגיטימי כל מה שנכתב, נאמר או מושמע בכלי תקשורת. תמיד יימצאו קונים לסחורה.
וכאן החיבור לספר. יש להקדים ולומר שהוא מרתק, כתוב היטב ומעניין מאוד. גם אני, כבעל קילומטראז' גבוה בספרי וענייני מלה"ע השנייה, לא הכרתי לעומק את נושא הסימום השיטתי שהתקיים בגרמניה הנאצית, מלמעלה ועד למטה, מהעורף לחזית מפשוטי העם ועד לפיהרר. העוצמה של שיטתיות הסימום, של הייצור ההמוני, של יכולות המדינה המודרנית להזרים סמים לאזרחיה כאשר היא רואה בכך יעד מועדף, כל אלו נפרשים בהרחבה מצמררת ביריעה רחבה וביכולות סיפור גבוהות.
אלא שייתכן והמחקר המעמיק עליו מבוסס הספר, מכניס אותו לקטגוריית "הסברים". כי אם הם היו מסוממים רוב הזמן, אז בוודאי שאדם שחושיו קהים, שלא לומר מדוממים, יוכל לבצע מעשים שאדם שחושיו ערים, לא יוכל לחלום עליהם.
וכאן טמונה הסכנה לדעתי.
לא. הסמים לא גרמו להם לעשות את מה שהם עשו. הסמים לא אפשרו להם לעשות מה שלא היו עושים ללא הסמים. נהפוך הוא – הם עשו הכל בידיעה ברורה, בהכרה מלאה ולא פעם בגאווה ומתוך תחושת שליחות.
לכן, צריך לקרוא את הספר המצויין הזה, מתוך הידיעה שמפעל הסימום הכביר הזה, שמעבר לכך שאיפשר לחייל להילחם ברציפות מספר יממות, גם סייע בבניין "אומה בריאה" לפי התפיסה החברתית הנאצית, הוא לא מה שהוביל אל "הפתרון הסופי", לא ולא.
קשה עד בלתי אפשרי להסביר את השואה. וזה הולך ונעשה קשה יותר ויותר ככל שהיא הופכת רחוקה יותר.
לכן, לא פעם, עלולים להיווצר פיתויים להסבירה בצורה קלה יותר, בצורה שממלאת את בורות אי-היכולת להבין ולהיתלות באילנות שענפיהם מספקים בסיס לתובנות.
שמונה עשורים אחרי שהתחילה, מנסים כעת רבים לספר את סיפורה של מלחמת העולם השנייה, והפעם בצורה שונה – שונה מהמציאות.
ושוב, אחרי הכל – זה ספר מצויין.

לפני 5 שנים•ליאור
ליטומה בהרי האנדים

ליטומה בהרי האנדים

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

על האכזריות.
החיה היחידה שהורגת לא לשם השגת מזון או התגוננות.
על האכזריות האנושית.
על ריצוץ הגולגולת באבן, כי האיש ההוא לא מאמין באותה דרך כמוך.
על היכולת המולדת להרוג. של כל אחד ואחת.
על שיסוף הגוף במתכת חדה, רק כי האיש ההוא לא מסכים איתך.
על תאוות ההרג המקננת - כך מסתבר - בכל גוף אנושי.
על נעיצת הקצה המחודד בתוך הבשר, כי האיש ההוא מוגדר בידך כבן מוות.
על ההמתה המתבצעת כלאחר יד.
על הירי הקורע לגזרים את הגוף, כי האיש ההוא אינו שייך לקבוצת ההשתייכות שלך.
על האכזריות.

