את כל ספרי הנוער שקראתי כתבו מבוגרים. זה לא מפתיע - אחוז נמוך של בני נוער כותבים ספרים, ואלה שעושים זאת - וזוכים שיוציאו לאור את ספרם - מרחיקים בדרך כלל למחוזות הפנטסיה. אולי לכן ספרי הנוער מציבים פעמים רבות מציאות מדומה - הגיבורים הצעירים מתנהגים כמו שהיינו רוצים שבני הנוער יתנהגו - באופן בוגר וענייני, משתף פעולה, מכבד את המבוגרים ממנו ומשכין שלום בין חבריו.

הספר הזה עוסק בנער שהוא בלש חובב, המצליח לפתור תעלומות בכל מיני רמות ולזכות בהערצת הסובבים אותו, ועם אלה להמשיך להתנהג ביראת כבוד אל מבוגרים, אפילו שהם נראים מגוחכים ונלעגים יחסית אליו, וגם להמשיך להיות נער בן 13 - לריב עם אחיו המציקים, להתאהב בנערה, ולצאת בשלום מהרפתקאות מסמרות שיער. הסיפור הוא סיפור בלשי ואדם ציסובסקי (אוי השמות הפולנים...) מתבקש על ידי המורה שלו להיסטוריה לפתור תעלומה משפחתית המחייבת אותו - בנוסף לכישורי חשיבה עילאיים - גם לדעת היסטוריה, ספרות ואף לקרוא ולהבין צרפתית עתיקה...

קורנל מקושינסקי - שהיה סופר נוער פולני ידוע ואהוד - כתב סיפורים רבים לבני הנעורים. הוא עבר מזמן את גיל הנוער כשכתב אותם, ואת החסר בהכרות קרובה עם בני נוער הוא מילא במה שהקוראים אותם ישמחו להזדהות איתו.
קראתי אותו בילדותי וקראתי שוב עכשיו. למרות המופרכות העלילתית הצליח ספר שנכתב ב 1937 לרתק אותי היום. גם עם ההשפעה הניכרת של קונן דויל ואדגר אלן פו, הספר חביב ורענן אם כי נראה שמי שייהנו ממנו לא יהיו בני הנוער אליהם יועד - אלה של היום, נראה לי, יתייחסו לספר התמים בהשתאות - אלא מבוגרים אפופי נוסטלגיה, שלזמן מה יוותרו על העיסוק במצוק הפיסקלי ובהתחממות כדור הארץ.

"השד מכיתה ז'" נשמע בדיוק כמו סיפורי הפנטזיה, מהיר, קצבי, ובנוסף לזה גם מפתח למותחן פנטזיה אלים, קצבי, ומסחרר.
אז זהו, שטעיתי.
אבל בבקשה תגידו לי שלא רק אני חשבתי ככה. אני ארגיש מאוד מטומטמת אם כן -_-

אוקיי, אז יש לי קודם כל כמה מסקנות:
1. בחיים אל תקראו ספר בשפה גבוהה מול הMTV (מחשב מוחרם.. מחסור במוזיקה... בוהו:'(), כי הקליפים יסיחו את דעתכם.
2. קליפים של MTV מונים דובים עם עיני לייזר וברווזים אלימים שיודעים קראטה ורוקדים לצלילי ראפ. אני בחיים לא אתקרב יותר לברווזים.
3. אנשים מוזרים יש בMTV.

ועכשיו מסקנות שקשורות לספר, כי שוב, רציתי לחלוק עם קהל הקוראים על הקליפים המטרידים:
1. לא, זה לא ספר פנטזיה (בכי).
2. כן, יש בו שפה גבוהה ומעצבנת (ממררת בבכי)
3. אין לי שלוש. אבל הפרעות הסימטריה והפרופקציוניסטיות (ככה כותבים את זה? 0_ם) המוזרות שלי מכריחות אותי לעשות ככה.

