• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

מאת יונס יונסון

הביקורת של לנדן פארק-ליין

תמונה של לנדן פארק-ליין
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

מאת יונס יונסון

הביקורת של לנדן פארק-ליין

תמונה של לנדן פארק-ליין
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Gimli
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 14 שנים

“בזבוז זמן מוחלט! ספר עילג, טרחני מאוד, סיימתי לקרוא אותו רק מכוח האינרציה. כל מספר עמודים מתחילים”

13/182
ביקורות על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם
הבאה
Kadugen
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ספר קצת טרחני שסוקר נקודות חשובות בהיסטוריה של המאה ה20 דרך עיניו של אלן קרלסון- שוודי קל דעת שנותן לחיים להזרים אותו למקומות מעניינים (כמו פורסט גאמפ).
הכתיבה משתדלת להעביר תחושה של קלילות ואוירה של "אין שכל אין דאגות", וההשתדלות הזו מביאה איתה תחושה מאולצת, כאילו המשפטים על הדף מצפים ממך לחייך איתם.
מתחת לפני השטח יש איזה מסר סמוי, איזו דרך חיים ותפיסת עולם שהסופר מנסה להעביר, אבל היא נשארת מעורפלת לאורך הספר ולא יוצאת לאור. עוד דבר שבלט בהיעדרו הוא שיא מאיזשהו סוג. הכל זורם על מי מנוחות, כל קונפליקט נפתר חיש מהר ובנעימות (למעט פיצוץ עיר הנמל בסיביר- רגע אחד של עניין בספר).
מה שקורה זה שאתה קורא יותר מ350 עמודים בנינוחות מעצבנת כזו ובציפיה למשהו שהוא קצת מעבר ושאף פעם לא מגיע.
אני חושב שהספר מתאים אחרי קריאה של משהו כבד ומטריד, אז הקלולסיות הזו מבורכת. בפני עצמו הוא די מאכזב.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
מ
מיכל מיכל
R
rachis
תמונה של מירית
מירית
תמונה של Gimli
Gimli
תמונה של נועה
נועה
תמונה של דובה
דובה
תמונה של מירב
מירב
תמונה של אנקה
אנקה
18קוראים|גיל ממוצע50|72%נשים

על המבקר

תמונה של לנדן פארק-ליין

לנדן פארק-ליין

ותיק
חבר מזה 16 שנים
68 ביקורות•4 נבחרות•348 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של לנדן פארק-ליין
לנדן פארק-ליין
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות68
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבל348
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת34מדע בדיוני ופנטזיה9ספרות מקורית6

דיון על הביקורת

7 תגובות
דובה
דובה•לפני 14 שנים

חבל שלא ראיתי את הביקורת שלך כשרכשתי אותו

איזה מיותר... הייתי יכולה לקרוא משהו טוב במקום!
דוידי
דוידי•לפני 14 שנים

לדעתי

טרחני מדי, ציור עטיפה גאוני, מאה עמודים ראשונים מצוינים ומשם צלילה אל תחתית ה "אין לי מה לכתוב..." התאכזבתי קשות אולי בגלל הציפיות הגבוהות
מירב
מירב•לפני 14 שנים

אוקיי, נוסף

לנדן פארק-ליין
לנדן פארק-ליין•לפני 14 שנים

הוא לא מזיק

ואולי תמצאי בו יותר ממה שאני מצאתי. תני לו צ'אנס.
טופי
טופי•לפני 14 שנים

מירב..שווה לקרא אותו!

עזבי את הביקורות.....
מירב
מירב•לפני 14 שנים

אז שווה לקרוא?

לא מצליחה להחליט מהביקורות. לא אקרא אותו רק כי הוא רב מכר...
חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

יפה שאתה שופך מים צוננים

על הספר ,כי רוב הביקורות התלהבו....
7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של לנדן פארק-ליין

The Sandman: Endless Nights

The Sandman: Endless Nights

Neil Gaiman

וכך זה מתחיל:
"הרוזן, שהיה בעליו של הארמון, החליט שרצונו הוא להמחץ למוות בידי פיל זכר, בין שתי בתולות יפהפיות, ברגע המדויק של האורגזמה"

שבעה סיפורים, אחד לכל אחד מהאנדלס: מוות, תשוקה, חלום, יאוש, הזיה, הרס וגורל. כל אחד מהם חושף טפח מהעולם המיסתורי של גיימן ונותן תובנות עמוקות על הקיום האנושי. יש כאן אנשים שרימו את המוות, חלומות של כוכבים, דגים מעופפים, ואלו רק הדברים שאפשר לנסח במילים.
קומיקס מבוגרים משובח ביותר, מתאים לאנשים עם ראש פתוח.