לפני 6 שנים•ליאור
המחצבה

המחצבה

אהוד בן עזר

אותנטיות.
במאה המשונה הזו בה אנו חיים, איבדה מזמן המילה הזו, המושג הזה, את המשמעות האמיתית.
היא הופשטה, גולגלה בזפת ונוצות והובאה למצב בה היא נמצאת כיום - פייק ניוז.
הרי מכל כיוון מציעים טיול אל "שבטים אותנטיים" החיים את "חייהם האותנטיים" ומן העבר
השני מצליפים "טעמים אותנטיים" של "המסעדה האותנטית" הזו או האחרת ובפחי הזבל של תקשורת
הניו (טמטו)מדיה, מציעים כמובן "עדויות אותנטיות" לצד "סיפורים אותנטיים" של "אנשים אותנטיים".
ואני חושב שבדיוק בגלל נקודה זו, הספר הזה כל כך טוב.
הוא אותנטי.
לא "האותנטיות" הזו עליה דיברתי, אלא כזו הנובעת מכתיבה הקרובה אל הנושא עליו היא מדברת.
אותנטיות הנובעת מכתיבה בזמן אמת על מאורעות ועל התרחשויות, על הלכי נפש ועל תחושות.
הספר עוסק בחיי קהילת עולים מארצות ערב, בשנים הראשונות לאחר הגעתם לישראל.
באזמל חף מהתנשאות, התחנחנות ודעות קדומות, מנותחת ומתוארת הוויה אמיתית על כל רבדיה, היצרים, הפחדים, האהבות, השנאות, הזעם והשמחה.
זה ספר על אנשים, על מה שמניע אותם, בעודם מנסים לבנות מחדש את חייהם שהופסקו, בארץ אחרת ובעצם בחיים אחרים.
זה סיפור על מאבקים, מאבק לבניית זהות, מאבקי כח פנימיים, מאבק נשי, מאבק אישי ומאבק קבוצתי.
והאותנטיות נמצאת בכל מילה.
לשם כך עליכם לוודא שאתם קוראים את העותק המקורי משנת 1963.
ועוד מילה - על העטיפה של העותק המקורי.
התמונה כאן באתר היא של כרזת הסרט, המצויין גם הוא, בכיכובם של ששון גבאי ואורי גבריאל.
אבל העטיפה של הספר, מעשה ידיו של יוסל ברגנר, מספרת את כל הסיפור כולו.
חבורת אנשים הנתונים בעיצומה של תנועה גדולה ואינך יכול לדעת האם מדובר בתיגרה או במסיבה.
והשילוב הזה, הוא לבו של הספר.

לפני 6 שנים•ליאור
הירח והמדורות

הירח והמדורות

צ'זרה פבזה

האם באמת אפשר לסגור מעגל?
רבים מאיתנו עוסקים בכך, במשך חלק כזה או אחר של החיים - הנסיון לסגור מעגל.
לעיתים זה נמשך זמן קצר, לעיתים ארוך ולעיתים זה הוא נסיון הנמשך לאורך חיים שלמים.
אני יודע את זה מנסיוני האישי.
יש מעגלים שהצלחתי לסגור גם אחרי 30 שנים ויש מעגלים שלעיתים, ברגעים של כנות עצמית עמוקה, אני מודה בפני עצמי שלא אצליח כנראה לסגור בגלגול הזה.
גם על הספר הזה מרחף הנסיון לעשות זאת, לשוב ולסגור מעגל שהתחיל לפני עשרות שנים.
אבל, האם זה אפשרי בכלל?
גיבור הספר שב אל כפר הולדתו הקטן בחבל ארץ כפרי באיטליה, שנים רבות לאחר שעזב אותו, הפליג לאמריקה, עשה הון וראה עולם, אך מעולם לא שכח איך מבשילות התאנים, איך מריח שדה לאחר שנקצר ואיך מרגישה נשיקה עם נערה מתחת עץ בערב קיץ.
והוא חוזר לכפרו, בזמן שגם הוא סגירת מעגל לאומית - תום מלחמת העולם השנייה. איטליה מתעוררת משנות הפאשיזם שלה, מביטה אל עצמה במראה ומלקקת את פצעיה, תוך עריכת חשבון עצמי נוקב ואכזרי עם מה שנשקף במראה זו.
האם אפשר בכלל לסגור מעגל?
הנוף, הבתים וחלק מהנשים נותרו כשהיו - אבל מבפנים הכל שונה, כשכל כך הרבה כבר לא קיים ומה שקיים, לא יהיה לעולם כפי שהיה.
אחת האסוציאציות הראשונות שעלו בי לאחר הדפים הראשונים, היא כמובן "סינמה פראדיסו" המופלא, שגם שם חוזר גבר איטלקי אל כפר הולדתו לאחר 30 שנים ואל זכרונותיו מילדותו שם.
אך בעוד סלווטורה מצליח לסגור מעגל עם ילדותו, הרי שכאן בספר הנסיון נתקל בקשיים גדולים הרבה יותר.
זה ספר מצויין שגורם להרהורים רבים וכמובן - הוא נועד לאנשים שיודעים לקרוא.

