ספר עדין, מרגש, עם זאת גם מותח מאוד לפרקים, כל כך ירושלמי, (האם זה נכון שהסופר עזב את עירו האהובה?! ואם כן, איך היה מסוגל?!) את כל המקומות שכתב ראיתי בעיניי רוחי תוך כדי הקריאה. תראו מה זה, ספר בימינו אשר אין בו לא פורנוגרפיה ולא קללות, היתם מאמינים שזה אפשרי? אז כן, זה אפשרי! הוא לא בונה על הדברים האלה שבעזרתם ימכור יותר עותקים, נשאר נאמן לעצמו ולא רוצה להיות אפנתי. בקיצור: ירושלמי! ירושלמי כישרוני ומרגש.
נ.ב. אני דווקא שמחה שפרסמו את הספר ברדיו כל יום, אחרת לא היתי יודעת ממנו ולא היתי חוזרת לקרוא ספרים כמו שנהגתי לעשות בכמויות (אבל איכותיות!) לפני כמה שנים לפני שהתמכרתי לבושתי לאינטרנט הארור. אז תודה לאלדד כהן לא רק על הספר היפה אלא גם על הגמילה! (-:

ספר מרגיז כל אורך הדרך מסופרת אשר כתבתה מעולה.

מה אנ יכולה לכתוב? נישארתי בלי מילים מרוב הפלא הזה שמיכל חזון כתבה. לפני שנים רבות קראתי את ספרו של סמי מיכאל "ויקטוריה" והוקסמתי ממנו, בעיקר מהחלק שמתרחש בעיראק (וזה הרוב). לא תיארתי לעצמי שאפשר לכתוב על החיים שבעיראק של תחילת המאה ה-20 טוב יותר. אבל הנה, יש לנו ספר שאי-אפשר להניח מהיד ולא רוצים שהוא יגמר. שפה עשירה, מדויקת, רצינית ומשעשעת לעתים---פשוט ספר מ ו ש ל ם !!!
Bravo!

מכמר לב, אמיץ , אמיתי, כתוב טוב, זורם, חי, בא לי לאמץ אל ליבי את דבורי...

אתם בטח מכירים מצב שמתחילים לעשות משהו וכבר מההתחלה מרגישים שצריך להפסיק ובכל זאת ממשיכים? אני כימעט באמצע של הספר וזה קורה לי.
זה "ספר בנות"?! ממש לא. זה ספר לבנים שאוצר המילים בו לא עולה על 500, ואני ממליצה רק לבנים שלא רק שמסתפקים ב-500 הזה אלא גם לא רוצים להוסיף ללמוד מילה אחת יותר אפילו ל"ידע" שלהם.

מאוד אהבתי.

לא, אני לא יכולה יותר!!! הסרעפת (כך כותבים???)שלי לא עומדת במעמסה!!!(וסליחה, מעכשיו תצתרכו לסבול את שגיאות הכתב שלי, כי עברית לא שפת האם שלי).כמה אפשר?! אני בקטע על אנטון לופקה וזכרונות הדואט המרגש שלו בנגינה על מס(ש)ור עם מרלן דיטריך...חצילו!!! פינקוס, אתה גאון! לא יכולתי למצוא דבר יותר מתאים כדי לשפר את מצב רוחי הירוד ביותר בעת הזה שאגב, בדרך כלל מרומם, ב"ה. שוקרן! (-:

פחחחחחח....מה שכתוב למעלה נכתב כשהיתי רק ברבע של הספר... מי היה יכול לצפות--אחרי כמעט 300 עמודים מלאי אירוניה מבריקה --לסוף שכזה...אבל זה מה שהפך אותו מלתרגיל לשוני ובעל הומור יוצא מן הכלל, ובאותו זמן גם רגיש ועדין שעדיין לא זכיתי לפגוש---לספר אמיתי. כל הכבוד.

כתבתי שאהבתי את הבקורת של דליה, אבל נראה לי שדליה לא קלטה את הצד ההומוריסטי של הדפים הראשונים...
וגם: אני דווקא מצאתי למעניין מאוד את סיפור חייה של הסבתא.

חחחחחחחח.....טוב! (למעט את הקטע, כלומר כמה דפים איפה שמתקיימת ה-"שיחה" בן אוטו לדריה.
אני בכוח עוצרת את הספונטניות ההונגרית שלי לא לכתוב למה הופתעתי כל כך...
בכל אופן, פעם הבאה אני מוכנה בהתנדבות לכתוב נכון את הכינויים ההונגריים ---אם יהיו כאלה. ואשמח אם יהיו. מאוד נהנתי!
ו: מזל טוב לאורלי ליום ההולדת!!! (-: