• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ואיך נדע?

ואיך נדע?

מאת אהרן זאבי פרקש

הביקורת של tuvia

תמונה של tuvia
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
ואיך נדע?

ואיך נדע?

מאת אהרן זאבי פרקש

הביקורת של tuvia

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של tuvia
הוצאה לאור:ספרי עליית הגג וידיעות ספרים
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:צבא ובטחון
הקודמת
עופר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“ספר לא פשוט לקריאה, מעין דוח שיח בין 2 קציני מודיעין בכירים במיל. האחד שימש כקצין מדויעין ראשי (תמרי”

4/4
ביקורות על ואיך נדע?
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•2 דקות קריאה

ספר בסדר, אבל מייסר וכי למה?
ובכן מספר סיבות שגורמות לקריאה מייסרת:
ראשית, תמרי לא מוסיף הרבה לדיון, הוא בעיקר מציג שאלות פעם חכמות
ופעם פחות , אבל מה שקשה איתו , שהוא פועל ( בספר ואולי אפילו בחייו)
כדובר מטעם , וקשה לי לקחת אתו ברצינות מכוון שהוא מביע דעות פוליטיות
ולא תובנות של איש מודיעין בכיר.
שנית, תמרי מחזיר בדעות מדיניות שנובעות מחינוך פוליטי מסויים, ואז
הוא נשמע יותר הפוליטרוק מאשר איש מודיעין בעל תובנות אסטרטגיות
בתחומים שהוא אמור לביות אס בהם.
שלישית, אני לא אוהב אנשים בלתי פשרנים שחושבים שהם מחזיקים באמת
היחידה, ומה שאחרים אומרים או עושים לא מחזיק בעיניו.
רביעית, זאבי פרקש, מפחד שלא להסכים איתו, הוא אומר לעיתים די קרובות
אני לא מסכים עם דבריך, ולאחר מכן מתישר על פי דבריו, במקום להחזיק בדעותיו
ולהלחם עליהן כמו שצריך.
ובכן כמה דוגמאות:
על פי דברי תמרי, ישראל כשלה במלחמת יום הכיפורים לא מפני שהופתעה, בגלל
הקונספציה הידועה שהיתה קשיחה ובלתי ניתנת לעירעור כפי שראש אמ״ן החזיק
בה ואף על פי כל הסימנים שהראו שמלחמה עומדת לפרוץ.
מה אומר תמרי, לא היתה פה בעיה של קונספציה, אלא בעיה שלישראל לא היה עומק
אסטרטגי- היות וכוחותיה היו פרוסים על קו המים. דבר שלא נתן לה מספיק זמן התרעה!
ניראה כאילו הבן אדם חי על כוכב אחר!
דבריו נשמעים ( וטוב שמעשיו כבר לא) כאילו לא היתה כלל בעיה של ריכוז כוחות בדרום ובצפון
כאילו כשפרצה המלחמה לא נלחמנו ביחס כוחות של 1:5 ולפעמים אפילו 1:10
לדוגמה בצפון היו 220 טנקים ( אתי חטיבות שיריון 188 ו׳) לעומת 1000 טנקים סוריים ב3 דזיזיות.
בדרום היחס היה דומה.
טענה נוספת שלו שכל מלחמות ישראל היו מלחמות כיבוש שטחים, מטעמים פוליטיים או כסחורה
להתמקחות עם האוייב, שטחים בשביל שלום.
הספר מלא בתובנות מסוג זה, שלצערי לא עומדות במבחן במציאות, או במבחן ההסטורי , בעיקר היה לי קשה עם הדעות שהוא מחזיק בנוגע למלחמת יום הכיפורים( אני ממליץ לקוראי ספר זה לקרוא
במקביל את סיפרו של אורי מילשטיין קריסה וליקחה- כניראה תמרי לא קרא ספר זה, אולי זה היה פוקח מעט את עיניו!).
בכל מיקרה , זאבי- פרקש הוא קצין מודיעין לעילה ועילה, וכל זכויותיו שמורות.
לקנות רק אם מוכרחים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
T
The Chemist
תמונה של חמדת
חמדת
2קוראים|גיל ממוצע52|100%נשים

על המבקר

תמונה של tuvia

tuvia

ותיק
חבר מזה 16 שנים
372 ביקורות•14 נבחרות•4,817 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
הסטוריה של המאה ה- 20 •צבא ובטחון•שואה
תמונה של tuvia
tuvia
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות372
ביקורות נבחרות14
לייקים שקיבל4,817
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
הסטוריה של המאה ה- 20 44צבא ובטחון35שואה31

דיון על הביקורת

2 תגובות
tuvia
tuvia•לפני 14 שנים

היי חמדת

ראשית כל שבת שלום לך ולמשפחתך. כתבתי שתמרי נשמע כמו דובר מטעם , והכונה היא מטעם הממסד הצבאי הקופסתי. זאת אומרת הוא חושב בתוך הקופסא ואין לו חשיבה נון קונפורמיסטית! אבל אל פחד רב אנשינו חושבים בתוך ולא מחוץ מכוון שזה מסוכן להיות אאוט סיידר! לכן אני סולח לו ולא בא אליו בטענות. מה שחשוב שהוא יעשה את העבודה שלו כמו שצריך ויעשה לביטחון ישראל. שבת שלום וכל טוב.
חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

טוביה -ראשית ביקורת טובה ,

שנית-למה אתה מתכוון שפרקש הוא "דובר מטעם" ,מטעם מי ?הממסד?איזה הצבאי?המודיעיני? האמ"ני?.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של tuvia