לפני 6 שנים•ליאור
מלון פלשתינה

מלון פלשתינה

רן אדליסט

הירחון "מוניטין" נחת עלי במלוא כובד משקלו בדיוק ברגע הנכון. תחילת האייטיז, ואני נער מתבגר, כזה שהתחיל לעמוד על דעתו, פתוח לחלוטין לכל כיוון ולוגם בשקיקה את עולם המבוגרים.
ואז נחת עלי "מוניטין" שהגליונות שלו, עם העטיפות שטרם נראו כמוהם בארץ הזו, בפינה הזו של אפריקה ובעיקר עם התוכן שלו שהיה כל כולו "ניו ז'ורנליזם", אותה מהפכה אדירה בכתיבה ובמחשבה, שנביאיה כמעט כולם, כתבו בירחון הזה.
כמעט כמו כל דבר שעובד כאן באפריקה, גם הניו ז'ורנליזם נולד ויובא לכאן מארצו של הדוד. המהפכה הזו בעיתונות הביאה אל הכתיבה העיתונאית את שפת היומיום, את הסלנג ואת המחשבה החופשית המוצאת ביטויה במילים חופשיות. כמו כל מהפכה היא דחקה עד מהרה את הארכאיות הלשונית, את האיפוק ואת הפאתוס והפכה את העיתונות הכתובה למה שהכרנו עד סוף המאה ה-20, אז החלה העיתונות הכתובה לשקוע תחת משקל מדמנת "ניו מדיה" שהוא כמובן קיצור של הביטוי הלטיני הידוע "ניו-טימטומדיה".
וכאמור, נביאי ומבשרי הניו ז'ורנליזם כאן באפריקה, כתבו כולם במוניטין - מיברג, אדליסט, צרור, ברוך ודומיהם.
וכמתבגר שוקק ולהוט לידע שהייתי, נפל הירחון אל ידי כפרי בשל. הטיפול בהוויית החיים הסוערת כאן באפריקה בראשית האייטיז, עם מלחמת לבנון הראשונה והסרחון שעלה ממנה מהרגע הראשון, עם כשירותו המנטלית ההולכת ומדרדרת של מנחם "היו להם מכונות ירייה?" בגין, עם תעלולי הלחם והשעשועים להמונים הנבערים של יורם ארידור, עם ישראל המקורית ההולכת ושוקעת תחת משקלה של אפריקה ההולכת ותופסת את מקומה הפיזי והמנטלי, כל אלו היוו חומר נפלא לכותבים המהירים, יהירים, דעתניים ואינטיליגנטים שאיכלסו את "מוניטין".
והספר הזה הוא מקבץ של כתבות שהתפרסמו אז במגזין "מוניטין". מרתק לשוב ולקרוא את החומרים הללו, את התחזיות שהתגשמו (הזנב שמכשכש בכלב בשטחים) את אלו שלא (אריק שרון ימות לפני שיהיה ראש ממשלה) את ראיית העולם, את הפכחון, את היוהרה, את המילים שגם אם לא היו בכיוון, תמיד היו מעניינות ומרתקות.
מומלץ ביותר למי שיודע ואוהב לקרוא

לפני 6 שנים•ליאור
הרפתקות החייל איבן צ'ונקין

הרפתקות החייל איבן צ'ונקין

ולדימיר ווינוביץ'

עוד פנינה מהניסוי הגדול ביותר שנערך בבני אדם, ניסוי כמוהו לא היה ולא יהיה בתולדות האנושות - הקומוניזם.
והניסוי הזה, שהמיט כל כך הרבה סבל על כל כך הרבה אנשים, זימן גם מצע
מופלא לסיפורים מכל המינים, משום שבמהלך 70 שנות הניסוי, חיו אנשים
במצב כל כך אבסורדי, אומלל, מצחיק, עצוב, בלתי הגיוני, מוזר ומרתק, שהסיפורים
לא חייבים להיות אודות מקרים הרי גורל.
מספיק תיאורים של יום יום בפינה נידחת של ברית המועצות, על-מנת לספק
סיפור מצחיק, עצוב, נוגע ללב, כזה שגיבוריו הנמחצים ביומיום תחת משקלו של הניסוי,
מצליחים בכל זאת לגלות את האנושיות שבהם, את מגוון הרגשות ואת היכולות שבני אנוש
ובייחוד בני האומה הייחודית הזו, מגלים תמיד.
החייל איבן צ'ונקין הוא בן דמותו של החייל האמיץ שווייק, כזה שהחיילות היא ממנו והלאה, אבל
כזה שהמבט הייחודי שלו על העולם, מספק תובנות על טבע האדם, על טבע המשטר ועל החיים.
למרות שהסיפור מתרחש בעת נקודת זמן הרת גורל, תחילת מבצע "ברברוסה" והפלישה הנאצית לבריה"מ, הרי
שהוא מתרכז ביומיום של כפר קטן ונידח, בחייהם הקטנים של הפרטים המשתתפים בניסוי.
ובשל כשרונו של המספר, הסיפור נפלא.
מומלץ מאוד למי שיודע לקרוא

לפני 7 שנים•ליאור
המערבולת

המערבולת

קונסטנטין פאוסטובסקי

בחורף המשתגע ובאביב המתמהמה של 2019 אני נוסע ברכבת הנתונה לגחמותיהם של האנרכיסטים הלבנטיניים המתקראים "ועד נהגי הרכבת" וקורא על האנרכיסטים של 1917. "תוך חודשים ספורים הביעה רוסיה עד תום כל אותם דברים שהחרישה מלהגיד מאות שנים", פותח פאוסטובסקי את ספרו ואני משקיף מבעד חלונות הרכבת, רואה את השלטים הזועקים למהפך וקורא על המהפכה.