לפני 12 שנים•לנדן פארק-ליין
Something Rotten (Thursday Next Novels)

Something Rotten (Thursday Next Novels)

Jasper Fforde

בסדרת הקומיקס המופתית "סאנדמן" מאת ניל גיימן המופתי בפני עצמו מופיע סיפור קצר על סופר הסובל ממחסום כתיבה. בכדי להתגבר על המחסום הוא מצליח בדרך עקלקלה להניח את ידיו על מוזה בשם קליופה ולכלוא אותה בביתו. הנוכחות והמגע שלה מביאים לו השראה ובשנים הבאות הוא משחרר רבי-מכר וקלאסיקות הזוכים לתהילת עולם. למרות כל תחנוניה הוא מסרב להוציא אותה לחופשי, וסופו להיענש על-ידי מורפיאוס (גיבור הסדרה, הממונה על החלומות) בכך שהוא חווה השראה תמידית, זרם תודעה בלתי פוסק של רעיונות מצויינים. בסצנת הסיום של הסיפור הוא משוטט בטירופו ברחוב, פוצע את ידיו בשביל לכתוב עם הדם על הקירות את הרעיונות האדירים לפני שישמטו ממנו ואז מפונה משם על-ידי שירותי בריאות הנפש.
בקיצור, אני לא אופתע בכלל אם יום אחד יתגלה שלג'ספר פורד יש מוזה כלואה במרתף. הרעיונות שלו יצירתיים ומורכבים הרמה כמעט לא אנושית והספר גדוש בהם עד שהקורא (זה אני) ממש צריך לרדוף אחרי הסיפור בשביל לא לאבד אותו.
והרעיונות מבריקים למגדול (השנה היא 1988 בעולם מקביל לשלנו בו הדברים מתנהלים קצת אחרת ובמקביל אליו יש את עולם הספר בו מתקיימים הלכה למעשה כל הספרים שנכתבו אי-פעם, כאשר הדמויות משחקות את תפקידיהן ויוצאות להפסקת סיגריה בעמודים בהן אינן מופיעות) ועד קטן (מלא בדיחות קטנות וגאוניות, משחקי מילים, המצאות שהלוואי שהיו בעולם האמיתי, דברים שהספר היה יכול לסחוב גם בלעדיהם, אבל למרבה השמחה- הם כאן!).
שלושת הפרקים המתארים את ה"סופרהופ" (כמו הסופרבול אבל עם קרוקט) הנם מופת של ספרות ספורט (זו הפעם השלישית שהשתמשתי במילה "מופת"ובהטיותיה בביקורת הזו. כשאין לך מוזה בבית אתה נאלץ למחזר מילות תואר) ויום אחד, כשיהיה לי מלא מלא מלא זמן פנוי אני אתרגם אותם לעברית.
יש בספר רגע קטן ומתוק בו ממש התפתלתי מעונג (דבר שמעולם לא נגרם לי על-ידי ספר בעבר!). לשמחתכם אני לא אפרט אותו כאן, אלא אשאיר לכם לגלות את זה לבד.

לסיכום: לקרוא, לתרגם, להפיץ ולהמשיך לאהוב ספרים!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
בית העלמין של פראג

בית העלמין של פראג

אומברטו אקו

נוראי, מנופח, פלצני.
ממש אין לי כוח לפרט פה את העלילה אז אני רק אומר שהיא מורכבת מעירפול מכוון (שאמור לגרום לנו להסתקרן מספיק בשביל לקרוא עוד) ומהמוני רפרנסים הסטוריים שאני בטוח שעושים נעים לחובבי הז'אנר. בתור אחד שלא חובב את הז'אנר, כל מה שקיבלתי מהספר זו צרבת.

בזכות הפרעות השינה שלי הצלחתי להגיע למחצית הספר.
הסבר: בכל פעם שאני מתעורר באמצע הלילה אני פותח את הספר וממשיך לקרוא. עניין של שניים שלושה עמודים והבעיה נפתרה! תודה אומברטו!!
הבעיה היא שהספר כל כך נוראי שהגעתי למצב שאני מעדיף להשאר נים לא נים מלקרוא עוד שורה אחד של המחדל הזה.
במדינה מתוקנת המתרגם היה עולה לדין, לא על איכות עבודתו (דווקא התרגום בסדר גמור), אלא על עצם העובדה שהוא תרם להפצת המפגע האנטי-ספרותי הזה בעולם.