המעצמה העולמית הראשונה

המעצמה העולמית הראשונה

אילן רחום

ספר זה מהווה מעין אינציקלופדיה היסטורית, הכתובה ביד קלה ועל כן היא קריאה ומעשירה מאין כמותה.
הייתי חוזר בזמן ומחבר ספר זה לסיפורו של ירמיהו יובל האנוסים- זהות כפולה.
הספר הזה נוגע בעומק הבעיה של האנוסים והמוריסקוס, אלה הם האנוסים המוסלמים , אשר סבלו לא פחות ואולי אפילו יותר מהאנוסים היהודים, אבל בואו נתחיל בהתחלה.
ספר זה חוזר בזמן לתהליך התקוממותה של ספרד ומתחיל בימי בואם של התושבים הראשונים שיסדו וקוממו את הערים הראשונות על אדמת ספרד.
היו אלה הקרתגים יצאתי קרתגו החדשה שהגיעו לספרד מצפון אפריקה הרבה לפני כיבושה בידי הרומאים. לא העובר על קורות העמים השונים שעברו בספרד, לפעמים הם העמידו יתד והתיישבו בחבלי הארץ
ולפעמים עשו רק עצירה קצרה והמשיכו הלאה, לרוב חצו את המיצרים ועברו לצפון אפריקה. ניתן לתאר את המעברים האלה כזרמי מים שעוברים בארץ מצד לצד , פעם הם מגיעים מצפון ופעם הם מגיעים מדרום.
הויזיגותים לדוגמה היו שבטים ממוצא גרמני, אשר דיברו בהגה גרמנית והם נטעו יתד בספרד לרוב באזורי שפך הנהרות קרוב לחופי הים , ועסקו בחקלאות ובמסחר.
לקראת ימי סוף הרפובליקה הרומית ותחילת הקיסרות, החלו להגיע לגיונות רומאים כדי לכבוש את הארץ ולהקים רשת של דרכים וערים רומיות. בתחילה , הרומאים נפגשו בהתנגדות גדולה מאוד מצד הקרתגים
אולם לאחר שחניבעל יצא למסעותיו נגד רומא, יצא סקיפיו שניקרא לאחר מכן סקיפיו אפריקנוס, האדם שהכניע את קרתגו וחיסל את שליטתה בים התיכון ובספרד.
לאחר התמוטטות האימפריה הרומית, הגיעו המורים, המוסלמים לספרד וכבשו אותה והקימו ערי מדינות בשטח הארץ. הערים המרכזיות שכבשו המוסלמים הפכו להיות מרכזים חשובים אשר עסקו בתעשייה, מסחר ובעיקר חקלאות. בין הערים האלה ניתן למנות את סביליה, גרנדה, אלמיריה, קרטחנה,ברצלונה ולנסיה, ועוד ועוד.
תקופת השילטון המוסלמי היתה תקופת הזהב של יהודי ספרד ויצאו מימנה גדולים וחשובים מרבניה וחכמיה.
הספר מביא את תולדות ספרד מראשיתה, כאשר הדגש המונח על ראשית הרקונקיסטה ( הכיבוש מחדש על ידי הנוצרים), כאשר בראש המחנה הולכים המלך והמלכה הקתוליים
פרדינאנד מלך ארגון ואיזבל מלכת קסטיליה . הזוג המלכותי הזה הביא לשינוי עצום במדיניות הפנים והחוץ, כאשר ב1492 יוצאת ההוראה על גירוש יהודי ספרד וכל האחרים מצווים
להתנצר, ובאותה שנה יוצא כריסטופר קולומבוס עם שלוש קרוולות למסע לגילוי הדרך להודו, ומתוך כך בעצם מגלה שתי יבשות חדשות אמריקה הצפונית והדרומית שלאחר מכן יהפכו ויהיו בסיס עושרה של ספרד
בשל מטעני הכסף והזהב שיצאו מהן ( בעיקר מכסיקו ופרו) ונועדו להעשיר את אוצר הממלכה הספרדית.
עם העושר הכלכלי מגיע גם הכוח הפוליטי וספרד הופכת להיות המעצמה הראשונה בעולם בין השנים 1492-1700.
יורשי המלכים הקתולים היו בתחילה מלכים בעלי תודעה של כוח פוליטי וכוח כלכלי. הם ידעו לרתום לטובתם את האנשים הנכונים שידחיפו את ספרד והשליטו את כוחה ברחבי אירופה בעיקר באיטליה, סיציליה וארצות השפלה- הולנד ובלגיה ( שהיו בזמנם מחוזות נפרדים והשתייכו מבחינה אימפריאלית לספרד . ספרד, היתה בתחילה ( בתקופת קארל החמישי ) חלק מהאימפריה הרומית הקדושה שכללה את מדינות גרמניה
ואוסטריה, אולם לאחר שמת הקיסר, נפרדה הקיסרות כאשר אחיו פרננד מקבל את השליטה על האימפריה הרומית הקדושה ובנו של קארל , פליפה השני מקבל את השילטון על ספרד, פורטוגל וספרד החדשה היא אמריקה הצפונית והדרומית.
צריך לציין את מקומה וחשיבותה. הפוליטית של האינקויזיציה , שהיתה גוף דתי ושמרני , אשר היה תחת פיקוח ספרדי, כאשר ראשיו הם קרדינלים ספרדים , ואשר האפיפיור ברומה מהוו אך ורק חותמת גומי
להחלטות המוסד ובית המשפט שלו .
כמו אימפריות גדולות אחרות גם זאת הספרדית התפרקה במשך הזמן, המדינות שקמו באמריקות הכריזו על עצמאותן והתנתקותן מאמא ספרד. ארצות השפלה מרדו המלך הספרדי וזכו להשיג את עצמאותן .
ערי המדינה באיטליה עברו מיד ליד פעם בידי ספרד ופעם בידי צרפת, כאשר גם הקיסרות הקתולית הקדושה לא נמנעת מלהושיט ידיים תאוות ומניסיונות לכבוש שטחים וערים באיטליה.
כאן חברים ברצוני לחזור ולהסביר את התאוריה ממדע המדינה ואשר מסבירה את נפילת האימפריות בגלל תהליך שניקרא בלעז Over Stratching. תהליך זה הוא תופעה חוזרת
ומאפיינת את התפרקות האימפריות כתוצאה מהמרחק הגדל בין לב המעצמה לדוגמה מדריד בהקשר שלנו, ולפריפריות זאת אומרת ספרד החדשה שהתפרקה גם היא למדינות עצמאיות.
תופעה זאת מתקיימת כתוצאה מכמה מאפיינים: 1) צורך אין סופי לכיבושים חדשים אשר מאופיין במלחמות ללא סוף ועלייה ללא שליטה בהוצאות הכלכליות לצורך קיומם.
2) אינפלציה דוהרת שהיא תוצאה להוצאות הגדלות ללא סוף והלוואות שלוקח השילטון בלי סוף , עד כדי פשיטת רגל !
3) צורך לשנע כוחות אנשים וסחורות כדי לבצר את השטחים החדשים עד אשר אלו יניבו ויכסו את הוצאות הממשלה.
4)אי שקט פנימי הן בלב והן בפריפריה כתוצאה מעול המיסים שהולך וגודל ללא סוף, דבר שגורם לפריצת מהפכות ומרידות ושוב חוזר הגלגל ומסתובב : מיסים חדשים,מרד, צבא נשלח לדכא את המרד וחוזר חלילה עד להתמוטטות הסופית.
מקרה ספרד הוא קלאסיקה של התאוריה הזאת ומהווה דוגמה נהדרת לתהליכים היסטוריים שחוזרים על עצמם בהיסטוריה האנושית.
טוביה

לפני 5 שנים•
★★★★★
•tuvia
צבאו של היטלר

צבאו של היטלר

עמר ברטוב

צבאו של היטלר יוצא מנקודת ההנחה שהוורמכט היה צבאו הפרטי של היטלר ועיקר הספר בנוי כך כדי להוכיח את ההנחה היסודית הזאת.
כדי לעשות זאת ברטוב עוסק בשלושה בסיסים עיקריים שכל אחד מהם מהווה נקודת מוצא לשני וממנו לשלישי.
הראשון. השינוי באופיו הבסיסי של היחידה העיקרית- פלוגת הקרב, אשר עוברת שינוי עמוק ביחסים הקרובים בין אנשיה אשר היו מאז ימי מלחמת העולם הראשונה , בני אותו מקום כך שיחס היניהם התבסס על מוצא
משותף, היסטוריה , שפה ודת אחידה.קראו לזה בשפה המקצועית הקבוצה הראשונית.
ברטוב מוכיח שאכן בתחילת המלחמה בספטמבר 1939 עד הפלישה הגרמנית לברית המועצות, מבצע ברברוסה, אכן הקבוצות הראשונית אכן התקיימה בוורמכט באוגדות הקרב, אולם , ככל שהתקדמה המלחמה ברוסיה וכוחות הוורמכט ניכתשו, הצבא הגרמני נאלץ יותר ויותר למלאת את החוסרים בחיילים שנלקחו מהרזרווה ולהם ולאנשי הקבוצה הראשונית לא היה בסיס משותף כמו זה שהתקיים בראשית המלחמה.
עובדה זאת שאותה מוכיח ברטוב בעזרת מספר האבדות ביחידות השונות לעומת מצבת כח האדם בראשית המלחמה ברוסיה.
עובדה שניה היא השחיקה בטכנולוגיה המודרנית ( טנקים לדוגמה), ודה- מודרניזציה של הצבא הגרמני שיחקה לידיו של הצבא האדום, שבשלבים מתקדמים של המלחמה היה בעל עדיפות בכיילים המודרניים, גם בכמותם וגם באיכותם לדוגמה, הטי 34 הרוסי לעומת הפנצר 4 או 5 של הגרמנים שהיה נחות מהטנק הרוסי.
עובדה נוספת שחיזרה את היתרון הטכנולוגי של הצבא האדום היה הסיוע האמריקני שהגיע בשיירות היישר מארצות הברית וכלל טנקים ומשאיות ענק אמריקניות.
רק לשם השוואה האמריקנים הוציאו מהמפעלים שלהם יותר טנקים מאשר הוציאו הרוסים, הגרמנים והבריטים גם יחד. הרוסים הוציאו 30000 טנקים
בריטניה ייצרה 36,720 וארצות הברית 88,410. גם ייצור המטוסים עלה פלאים למרות העליה הפלאית של ייצור המטוסים בגרמניה ל40,993 ב1944 , ארה״ב ייצרה קצת פחות מ 100,000 מטוסי ירוט ויותר מ90,000 מפציצים כאשר יותר ממחציתם בעלי 4 מנועים וארוכי טווח. היתרון ביצור ובכמויות היה אחד הגרמנים לכתישת כוחם של הגרמנים בעיקר בחזית המזרחית אך גם בחזית המערבית לאחר הפלישה לצרפת.
הגרמנים שכתיבת האמצעים הטכנולוגיים שלהם היתה אחת הסיבות לתהליך ארוך של חזרה לעבר, הסתמכות על מרכבות וסוסים, ומעבר למלחמת חפירות כמו במלחמת העולם הראשונה.
הריסת ושחיקת הצבא הטכנולוגי גרם לשתי תוצאות חשובות עוות עקרון המשמעת של חטיבות הקרביות כאשר יחידות לא עומדות בלחץ התקיפות הסובייטיות ומתפזרות בבהלה. החל ממלחמת החורף של 1942-43 סופג הוורמכט יותר ויותר אבדות והלחץ הסובייטי גורם לגרמנים לבצע יותר ויותר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כמשקל נגד לעליונות הרוסית שהגיע בשיאה לאחר תבוסת הארמיה השישית ב סטלינגרד .