אני קורא ומהרהר אודות ההחרשה הרוסית ואודות השלשול המילולי השוטף פה את האוזניים, העיניים, האף והמוח בתקופת הבחירות. מנסה להבין איך בדיוק אמור מישהו, מכל צד שהוא, לחשוב בצורה הגיונית על העניינים העומדים על הפרק, כאשר הכל טובע במדמנה המילולית השוצפת הזו, והאם בכלל ניתן להעלות ולבודד קורטוב הגיוני מתוך הסחי? או כפי שתיאר זאת פאוסטובסקי - "בנפש כל אדם משומר, כניחוח הדק של עצי התרזה בגן נויבסקי, זכרון של נצנוץ אושר, שכוסה זיעה ואשפה של חולין".

מערכת הבחירות הזו מדגישה שוב וביתר שאת את ההתפוררות של מה שהיה פעם עם אחד. ואין מנוס מהמחשבה כי מה שליכד פה פעם את העם, היו המלחמות התכופות. ומאחר שמאז 1982 לא הייתה פה מלחמה גדולה, אזל הדבק. או כפי שתיאר זאת פאוסטובסקי - "המדינה התפוררה כגוש טיט רטוב, הפרובינציה לא סרה יותר למשמעת הבירה. היא חייתה את חייה שלה, טמירה ומסוגרת וגעשה במסתרים".

ואני מביט בשדות הכל כך ירוקים החולפים מבעד לחלון הרכבת הגדול וחושב על כך – כמה מדהים שכאן, הפרובינציה המוכה ממשיכה לסור למשמעת השלטון, אשר בתהליך מופלא, ממשיך לשכנע אותה כי מצוקותיה מקורן בשלטון שאיננו קיים מזה שנות דור.

והשלטים ממשיכים לחלוף מול העיניים – כל מועמד או מחנה קוראים לתמיכה, משחירים ומחרפים את המתנגדים, מתוך מחשבה או אמונה, כי הקורא אותם, יעצור לפתע ויאמר לעצמו כי ראה דברי אמת. או כפי שתיאר זאת פאוסטובסקי - "שבועות, ססמאות, הוקעת חטאים ולהט". ואני קורא ותוהה האם יש מישהו בארץ הזו אשר שינה את דעתו אחרי ששמע מועמד זה או אחר מחרף את אבי אביו של יריבו?

ואני חושב על היחסים שבין שלטון לאדם. הרי אז, ב-1917, קמו האנשים לכלות שלטון עריץ על-מנת להעלות במקומו את מה שנתפס כשלטון העם, שלטון שבמשך 70 שנים הבאות מחץ את האנשים באגרוף ברזל אלים שלא נודע כמותו עדיין בתולדות האנושות.

עכשיו יורד גשם סוער על החלון הגדול של הרכבת ואני תוהה - האם יש שלטון שיכול לעשות טוב לאנשים והאם אחרי הבחירות המתקרבות, משהו ישתנה? או כפי שתיאר זאת פאוסטובסקי - "אגב, האביב של 1917 היה קר והעשב הצעיר שביצבץ כוסה לעיתים קרובות גרגרי ברד מתנפצים. אך קיץ מחניק בא בעקבות האביב הקר של 1917".

לפני 7 שנים•ליאור

ביקורות נוספות על "מקום יפה למות בו "

מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

בדרום אפריקה של תחילת שנות ה- 50, בעיירה קטנה ומאובקת המוקפת בערבת דשא בלתי מאולפת, באגמים ובהרים עם נוף משגע, חיים להם בעושר ואושר גברים, נשים וילדים אפריקאנרים – בלונדינים בעלי עור לבן וצח, לנים להם בנוחות ובנחת בבתים לבנים וצחים, שותים תה בחצרות מתורבתות, לובשים בגדים מגוהצים למשעי, ועומדים זקופים וגאים על המשמר למען דרום אפריקה בטוחה ונקיה מכל עשב, קש וגבבה, ואבוי לאיזה יהודי ערמומי או צבעוני שיכור או כושי פרימיטיבי שיעז להפר את האידיליה המיוחסת כי אז יקבל אותו פגום את מה שמגיע לו - ללא שום דיחוי, פקפוק או כחל ושרק.
חוקי המוסר החדשים של המפלגה הלאומית משרתים נאמנה את סלידתם של המלאכים הזכים כשלג מערבוב דמם הטהור בדמם של כל היתר - הנחותים מהם, ואין שום מקום לגמישות אפילו במקרים של יחסי מין מעורבים, אבל אותו החוק עצמו נתון לפרשנות מאוד רחבה בכל הנוגע להם עצמם, ובמקרים רבים הוא הופך לעוד כלי-שרת שהם לא חייבים לו שום דין וחשבון.