מומלץ למזוכיסטים ולאנשים שרוצים להוכיח לעצמם שהם יכולים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
שנת הגנן

שנת הגנן

קארל צ'אפק

אני קצת מתבייש בעצמי וקצת מופתע (וגם קצת מאוכזב), אבל לא נהניתי מהספר בכלל.
מתבייש, כי הנושא קרוב לליבי, כי כתיבה ואדמה מתחברות כל כך נכון בעיני, כי רבים וטובים לפניי ניסו ואהבו, כי שמונים שקלים שיצאו מהכיס ולא יחזרו מצדיקים צקצוק שפתיים תוך כדי פליטה של איזה "צ'אפק... הוא מעולה... את\ה חייבים לקרוא". מביך.
מופתע כי הגודל של הספר, הצורה, המרקם, התמונה על העטיפה, הכל צופן בתוכו הבטחה של כתיבה צנועה, מחוברת, נועזת בפשטותה, אמיתית.
מאוכזב. מאוכזב כי הסגנון טרחני, כי דמות הגנן כפי שהיא עולה מבין השורות אינה אותו איש אדמה חייכן ואוהב טבע שרציתי לפגוש, אלא מעין שונא אדם ואדמה, קשה עורף ורע מזג, שלא מסוגל לחוש חיבה כלפי דבר מלבד פרחים, וגם אז זה מסוייג במיליון ואחת דאגות קטנוניות.
אולי זה האקלים השונה השורר בצ'כיה, אבל לא פגשתי בספר אף אחד שאני מכיר, ואף אחד שהייתי רוצה להכיר.
סיכום: באתי להתמלא ויצאתי מרוקן

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
דודי נפוליאון

דודי נפוליאון

איראג' פֶּזֶשְׁכְּזָאד

איזה עולם מדהים הוא עולם הספרים. אתה נכנס לחנות, מוציא קצת כסף, ובהנד עפעף והפיכת דף אתה נוחת בשנות ה40, ועוד באירן. חוויה שרק אנשי ספר (ונוסעים בזמן) מכירים.
אחרי שהתגברתי על ההתרגשות הראשונית התחלתי לבדוק את הסביבה החדשה. הסיפור מתחיל בהתאהבות של המספר בבת דודתו ובהתאהבות של הקורא במספר. הסקרנות שלי כלפי אירן צבעה את העלילה בגוונים עזים של "מעניין".
הגוונים האלו החזיקו בערך שליש ספר, שליש בו הייתי מרותק לעלילה וצחקתי בקול מהבדיחות.
אבל אחרי שליש משהו נשחק במנגנון. הבנתי שאסור לשקר כי אנחנו במרחק ארבע אצבעות מהקבר, והבנתי שאני רוצה לבקר בסן פרנציסקו אבל מעבר לזה הדיאלוגים הארוכים והשנונים לכאורה החלו לעייף. הייתה חסרה לי פעילות מפתיעה, משהו שיחרוג קצת מהמכניקה הקבועה.
עם זאת, הספר נשאר מעניין עד לסופו ואני חושב שכל מי שיקרא אותו יפיק ממנו הנאה מסוג שאינו מצוי כאן, בישראל 2012.
בשורה התחתונה- שווה קריאה

לפני 13 שנים•לנדן פארק-ליין
מצרפי המקרים

מצרפי המקרים

יואב בלום

זה ספר סבבה. (אני חושב שיש כאן ספוילרון בפסקה הבאה, אבל זה לא העיקר בספר, וגם מי שעוד לא קרא אותו יוכל לקרוא את הביקורת שלי בלי שזה יפגום בהנאה העתידית, במידה ותהיה כזאת. בכל מקרה אני לא אחראי במידה ולא נהניתם מהספר לאחר קריאת הביקורת)
עם זאת, עניין תקרת הזכוכית של הספרות העברית בולט כאן מאוד. איך זה שבכל מותחן אמריקאי סוג ז' העלילה השטחית מתגלגלת לקנוניה חובקת עולם, ודווקא בספר שמבוסס על רעיון כל כך יצירתי ומקיף המקסימום שהסופר הצליח להוציא ממנו זה ששני אנשים יפגשו ויתאהבו. היה אפשר לתפור על בסיס הספר איזו הצעה שתפתור את השאלות למה אנחנו כאן, לאן אנחנו הולכים ולמה כל כך קשה לנו? או סתם להרחיב אותו קצת מעבר למציאות המיידית. עוד נקודה שאולי תמחיש את מה שאני אומר היא שיש בסיפור מימדים מקבילים וכל מיני רמות של קיום אבל לא יוצאים מתל אביב אפילו פעם אחת (!).
בספר יש הרבה התייחסות לצד הרגשי והרבה דיבורים על אהבה וזה כתוב לא רע בכלל. מי שאוהב כאלה ספרים בטוח יהנה מזה.
בשורה התחתונה- מהנה, אבל היה יכול להיות הרבה יותר.

לפני 14 שנים•לנדן פארק-ליין
בעקבות שרלמאן

בעקבות שרלמאן

סטיב ברי

ספר בינוני עד טוב עם כמה רעיונות יפים מאחוריו.
מומלץ, אבל בלי לחץ.