בשלב זה הצבא הגרמני שם את כל יהבו על הפירהרר ועל גאונותו וכושר מנהיגותו. ממכתבים שנשלחו לגרמניה יש אחדות דעים כמעט מוחלטת בין החיילים לתקוות שהם תולים בהיטלר ובהסכמה הכמעט מוחלטת שרק הפירהרר יכול להוציא את צבא המזרח מהסיוט שאליו נכנס.
מעניין שאין שום שלב של התערערות האמונה ביכולת המנהיגות של היטלר וכמעט הסכמה כוללת בכך שהוא הוא האיש הנבחר, כמעט עילוי רוחני שאצבע אלוהים עצמה נגעה בו.
הקשר הבלתי יאומן הזה יכול להתנתק רק עם מותו של היטלר ויש אף עדויות לכך שהוא נמשך גם לאחר מותו.
השלב השלישי והאחרון הוא אחדות האידיאולוגיה בין הצבא וחייליו למנהיג ואנשיו אחדות המטרה ואחדות הדיעה בין הנאציונל סוציאליזם למטרות המלחמה, דבר שגורם לכך שהחיילים הגרמנים לא חשו כל נקיפות מצפון על. מעשיהם ועל הפשעים שהם עשו לאויבי האנושות על פי האידיאולוגיה הנאצית.
כמה הערות כלליות.
א) בר טוב לא נוגע כלל החופן אס אס שהיה כוח חשוב ומרכזי הן בלחימה והן בביצוע פשעי המלחמה ופשעים נגד האנושות.
ההשוואה בין שני הגופים האלה חשובה להבנת ההידרדרות של הוורמכט ולנפילתו לעומק הברבריות ולעומק מעשי הפשע שעל פיהם יש להחשיבם כפושעי מלחמה .
שני גופים נוספים חיל האוויר הגרמני וחיל הים הגרמני שביצעו מצידם פשעי מלחמה הן נגד האזרחים ( כגון הפצצות על כפרים אזרחיים בפצצות נאפלם והפצצת ערים ימיות על ידי אוניות חיל הים הגרמני חוץ מהטבעות על ידי הצוללות וירי והרג הניצולים לאחר מכן).
ב) הספר שפורסם ב1998 חסר מקורות רבים שניתן היה להוסיפם לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי כן ממקורות רוסיים והן ממקורות של גרמניה המזרחית
מקורות אלה יכלו. לסתום את פיותיהם של ההיסטוריונים החדשים שממשיכים להפיץ את השקרים בנוגע לצבא המזרח ולעובדה שהם היו נאצים לא פחות טובים
מיחידות האס אס שלגביהן יש הסכמה כוללת לגבי מעשיהם.
לסיכום ,
ספר טוב אשר מבהיר את ההתמוטטות האנושית והידרדרות הצבא במזרח לשפל של אנושיות שלא זכור לפניכן.

טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
מסתערבים

מסתערבים

מתי פרידמן

בשנות השלושים המאוחרות איבד אבי את אביו ואת אימו. כנער צעיר הוא נשלח על ידי סבו, שכבר היה זקן ובא בימים לכפר הנוער מאיר שפיה ( ואשר היה בעצם בית ספר ופנימיה) ללמוד את תורת החקלאות.
אחד מבני כיתתו היה עזרא עפגין, יתום מאימו אשר נשלח על ידי אביו לפנימיה.
יש לי בייתי תמונות רבות מתקופת שהותו של אבי ואחיו הצעיר פנמיה ומטיולים שעשו ילדי הפנימיה ברחבי ארץ ישראל של שנות ה30-40. תמונות בשחור לבן וביניהם תמונות של חברי הכיתה עם עזרא לבוש בבגדי חלבן כנראה מהרפת של בית הספר. תמונות אחרות משעורי הקפ״ק שעברו הנערים במסגרת אימוניהם כלוחמי הגנה בעתיד.
ברציפי לציין שבין 1936-39 היתה תקופת המרד הערבי והיה חשש שהישוב יותקף על ידי כנופיות של ואדי ערה שהסתובבו באזור לעיתים קרובות ומידי פעם בפעם תקפו ישובים יהודיים בסביבת שפיה כגון בת שלמה , זיכרון יעקב וכו.
עזרא עפגין יליד אריתראה, היה במקור ממוצא תימני, עורו היה שחור ובמראו ניראה כילד ערבי ממש.
אבי ז״ל נהג לספר לי רבות על זכרונות מבית ספרו והזכיר לעיתים קרובות את עזרא שהיה חבר קרוב שלו.
אבי סיפר לי על התגייסותו למחלקת השחר של הפלמח, על הפעולה שהוא יצא אליה עם חברו ועל תפיסתם בידי הצבא המיצרי בקרבת עזה ועל הוצאתם להורג לאחר תקופה קצרה של חקירות ועינויים.
מסתערבים, זה הכינוי שניתן בימים ההם ללוחמי הסתר האלה שהיו ממוצא יהודי ואשר גדלו או נולדו לתרבות האיסלאם, ואשר לאחר תקופת אימונים קצרה נשלחו
לפעולות ריגול וחבלה במדינות ערב .
ספר זה מספר את תולדותיהם של ארבעת לוחמי הסתר הראשונים שיצאו מאוהלי הפלמח וחדרו ללבנון בתקופת מלחמת העצמאות.
הם היו הראשונים בהחלט ואחריהם הגיעו אחרים, דור אחד אחרי וביניהם המרגל בהא הידיעה של ישראל אלי כהן הי״ד.
הפעולה הראשונה שלהם היתה נסיון לטבע את היכטה של היטלר שנרכשה על ידי מיליונר לבנוני ועמדה להמסר למלך מצרים ( פרוק) כשהיא מצויינת בכמה טונות של נשק ותחמושת שהיו מיועדים לצבא המיצרי.
פרטים על פעולות הריגול והחבלה של המסתערבים הראשונים תקראו בספר זה תוך כניסה לעומק היריעה ולתפיסה שעמדה במהות השימוש במסתערבים אז, בתקופה של טרום המדינה ולתובנות העמוקות מעצם השימוש בלוחמי סתר שהוחדרו לארצות אוייב תוך סיכון עצום לחייהם ואשר התועלת בהפעלתם לא תמיד היתה שוות ערך לסיכון חייהם.
ספר חשוב . ומעניין. מומלץ מאוד לכולם.
טוביה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
בדרך המדבר והאש