בתוך גן העדן שכזה, קורה אסון בלתי נתפס: קפטן משטרה אפריקאנר, בעל שררה, זכויות יתר וצוואר ברוחב של גזע עץ גומי, גומר עם כדור בראש ונזרק כלאחר יד לתוך מי הנהר שבפאתי העיירה.
בלש-סמל עמנואל קופר נשלח לחקור את הפרשה ומסתבך עם הבנים של הקפטן, עם חוק המוסר החדש, עם חטא הגאווה של אשת הקפטן – העלמנה הקדושה, נצר לכומר נוצרי ידוען, אשר סנוורה את בניה ואת בעלה המנוח באורה הקדוש ובטוב לבה עד כדי כך שהלכו הגברים המובחרים בדרך הקוצים ולא בדרך הפרחים ונהיו בריונים, עבריינים, רמאים וחמומי מוח, מבלי שלגברת הראשונה יהיה קמצוץ של מושג מה הולך מתחת לאפה; ואם כל זה לא היה מספיק, אז הבלש הבודד והמבודד גם נלחם ברוחות רפאים מתקופת המלחמה שרודפות אחריו ללא מנוח.

הוא כמובן היה יכול להישאר באנגליה עם אשתו ולהתרגל לגשם, לקור ולהומור האנגלי אבל בחר לחזור ולעבוד במקום הבלתי אפשרי הזה, ובעזרתם של רופא יהודי-גרמני נרדף ושוטר שחור בן השבט זולו, ניצב מול מפלצת דו-ראשית רושפת אש ותימרות עשן – הבנים של הקפטן מחד גיסא ומשטרת הביטחון (הסקיוריטי – המשטרה החשאית) מאידך גיסא, כאשר הסיכויים שלו לצאת מזה בחתיכה אחת שואפים לאפס.

מאלה נאן נולדה בסווזילנד שבדרום אפריקה ובשנות ה- 70 עזבה לאוסטרליה. היא כותבת בכישרון, בציניות בלתי מוסוות אך גם מתוך כאב אישי גדול על המולדת שפעם הייתה 'כף התקווה הטובה' אך הפכה למדינה שמדממת משנאה ואלימות. הכתיבה שלה ספוגה בגעגוע לנופים אוצרי נשימה ולאנשים פשוטים המכופפים בקידה נצחית מול הרודנים הלבנים שלקחו את החוק לידיהם, אחרי שהם יצרו אותו לטובת ולמען עצמם.

ידוע לכל שעל טעם וריח אין להתווכח. כך גם על פוליטיקה. או כמו שאמר ידידי זה מכבר מארק טווין - "קל יותר להישאר מחוץ לעניין, מאשר לצאת ממנו" - ולכן אני פשוט מדירה את רגליי מכל מה שקשור לנושא, אבל הפעם אחרוג ממנהגי ואגיד רק זאת:
בשנים האחרונות, המלים 'ישראל' ו'אפרטהייד' נצמדות אחת לשנייה בקלות בלתי נסבלת לא רק במחוזות אחרים אלא גם אצלנו, בישראל עצמה, וההקבלה הדמגוגית הזאת הינה מקוממת ופופוליסטית במיוחד לאחר קריאת הספר המצוין הזה.

לקרוא! לא לפספס!
...ושמישהו כבר יתרגם את הספרים האחרים שלה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פואנטה℗
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

דרום אפריקה, 1952. הדי מלחמת העולם השנייה בקושי נרגעו ובמדינה האפריקאית המרוחקת מחליטים לשדרג את הפערים החברתיים והגזעיים הקיימים לטובת חוקי גזע של ממש והפרדה חסרת בושה. האפריקנרים ההולנדים מתנשאים על הלבנים הבריטים, שני אלה על בני התערובת ה"צבעונים" וכולם יחד על השחורים הילידים. בתוך הסבך הזה מוצא את עצמו עמנואל, קצין משטרה בריטי שנקרא לפענח רצח של קצין משטרה בכיר עוד יותר שמשתייך לאחת המשפחות האפריקנריות הנכבדות של העיירה. מהר מאוד מסתבר לעמנואל שהוא לבד בעניין הזה, כשבמקרה הטוב הוא יכול לקוות לעזרה מסויגת מהשוטר השחור שאבללה ובמקרה הנפוץ לחמוק מנחת זרועם של בני הנרצח חמומי המוח הלוקים באופי ארי מדאיג.