טוב, אז קודם כל, אני לא מתחברת לספרים כאלו.
אתם יודעים, הספרים האלו פורסת ידיים להמחשה הישנים האלו, כמו שאמרתי בביקורת יישנה לפני זמן מה, הספרים ההם שהדפים שלהם צהובים והעלילות שלהם ישנות ישנות. הדמויות עם שמות נורמליים והם חיים חיים נורמליים (יחסית) ושום דבר לא מתפוצץ. לעזאזל, איך אפשר לכתוב ספר ששום דבר לא מתפוצץ בו? ><
קולינס עשתה את זה; היא עשתה כמה פיצוצי ענק בספר השלישי של "משחקי הרעב". אני חושבת שריירדן גם עשה את זה, ופוצץ כמה מפלצות ענק ב"פרסי ג'קסון".
אבל שמתם לב למשהו? אני משווה ספרי פנטזיה מחו"ל לקלאסיקה כלשהי שבאה ממקום לא נודע והתחוור לי לדעת שהיא מתורגמת. הממ, נסלח לקורנל (שאת שם המשפחה שלו גם אם אני ארצה רק שורף לנסות לבטא אותו בקול רעם/לעשות לו העתק הדבק) הסופר היקר :O

אז קום כל, כמה מילים על הספר, כי תקציר לא היה פה באתר אהמאהמאהמרמזגסאהמאהמאהמ
אם מצאתם את המילים "רמז גס" בתוך ה"אהמאהמאהמ", אז אין לכם חיים :O או שיש לכם ראייה מחרידה. מוזרים.

אז קודם כל, אדם ציבובסקי (למה לעזאזל אני חושבת על בובספוג? [והנה הלך הניסיון הקטן שלי לעשות את התקציר רציני -_-]) הוא לא ילד רגיל. הוא אדם חכם; מבינים את זה בקלות. הדרך הפשוטה בה הוא מפענח דברים שלוקח לאנשים זמן מה להתעמק בהם מראה כמה הוא פשוט וקל, גאון.
הוא ילד מיוחד, הרבה אנשים מבינים את זה. חלק קטן מהספר תלוי בפיענוח של דברים קטנים וכמעט בלתי מורגשים. ושאר הספר מוקדש לחקירה ארוכה שבוצעה ופוענחה בידיו של אדם.

קשה להתחבר בקלות גדולה לדמות שמעורפלת סביב שפה ישנה ולילדותיות שנשקפת משפה גבוהה (אני מוצאת את השפה הגבוהה ילדותית, עד כמ שזה מוזר). אבל לאדם הצלחתי להתחבר.
כן, אני אוהבת את השם שלו. הוא שם יפה - אבל לא בגלל זה. אלא בגלל שאני מתחברת לאנשים חכמים, אולי בגלל שלעיתים קרובות המוח שלי הופך לעיסה^^
יש לי נטייה לאהוב אנשים חכמים ולאהוב עוד יותר אנשים חכמים שמסוגלים להראות טיפשות וקלות דעת. שמסוגלים להיות מוזרים בציבור ומראים את העובדה שהם הזויים כלפיי חוץ. שלא מפחדים לומר דברים מוזרים ולא פוצים פה.
אומנם אני עצמי לא כזאת, אבל שמכירים אותי... אני באמת מוזרה מבפנים ם.ם
טוב, אבל אדם לא כזה. אני רואה אותו בתור דמות הססנית וסגורה קצת, אני יכולה למצוא אותו דיי מתנשא. אבל בסך הכל הוא ממש נחמד.
הדמויות הן לא יצירת אומנות, והעלילה גם לא משהו מדהים. הכתיבה הגבוהה מעצבנת וילדותית. אבל... אני חושבת שאני ממליצה.
ולמה? כי היה ממש כיף לקרוא את הספר הזה, למרות שהדעת מוסחת בקלות וריפרפתי מידי פעם כמה עמודים, אבל אפשר ממש לאהוב את הספר הזה.
אז הספר קיבל ארבעה כוכבים, כי שלושה כאלו זה מעט מידי וחמישה זה מספר ששמור (ברובו) לפנטזיה וזוועות במדף שלי D:

ספרות נוער קלאסית שלא מערבת קוסמים ,מכשפות ,ערפדים או רציחות.
בכל כיתה יש חוכמלוג שחושב שהמורה פחות חכם ממנו.הבעיה מתעוררת כאשר הוא מעיז להעיר למורה לפני כל הכיתה על טעותו.
"בשד השביעית" יש בוחן כל שבוע,3 תלמידים נבחנים.אף אחד לא לומד חוץ מאותם 3 - כי "השד" עלה על השיטה איך המורה בוחר את הנבחנים.אבל בשבוע אחד התעוררה בעיה ,המורה לא בחר ב - 3 המיועדים. אחד המופתעים מעיר למורה שהיום זה לא תורו. המורה נדהם לשנייה ואז רואה שהוא באמת טעה, לשאלתו איך הוא ידע ני יבחר, התלמיד מפנה אותו לאדם החוכצלוג של הכיתה.
המורה תוהה כיצד להעניש את אדם ונותן לו אפשרות לצאת מהתסבוכת בכבוד. אם הוא יצליח לנחש מי שלושת התלמידים שיבחנו בשבוע הבא , הוא ישכח מכל הסיפור. ההרפתקאות שעוברות על אדם מכאן והילך הן ליבו של הספר המדהים "השד מכיתה ז' ".
ספר מומלץ לנוער שקצת מפספס את הספרות הטובה בעיקר בגלל הסופרים של היום.