בדרך המדבר והאש

משה גבעתי

אבי ז״ל שירת בגדוד 9 לאחר מלחמת השחרור. לאחר שנפצע בקרב משמר הירדן שוחרר אבי מהצבא בשל פציעתו, משהחלים לאחר שהמלחמה הסתיימה גוייס שוב לצבא והיה הרל״ש של מג״ד 9.
מסיפוריו של אבי זכורים לי בעיקר סיפור בקרבות בין צה״ל והצבא הירדני בסוף שנת 1949 בד״מ ה79 על הדרך לאילת.
הירדנים בשיא חוצפנם שלחו כוחמשוריין לתקוע. את הדרך לאילת תוך שהם תוקפים כל כלי רכב אזרחי או צבאי שנסע על כביש 90 לאילת. גד׳ 9 שהיה כוח משוריין נשלח לפתיחת החסימה וכשהגיעו הטנקים לחסימה פתחו באש על הכוח הירדני פגעו בשיריון שלהם וגרמו לבריחת הכוח הירדני לכיוון המזרחי זאת אומרת מעבר לגבול הירדני.
על פעולה זאת חזרו הירדני גם בחודש הראשון של 1950 וחסמו מחדש את הכביש, נפתח משא ומתן בין הצד הירדני לצד הישראלי תוך שהירדנים טוענים שהכביש עובר נולד ב1948כחלק מחטיבה 8 של הפלמ״ח ונחשב לגדוד שנלחם על הנגב . חלק מחטיבת הנגב של הפלמח ועד היום סמל הגדוד מראה את החרב והשבילים שייצגו את סמל הפלמח.
במלחמת העצמאות השתייכו לגדוד פלוגת סיור הג׳יפים ,פלוגת נגמשים אמריקנים מעודפי מלחמת העולם השניה וכמה טנקים : שני קרומוולים שנגנבו מהצבא הבריטי, וכמה הוצקינסים שנלקחו שלל מידי הצבא המיצרי.
מלחמת שחרור היתה ארוכה וגדוד תשע נטל בה לכל אורכה.
משתמה המלחמה הפך גד׳ 9 לגדוד שריון כולו והוא צויד בטנקי M-40 שרמנים, גם הם מעודפי מלחמת העולם השניה.
הגד׳ השתתף בכל מלחמות ישראל ובספר נמצאים תאורים מעולים של כל הקרבות בהם השתתף הגדוד בכל מלחמות ישראל.
התאור מחמיר הלב ביותר הוא תיאור פעילותו של הגדוד במלחמת יום הכיפורים בה גדוד הטנקים נמחק כמעט כולי בקרבות הבלימה בתעלת סואץ כאשר מעל ל70 לוחמים ומפקדים נהרגו בקרבות. מכל הגדוד שרדו שני טנקים . לאחר המלחמה הוקם הגדוד מחדש וצויד בטנקי מרכבה ישראלים דשדשים היישר מהתעשייה הישראלית.
הגדוד השתתפו בקרבות מלחמת לבנון הראשונה והשניה כגדוד שיריון סדיר.
הספר בדרך המדבר והאש מספק תאור מעולה של הגדוד מאז הקמתו. התאור מחמיץ הלב ביותר הוא התפקיד המרכזי בה נטל חלק במלחמת השחרור וכמות הנפגעים העצומה שספג הגדוד במלחמה אבל גם את התרומה העצומה לכיבוש הנגב והסגת הצבא המיצרי וחיסול הכוחות הפורצים לתוך המדינה הצעירה.
במלחמת סיני מילא הגדוד תפקיד חשוב בפריצה ללב סיני וכיבוש מתחמי אבו עגלה. רציתי לציין שבשלב הזה הגדוד צויד בטנקים -13AMXחדשים שהגיעו מצרפת בעלי תותחי 90 מ״מ וכוח חדירה מעולה .
ספר כתוב היטב ומדוייק בדרך כלל, פה ושם מצאתי שגיאות קלות אבל ממש לא כאלה שהורסות סיפור טוב.
טוביה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
חיילים היינו וצעירים

חיילים היינו וצעירים

הרולד מור

עשרת אלפים ק״מ מביתם יצאו חיילי צבא ארצות הברית לעשות מלחמה לא להם, אבל כרגיל לא היו החיילים עצמם בעלי הכוח להחליט אלא חבורה של פוליטיקאים נתונים בלחץ בלתי פוסק של בעלי אינטרסים
ובעלי עינין שראו רק את שורת הרווח שלהם כשהחיילים , שבאו מכל רחבי ארצות הברית הגדולה, מהכפרים והעיירות המרוחקות אך בעלי אמונה פטריוטית עזה שהחזיקו בדעה שהם יוצאים להציל את אמריקה מהסכנה הקומוניסטית בעקבות תאוריית הדומינו שהכניסו לפוליטיקאים כל מיני בעלי עיניין ו״ מבינים״ לכאורה.
הפוליטיקאים האמריקנים שהרימו את אצבעותיהם בעד המעורבות של צבא ארה״ב בוייטנאם , לא העלו בדעתם שהם פותחים את השער לעשרות אלפים הרוגים, ופצועים ושתי מיליון אמריקנים שעברו בוייטנאם
ורבים מהם חזרו לארצם פגועי נפש ובעלי נכות נפשית לתמיד.
חיילים היינו ... וצעירים הוא סיפרו של האל הרולד מור, מפקד הגדוד הראשון בחטיבה השביעית של דיביזיית. הפרשים הראשונה.
כוח רגלי זה נבחן בפעם הראשונה בקרב רב , מול צבא צפון וויאטנאם הסדיר והמצויד בנשק סובייטי מעולה ( שגם הצבא הישראלי חש בנחת ידו במלחמת יום הכיפורים 1973).
ההיסטוריה של דביזריית הפרשים הראשונה הולכת רחוק עד אחרי מלחמת העולם הראשונה, אבל חטיבת הפרשים השביעית ידועה בקרב הטרגדי של ג׳נראל קסטר נגד האינדיאנים בני שבטי הסיו ושבטים רבים אחרים בקרב ליטל ביג הורן שבו נטבחו מעל 300 מחיילי גדודו עד האחרון שבהם. ובשם זה ניקרא גדודו של קולונל מור , ועמוק בליבו הוא חשב על אחריתו של קסטנר ואנשיו.
הקרב המוסק הראשון בהיסטוריה נפתח בעמק יא-דראנג בשטח נחיתה שנקרא ״קרני רנטגן״.
גדודו של קולונל האל תוגבר בכוחות מסוקים בעלי תותחים 20מ״מ וכוורות של רקטות. את הסקת כוחותיו ביצעו 16 מסוקי יואי כאשר כל מסוק מעלה בין עשרה לעשרים אנשי חי״ר מצויידים בנשק קל ופלוגת מרגמות
81 מ״מ.
הקרב נמשך שלושה ימים כאשר בשלב מסויים פרצו כוחות הצפון את הטבעת ההגנתית של האמריקנים דבר שאילץ את אחד ממפקדי הכוח לזעוק בקשר ״ברוקן ארו ״ Bricken Arrow ״ סיסמא שעל פיה על כל הכוחות האוויר האמריקניים שנמצאים בטריטוריה של דרום וויאטנאם לבוא ולהפציץ את מתחם הכוח האמריקני שנמצא בצרה צרורה.
בשלב השלישי של הקרב נשלחו פלוגות פרשים נוספות לתגבר את הכוחות בקרני רנטגן שעמדו בפני התמוטטות, והיו זקוקות לחיזוק על ידי כוחות טריים שלא נמצאו בקרב עד אז.
לתמונת הקרב של קרני רנטגן נתוסף רקב נוסף שנערך בשטח הנחיתה אולבני , כשני ק״מ משם. כאשר תמונת הקרב היתה שונה לחלוטין ושבה נלחמו כוחות פרשים של גדוד 2/7 ו2/5 אבל כוחות שהיו פרוסות על שטח ארוך של לפחות ק״מ אורכו ואשר כוחות הצפון קיצצו בו. קרב זה נסתיים בניצחון ברור של הווייטנאמים כשהם גורמים להרג של 155 לוחמים אמריקנים , ורציחתם של הפצועים האמריקנים חסרי האונים.
דרך אגב, מעשי רצח של פצועים שהם פשע מלחמה , בוצעו על ידי הוויאטנמים בשתי הקרבות , כשמעשיך אלו מצביעים על עוצמת השינאה והזוועה של המלחמה בין ארצות הברית וויאטנאם הצפונית.
ספר מעולה , מומלץ לכל חובבי היסטוריה צבאית ולכל אוהבי ההיסטוריה כולם.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
לבנון: המלחמה האבודה

