לעיתים אני מרגישה שוביניסטית כי אני נהנת יותר לקרוא סופרים מסופרות. הספר הזה ממחיש כמה סופרות יכולות להיות מעצבנות.
אני מבינה את הצורך של נשים להתייחס לעניינים שגברים לא אמורים להבין כמו הורות התאהביות ותחושות פנימיות שמתבטאות על הגוף.
במקרה הזה כל הפלאשבקים והשריטות של ג'וזי היו משעממים, מבלבלים, ותיאור האשמה או החשש שלה התבטאות באותו אוצר מילים ולא גרמו לי להזדהות או סקרנות.
משעמם, מיותר, לא מלהיב ולא מותח ולא סקסי ולא למדתי שום דבר.
נמאס מההכרות הזו עם הודים, שלוקחים את הזמן, שנראים שונה, שמדברים אנגלית אחרת... די. האכילה אותי בככפית במקום לנעוץ סכין והלאה.
גם יחסי הילד ואימו עם ג'וזי, ובאופן כללי כל מצבה היה אבסורדי ומסופר גרוע.
תנו לי סופרת טובה שתשנה את דעתי על הספרות הנשית כי זה ספר חופר, עם בחורה שזקוקה לסטירה בשביל להתעורר. בעצם מישהו עלול להנות מזה אז... אשמח להמלצה של סופרת טובה.