הספר הזה לימד אותי לקח חשוב כשהייתי ילד - אין להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.

כשהייתי ילד באחר הצהריים של יום שבת, שבו ביקרתי את סבי וסבתי ניסיתי להעביר את הזמן בשעה שהם הלכו לנוח את מנוחת הצהריים.

לפני שפרשה לנוח סבתי המליצה לי לקרוא ספר ישן ששדרתו קרועה, דפיו צהובים ועלה ממנו ניחוח של... ניחוח של משהו ישן נושן.
היה זה הספר הזה.

ובכן, בהיעדר תעסוקה אחרת ולאחר מורת רוח לא מעטה, ניסיתי לפתוח ולקרוא את כמה הדפים הראשונים.

בלי לשים לב גמעתי את הספר במשך כמה שעות רצופות בלי לשים לב שהזמן עובר.

מדובר בהרפתקאת מתח שעוברת על כמה בני נוער ובראשם אדם התלמיד המבריק מכתה ז'.
הסיפור סובב את קורותיו החל בלימודיו בבית הספר וכלה בפתירת תעלומה מוזרה ומסוכנת של גניבת דלתות בבית דודו.
כמובן שלא נספר מה בדיוק קרה שם - על כך תידרשו לקרוא בעצכם את הספר,
אך כיאה לעלילה בלשית איכותית - מדובר בעלילה מרתקת ושובה, המכילה כמובן פושעים אמיתייים ומסוכנים המאיימים על גיבורי סיפורינו.

מעין שרלוק הולמס לנערים.

בסולם שלי:
5 סמיילים

דורות של צעירים אהבו והעריכו אותו , הלכו איתו ברחובות העיר הצפופה, התגנבו אחריו במשעולי היער, והטילו יחד איתו מבטים גנובים ביפה שבנערות, זו עם העינים הסגולות. כיום הנער הזה חי ומפעים את הלבבות בעיקר ב 2 מקומות בעולם, שונים זה מזה בתכלית השינוי: ישראל ופולין.
תכירו- אדם ציסובסקי, תלמיד השביעית בגימנסיה בורשה. "השד מכיתה ז'"
עכשיו ביננו: מה לצבר ישראלי,ולגימנסיה בורשה, או לפולין הכפרית, האיטית, אכולת הזבובים והעש? מהו החיבור הבלתי מובן הזה, שלא לאמר הטעון וקשה כל כך שעדיין מתקיים בין העם היושב בציון ובין פולין?
והנפש.. הנפש משוטטת לה יחד עם אדם בשדות נרחבי הידים והפורחים של פולין, ביערות האפלים החצויים על ידי נחלים שוקטים, בבית האחוזה הישן, המתפורר והדל שבו החלו פתאום להעלם הדלתות מן הבית...
רשימה על "השד מכיתה ז" (ורשה- אהובתי!" מתפרסמת בבלוג שלי: אן מאבונלי מגיעה לשיך אברק. http://blog.tapuz.co.il/girlkido

אחד מהספרים הכי אהובים עלי.
אני זוכרת, שלפני חצי שנה בערך אבא שלי קנה לי אותו. הספר הזה הוא ספר ידוע, והשם שלו היה מוכר לי.חשבתי שזה יהיה עוד אחת מאותן קלאסיקות משעממות, כמו חוות הקסמים, שפשוט שיעממה אותי. טעיתי.
הספר יפה, חכם, מצחיק וכל מה שאפשר לבקש מספר טוב. בכל גיל תהנו לקרוא אותו. אהבתי מאוד את דמותו של אדם, שהיא אחת מהדמויות הספרותיות האהובות עלי.
זהו. יש בספר הזה הכל. תקראו אותו.

טיילתי לי בבלוגים של אנשים ואז ראיתי את הספר הזה.
אני זוכרת אותו, קראתי בכיתה ה' אני חושבת.
קראתי אותו שמונה פעמים, ונהנתי ממנו שוב ושוב
אחד הספרים שהם לא פנטזיה שיותר אהבתי.
מומלץ בחום

ספר מקסים! אני תמיד נזכרת בו בחיוך :)