לפני 14 שנים•לנדן פארק-ליין
הצופן הפלמי

הצופן הפלמי

אַרְתוּרוֹ פֶּרֵס־רֶוֶורְטֶה

הרעיון עצמו יפה- תעלומה שבליבה נמצאת יצירת אמנות בה מופיע לוח שח ממנו ניתן לדלות משמעויות עמוקות. שח הוא משחק מאוד מורכב ואפשר לכתוב ספרים שלמים סביב היחסים, המתחים והמאבקים שמתקיימים על הלוח וסביבו (למשל, איגוד השוטרים היידים).
הבעיה בספר היא הנטיה של הסופר להכנס להלך רוח רומנטי-מופשט ולמלא עמודים על גבי עמודים בבליל אינסופי שאין בו בעצם כלום.
חבל, כי העלילה עצמה כן מעניינת, החיבור לשחמט מעולה, ואם לעורך היה גרזן יותר חד היינו מקבלים ספר בלשי נפלא.
מחוסר ברירה נאלצתי להוציא לפועל את אחד הכללים עליהם כותב דניאל פנק בספרו החביב "כמו רומן" ודפדפתי קדימה כמה עשרות עמודים במצטבר. למרות זאת הברברת המצטברת הקשתה עליי ולראיה- לקח לי שלושה ימים לקרוא את שני הפרקים בסוף הספר בהם כל קשרי העלילה מותרים.
אבל זו רק דעתי, אל תפסלו את הספר בלי לנסות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
הסיפורים הנבחרים

הסיפורים הנבחרים

סול בלו

עיצוב העטיפה כבד, משאיר רושם של "אל תתעסק איתי אם אתה לא רציני". בתור בנאדם לא רציני זה היה מאוד מאיים.
על השער האחורי מודפסות שלל ביקורות מחמיאות. לא שציפיתי שההוצאה תדפיס על הספר ביקורת שתגיד את האמת (למשל:"לסול בלו יש כישרון יוצא דופן לקחת את המציאות האפורה והמשעממת ולעשות אותה אפילו יותר אפורה ומשעממת") אבל העובדה שהאיש פחות או יותר נמשח למלוכה בכריכה האחורית של מיטב סיפוריו הדליקה אצלי נורה אדומה (רואים את מה שעשיתי כאן? קוראים לזה רמז מטרים. כך משאירים שאלות תלויות באויר ויוצרים מתח אצל הקורא שגורם לו לרצות לקרוא את ההמשך).
פתחתי את הספר מתוך ציפייה לסיפורים קצרים ופריכים שאפשר לכרסם לפני השינה, ולהפתעתי גיליתי שהספר בכלל עוד לא התחיל! צריך לעבור את ההקדמה של המבקר הנכבד (הרבה עמודים) ואת המבוא מאת אשתו של בלו (גם הרבה עמודים).
אז אחרי האיומים מצד הכריכה, החנופה מצד הכריכה האחורית, מבקר אחד שגרם לי להרגיש נחות אינטלקטואלית מעצם זה שלא היה לי כח לקרוא אותו, ואשת סופר אחת שדווקא עשתה רושם נחמד בתוך כל הקדרות מורמת האף שהייתה מנת חלקי עד כה הגעתי לסיפור הראשון.
מסופר שם על מישהו שהוא עכשיו זקן, אבל פעם היה צעיר, ויש לו כל מיני זכרונות מאנשים שכבר אינם אבל פעם היו. כל זה קורה בניו יורק, למרות שיכול היה לקרות גם במוסקבה, לימה, טימבקטו (בירת מאלי, אגב).
הסיפור אינו ארוך במיוחד, כ-20 עמודים, ואת התחושה שנשארת בסיומו אני יכול לנסות להגדיר כשילוב של "נו, ו...", "למי אכפת" וטעם של לחם לבן מרוח במרגרינה.
אחרי פתיחה מוחצת כזאת לא נשארה לי ברירה אלא להחזיר את הספר למצבו הראשוני (להלן: סגור) ולהשיבו אל משכנו (להלן: מדף הספרים בסלון של ההורים של נערתי) בשלום, תוך כדי הצהרות קולניות שהתחילו ב "בפעם הבאה שאתם רואים אותי מחזיק את הספר הזה ביד" ונגמרו ב "ואז תשרפו את האפר שלי בפעם השניה, ליתר בטחון"
לסיכום: לא צריך סיכום, כבר אמרתי הכל

לפני 14 שנים•לנדן פארק-ליין

ביקורות נוספות על "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם"

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

ישנן לא מעט בדיחות על רגשות מעורבים. למשל: מהי דוגמא טובה לרגשות מעורבים? לראות את חמותך עפה מראש הצוק במכונית החדשה שלך. ודוגמא נוספת: פיני מתגרה באשתו ואומר לה: "בחיים לא תוכלי לומר לי משהו שיגרום לי לרגשות מעורבים!". "באמת?", עונה אשתו של פיני בלעג, "אז תדע לך שמבין כל החבר'ה שלך במילואים, לך יש את הכי גדול...". ומדוע נזכרתי בבדיחות על רגשות מעורבים? משום שהספר "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", מאת יונס יונסון, הוא בדיחה ארוכה שגרמה לי לרגשות מעורבים.

