****




כתב היד של "הפיראטים" נמצא על מחשבו האישי של מייקל קרייטון אחרי מותו - כנראה בתוך תיקיית "לזרוק! לא לשימוש!". אם פרסמו את הספר הזה, ייתכן שבעתיד יפרסמו גם את רשימת הקניות האחרונה של קרייטון מוולמארט, או את השירבוטים שקשקש בפנקס בזמן שחיכה שיענו לו מחברת הכבלים, כי זה באמת מרגיש כמו תחתית החבית שהיורשים גירדו רק כדי לעשות עוד כמה דולרים לפני שתתקרר הגופה.

איפה "פארק היורה", "איש המסוף", "אי.אר." ואיפה "הפיראטים"?! בעוד שמרבית ספריו של היוצר המוכשר והמגוון (והגבוה!) הזה נטועים היטב באזור האטרקטיבי - והאינטליגנטי - שבין המדע הפופולרי לבדיון, נראה שכאן יש לכל היותר טיוטה של כתב יד רדוד, אינפנטילי כמעט, סוג של מותחן פעולה תקופתי מהאייטיז שכולו נע סביב סיפור פיראטים קלוש, המבוסס בחופשיות על אירועים אמיתיים, ומתרחש במושבה ג'מייקה אכולת הכינים במאה ה-17, מאתיים וחמישים שנה לפני שהגיעו הרסטפארים וייסדו שם משהו ששווה משהו.

קראתי את הספר בחצי עין כשהייתי תקוע במיטה לאחר פרוצדורה רפואית מינורית, כך שהוא קיבל ממני עוד כוכב אחד בונוס על כך שהעביר לי את הזמן. חוץ מזה - לא ראוי למאכל אדם.


****

הספר הזה נמצא על מחשבו של הסופר שנפטר ב 2008 מוכן לדפוס (כדברי ההוצאה על הספר). היות ואני מחבבת את הסופר - שחלק מספריו ריתקו אותי וניכר היה בהם התחקיר המעמיק לפני כתיבתם - מיהרתי לקרוא אותו.

הסיפור הוא על פרשה לא ידועה (לפחות לנו כישראלים שלימודי ההיסטוריה שלנו מתמקדים במה שקרה ליהודים...) שארעה במאה ה- 17 באיים הקאריביים ועניינה הקשר בין פיראטים, פריבטים (שייטים עצמאיים) ואוצר הממלכה. הוא כולל מידע מעניין למכביר לגבי הכללים שהיו נהוגים באותה עת לגבי השגת רכוש (למעשה ביזה) ששימש לחימוש עוד ספינות לאותה מטרה. השחקנים הראשיים היו אנגליה, ספרד והולנד, מדינות בעלות מסורת ימית מפוארת, שנאבקו בינהן על השליטה באזורי העולם השונים, וכרתו חדשות לבקרים בריתות שונות (שהופרו חדשות לבקרים...) בינן לבין עצמן.

הסיפור הוא סיפור הרפתקאות קולח ומרתק, שנקרא במהירות ובנשימה עצורה. יש לו "סוף דבר" המתאר את הארועים שקרו לגיבורים אחרי הסיפור, מה שמשכנע שהם אכן היו בשר ודם. אבל לגבי הקביעה שהספר היה "מוכן לדפוס" ממש לא השתכנעתי. אני התרשמתי שהוא די שלד הסיפור ולו כותבו היה נשאר בחיים מן הסתם היינו זוכים בספר יותר מגובש ומספק. כך או כך חובבי הסופר וחובבי סיפרי הרפתקאות ודאי ייהנו ממנו, וכמובן מי שאוהב ספרים המבוססים על מציאות היסטורית (במיוחד לא מוכרת...)

+

יש חוויות שמעצבות אותך. הספר אי המטמון על שלל גרסאות הסרטים שלו גרמו לי לחלום להיות שודד ים (כן, בנים והשטויות שלהם). מי שזוכר את הסדרה המופלאה "בחזרה לאי המטמון" כנראה מבין למה אני מתכוון. בזמן האחרון קרנו של המקצוע ירד. הגדיל לעשות ג'וני דפ שפשוט ביזה אותו בסרטים השערורייתים שלו.
לכן כשראיתי את הספר "הפיראטים" קצת חששתי להתאכזב שנית, אך אני שמח להודיע לכם שטעיתי.
מייקל קרייטון הותיר לאחר מותו כתב יד מצוין על שודדי ים אנגלים שמצליחים לשדוד אוניית אוצר ספרדית. וכמו פעם ששודד ים לא היה משלוח יד מבוזה, הסופר משכיל להעביר את הרגש, המתח, הכעס והעונשים שהיו מנת חלקם של שודדי הים.
לאנשים שיודעים להעריך מקצוע עם חזון, מומלץ בהחלט!

