בזמן קריאת הספר יש לומר בפה מלא שהספר סחף אותי ושהזדעזעתי מסירוס האנושיות של גיבורת הספר ובכלל מכך שאדם לוקח אדם כעבד, כמשרת, צמית... אך בד בבד עלו בי כמה קולות והבנות. על כך שאנחנו בדרך כלל מחקים את החזק, השולט .על כך שגם בסוף העולם ימינה כשטיילתי , כפר קטן דיבר אנגלית בריטית רהוטה וחבש כובע צלינדר כמו של שרלוק הולמס.
ההבנה היא שגיבורת הספר סיפרה את "סיפור הכושי" מנקודת מבט של אישה שחורה, משכילה ,חכמה ופקחית שנשארה בחיים למרות הכל. אך העבדות באפריקה יצרה בעולם סוג של זן חדש של שחורים אפריקאים .... השחור לא יכל להיות ולהישאר שחור עם כל הידע מסביב, הוא היה חייב להתפתח . היא, אמניטה, לא יכלה להיות מי שהיא לאחר שלמדה לקרוא עיתון. כלומר היא רצתה להיות שווה מול שווים גם בידע, גם בהתנהגות מול האנשים הלבנים שחטפו אותה. וזה היה הכח שלה במיגור העבדות. לדבר עם הלבנים בשפה שלהם. אך אז היא כבר לא הייתה ממש מי שהיא. אם הייתה נשארת בכפר שלה אולי הייתה מיילדת או אישה חמישית של איזה גבר. אך העבדות פשוט טרפה את כל הקלפים, מי שנשאר בחיים השתנה לנצח נצחים.
**********************************

על הספר..והסיפור

"המילים שלנו שוחות יותר רחוק ממה שאנשים יכולים ללכת" ביטוי אומלל אך יפה שמסביר איך מוצאים אחד את השני ומעבירים ידיעות מאדם לאדם. "רשת דייגים אנושית". היות ועבדים נמכרים לכל המרבה במחיר חייבים רשת סודית שתחצה גבולות פיזיים בחיפוש בעל, בן, אבא, אמא, משפחה, בית .....והרשת מוצאת מציאות כשהמילים מטיילות ,מחפשות, ולעיטים גם מוצאות.
כשמגיע בשר חי ,עירום, בצורת בן אנוש לעיירת עבדים, הסודות הן כמו מפת התמצאות שוות ערך לזהב. חשוב להבין איפה להשפיל עיניים, היכן לברוח כדי שהאונס לא יבוצע, מתי לשתוק, מתי להחביא אינפורמציה. חכם מדי לא טוב, גדול מדי לא טוב, חסרי פנים ושאר רוח זה טוב מאוד כדי לא לקבל מכות או בכדי לשרוד עוד 5 דק.
הספר פורש יריעה רחבת שנים ברומן מסחרר ועצוב על תקופת העבדות וסחר בעבדים מאפריקה.

בארה"ב מוגר סחר בעבדים ב 1808. בקנדה וביתר האימפריה הבריטית רק ב 1834.
ורק ב 1865 התיקון ה 13 לחוקה אמריקאית התקבל ולפיו העבדות בארה"ב אסורה.

וכמו מכונה משומנת היטב גם פה יש שיטות אלימות מצמררות לגניבת אנשים, ילדים, טף. על ידי סיפור אחד על אישה אחת בשם אמניטה, לורנס היל מסביר בלי להסס או למצמץ איך חיי אדם שווים פחות מחיי בהמה. איך חותם על הגוף וקעקוע כמו אצל פרות, משפיל את האנושיות שבאדם עד עפר.
בין כל העובדות על אישה אחת חכמה מאוד שהגיע רחוק אחרי שנחטפה , הוכתה והלכה ימים וחדשים ברגל ושמרה על שפיות וצלם אנוש למרות הכל. יש בסיפור שלנו אנושיות מסוג אחר, יש פה חמלה והזדהות והבנה גדולה על הדרך שעברנו. על כמה אנחנו צריכים לנוע ביחד כאנושות בלי להיתפס לצבע, מוצא וקטלוג מטופש שיהרוס את כל מה שבנינו. הבנה שאנחנו צריכים לנוע ביחד ולעזור לחולה, לעני, לחסר ידע . בעיקר לחמול על האחר.