למרות העטיפה המכוערת, ההוצאה השולית והכותרת הנחרצת מדי "מתח", מדובר בספר מצוין. קודם כל יש בו הרבה יותר ממתח- מלחמת מעמדות חברתיים, מאבק על עיצובה של מדינה חדשה, גזענות, שחיתות וטראומות מלחמה, מלווים בדמויות מצוינות ומשכנעות. כך למשל אנו פוגשים ביהודי זקן הנושא טראומות לא פתורות ואת שנאת כל התושבים, משפחות המתחזות ללבנות ומדחיקות את הענפים השחורים וגיבור ראשי אופייני אך מעורר הזדהות. סיפור המתח עצמו אמנם אינו מורכב במיוחד ואפילו ניתן קצת לחיזוי אבל מצליח להיות מרתק בהחלט ולא ליפול לקלישאות או לסצנות אלימות מדי. הכתיבה מוצלחת הן בדיאלוגים והן בתיאור פעולה ולא נמנעת מלחשוף לנו את קו המחשבה של הבלש עד לפתרון. ראויה לציון גם מידה נאה של הומור, שמחפה על כמה משפטים דידקטיים מדי פה ושם וסצנות רומנטיות חלשות במקצת.

מעבר לפרטים יתרונו העיקרי של הספר הוא שהוא מכיל מספיק תוכן מעורר מחשבה בשביל מחפשי העניין אבל גם מידה מספיקה של מתח ותעלומה כדי לנקות אותו מכובד ראש מוגזם, וכך או כך הוא נעים לקריאה ומסתיים במהירות. לגמרי כדאי.
אני מודה לממליץ/ה שלצערי איני זוכרת מיהו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מירב
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

היות ואני מכירה היטב את אופי החיים בדרום אפריקה, לפני 1995, קראתי את הספר מבעד לעיניים המסוגלות לדמיין כל סצינה במקום האירוע, כפר בגבול דרום אפריקה ומוזמביק. כספר מתח, הצליחה מאלה נאן להחזיק את הקורא עד העמוד האחרון, בציפייה למה שעשוי להתרחש. הסיפור מאוד מסובך משום שמדובר באוכלוסייה רבת גוונים, תרבויות שונות שאינן משתלבות זו בזו וחוקים דרקוניים האוסרים על מגע כלשהו בין האדם הלבן לאדם לא-לבן. כך הייתה דרום אפריקה לפני 1995. החוקים נאכפו באכזריות רבה, הן על לבנים ולא כל שכן על האוכלוסייה הלא-לבנה. אלמנט נוסף התורם למתח הוא האווירה השוררת בתחילת שנות ה-50. המפלגה הלאומית שולטת וכל ניסיון להתגרות בשלטון ולמוטט אותו מתוגמל בעונש אכזרי ביותר. מתקיים ציד של קומוניסטים. בדומה למקאתיזם של שנות ה-50 בארה"ב, כל רמז קטן שהוביל לחשד שהינך קומוניסט הסתיים בעונש כבד למען יראו וייראו.
לפיכך, הספר מהווה עדות מצמררת לעולם שאיננו עוד ושראוי לדעת עליו מזווית הראייה של מי שגדלה שם. שכן, הסופרת, נאן, גדלה בסוואזילנד, והכירה היטב את גורל האוכלוסייה השחורה והצבעונית וידעה מה עולה בגורלו של אדם לבן שמעז לחצות את הקווים.
היותה תסריטאית עטורת פרסים הופך את ספרה של נאן לטקסט שקל מאוד לדמיין את הסצינות שבעלילה, את הדמויות, את הטבע ואת הווי הרחוב בכפר נידח בדרום אפריקה.
אני ממליצה גם למי שאינו מכיר את ההיסטוריה של דרום אפריקה בעידן שלטון האפרקטהייד, לקרא את הספר.
ספר מצויין.
מובטחת לקורא הנאה צרופה מהקריאה הן משום המתח ההולך וגובר והן משום היותו ספר מעניין על עולם שבו אין שוויון בין בני האדם וגרוע מכך - האדם הלבן, האפריקאנר - מואר בספר מכל זווית אפשרית.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•טרי
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