אלן קרלסון הוא ישיש בן מאה אשר כוחו במותניו. למרות שלעתים הוא מחפש את המוות, נראה כי המוות שכח אותו. כאשר עומדים לחגוג לו יומולדת מאה בבית האבות (ובגיל כזה הנרות עולים יותר מהעוגה), מחליט קלרסון לחמוק דרך החלון, ובכך פותח הרפתקה מטורפת, סהרורית, מטורללת, לא סבירה ובדרך כלל מצחיקה. הרומן שזור משתי סדרות פרקים המתחברות בסופו לאותה נקודת זמן. באחת מהן מתוארות הרפתקאותיו של קרלסון, המסתבך עם חבורת פושעים ועם המשטרה בו זמנית (או שמא הם מסתבכים איתו). סדרת הפרקים השנייה מגוללת את סיפור חייו הארוך מאד של קרלסון טרם שחמק מן החלון, ומסתבר שהוא נפגש עם שועי עולם (פרנקו, סטאלין, צ'רצ'יל, קים איל סונג, אחיו של איינשטיין [הפיסיקאי הגאון, לא הזמר הגאון], to name a few) ואף השפיע לא אחת על מהלכן של ההיסטוריה והפוליטיקה; וכל זאת למרות, ואולי דווקא בגלל, שההיסטוריה והפוליטיקה מעניינות את קרלסון פחות מקליפת השום.

אישיותו (אם אפשר לקרוא לזה כך) של קרלסון הזכירה לי משפט אומלל מתוך ההספד של עזר וייצמן ז"ל ליצחק רבין ז"ל: "יחסרו לי אותן השעות שישבנו לבד, אכלנו כמה דברים, שתינו כמה דברים טובים...", כי, בעצם, שום דבר אינו מעניין את קרלסון למעט ארוחות טובות ואיזה כוסית (או חמש או עשר) של משקה חריף בשביל לדפוק ת'ראש. כל השאר – מהפיכות, פצצות אטום, שריפות ענק, גוויות בכל מיני מצבי צבירה – כל אלו הינן הסחות דעת מיותרות בלבד.

ועכשיו לעניין הרגשות המעורבים. "הזקן בן המאה" הוא רומן שאינו לוקח את עצמו ברצינות ומתפרע לכל הכוונים. אלא שלעתים הרצון להצחיק שקוף מדי ואף מביך. כך,למשל, מסופר על יוליוס אותו פוגש קרלסון במהלך מנוסתו מבית האבות: "... בשנה שמלאו ליוליוס עשרים וחמש שנה מתה תחילה אמו מסרטן... וכעבור זמן קצר האב טבע בביצה אחרי שניסה להציל עגלה. גם על כך יוליוס התאבל, כי הוא היה קשור לעגלה". נו, באמת. ויש עוד דוגמאות לבדיחות ברמת פיפי-קקי (במלוא מובן המילה). על אף שחלקן מצחיקות, יש בסגנון כתיבה כזה גם משהו מביך. מאידך, הספר אכן משעשע לפרקים ונקרא היטב.

אינני מבין כיצד ספר זה הצליח להגיע לראש רשימת רבי המכר, ושקלתי מספר הסברים.
1) האימפריאליזם הסקנדינבי הספרותי לו אנו עדים בשנים האחרונות גורם לכך שספריו של כל יוהנסן או אנגברסן, כריסטיאן או אנדרסן יקפצו מייד למקום הראשון במצעד. אך אם כך מדוע זכה הספר להצלחה כה רבה גם בשבדיה?
2) אנשים נוטים לסמפט גיבורים ספרותיים בני מאה מתניידים ובעלי נפש צעירה, משום שבאופן תת-מודע עצם קיומם (ולו גם הספרותי) גורם להם לחוש אופטימיות לגבי עתידם. גם זהו הסבר דחוק.
3) הספר הוא אכן יצירת מופת מופלאה מז'אנר חדש שייקרא בעתיד "פנטסיית נונסנס גריאטרית". רוב הקוראים מזהים את גדולתו, ואני לא.

כנראה שההסבר השלישי קלוש פחות מן השניים הראשונים. לסיכום – זהו ספר טיפשי אך משעשע או, אם תרצו, משעשע אך טיפשי. אפשר לקרוא, אבל ממש לא חייבים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עולם
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

****


טוב, "מצחיק עד לדמעות", זה לא.
מה שכן, "הזקן בן המאה..." הוא ספר בהחלט חריג בנוף הספרות העכשווית, בעיקר כזו שיצאה מסקנדינביה וכוללת בעיקר רציחות מזוויעות, סוטים, קור מקפיא, אפרוריות ורוע.
זה ספר משעשע, מחוייך, שלמרות תכניו הוא לוקח את עצמו מאוד לא ברצינות, המתאר את קורותיו של זקן בן מאה שנים בעל היסטוריה מפוארת שפוסע מחוץ לחלונו בקומה הראשונה בבית אבות בשוודיה ונמלט ממנו, כי אינו חפץ להתמודד עם עוד מסיבת יום הולדת משמימה בבית אבות. יותר מהכול, הוא רוצה לשתות איזו כוסית טובה. או שתיים.
מכאן מתפתחת עלילה סוריאליסטית פרועה הכוללת בין השאר פושעים מגושמים, פילה במשקל חמישה טונות, מרדפים משטרתיים, צירופי מקרים שלא ייתכנו וסיפור חיים אפי המתמשך לאורך המאה העשרים והאירועים העיקריים במהלכה אשר בהם, מסתבר, נטל גיבור הסיפור חלק מכריע.