יש ספרים שהם כמו סרט אקשן, סנצה רודפת סנצה, פסקה רודפת פסקה, פרק רץ אחרי פרק, כך היה "הפיראטים" מבחינתי.
הוא תפס את עיני מכוון שנושא המסגרת מרתק אותי, תקופה שבה להיות שודד ים היה מקצוע ועוד מקצוע לגיטימי ונועז. על רקע תקופה זו רומן היסטורי זה מתרחש. בים הקריבי, בזמן שבו כל האזור נשלט על ידי ספרד מעצמת העל, ישנו אי אחד בודד שעליו חולשת אנגליה ושמו ג'מייקה. באי הזה ישנה עיר נמל ססגונית ששמה פורט רויאל ואליה מגיעים טיפוסים מהעולם הישן לצד פיראטים במסווה מהעולם החדש שפועלים בה.

לגיבור הספר ששמו הוא קפטן האנטר ונאמר עליו שהוא אמריקאי שלמד בהרוארד (לפני ששני מושגים אלו הפכו לשם דבר), מזדנבת שמועה שישנו אוצר בלום על אוניית מלחמה ספרדית שעתידה לחזור בקרוב לעולם הישן. הוא לא מצליח לעמוד בפיתוי ומגבש סביבו צוות לעניין לביצוע השוד.

הסופר ביצע תחקיר בכתיבת הספר ושילב פרטים מעניינם אודות עולם הספנות של אז כגון איך להפליג לתוך מפרץ רדוד בעזרת צופה מהתורן העליון כשאתה נרדף, איך לשוט בשקיעה כשהשמש מולך ומסנוורת אותך ואיך להתחמק מאוניה שמזנבת אותך כשהרוח לא נושבת לכיוון שאליו חשקה נפשך להגיע.

ואם קפטן האנטר היה שואל אותי האם הסיפור מעביר היטב את רוח התקופה הייתי עונה לו כמו שאר פקודיו לאורך הספר: "איי איי קפטן!"

לספר זה מספר מגרעות, שעצוב לציין: ראשית, קיים חסך ניכר ברגשות - הכל סובב סביב אוצרות ותענוגות גשמיים והדבר הפריע מאד לעלילה. שנית, הדמויות הנשיות מוצגות באור חיובי- יפות ומשובבות לב אמנם- אך ניכרת רמיזה עוקצנית ביחס אליהן שכן לא לקחו חלק פעיל במיוחד בעלילה.
באופן כללי, פרט לחסר הרגשי - שאמנם מופיע בביקורת זו כמשפט קצרצר ותו לא - מאד מפריע למהלך הסיפור והעיק עליי במיוחד, שכן מהו ספר ללא פריטה על מיתרי הלב, בכל דרך שהיא?
על כל פנים, נעים יהיה לכם וודאי לשמוע שבהחלט מדובר בהרפתקה מעולה ממש הכתובה ממש כתסריט סרט פעולה. לא נהניתי במיוחד מספרים אחרים המנוסחים באופן דומה, דוגמת 'ארטמיס פאול' - אך זהו מקרה יוצא דופן שמזרים את הדם בעורקים בעצמה חזקה כנחשולים. חלקים רבים עוררו אצלי אדרנלין - תוך כדי ישיבה שקטה ודי חסרת מעש - על הספה, וכי קרה לכם הדבר הזה? חלקים אחרים גרמו לי לפחד להפוך את הדף, מפחדת מה שאקרא. אפשרי, כי זה נשמע מאד בלתי מציאותי - לפחד מספר? כלום זה ייתכן? - ובכן, אפשרי הדבר! בקטעים שכאלה רעדו אצבעותיי במפגן נדיר למדי של רגש.
על כל פנים, מדובר בהחלט בסיפור נחמד, זורם, סוחף, שהיה צריך להשקיע בו יותר מחשבה (אבל לא ניתן לשפוט אותו בנושא זה, מפני שמדובר בעיבוד לטיוטה של הסופר, שנמצאה על מחשבו לאחר נטישתו את עולם החיים) - ומסקנתי הסופית היא, שאשמח לקרוא סיפורי פיראטים רבים יותר בעתיד, והנני פתוחה ושמחה להמלצות. תודה!

הפיראטים , ספרו האחרון של קרייטון, הוא ממש לא קרייטוני, ולא הייתי מדרג אותו אף לא בעשיריה
הפותחת של ספריו.
עלילת הספר, למרות שהיא מבוססת על בסיס. אמיתי, היא שטוחה, וחסרה קרישנדו , כמו שהיא חסרה עומק.
הספר מזכיר התוכנו את הספר א״א היה או לא היה וזאת מכמה סיבות
גבור הספר הוא כל יכול, כל מטלה בשבילו היא משחק ילדים , על כל צרה יש פתרון, כל דלת נפרצת, כל מחסום עביר, בקיצור גיבור שאין עליו.
לידו יש חבורה של אחים למקצוע, שהולכים אחריו באש ובמים, ולא נפקד גם מקומו של חברו
היהודי!
ספר טיסה שיכול להיות מהנה, אבל ממש לא שווה השקעת זמן איכות.