הביקורת מכילה פרטים מתוך עלילת הרומן שיכולים להיחשב כספוילרים.

"אבל בראש הבריטי, אינטימיות בין שני גברים נמצאת גבוה ברשימת הפשעים - לצד גרימת נזק גופני חמור, שוד מזוין והונאה כבדה". (מתוך הספר)

קשה להאמין, אבל עד לא מזמן, עניין של כמה עשרות שנים, גברים בבריטניה שנתפסו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים היו נעצרים, נשפטים ונכלאים. וזה בבריטניה, לא איראן. וזה באותן שנים של להקת "החיפושיות" (שנות ה-60).

הספר היפה והעצוב הזה מספר על התקופה הזו, דרך עיניהם של גבר ואישה שמאוהבים באותו איש - משולש אהבה טראגי שאולי יכול היה להיות לו סוף אחר, אבל לא היה.

מריון מאוהבת בטום. גם פטריק מאוהב בטום, וטום עצמו מאוהב בפטריק. ב-2025 זה אולי לא חומר לרומן ספרותי, אבל בסוף שנות החמישים זה כן.

אם קוראים את תוכן העניינים של הספר אפשר להבין לאן הדברים הולכים מבחינה עלילתית, אבל זה לא יהרוס את ההנאה שתפיקו מהספר הזה. הנאה, לצד עצב עמוק ואולי גם תדהמה על איך הדברים נראו במדינות המערב עד לא ממש מזמן, ואולי גם הודיה שאין הדברים כך ושהתקדמנו (ולבסוף, אולי גם תתהו- ההיסטוריה אינה הולכת תמיד קדימה. הרי, מי מבטיח שמצב העניינים לא יחזור לקדמותו?).

ספר מעולה, חכם, לירי, יפה, מזכך במידת מה וגם מכעיס (כעס על העולם, על הקשיים שהוא מציב בפני אנשים טובים שלא פגעו באיש).
ממליץ בחום.

שובר לב.
התחלתי לקרוא אותו בלי יותר מדי ציפיות. הכריכה האחורית מספקת פרטים מעורפלים (שאפו למי שכתב אותה!) את הסופרת לא הכרתי, למרות שזה ספרה השלישי. גם על חייו של א.מ. פורסטר - עליהם מבוסס הסיפור עם שינויים - קראתי רק אחרי שקראתי את הספר הזה.

שנות החמישים בברייטון - שנראית אולי נוצצת לנופשים על בתי הקפה ומקומות הבילוי שבה, אבל היא הרבה פחות נוצצת לתושביה ממעמד הפועלים. שתיים מהדמויות הן כאלה: מריון שהביכה את משפחתה, הצטיינה בבית הספר והפכה למורה, וטום שרצה יותר מהתעסוקה הפשוטה ממנה התפרנסו בני משפחתו, והתגייס למשטרה. צלע נוספת בסיפור הוא פטריק, אוצר במוזיאון, קצת מבוגר מהם, ממעמד קצת גבוה מהם, אמיד, משכיל וחובב אמנות, "איש העולם הגדול" שיש לו מה להציע.

הסיפור הוא סיפור אהבה לא שגרתי. הוא כתוב באופן מאופק, כסיפור אישי לסירוגין של שתיים מהדמויות הראשיות. הדמות השלישית נותרת שותקת, ושתיקתה רבת משמעות ו"מדברת" לא פחות ממילות האחרים. הסיפור מתפרש משנות החמישים עד סוף המאה הקודמת, הגיבורים עברו כבר חיים (כמעט) שלמים. הסיפור עוסק באהבה, התמסרות, קנאה, מעשים איומים וגם נדיבות עצומה, ששנים מהגיבורים מפגינים.

עד שנת 1967 החוק הפלילי באנגליה ראה בהומוסקסואליות פשע שדינו מאסר. אוסקר וויילד מת כשהיה כלוא על "פשע" זה, אלן טיורינג התאבד בגיל 42 כתוצאה מאשמה זו. ואצלינו? ירשנו את החוק מהבריטים ורק ב 1988 באיחור אופנתי, הוא בוטל.
הספר מעניין, כתוב היטב, נכנס לנבכי הנפש של אנשים מאוהבים, של אנשים החשים אשמה והמסקנה העולה ממנו - אי אפשר לאהוב מישהו שלא אוהב את עצמו ומרגיש אשמה על מהותו.

"השוטר שלי" מספר את סיפורם של שני אנשים, גבר ואישה, שאהבו את טום ברג'ס. סיפור שמוכיח את האכזריות שקיימת בנו כלפי אנשים אחרים על מנת לשמור את האדם שאנחנו אוהבים לעצמנו. את חלקו הראשון של הספר מספרת לנו מריון - מורה קשוחה בבית ספר יסודי שהייתה מאוהבת בטום כבר מהיותה ילדה. מריון מבטלת כל ספק אפשרי לגבי טום, היא בטוחה במאה אחוזים שהיא תצליח לשכנע אותו לאהוב אותה לאחר חתונתם. בחלק השני מספר פטריק את סיפורו - הוא עובד במוזיאון לאומנות אבל חייו לא שבים להיות כשהיו מהיום שהוא פוגש את השוטר הצעיר ברג'ס. במהלך הקריאה אנחנו לא זוכים לשמוע את קולו של טום אבל לאורך כל הספר אפשר להבחין בהיאבקות שלו בכדי לשמור על חיי האהבה שלו מאוזנים.

הספר הוא מעין יומן שמנוהל על ידי מריון ופטריק, בעבר ובהווה. כל העוולות שהם עשו אחד לשנייה, הקנאה, הרצון העז לנצח ולזכות בלבו של טום והחיים הקשים עם החוקים החונקים של אמצע המאה הקודמת מותרים בקורא רצון לבכות.

יותר אהבתי את נקודת מבטה של מריון - היה לי קל יותר להזדהות איתה ולהרגיש את כאבה (אולי זה מפני שגם אני אישה? מי יודע) אבל פחות אהבתי את הסיפור מנקודת מבטו של פטריק - זה הרגיש לי קצת פתטי. מריון תיארה הכל בעין כל כך בוגרת ומציאותית, ומצד שני פטריק תיאר הכל כמו נער מאוהב ומלא הורמונים בן חמש עשרה וזה היה קצת מאכזב.

אבל בסך הכל נהינתי נורא מהספר והסוף הותיר אותי עצובה.

שווה קריאה!

רומן יפהפה ומקסים בין 2 גברים ואישה במשך תקופה. האישה כותבת את הסיפור על העבר והווה. יש בו אהבה ומשיכה בין 3 הדמויות
הסיפור מתחיל משנות 60 שעדיין שמרנים הן בעבודה או בחיים היום יומיים. השם השוטר שלי מצד האישה או מצד הגבר. ממליצה בחום

מסופר כאן על אישה שהיצר המיני שלה לעולם לא יסופק על אף התשוקה האשלייתית הגדולה שלה , מכיוון שהיא חושקת בגבר שחושק בגבר בלבד. עמוד אחרי עמוד הסטטיות היא של אישה שנשארת בנישואים פלסטיים קלסטרופוביים חסרי עונג ויבשים. עינוי אחד גדול. חוסר מימוש חוסר סיפוק והרגשת מניה דפרסיה אחת ענקית לאחר סגירת הספר.!

שם הספר היה צריך להיות -
"שוטר שלו" ...

האמת שהתלבטתי בין ספר טוב לספר מעולה ואז שאלתי את עצמי שאלה אחת פשוטה (על אף שלא הייתי צריכה, כי ידעתי כבר את התשובה) האם הספר הזה טילטל אותי? והתשובה היא חד משמעית כן. הסיפור הזה אמיתי עד כאב גם בדור שלנו, אנשים משלמים מחיר יקר על מוסכמות חברתיות, אני חושבת שרוב האנשים בעולם משלמים מחיר כזה או אחר על האהבות שלהם, אז זאת השאלה שלי לכל מי שקורא את הביקורת הזאת ואני אשמח לקבל עליה תשובה: מהי אהבה? והאם אהבה בכל מחיר?

ספר נוגע ללב על אהבה לא ממומשת בימים שבהם הומוסקסואליות הייתה פשע. נהניתי...