לבנון: המלחמה האבודה

חיים הר-זהב

באמצע קיץ 1978 ירדנו גדוד 931 של הנחל לאימון בנבי מוסה אשר בהר חברון. היה זה אימון בתנאי חום קיצוניים . עיקר האימונים נערכו לאחר שקיעת השמש ולתוך הלילה ,שאז הטמפרטורות היו ניסבלות.לקראת סוף הקיץ עלינו לקו. גדוד 931 תפס את הקו ממטולה לכיוון מערב כאשר הפלוגה שלנו מבצעת את הסיורים של פתיחת הציר לאורך הגבול ומחזיקה בכמה מוצבים בשטח לבנון שנחשבו בזמן ההוא למוצבים חודרים לתוך אזור הפתחלאנד הידוע. היה לנו מזל.
בזמנו אוייבנו העיקריים היו הפלסטינים עם עראפת בראשם. בדרום לבנון ישבו חוליות של מחבלים שרובם השתייכו לפת״ח. אז לא היה לנו עסק עם השיעים, לעומת זאת השיעים נחשבו לבעלי ברית יחד עם הנוצרים המרונים והדרוזים מכיוון שהפלשתינים הם ערבים סונים ואנשי דרום לבנון אשר לא השתייכו לדת הסונים סבלו קשות מנחת ידם.
הלחימה בארגוני הטרור היתה משחק ילדים לעומת הלחימה באירגונים השיעיים לאחר מלחמת לבנון הראשונה ולאחר שהם התהפכו עלינו. הם היו חדורי מוטיבציה והיו לוחמים מצויינים בעלי אומץ לב ומוכנים להקריב את חייהם בעד המטרה הקדושה.
ממאי 1985 ועד לנסיגה של צה״ל מאזור הביטחון נהרגו מעל 1000 חיילים כאשר רבים מהם בקרבות פנים אל פנים עם הלוחמים השיעים.
אני רוצה לציין שרמת החיילות שהפגינו לוחמי הגרילה השיעים היתה גבוהה, כאשר הם נהנים מכמה יתרונות בולטים : הכרת השטח- בהיותם הילידים המקומיים חיילי החיזבאללה נהנו מהיתרון המשמעותי הזה .
נוכחותם המתמדת: הלוחמים השיעים נכחו 24/7 בשטח הם לא הוחלפו לא יצאו לרגילות. דרגת השחיקה של הלוחמים שהיתה גבוהה מהשחיקה של לוחמינו ולמרות זאת הם המשיכו לגלות נחישות ואומץ לב.
לעומת לוחמינו שהוחלפו במחזורים של 4 חודשים כאשר לוחמים טריים שעולים אחרי אימון חורף או קיץ , מצויידים במיטב האמצעים ולמרות תנאי הפתיחה המצויינים האלה ספגנו אבדות וכמעט כל מארב נגמר בנפגעים שלנו ולעיתים קרובות בהרוגים. לעומת זאת הלוחמים השיעים לרוב יצאו בשלום ובכל דו קרב שלנו איתם יצאנו עם נפגעים.
לחימה באזור מוגבל, תוך הגבלות חפש התנועה שלנו וצמצום חופש הפעולה כתוצאה מהסכמים שנחתמו מול החיזבאללה שהגבילו מאוד את צה״ל ואפשרו לגרילה השיעית חופש פעולה וחופש יציאה משמורות הטבע שנמצאו קרוב או בתוך אוכלוסיה אזרחית.
אימונים: צה״ל לא התאמן בלחימה נגד גרילה. דוגמא מוכרת לכך מובאת על ידי תא״ל צ’יקו תמיר. מארבי כוכב הידועים שכל לוחם חיר צהלי הכיר ואשר לא התאימו וזאת בלשון עדינה
ללחימה מודרנית נגד גרילה מסוג זה.
רמת הקליעה של לוחמי צהל נמוכה ובכל התקלות נוכחנו לדעת כמה שאנחנו גרועים. באימונים התקופתיים כמעט ולא ניתנה תשומת לב לרמת הקליעה כאשר החיילים
שופכים תחמושת ללא הגבלה כמעט ולחינם.
שימוש בטנקים שממוגנים שלא כהלכה כאשר כל מטען גחון של החיזבאללה יכול להעיף לגובה עשרות מטרים בגלל שימוש בטונות של חנ״ם
שלא היתה לנו תשובה לה. כאשר השיעים החלו להכניס טילים אמריקנים ורוסיים שקיבלו מידי הסורים ואיראן, חששו לוחמי השיריון הישראלים לצאת לפעילות בגלל חולשת המיגון שהטנקים נתנו לעומת כושר החדירה של הטילים שהיו בידי החיזבאללה.
עובדה נוספת, חוסר התאמת הכילים הכבדים לתנאי השטח, כאשר הטנקים והכיילים הכבדים האחרים ( דחפורים כבדיםD-9 וזחלמים) נפלו לעיתים כתובות לתעלות ובורות או שעלו על מטענים ויצאו מכלל שימוש.
לבנון הספר עוסק בתקופת הלחימה, במה שקרה במוצבים. בתוצאות של הסיורים ליום או לכמה ימים וכו׳.
כל הסיפור מקרב אותנו לנקודת הקליימקס שהיא אסון המסוקים יום שלישי , 4 בפברואר 1997שבו התרסקו שתי מסוקי יסעור מעל אצבע הגליל. באסון זה נהרגו73 לוחמים
אסון שיזעזע וגרם לתחילת מפעילותן של האירגונים בעד הפסקת הישיבה בלבנון. ככל שהיתמשכה הישיבה וככל שצהל המשיך להיות מקובע במדיניותו הטיפשית הלכה והתחזקה תנועת ההתנגדות להמשך הישיבה בלבנון, עד היציאה ( שהרבה קוראים לה בריחה) ביוני 2000.
כמה שזה היה חכם לצאת משם וכמה שעל צהל להמשיך ולהתכונן למלחמה חדשה עם אירגון כל כך אלים ונחוש מטרה.
ספר מעולה וכתוב היטב ומומלץ לכל.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
רכבת הזהב