גם לבדיחה מוצלחת צריך להיות סוף, ולמרות שמדובר בספר שכולו מעשייה שנונה, עשירה ודי מצחיקה שמסופרת, כראוי, בארשת רצינית למדי, בשלב כלשהו הרגשתי כמי שמאזין בעל כרחו למישהו במסיבה שמספר סיפור מצחיק כבר שעה וארבעים דקות. החיוך כבר קצת כואב על הפנים, מתוח ונוקשה, הנהון ההבנה כבר אוטומטי, והעיניים פוזלות ללא הרף לעבר שולחן הבופה שמתרוקן בינתיים.

אין לי ספק שבמקום לנסות לדגדג אותי בכוח בכל משפט כמעט ולהפנות את תשומת לבי (היא מופנית! קלטתי! הבנתי! מצחיק!) לאירוניה העבה כקרש בכל מקום, הייתי מעדיף אילו הסופר היה כותב במקום זאת את אותה עלילה בדיוק כמעט, רק כספר רציני יותר, כשהאירוניה מדוללת בו לרמתה הנורמלית, הראוייה לצריכה ללא חשש לסוכרת. יש בספר דמויות נהדרות (כמו האח הפחות מוצלח של אלברט איינשטיין שאינו, בלשון המעטה, העיפרון הכי מחודד בקלמר) וסיטואציות מופלאות (כמו השריפה המתגלגלת של הגולאג בוולאדיווסטוק), והגיבור הראשי, אלן קרלסון, בדומה לפורסט גאמפ בשעתו, הוא דמות נוגעת ללב מצד אחד, ועם זאת חסרת כל מודעות עצמית, כריזמטית מאוד ובעלת השפעה כבירה על סביבתה מצד שני. אילו היה משכיל מר יונסון להוריד מעט את מינון ה"מצחיק עד לדמעות" הוא היה מצליח לעשות משהו בעל ערך רב אף יותר - להצחיק, לרגש וגם לעורר מחשבה.

מילה אחרונה - האיור על כריכת הספר מצויין ומדוייק, אם כי אני תוהה אם הדינמיט והשלט מעל דמות הזקן הוספו בפוטושופ כדי להתאים אותו יותר לספר - ואם כן, אני לא בטוח שזו לא בדיוק אותה תוספת מיותרת שהופכת משהו שהחווייה ממנו היא לא מיידית לחלוטין להאכלה "מצחיקה עד לדמעות" בכפית.



****

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

ספר נדיר ובלתי שגרתי, מלא בהומור מטורף ושנינות יוצאת דופן. הקריאה בו היא חוויה כיפית, קלילה ומהנה במיוחד, שבין צחוק לצחוק, מצליחה להעניק גם כמה תובנות מרעננות על החיים ועל המקריות שבהם.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

זה תמיד סימן אזהרה כשספר מתאר את עצמו כמצחיק עד דמעות.
זה סיפורו של אלן קרלסון, שבורח יום אחד מבית האבות, בגיל מאה, ונקלע להרפתקה נוספת בחיים עטורי הרפתקאות.
נהניתי מאוד מהפתיחה של הספר, וגם הרעיון הראשוני. אני מבין למה השתמשו בשם הזה, הוא מושך את העין, או מעורר אותך לרצות לקרוא עוד. והספר באמת נחמד לקריאה, לפחות בהתחלה. אבל מהר מאוד ה'שטיק' הקבוע שבו קרלסון פוגש עוד דמות היסטורית ומשפיע על עוד מאורע חשוב הופך להיות קצת משעמם. לא כי הרעיון מופרך - זה חלק מההומור של הספר, ואפשר ליהנות מכך - אלא מפני שהוא מפסיק לחדש.

לא מספיק חיבבתי את אלן ואת שאר הדמויות. סיימתי את הספר, שכחתי את שמות הדמויות ואת פרטי העלילה. אני זוכר חלקים ממנה, בעיקר את הסיום ואת הפתיחה, אבל הוא פשוט היה עד כדי כך בינוני. אפשר להעביר איתו שבת אחת, אם אין ספר אחר בנמצא, אבל לא הייתי ממליץ לרכוש אותו במיוחד.

הוא גם לא מצחיק במיוחד. משעשע, כן, אבל אל תצפו כאן למדריך לטרמפיסט בגלקסיה. אין כאן פרוזה מבריקה או הומור שנון מאוד. רק כמה אפיזודות נחמדות שיגרמו לכם לחייך. אבל גם זה לא מעט, בעצם.

