אילו יכולתי לדרג את הספר הזה בעשרה כוכבים - הייתי עושה זאת.
כשהייתי מבקשת לפני השינה מאמא שלי להקריא לי סיפור היא הייתה שולפת ספר ממדף הספרים העמוס (והיו הרבה מדפים) ומקריאה לי עד אשר שהייתי נרדמת. כמה פעמים הייתה שולפת בכוונה להקריא לי את הנסיך הקטן אך אני סירבתי.
הפסדתי כל כך הרבה! הילדות שלי לא שווה כלום בלי הספר הזה.
קראתי אותו לראשונה בשנה שעברה בכיתה ז' בגלל לחץ חברתי מצד המשפחה :) מאז קראתי אותו עוד שבע פעמים ובכל פעם התאהבתי בו מחדש.
אז אם כך: אני ממליצה לכולם לקרוא אותו. וכשאני אומרת 'כולם' אני מתכוונת גם לילדים בני חמש וגם לאנשים בני שבעים ומעלה.
ספר מרגש, עדין וקסום.
תהנו :)

מילה אחת - נוסטלגיה.
את הספר הזה פגשתי לראשונה בכיתה ב' כשעיינתי בארונית הספרים בבית של חברה שלי.
התאהבתי בו מיד.
וכמו ילדה רגילה בת שבע - התקשיתי להירדם מחוץ לבית. כשהייתי באה לישון אצלה הייתי קוראת אותו שוב ושוב, עד שהייתי נרדמת בכיף עם חיוך על הפנים.
ספר מדהים בכתיבתו ומומלץ לכל הגילאים.
תהנו :)

גם את הספר הזה קראתי מזמן, והתלהבתי.

אבל...

קראתי אותו שוב, ושוב התאכזבתי מהספרים של אליסון נואל.
נו באמת, אין לי איך לתאר אותו. אני כועסת על עצמי מפני שלא הבחנתי בדמויות הרדודות שבספר הזה ובסוף ההזוי שאפילו לא שווה קריאה.
אולי אתם דווקא תאהבו אותו, אבל אני ממש לא.

קראתי אותו לפני שנה בערך וממש התלהבתי ממנו.

אבל...

קראתי אותו שוב. ונחשו מה - התאכזבתי. אז יש לי כמה דברים להגיד:
כמו כל הספרים בסגנון הזה - נער חדש ומסתורי מגיע לביה"ס/פנימייה/יישוב/עיר וגיבורת הספר מתאהבת בו. ואז היא מגלה שיש לו כוחות על טבעיים ואחרי כל הקשיים היא מוכנה להישאר לצידו ולא לנטוש אותו לעולם.
ככה זה פחות או יותר הספרים האלה, למרות שאולי יהיו כאלה שלא יסכימו עם דעתי.
בכל מקרה, ספר לא משהו, לא הייתי ממצליצה בחום.

ספר מאוד קשה.
קראתי אותו בגיל שתים-עשרה.
במהלך הקריאה נחשפתי לדברים שמעולם לא סיפרו לי, ומידע שאפילו לאנשים מבוגרים יהיה קשה לקרוא.
אבל אני לא מתחרטת שקראתי אותו. כאן לא צינזרו דבר, ולא עיגלו פינות, ולא היו הגזמות, ובאמת הבנתי מה שרבים בגילי לא הבינו. ועוד יותר - סיפרו על דברים שלא מלמדים בביה"ס ולדעתי חשובים מאוד.
אז.. אם אתם מוכנים לעבור בין דפי הספר את השואה מפיה של ניצול, תקראו.

ספר מיוחד, מאוד משעשע.
קראתי אותו מלאת הנאה ועניין, מומלץ לכולם.
גיימן ופראצ'ט הצליחו שוב להפתיע אותי ולהשאיר אותי מלאת מחשבות אחרי שסיימתי את הספר.

כשאני קוראת את הספר אני מרגישה כאילו שנגמרו לו הרעיונות, ושהוא ממשיך את הסדרה 'גיבורי האולימפוס' רק מפני שכבר כתב את הספר הראשון בסדרה. הרעיון של הספר לצערי פחות מסקרן, והוא נמרח על פני מאות עמודים.
אבל אחרי הכל הוא נכתב בנימה קלילה וזורמת למרות שלא מתרחש הרבה. וזה רק מראה שסופרים גם יכולים לטעות, ושאחרי הכל הם הצליחו מפני שלא ויתרו לעצמם. וכמובן - בגלל הכישרון.

* למי שקרא כבר את הספר הראשון - חובה להמשיך, כי אי אפשר להפסיק באמצע סדרה של ספרים.
* למי שעדיין לא קרא את הסדרה - תקראו, לא תפספסו הרבה, אבל לפחות תרוויחו כמה שעות/ימים/שבועות של הנאה.

תהנו =]

ספר מצויין.
אין לי איך לתאר אותו, הכל רשום כבר למטה :)
הוא הספר הכי טוב בסדרה. את שאר הספרים אני ממש לא ממליצה. פשוט תקראו כבר את הביקורת שלי עליהם (רשמתי לכל הספרים את אותה אחת), ותבינו.

תהנו :)

בזבוז של זמן. לא מומלץ.

אוקיי, נתחיל בחיובי:
העלילה מעניינת. הדמויות גם כן עמוקות. אבל יש דבר אחד שהפריע לי והרס את ההנאה:
ככל שהסדרה מתקדמת - כך גם מתרבים הקטעים ה.. אפשר להגיד אממ.. ארוטיים.
אני עוד זוכרת שהספרנית הציעה לי אותו. היא אמרה בהתלהבות שאפשר ללמוד ממנו הרבה מאוד. ועד היום אין לי מושג למה היא התכוונה. אני מקווה מאוד שלא לזה.
אני רק בת שלוש עשרה וחצי [נכון לעכשיו], ונחשפתי להרבה מאוד דברים או מצבים שלא התאימו לגילי. והרבה אמרו שהספר הזה מומלץ לילדים.
אז זהו - שלא.
לא מומלץ לכולם. או פשוט לא בכלל. זה פשוט הרס לי את כל הספר. וזה ממש חבל - כי הוא היה יכול להצליח הרבה יותר טוב בלי כל העניינים המיניים.