רכבת הזהב

רונלד צוויג

חברים יקרים שלום וברכת שלום לכולכם.
רכבת הזהב הינו ספר שואה , אבל יוצא דופן מרוב הספרים מהז׳אנר הזה.
הספר עוסק בתולדותות שואת יהודי הונגריה ושוד אוצרותיה על ידי ממשלת צלב הברזל ההונגרית.
שואת יהדות הונגריה היתה המהירה מכול השואות בכל המדינות ושוד רכושה היה הכולל והמוחלט מכל החמס הממשלתי של כל המדינות ששלטו בהן ממשלות פרו נאציות או נציונאל סוציאליסטיות.
השואה בהונגריה התחילה בכיבוש הונגריה על ידי הגרמנים במרץ 1944. עם הכוחות של הוורמכט נכנסו גם כוחות של האס אס ומארגני הפיתרון הסופי אייכמן ואוטו ווינקלמן מפקד האס אס והמשטרה
בהונגריה.
כוח. הזונדרקומנדו של אייכמן מנה בין 200-300 איש וזכה לעזרה אבסולוטית של הז׳אנדרמיה והמשטרה ההונגרית. בלעדיהם לא היה מצליח הפיתרון הסופי בהונגריה.
תפקידם של ההונגרים היה לזהות, לבודד לרכז להפחיד ובסופו של התהליך לגרש את 725000 יהודי הונגריה.
מספרם של היהודים טפח ועלה עם התפשטות הרייך וסיפוח שטחים הונגרים לשעבר להונגריה החדשה. ביניהם צורפו יהודי טרנסילבניה מרומניה, יהודים סלובקים ויהודים מאוקראינה.
מספרם של היהודים הגיע בסופו של הסיפוח לשמונה מאות אלף. היתה זאת הקהילה השניה בגודלה לאחר קהילת יהודי פולין.
בין היהודים תושבי הונגריה היו בעלי מקצועות חופשיים רבים, מהמעמד הבינוני, שכבה לא קטנה של עשירים ובעלי רכוש רב ( מפעלי תעשיה. בתי עסק גדולים וכוי),
שיטת הפעולה של הממשלה ההונגרית שהחליפה את. ממשלת הימין הזעיר בורגנית בממשלת ימין קיצוני נאצי ,שהיה ממשלת בובות של ברלין.
היהודים נכלאו בגטאות ובתהליך מהיר של בידוד כליאה ושוד כלכלי שכלל את כל יהדות הונגריה חוץ מיהודי בודהפסט שנכלאו בשלב מאוחר יותר אך גם הם נרדפו ונשדדנו מכל רכושם.
לאחר כליאתם של יהודי הפרובינציות בגטאות. החל גירושם לאושוויץ. בתוך ממאי 1944 ועד לנובמבר 1944גורשו והושמדו כ750 אלף יהודי הפרובינציות. יהודי בודהפסט נכלאו. בגיטו אולם גירושם לאושוויץ
לא יצא לפועל היות והצבא האדום התקרב מאוד לאושוויץ והגרמנים פוצצו את תאי הגזים כך שיהודי בודהפסט ניצלו מחיסול בגזים. אולם גם הם לא יצאו בשלום. כ70 אלף מהגברים נשלחו לוינה כדי לבנות ביצורים ותעלות אנטי טנקים , וחלק מהיהודים שלא מצאו מיסתור בבתי המחסה תחת הגנתם של השבדים והפורטוגזים או במחסות אחרים ואשר נתפסו על ידי אנשי הז׳אנדרמיה ואנשי חץ הברזל וחוסלו בחורף 1944-45 על גדות הדנובה.
הרכוש היהודי השדוד שכלל טונות של זהב, תכשיטים. כלי כסף ויודאיקה נלקחו על ידי מארגני השוד ונתמנו במקומות מסתור על גבול הונגריה ואוסטריה ( שהיתה חלק מהרסייך הגרמני).
לקראת כיבוש הונגריה בידי בצבא האדום הוטען הרכוש השדוד על רכבת. משא של חמישים קרונות שעליו נמצאו ראשי האחראים לשוד וכוח חמוש של 20-30 איש שנועד לאבטח את הרכוש ואת הרכבת שכללה גם כמות גדולה של מזון ביגוד, פרוות וכל ארגזי האוצרות שנשדדו מן היהודים.
בהערת אגב רציתי לציין שכל הרכוש היהודי נלקח על פי חוק שנחקק על ידי הממשלה והיה אמור להיות פיצוי למדינה על הנזקים שגרמו כביכול היהודים למדינה ההונגרית.
מרגע עזיבת הרכבת את תחנת הרכבת של בודהפסט מתחיל סיפורה של רכבת הזהב שהולך ומסתבך בתקופת סוף המלחמה וכולל כל מיני טוויסטים ושינויים בתוכניות בהתאם להתפתחויות המקומיות והתקדמות צבאות בעלות הברית.
בחלק האחרון של הספר מסופר סיפור מציאתו של האוצר והחזרת חלקו לידיים יהודיות אבל זהו כבר סיפור אחר ורחב יריעה בספר שלא אכנס לתוכו בביקורת זאת.
סיכום.
פרשת שוד הרכוש היהודי הוא סיפור עצום וגדול ופרק חשוב בשואה שאיננו נילמד בבתי הספר ועל כן הוא מפתיע בדרך התנהלותו ובתגובה היהודית אליו ובעיקר בתגובת המעצמות המנצחות.
היה נסיון של המדינות למנוע את חלוקת הנכסים היהודיים ליורשים החוקיים או לארגונים היהודיים שרכזו את הטיפול בפליטים ובשרידי המחנות וניסו לקחת את האוצרות לשם כיסויי הוצאות המלחמה.
הצרפתים שגילו בשטח שליטתם באוסטריה חלק ממטמון רכבת הזהב סחרו ברכוש היהודי על מנת לאלץ את ההונגרים להחזיר להם 4000 קרונות וקטרים צרפתיים שנמצאו על אדמת הונגריה.
צווייג כותב בצמידות רבה. בכמה שלבים בקריאה הרגשתי שכל פרק מכסה חלק מהפרק הקודם תוך יצירת סוג של מניפה סינית ששלביה מכסים חוליה לצד חוליה. בדרך זאת מנסה המחבר לבנות סיפור צמוד וצפוף
אשר מעתיק את הנשימה במתח כמעט בלתי נסבל. אבל יש בצמידות הזאת חזרה מסויימת על הדברים שדי מבאסת.
בסך הכל זהו ספר היסטורי טוב הכתוב בקצב גבוה ובמידה מסויימת די מרגשת.
מומלץ בהחלט.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
ידעתי את ארצי

ידעתי את ארצי

מתן וילנאי

וואו, כמה זמן חברים , המון זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה מילה או שתיים.
טוב, אז קראתי כמה ספרים, לפחות בחלקם. דילגתי מעל אחד עברתי בפליק פלאק לשני וכך הלאה. אולם היחיד שנתפסתי עליו וגמרתי לקרוא היה הספר הזה.
לא מפני שהוא יצא דופן בטיבו, לא שהוא כתוב באורך מעניין ומרתק. זהו דיווח שטוח על הקרירה של מתן וילנאי, ואפשר להודות באמת שיש לי אליו סימפתיה
רבה ולא כל כך בזכותו ויותר בזכות מעלותיו של אביו ההיסטוריון, הגאולוג, הארכאולוג, המטייל ורושם הארצות ובעיקר ארץ ישראל, אביו המנוח של מתן הלוא הוא
זאב וילנאי.
אני לא אתחיל להציף את הביקורת הזאת בעברו העשיר והביוגרפיה המרשימה ללא ספק של אביו, ואסתפק רק במתן וילנאי ואדגיש שהוא בנו של זאב וילנאי.
ולאחר שגמרנו עם הפן הזה בהיסטוריה המשפחתית של מתן וילנאי, אוסיף גם שהוא ירושלמי אשר גדל בבראשית הקמת המדינה ועברו עליו כמו על תושבי ירושלים
ימים קשים של מחסור .
בו נדלק מילדותו לפנימיה הצבאית בחיפה, בה עשה מתן את ימיו ולילותיו בכיתות י׳ עד י׳ב עד להיותו בוגר הפנימה ונשא בגאון דרגת סג׳מ בצה״ל.
מתן התנדב לצנחנים והחל בקרירה כאיש צבא מקצועי. הוא משך בעול בכל תפקידי הפיקוד עד דרגת האלוף והיה בעל תפקיד של סגן הרמטכ״ל עד פרישתו מהשירות.
דגש מיוחד אני מבקש לשים על תפקידו הבכיר בהובלת מבצעי הקומנדו של צה״ל בראש כוח סיירת הצנחנים. הוא הוביל פשיטות למצרים ובהן כאלה שיצאו מהכלל.
לאחר שנחסם בפניו תפקיד הרמטכל , על ידי איציק מרדכי, הוצא לוילנאי לרוץ לכנסת ברשימת העבודה והוא הצליח לזכות במקום השני בפריימריס ולאחר מכן בתפקיד שר
בממשלת המערך.
וילנאי לא התמיד הרבה זמן בפוליטיקה ולאחר הבחירות שבהן זכה נתניהו הוצא לוילנאי תפקיד השגריר בסין כבחירת ראש הממשלה.
את תקופת כהונתו בסין החל וילנאי לאחר סיום תקופתה של אורה נמיר, שלא זכתה להרבה הצלחה במילוי תפקידה ( מכל מיני סיבות ביניהם לחצים חמורים שהפעילה ארה״ב
לביטול כל מיני עיסקאות נשק בין התעשיות הצבאיות של ישראל לסין, ובעיקר סימור מטוסי הפאלקון הזכור לשימצה), מכך ניתן להבין שראשית הדרך לא היתה קלה וילנאי הי צריך לחפור
לא מעט כדי לקדם את יחסי המדינות.
כמה הערות לגבי העריכה.
הספר כתוב בצורה מקוצרת ומקצרת. הוא איננו ניכנס לפרטים ונראה כאילו המחבר פחד להעמיס על הקוראים. אין ספק לדעתי שהיה מקום רב להרחיב, הן בפן הצבאי והן בפן האזרחי.
הקריירה של וינאי מאוד ארוכה ומפותלת כדי להסתפק בפרקים קצוצים דק, ולקוות שלנו הקוראים הצצה תפסיק. אם יכולתי לבחור הייתי מוסיף 100-150 עמודים.
עובדה נוספת שאין הוא מאריך ואפילו מקצר את תקופת הילדות כאשר למרות יחסיו הקרובים עם אביו מתן אינו מעמיק ואיננו מספר על חוויות מהחיים המשותפים בבית כל כך מכובד.
הייתם אומרים שאני מחפס את השטותי והרכילותי, אבל לא כך הדבר . ברור לי שהיינו למדים רבות מאוירת התרבות ומתאור חייו בבית אבא למרות שהיה חסר בבית בתקופת בגרותו.
גם על ימיו בפנימיה הצבאית הוא איננו מכביר דברים , זאת בעוד שכבת תלמידים מפוארת היו בין חבריו , חברים שיגיעו לעמדות בכורה בצהל ובאזרחות.
וילנאי גם מקצר מאוד את התקופה בין המלחמות כאשר עיקר הפעילות שלו כחיל לוחם היתה במלחמת ההתשה ובה גם הגיעו פעולותיו לשיאם.
לקיצורו של עניין ספר טוב אשר גורם לחשק ללמוד עוד הרבה יותר.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
בנתיבי האש