אולי בגלל חודש סליחות ואולי בגלל שהספר מראה פה תמונה רחבה ועגומה על שנים שבהם לא ממש יכולנו לפאר ולהתפאר במעשינו. אולי זו הסיבה שהספר נגע כל כך. כי לרוב אנחנו עסוקים בחיים שבנינו לנו ולמי יש בכלל זמן להסתכל על התמונה הגדולה .

ספר מרתק שילוב שך סיפור והיסטוריה באופן קולח וזורם. עם כל הטרגדיה של הספר הוא לא מעיק. הדבר היחיד שהפריע לי וזה קורה הרבה פעמיפ בספרים של אנשים שלא ממש מכירים את היהדות זה נסיון לתאר יהודי שמי קצת מכיר את היהדות זה לא נשמע אמין וגם מביך. הספר מספר את סיפור חייה של מינה מזמן היותה ילדה בכפר האפריקאי חטיפה הובלתה וחייה באמריקה של תקופת העבדות , היא שומרת על תקווה ורוכשת השכלה ומנסה להעניק לסביבתה השחורה בכל המובנים את הידע והחופש

קודם כל לכל מי שכותב "מקסים" ועוד מחמאות מסוג זה הייתי אומר... רגע! מקסים זה לא. אכן ספר מצוין וחובה לקרוא רק כדי להבין מה עשה העולם הנוצרי "הנאור" לאלה שהוא קרא "פראים". תיאור במילה אחת: "מצמרר".
אכן הספר כתוב טוב רובו מעניין ומרתק. היו גם קטעים ארוכים שלדעתי היו מיותרים, אבל סופרים מקבלים כסף עבור מספר מילים כנראה. אבל הספר טוב.
דרך חייה של אישה כושית (זה אולי לא פוליטיקלי קורקט היום, אבל כך הוא כותב) אחת, הסופר מגולל מה שאני הייתי מגדיר כשואת העמים המזרח אפריקאים אשר התחילה במאוה ה 17 או לפני ולפי לא מעט דעות, נמשכת עד היום.
בהוצאה הקנדית המקורית, הספר ניקרא "ספר הכושים" (The Book of Negroes) שהוא האמת ההיסטורית עם ספר אמיתי כזה בו רשמו האנגלים את הכושים הנאמנים להם במלחמת העצמאות האמריקאית. בארצות הברית שם זה לא התקבל, שוב בגלל ה"פוליטיקלי קורקט" האמריקאי... חבל.
לסיכום: ספר חובה לאנשים אם מצפון חברתי, לא מתאים לבעלי קיבה רגישה. חלק מהתיאורים מזעזעים במיוחד ובלי לנסות לעדן אותם במילים רכות.

ספר שכובש אותך מהעמוד הראשון.
מספר על ילדה אפרקאנית שנחטפת מהוריה ועולמה משתנה
מקצה לקצה,מבין אדם חופשי לעבד.
עוסק בסחר בבני אדם,מחירות לעבדות,למסע של השפלות,וכוח הישרדות.
אומנם הנושא מאוד קשה,אבל מצד שני מספר בצורה מרתקת.
ספר עוצמתי כובש מהמילה הראשונה עד הסוף.
ממליצה עליו מכל הלב.