פסק דין? אפשר לדלג. ואם כבר קיבלתם אותו מתנה, אפשר גם לקרוא וליהנות.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Altron
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

זקן בן מאה, פושע קטן, אישה ג'ינג'ית, בעל דוכן נקניקיות ופילה נוסעים באוטובוס צהוב.
נשמע כמו התחלה של בדיחה לא ממש מצחיקה, אבל החמישייה הזאת בתוספת עוד כמה טיפוסים בדרך, דווקא משעשעת למדי.
ההתחלה הייתה מייגעת קצת וכבר עלה חשש כבד בלבי שרצף ספרים גרועים שאני חווה לאחרונה לא יעצר. לשמחתי טעיתי.

זקן יוצא מחלון חדרו בבית אבות בדיוק ביום בו מלאו לו מאה שנים ומסתבך בהרפתקה גרוטסקית הכוללת גניבה, רצח, מנוסה וטיול ברחבי המחוזות הדרומיים של שבדיה בליווי אותם החברים שהזכרתי בפסקה הקודמת.
העמודים שבין לבין, בין הרפתקה להרפתקה, בין גנבה לרצח ועד הסוף הטוב, משובצים בקורות חייו של הזקן, כי הרי במאה שנים אפשר להספיק לא מעט.

הספר הזה בעיניי הוא סאטירה, מבט מגחך על מה שרק תרצו: על הזיקנה ועל ההנחה שבזקנתך אתה אמור לאכול דייסה וללכת לישון בשעה שש בערב, על המשטרה המושחטת, על שועי עולם והתנהגותם האבסורדית, על אפקט הפרפר ומה לא.

על הכריכה האחורית כתוב כי הספר מצחיק עד דמעות. פעם היחידה שצחקתי הייתה בפרקים האחרונים, אבל גיחכתי לא פעם ובזה גדולתו. משום מה הספר הזה הזכיר לי את "מלכוד 22". יוסריאן רק רצה לחיות וכולם מסביב הפריעו לו וגרמו לו להלחם, לירות ולהתנהג לפעמים כמטורף הכי שפוי בעולם. אנשים שונים ומשונים גרמו לאלאן קארלסון לפוצץ גשרים, לפתח פצצות לחצות הרים, כאשר כל רצונו היה להירגע על חוף הים עם אספקה שוטפת של אלכוהול.

בעיניי, הפרקים מעברו של אלאן היו פי כמה טובים יותר מההפתקאותיו בגיל המופלג.
אני מניחה שלא כולם יתחברו לאסיפת המאורעות הזו ויראו את הספר כגרוטסקי. עם זאת, עדיין כדאי לקרוא ולהתרשם לבד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

מזמן לא קראתי ספר כה שנון ומצחיק שריגש אותי כל כך.
אני לא זוכרת בתקופה האחרונה מישהו או משהו שהאדיר פני זקן בצורה כה יפה.בזמן שקראתי את הספר ובעלי "תפס" אותי צוחקת ושאל מה קורה אמרתי לו שאין סיכוי שדבר כזה קורא במציאות (לא לחלק ההסטורי כמובן).
ומזל שאפשר לקרוא ולדמיין ו...להכניס לחיים קצת הומור לא מוכר.
ואם בקצרה בכל זאת לספר אז: מדובר במאה שנה של חיים, מה הם מאה שנה אם לא ספר זכרונות אחד גדול של אדם שלא תכנן שום דבר
בחייו חוץ מלחפש ארוחה טובה, כוס יין משובח, וכמובן משהו שיזמין אותו.
הוא מצא ופגש בדרך חברים טובים כולל נשיאים רבים, הוא חצה יבשות, שרד מלחמות ולחם במלחמות אך לא האמין באף אחת מהן, ישב בכלא וברח ומידי פעם לקח חופשות כי אי אפשר בלעדיהן...
אין ספק שלאלן יש לפחות 9 נשמות אם לא יותר.
בגיל 100 אדם עשיר בכל כך הרבה חוויות וזכרונות שהוא אינו צריך יותר מכך...נפלא.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חני
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