בנתיבי האש

דני דור

לכל החברים שבוע טוב.
לפני הרבה שנים , אולי עוד כשהייתי בתיכון, קראתי ספר מאלף שנקרא ״ הכל היה חפוז כל כך״. הספר עסק הקרבות חטיבת הנגב נגד האוייב המצרי. אז נלחמנו באמת מעטים מול רבים, בלי נשק כבד כאשר הנשק האנטי טנקי היחידי היו מטילי הפיאט, כלי נשק שירה פגזים חלולים כנגד הטנקים והנגמשים המצריים. הכל היה חפוז כל כך מכיוון שצהל הצעיר ובן גוריון לא ממש התכוננו לפלישת שבע צבאות ערביים לארץ ישראל ואז באמת חטפנו חזק והמחיר היה יקר הן בחיי אדם והן בציוד שכמעט ולא היה.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים והמצרים חצו את התעלה, היתה זאת הפתעה והתגובה הישראלית היתה חפוזה כל כך. כל כך חפוזה שהכוחות יצאו בכלי נשק שלא וציידו כהלכה, בלי מקלעים, בלי ציודים למפקדים ולחיילים, טוב שהיה להם מנות קרב כי היה זה יום כיפור ולא היה לחברה אוכל חם לאכול!!
בנתיבי האש של חטיבה 600 שבראשה עמד טוביה רביב, היו שלושה גדודים : 409, 410 ו407.
החטיבה יצא. ביום שבת בלילה משדה תימן בנגב, ( ששם היה הימ״ח), וירדה על שרשראות לבסיס טסה בסיני מרחק של כמעט 500 ק״מ. הכל היה חפוז כל כך, הלחץ היה אטומי , הכוח היה צריך להגיע מהר ככל האפשר לזירת הקרבות לעזרת הכוחות הסדירים, כך שלא היו מובילי טנקים, אותם משאיות ענקיות שנושאות את הטנקים במהירות ליעדם.
הכל היה חפוז כל כך שהטנקים חסרו מקלעים , הנשק האולטימטיבי למלחמה בחיר. הכל היה חפוז כל כך ומכוון שלא היתה התרעה של 48 שעות שאותן הבטיח אמ״ן ואלי זעירא בראשו , שטנקים לא היו מצויידים, טנקים עשו תאום כוונות בדרך, תוך כדי נסיעה , והמחטים והמגדים עמדו בלחץ אימים להגיע מהר מהר לשטח שם לחמה חטיבה 14 ונשחקה עד דק.
והכל היה חפוז כל כך שחיל האוויר לא נמצא באוויר, לא היו כוחות ארטילריה וכו׳ לא היה מי שיעמוד בין הכוחות המצריים התוקפים ובין ארץ ישראל. לא פלא שדיין שר הביטחון אמר באחת ההזדמנויות שאלה הימים האחרונים של הבית השלישי...
הכל היה חפוז כל כך שהעיקר, מודיעין שטח טוב ואקטואלי שיעשיר את המפקדים במידע אלמנטרי, איפה האוייב? מה הם כוחותיו? איפה הם מסתתרים ואיפה המאמץ המרכזי שלו, כל זה לא היה בידי המפקדים
וצהל שילם על זה בהמון דם וציוד( טנקים ורכב רך אחר).
לא אעיף את הקוראים בפרטים על הלחימה, כי זאת הם צריכים לעשות בעצמם, רק אביע כמה רעיונות מרכזיים:
א) הכל היה חפוז כל כך , שהימחים סבלו מחוסר עצום בציוד. האם זאת אשמת המודיעין? לא חושב, לדעתי צהל סובל כבר שנים רבות מחוסר אירגון, מזילזול של אנשי האחזקה שלא מוכנים להשקיע מאמץ
בעבודתם וכמו תמיד מחכים שהעבודה תעשה על ידי אחרים. תופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושעליה מתריע נציב התביעות של החיילים שכולם קראו לו משוגע במה אתה עוסק?
ב)הכל היה חפוז כל כך, שאפילו צילומי אוויר מזירת הקרבות שהיו בידי מודיעין חיל האוויר , לא יצאו ממנו לדרג הכוחות ובעצם חיל האוויר שמר לעצמו על השמנת, כמו שראשי אמן שמרו לעצמם את המידע על המלחמה העומדת לפרוץ אוטוטו.
ג) הכל היה חפוז כל כך, שבין דרג המפקדים או כמו שקוראים להם הקודקודים, שררה מלחמת הכל בכל. שרון לא מילא פקודות, אבל אלוף הפיקוד היה כל כך חלש ( אופי חברים, אופי) ששרון אפילו לא חשב שהוא צריך למלא את הפקודות של גורודיש, מה עוד שהוא ידע שיש לו גב של דיין ושל סגן הרמטכל שבאמת אהב אותו מאוד ( האלוף טל , כמובן).
ד) הכל היה חפוז כל כך, ואיזה מטומטמים עמדו אז בראש הצבא שכבר ב8 לאוקטובר , יום שני יצאה אוגדה 163 של ברן להתקפת נגד!!! בלי מודיעין , בלי תוכניות מוגדרות ועם מפות סריוס שלמצרים היה עותק שלהם והכל היה פרוס לפניהם כאילו הם עצמם ישבו בישיבת המטה הכללי שתכנן את ההתקפה.
ה) הכל היה חפוז כל כך, שלמזלינו עמדו לצהל מפקדים בדרג הנמוך עד רמת מחטים, שהיו בעלי מוטיבציה אדירה, אומץ לב וניסיון ענק והם שהובילו את הגדודים והפלוגות לאותו ניצחון שהושג במאמץ אדיר ושעלה בדמים רבים. איך כתבתי, הכל היה חפוז כל כך ...

שבוע טוב וקריאה נעימה לכל החברים.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia

ביקורות נוספות על "ואיך נדע?"

ואיך נדע?

ואיך נדע?

אהרן זאבי פרקש

"בתום הצגת תמונת המודיעין בנושאים אלה, שאל אותי רוה"מ 'אז מה אתה ממליץ לעשות?' כנראה שמבע פני לא הצליח להסתיר את הפתעתי מהשאלה" (עמוד 42), סיפר האלוף (מיל.) אהרן זאבי־פרקש, ראש אמ"ן לשעבר, באסופת השיחות שקיים עם ד"ר תא"ל (מיל.) דב תמרי, שכונסה לספר "ואיך נדע?" (הוצאת ידיעות ספרים, 2011). 

השניים קיימו שיח מעמיק אודות עבודת המודיעין מול הדרג הצבאי והמדיני ומגבלותיה, מבצעים מיוחדים, שיתוף פעולה בין גופי המודיעין של ישראל (כמה בכלל היא צריכה?) ועם גורמי מודיעין זרים, תפיסת ההפעלה של צה"ל ותפיסת הביטחון של מדינת ישראל. כל זאת תוך הצגת מקרי בוחן, אנקדוטות מניסיונם האישי ועוד.