השוטרים שפרצו למחסן בקולומבוס אוהיו הוכו בתדהמה, על הרצפה ישב המום אדם ומסביבו סימנים של למעלה מ-200 קליעים. בשעת לילה כנופיה יריבה רדפה אחריו, הוא נמלט למחסן הנטוש והם אחריו, פותחים בירי אוטומטי לכל הכיוונים. למעלה מ-200 קליעים נורו לעברו... אבל הוא נותר ללא שריטה.
חשבתי על האירוע הזה מ-1977 כשסיימתי לקרוא את הספר. בדומה לאותם אנשי כנופיה גם הסופרת מאלה נאן מנסה לתקוף לכל הכוונים, אבל לא פוגעת בשום מטרה. היא תוקפת את הלבנים האפריקאנרים, את הלבנים האנגלים, את הצבעונים שמנוצלים ע"י הלבנים ומנצלים את השחורים ואפילו את השחורים על האפטיות והפסיביות שלהם. העלילה הראשית גולשת לשלל נושאי משנה: אלימות מכל הסוגים, ניצול, שחיתות, טירוף דתי, סקס על צבעיו וסוגיו, פדופיליה, רדיפות פוליטיות ועוד ועוד... אלא שמרוב נושאים ועלילות משנה העלילה המרכזית נמרחת ומאבדת כיוון עד הרבע האחרון של הספר, אז למעשה מתחיל הסיפור האמיתי.
מצד שני הסופרת ילידת סווזילנד כותבת בעניין על מציאות שאליה רובינו לא נחשפנו: על משטר האפרטהייד, חוקי הגזע, היאוש וחוסר התקווה של הצבעונים והשחורים, האומללות של בני הזולו ועל האלימות הקשה ועוותי הדין של מנגנוני החושך בדרא"פ של שנות החמישים.

גיבור הספר הוא סמל משטרה רווי בעיות אישיות (אשתו עזבה והוא רדוף סיוטים ממחה"ע השנייה) שנשלח ב-1952 מיוהנסבורג לפתור מקרה רצח של קפטן משטרה אפריקאנר (הולנדי לבן) בעיירת גבול עם מוזמביק. הוא מנהל את החקירה תוך שהוא נמצא בצבת בין משפחת הקורבן, שהיא שליטת העיירה, מצד אחד ובין המשטרה החשאית האפריקאנרית מהצד השני. כשהסמל מנסה לפתור את התעלומה הוא נקלע לשלל מצבים בהם הוא מנסה למצוא את ידיו ורגליו. כאמור, ברבע האחרון העלילה מקבלת כיוון הגיוני וקצב טוב עד הסוף הטריוויאלי.

לסיכום: ספר הביכורים של מאלה נאן הוא בוסר למדי. קו העלילה המרכזי של הספר אמנם מעניין, אלא שהפיזור ליותר מדי כיוונים ונושאים (שמן הסתם חשובים לסופרת) מפריע לשטף העלילה. כדי להפוך אותו לספר טוב יותר היה דרוש עורך קפדן שימרכז את העלילה, ינפה חלק מעלילות המשנה ויקצר את הספר בשליש.
הכותרת הצעקנית על הכריכה הקדמית "-מתח-" היא בבחינת הומור גרוע... "מלך האריות" יותר מותח מהספר הזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רונדו
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

אח של אמא שלי עבר לדרום אפריקה בשנות השבעים, התחתן עם לבנה אפריקנרית והקים משפחה בלונדינית לתוך האפרטהייד. הייתה להם עוזרת ומטפלת שחורה והוא חי עם המצב בשלום. זו הסיבה שעד גיל מבוגר ראיתי את דרום אפריקה דרך העיניים שלו: ארץ שבה גרים בוילות פאר ענקיות, עם בריכה, שרוב התושבים בלונדינים לבנים, שיש שם הרבה כסף והרבה יופי. הדוד שלי עד היום לא רואה את האפרטהייד בתור חטא גדול, כי הוא, הרומני העני, הרוויח מזה הרבה מאוד כלבן בהיר בארץ שבה הצבע הוא הכל. קראתי לא מעט ספרים על דרום אפריקה ובהיותי ישראלית, קל לי להשוות למצב באיזורינו או לתקופה הנאצית כדי לחוש את מה שקרה שם. וזה מה שתקבלו בספר: ספר מתח מעולה עם ידע חדש. מה זה דרום אפריקה, איך התנהלו החיים שם בשנות החמישים וכמה כוח הייתה למפלגה הלאומית ברשותו של בותה הגזען בעיצוב הארץ ותושביה. את המסקנות האינטלקטואליות תסיקו לבד והסופרת נותנת הרבה מאוד מידע כדי שתפעילו חשיבה ודימיון.
נודה שגם אנחנו שופטים אינטיליגנטציה ויושר פוטנציאלי של בן אדם לפי הצבע. גם אנחנו מזהים שחור עם נחשל ולבן עם קדמה. הספר הזה הוא גם הזדמנות פז למאבק עצמי נוסף בדרך לשחרור מהרעל שאכלנו בעולם הזה מאז שנולדנו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•שירה36
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