סיפור מלא הערצה לדמות של הילדה/אישה אפריקאית,אמינטה דיאלו.
מה היא לא עברה,כמה קשיים ,כמה אכזריות!!
קשה לי להבין באיזה זכות,באיזה זכות!אנשים הופכים אנשים אחרים לעבדים!!??.מתייחסים אליהם כל כך ברשעות, מתעללים ,אונסים, חוטפים,מוכרים את ילדיהם,קובעים על גופם ונפשם.
כתיבה יפייפה סוחפת וכואבת.
שאפו לסופר,תמיד מפליא אותי איך גבר כותב על דמות נשית שיוצרת סיפור כל כך אמין ורגיש.

ספר מעולה, שלא ניתן להניחו מהיד. תוך פחות מיומיים סיימתי אותו. אומנם יש בו תיאורים מאוד קשים של התעללות, אכזריות ואזכורים רבים להפרשות גוף, אך הוא מרתק מאוד, אנושי, נוגע ללב ומעורר אמפטיה וחמלה.
זו גם הפעם הראשונה שקראתי ספר שתורגם לעברית בצורה כ"כ טובה, ללא שום טעויות כתיב, תחביר והגהה. כל הכבוד למתרגמת- איריס ברעם.

זה ספר תעודה. חובה לקריאה במיוחד לבן עם שעבר שואה. האפריקנים עברו שואה יום יום משך מאות בשנים. הסופר מעביר בצורה הכי חייה ואותנטית את חיי העבדים מרגע חטיפתם בכפרם באפריקה ועד מכירתם באמריקה של אותם ימים. אין לשער כלל מה עובר על החטופים. המחבר מספר סיפור חייה של חטופה מגיל 11 עד למותה כחופשיה מלומדת ומשכילה. רוב העבדים לא זכו לזה. יש המון אנשים שאינם מודעים לאשר עבר על מליוני אנשים בחיי העבדות שלהם. זו תקופה שחורה בהיסטוריה העולמית. המחבר מעביר את המסר בכישרון גדול וגם הפתעות ישנן בספר. מומלץ ואף חוטבה.

מדהים. סוחף. מרגש.
בדיוק כשחיפשתי ספר טוב לקרוא הוא צץ לי בספריה, אז השאלתי. אם עוד לא קראתי את 12 שנים של עבדות, אז לפחות זה. נושא חשוב.
אמינטה, דמות חזקה ומדהימה. מדהים איך שגבר יכול לכתוב נקודת מבט של ילדה (ואז אישה). לורנס היל הוא ללא ספר גאון.
עוד משהו ששבה אותי בספר, מלבד הכתיבה המקסימה והאותנטית, תיאור מסעה של אמינטה ברגישות רבה והדמויות המרהיבות שצצות לאורך כל הספר, הוא שניתן לראות ולהבחין במחקר שעשה היל לפני כתיבת הספר. אהבתי את זה ואת הכנות של היל להוסיף בסוף הספר אפילוג ובו לציין את הפרטים ולתקן אי אלו דיוקים.
ציטוט חזק:
"בסופה של כל פגישה, הפועלים למען ביטול העבדות מביאים לי מתנות קטנות. בסופה של הפגישה האחרונה קיבלתי ספר, עיתון וממתק צהוב שבתוכו שני בוטנים. הפעם הביא לי סר הייסטינגס עט חדש וקסת דיו מקושטת בסלסולים של צבע כחול אינדיגו. אני אוהבת את המגע החלק של הקסת בידי. אני משפשפת את הזכוכית, אבל הכחול טמון עמוק בתוך הזכוכית. הבריטים כל כך אוהבים להטמין דברים, לקבור אותם אחד בתוך השני, עד שאין להפרידם אלא בכוח: בוטנים בתוך ממתק, כחול אינדיגו בתוך זכוכית, כושים בתוך שלשלאות ברזל."

מומלץ ללא עוררין.

זהו ספר שעד שאתה לא קורא אותו אין לך שמץ של מושג כמה החיים שלך טובים... ספר מדהים, עצוב ומרגש אך בעיקר מחכים, זהו ספר שלא הייתי מתנגדת לקרוא שוב ושוב ושוב.