ספרים תוצרת שוודיה גורמים לי להבין שגברים שוודים הם קרים אלימים ואכזריים, שאופנוענים משתייכים כמעט תמיד לאירגוני פשע, שכמעט כל אזרח ללא דעה פוליטית ולא שפר מזלו ימצא בבית משוגעים או יעבור התעללות מינית כלשהי במהלך חייו, שבשוודיה הרוב הגדול הם גזענים שונאי זרים נשים ודעות פוליטיות שונות משלהם, שוטרים הם חסרי תועלת, הממסד וכל הקשור לעובדי ציבור- רקובים ואכזרים, אוכל ושתייה הוא עיקר חייהם ואני יכולה להמשיך אבל המסקנה ברורה- אני לא חושבת לבקר בשוודיה.
וגם התחלתי להבין מה המתנדבות חיפשו כאן כשבאו לפנות את החרא של הפרות קיבוצים- יש פחות מסריח ממה שהיה להן בבית...
תמיד חשבתי שיש לי קצת חוש הומור. סיפור מצחיק עד לדמעות? לא אותי. אולי הפייטונים וסת' מקפרליין שיבשו את דעתי?
סיפור מיוחד ועלילה מטריפה? קראתי הזויים יותר. הלו, מישהו שכח את דאגלס אדמס? אף אחד לא קרא את סיפור חייו האמיתי של פראנק זאפא?
6-10 הברקות ששוות חיוך, כל השאר היה "אההה".
אולי ציפיתי ליותר מידי בגלל ביקורות החיוביות ועכשיו אני מניחה שהמתלהבים פשוט לא ביקרו במסעדה שבסוף היקום, לא קראו על הגיאוגרפיה של סוף העולם כשבידם פלסטלינה ירוקה ולא שמעו שהבן של מל ברוקס גם כותב ספרים מצחיקים והזויים...
מה שבטוח הספר הביא בי מוטיבציה חיובית. אחרי השלב של I Don't Want to Live on This Planet Anymore...
חשבתי קצת יותר לעומק והחלטתי שאם זה מה שאנשים חושבים שמצחיק- אני חייבת לסיים לכתוב ספר כי ללא ספק אהיה מליונרית!
שיהיה ברור, הכסף הפרסום והבחורות לא ישבשו את דעתי המשובשת ממילא, המשימה לכתוב ספר שנון הזוי ומצחיק נשארה ובעינה עומדת.
ואם יהיה לי זמן גם אסיים אותו.
כרגע לפחות הורדתי כל תחרות מצד שוודיה. מצחיקים הם לא ;)
never again!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•דובה
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

סגנון הכתיבה והגיבור הזכירו לי מאוד את הספר 'פרויקט רוזי' של גרהם סימסיון וכן את 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן

מצאתי שהסגנון של הספר הזה מסורבל וניחן בכתיבה מקומית מידיי (שוודית במקור) עם פרטים לא קשורים. באיזשהו שלב ניסיתי להיות אדישה כדי להמשיך לקרוא אבל לא יכולתי להמשיך ובעמ' 68 התייאשתי ועזבתי את הספר

* פרט שולי ולא חשוב-מוזר ומשעשע ששמו של הסופר מופיע בין דפיו הראשונים של הספר כ יוליוס יונסון

** הספר הומלץ לי ע"י 2 יישויות שאני סומכת עליהן - שתיהן ציינו כי הספר הצחיק אותן מאוד וחשבתי שגם אני ארגיש כך, אבל התבדיתי, כמור.

*** בעיניי הספר לא מומלץ אם עדיין לא הבהרתי את עצמי. סליחה.

לפני שנתיים•שם עט
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

יונס יונסון

זהו סיפורו של אלן קרלסון, שמאס בחיים התפלים בבית האבות, שלא התאים לו להשתתף בחגיגת יום הולדתו המאה שאמורה להחגג ברוב הדר, עם פוליטיקאי וצוות טלויזיה, שנמאס לו מהאחות המפשפשת בחפציו ומחרימה שתייה חריפה, והחליט - בהחלטה של רגע, כמו כל החלטותיו - לצאת מהחלון ולחיות. אלן קרלסון אינו כועס ואינו מודאג. הוא מניח ש"זה מה יש, ועם זה נסתדר" ואינו מבין פוליטיקה כלל: מבחינתו כל הסכסוכים מקורם ב"אתה טיפש! לא, אתה טיפש! לא אתה!" ואת כולם ניתן לפתור אם שותים מספיק אלכוהול ונרגעים...

הספר מקסים ביותר. אחרי כמה וכמה ספרים סקנדינביים שקראתי לאחרונה, כבר האמנתי שיש להם חיים נפלאים אבל אין להם הומור. (מה שמסביר את החיים הנפלאים...) בא הספר הזה והופך לי את התאוריה.
הסיפור מתנהל בשתי מערכות מקבילות: הרפתקאותיו המופלאות של אלן ורעיו בהווה, וחייו בעבר בהם לקח חלק (פעיל כמובן, בהשתתפותו האישית...) בארועים היסטוריים רבי השפעה והכיר מקרוב - ולא התפעל - את האנשים המשפיעים במאה בה הוא חי.

הספר כתוב בהומור רב, נע בין אירוניה לציניות וגולש לעתים לסאטירה. מעניין ומצחיק. הוא הזכיר לי באווירתו את "אפשר גם בלי קביאר" של סימל. צחקתי ונהניתי ממנו מאד. כדאי לכם!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“מכירים את הספרים האלה שהכריכה האחורית שלהם עמוסה בדברי שבח ורהב לספר ולמחבר ועל כך שהוא תורגם ל-26 ש”