ספר מצוין. אהבתי אותו מאוד. הרקע של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה משמש כמעטפת לסיפור בלשי מעניין ומרתק. המתח הקיים בין הבלש המשטרתי עמנואל קופר הדבק בגילוי האמת לבין אנשי הסקיוריטי/משטרת הביטחון הלאומי אשר חותרים ללא הרף להוכיח מזימה קומוניסטית עובר לאורך כל הסיפור. האפיון של בעיית הגזע בין האפריקנרים, הצבעונים והשחורים שהיה קיים בתקופה עליה מספרת העלילה מסופר בצורה ממש טובה ומרתקת. בקיצור - ספר בלש מעולה בסוגו. ממליץ בכל לב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רוני
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

כשאני קוראת בפעם הראשונה ספר על מקום שלא הייתי בו או תקופה שלא ממש הכרתי באמת יש מקום לדימיון. הסופרת עושה פה עבודה מעולה.
רצח של קפטן משטרה לבן בעיירה בדרום אפריקה ובלש בריטי שבא לחקור את הרצח... וכל זה קורה בשנת 1952. נופים קסומים ובתוכם הגזענות, ההפרדה, השפעות מלחמת העולם השניה והאופי של אנשים מכל הסוגים.
ספר מתח מרתק. מאוד נהניתי לקרוא. ממליצה!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Dawn
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

ספר מעולה.
לכאורה מדובר על רצח קצין משטרה לבן בדרום אפריקה של האפרטהייד וחקירת המקרה.
מתחת לשלד העלילה הראשי מסתתרים זרמים חזקים של דעות , מסורות יחסים בין משפחתיים ועוד.
הופתעתי לגלות כי האפרטהייד עשה הבחנה לא רק בין לבנים לשחורים, אלא גם בין גוונים שונים ורמות של תערובת, דתות ואפילו ענפים שונים של הנצרות( פרוטסטנטים מול קתולים מול אוונגליסטים), בורים מול אנגלים.
מאחורי האפליה הגיזעית, עומדת אידאולוגיה של עליונות הגזע הלבן.
הבורי( בא מהולנד) פרוטסטנטי. הם מיצגים את האור והטוהר הן האידאולוגי והן המוסרי ( שרידים של זה מוצאים בשבועת הצופה ). בתחתית הפירמידה, הכושים שאין להם תקנה.
עד כאן הכללים הטהורים.למעשה, יש הרבה חריגות, גם משפחה לבנה טהורה יכלה להחזיק נאני זקנה כי היא חלק מהמשפחה. חריגות אחרות יש לקרוא בספר כי אחרת אקלקל אותו.
היהודים אמנם לבנים אבל אינם בשורה הראשונה. צריך אותם בדומה להודים, ליזמה כלכלית וקידום באמצעות פיקחותם.
על המבנה הזה מתלבשת ה"סקיוריטי", משטרה חשאית שהיא מעל מישטרה הרגילה, בעלת כוח כמעט בלתי מוגבל שתפקידה לשמור על צניעות וטוהר הגזע.
ובתוך מבנה זה אנשים מיסתדרים, חיים ושורדים. העיקרון הוא הפחד. היכולת של הפרט או אירגון להטיל פחד או לספוג הפחדות.
התיאור של הדברים נפלא ערוך בפשטות יחסית. הדמויות מוגדרות ומתוארות נפלא, העלילה בנויה נדבך אחר נדבך. אף אחד לא יוצא מהחלון ושום ניסים וניפלאות לא קורים לו. הכל הגיוני ובנוי נכון.
בסוף הקריאה מקבלים גועל מהמבנה של המדינה בתקופת האפרטהייד ומתמלאים אופטימיות כי למרות שהמדינה היתה עשירה, מבוססת ומאורגנת, המשטר קרס.
בקיצור שווה לקרוא בגלל עלילת היסוד והתיאור של החיים בכל שכבות החברה במישטר כזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
מקום יפה למות בו

מקום יפה למות בו

מאלה נאן

סיפור בלשי מתרחש בדרום אפריקה חיים תחת משטר ההפרדה לבנים/בורים /צבעונים /שחורים בעיירה נידחת על גבול מוזמביק מנקודת המבט של בלש משטרה הלום קרב (מלחמת העולם השנייה )המנסה לגלות את האמת ספר מרתק מהטובים שקראתי ,הסופרת מאלה נאן נכנסת לרשימת הקריאה העתידית שלי

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רוןש
דירוג
3.0
לפני 13 שנים

“השוטרים שפרצו למחסן בקולומבוס אוהיו הוכו בתדהמה, על הרצפה ישב המום אדם ומסביבו סימנים של למעלה מ-200”