שובר לב.
התחלתי לקרוא אותו בלי יותר מדי ציפיות. הכריכה האחורית מספקת פרטים מעורפלים (שאפו למי שכתב אותה!) את הסופרת לא הכרתי, למרות שזה ספרה השלישי. גם על חייו של א.מ. פורסטר - עליהם מבוסס הסיפור עם שינויים - קראתי רק אחרי שקראתי את הספר הזה.

שנות החמישים בברייטון - שנראית אולי נוצצת לנופשים על בתי הקפה ומקומות הבילוי שבה, אבל היא הרבה פחות נוצצת לתושביה ממעמד הפועלים. שתיים מהדמויות הן כאלה:

הביקורת מכילה פרטים מתוך עלילת הרומן שיכולים להיחשב כספוילרים.

"אבל בראש הבריטי, אינטימיות בין שני גברים נמצאת גבוה ברשימת הפשעים - לצד גרימת נזק גופני חמור, שוד מזוין והונאה כבדה". (מתוך הספר)

קשה להאמין, אבל עד לא מזמן, עניין של כמה עשרות שנים, גברים בבריטניה שנתפסו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים היו נעצרים, נשפטים ונכלאים. וזה בבריטניה, לא איראן. וזה באותן שנים של להקת "החיפושיות" (שנות ה

"השוטר שלי" מספר את סיפורם של שני אנשים, גבר ואישה, שאהבו את טום ברג'ס. סיפור שמוכיח את האכזריות שקיימת בנו כלפי אנשים אחרים על מנת לשמור את האדם שאנחנו אוהבים לעצמנו. את חלקו הראשון של הספר מספרת לנו מריון - מורה קשוחה בבית ספר יסודי שהייתה מאוהבת בטום כבר מהיותה ילדה. מריון מבטלת כל ספק אפשרי לגבי טום, היא בטוחה במאה אחוזים שהיא תצליח לשכנע אותו לאהוב אותה לאחר חתונתם. בחלק השני מספר פטריק את סי