הפרשן הצבאי של הארץ, זאב שיף המנוח, כתב בשעתו כי "צרכני המודיעין הם, כידוע, ביקורתיים מאוד בדרך כלל ונוטים לטעון שלא היה בידיהם די מידע או שהוא הגיע מאוחר מדי, לאחר שהאויב שינה את מיקומו". אבל תמרי ביקש לציין כי הלקוחות העיקריים של עבודת המודיעין הם הקברניטים הפוליטיים, הלוקים בחיסרון תמידי שכן, אין להם זמן ללימוד מקדים. מנגד, "בשעת משבר אין זמן, ולחצי השעה פוגעים בלמידה ובהבנה" (עמוד 36). 

בדיוק בגלל זה סיפר זאבי־פרקש, שכראש אמ"ן הוא פיתח את שיטת "קמ"ח" לתדרוך בכירי הדרג מדיני והצבאי:

"ק – קהל –דע את הקהל בפניו אתה מציג את דבריך והצג לו את הדברים מהיכרותך אותו, את תכונותיו ואת אופיו" (עמוד 43).
"מ – מציג – דע את עצמך, את יכולותיך ואת העוצמות שלך. ונצל את כישוריך הרלוונטיים להצגה אפקטיבית בפני ה"קהל" שלך" (עמוד 43).
"ח – חומר – בחר בקפידה את תוכן הדברים שתביא לעדכון ואת פרטיו, על העזרים הנדרשים, על מצת לשפר את אפקטיביות ההצגה" (עמוד 44).

עוד דן זאבי בספר בסוגיות הלחימה בטרור בעידן המודרני, בדגש על תובנות שגיבש לאור האינתיפאדה השנייה. "כשבשאר אסד הבין, אחרי התקיפה בעין סאחב (תקיפת מחנה אימונים ולוגיסטיקה של החמאס צפונית לדמשק באוקטובר 2003), שהלחץ עליו הוא בלתי נסבל מבחינתו ועלול לערער את שלטונו, הוא קרא לחאלד משעל והורה לו להיערך לעזוב את סוריה! זאת אומרת, כשיש סכנה ליציבות השלטון, והשלטון פונקציונלי, גם הטרור מורתע" (עמוד 125).

באנתיפאדה השנייה העיד מפקד אוגדת יהודה ושומרון דאז, גדי איזנקוט, "היה לצה"ל מודיעין מעולה כפי שלא היה לאף צבא אחר בהתמודדות מול טרור. לא מצאתי צבא אחר שהיתה לו איכות כזאת של מודיעין במלחמה מסוג זה".

שבח זה ודאי שמגיע גם לאמ"ן בראשות זאבי־פרקש. אך לצד המודיעין האיכותי שסיפק אמ"ן באותה עת לדרגי השטח הרי שהוא עצמו, כראש אמ"ן, ספג ביקורת חריפה על כך שנמנע מלהביע עמדה עצמאית.

כך למשל, כאשר שכב ערפאת על ערש דווי בצרפת, העיד זאבי־פרקש בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי על־פי המודיעין שבידיו הראיס "חולה מאוד. ייתכן שהוא ימות ויתכן שהוא ישרוד." חברי הוועדה השתוממו, בשביל סקירה שכזו לא צריך להיות ראש אמ"ן ואפילו לא איש מודיעין.

בסוגיות המודיעיניות ניכר שזאבי־פרקש מוביל. מנגד, בכל האמור בהפעלת הכוח ובלחימה הרי שתמרי, שעשה את "רוב שנות שירותו בצה"ל בתפקידי פיקוד בשדה, בצנחנים, ביחידות מיוחדות ובשריון" (עמוד 11), הוא בר הסמכה.

השניים מתחו בספר ביקורת קשה על ניהול מלחמת לבנון השנייה. לדברי תמרי, "כדאי שראש אגף המודיעין, לפני שהוא מביט אל מחסני החירום, יביט לתוך ראשם של הרמטכ"ל ושל המטה הכללי. מפני שתפיסת הפעלת הכוחות היא הנכס העיקרי של צה"ל, ואם היא בשפל לא יעזרו הטכנולוגיה ושפע החימוש המתקדם" (עמוד 81). במלחמה ב־2006, טען, המצב היה חמור יותר שכן, לא ראש אמ"ן היה זה שלא הבין את צה"ל, "הרמטכ"ל הוא שלא הכיר ולא הבין את צה"ל" (עמוד 81).

הוא ביטל את טענת זאבי־פרקש לפיה במלחמה בלטה גבורת הלוחמים, ואמר שהאמירות הללו נשמעות מאז מלחמת העצמאות. אמנם, ציין, בממוצע כלל המלחמות שבהן לחמה ישראל היכולת הקרבית שהופגנה היתה סבירה, אך מלחמות לא בוחנים כך. "גבורת הלוחמים לבדה לא מביאה תוצאות טובות. לשם השגת תוצאות טובות דרושה גם היכולת של מעצבי המערכות והמלחמות, כלומר ממשלות, מטות כליים והקצונה הבכירה" (עמוד 208).

אין זה אומר, קבע תמרי, שלא צריך להתעקש על נורמות לחימה גבוהות בדרג השדה. במלחמת יום הכיפורים למשל, היה חיל האוויר לא מוכן מבחינה תפיסתית, אבל יום לפני שפרצה המלחמה, אמר מפקד החיל, אלוף בני פלד, לאנשיו שאף שלא ניתן להוציא לפועל את התוכניות לדיכוי מערכי טילי נ"מ, מטוסי החיל יידרשו לתקוף מטרות על הקרקע גם אם יירו עליהם טילים. "תהיינה לנו הרבה אבדות, ולמרות זאת נתקוף" (עמוד 298).

ההנחיה של פלד היתה מוצדקת, למרות מחירה הגבוה. "לחיל היו הרבה אבדות, אבל הוא המשיך להילחם. זו דוגמה לנורמה במלחמה. הפיקוד הבכיר של צה"ל ושל חיל האוויר לא התכונן למלחמה כראוי, אבל הנורמה נשמרה. מפקד חיל האוויר שמר על הנורמה אף־על־פי שהתפרקו התוכניות שלו. כשהכול מסתדר כמו שרצינו ותכננו, קל מאוד לפקד על מערכה. הנורמה הנדרשת היא לעשות את הניתן בנסיבות ובתנאים קשים שנוצרו, ולכך תמיד יש מחיר גבוה" (עמוד 298).

בנוסף הטיל תמרי ספק בנחיצותו ובהישגיו של מבצע "חד וחלק", הפשיטה של סיירת מטכ"ל ויחידת שלדג בעומק לבנון. לטענתו, אמנם "היחידות שהיו שם עשו את מלאכתן נאמנה" (עמוד 187), אבל הפשיטה לא השיגה הישג של ממש. מבצעים מיוחדים מוכרים היטב לתמרי, שפיקד בשעתו על סיירת מטכ"ל, ומכאן שהביקורת שלו מטרידה עוד יותר.

מה היתה הבעיה, שאל, במקום להטיס לשם מאות לוחמים, להטיס לשם אלפים. "האם צה"ל יכול לעשות זאת? התשובה היא, בוודאי שכן. האם יש מטה כללי שיכול להחליט על כך? בקיץ 2006 לא היה, ואת המטה הכללי של היום אני לא מכיר. זו הבעיה, וזה עוד מחזק את הטענה שלי, שרוב הבעיות של צה"ל נמצאות בפיקוד הבכיר ובמטה הכללי" (עמוד 187).

בספר דנו השניים באתגרי הלחימה של השנים האחרונות ובכלל זה כנגר הטרור באינתיפאדה השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה". זאבי הצביע על השינוי הגדול שחל באגף המודיעין, בין היתר כלקח ממלחמת לבנון השנייה, ועיקרו הנגשת המודיעין ואמצעי התצפית לדרג הלוחם. תפיסה זו, שכונתה "לחימה מועשרת מודיעין" (לוחמ"ם), הבשילה מספר שנים לאחר פרסום הספר, בהובלת ראש אמ"ן דאז, אביב כוכבי, ובמסגרתה . 

תמרי דחה בספר את הביקורת על מפקדי הפלזמות במלחמת לבנון השנייה. לדבריו, "לא הפלזמה היתה אשמה בלבנון, אלא תפיסת ההפעלה הטקטית" (עמוד 322). הקדמה הטכנולוגית, אמר הופכת את המידע לזמין ונגיש יותר "גם למפקד הפלוגה שבראש לוחמיו. ראינו את זה עכשיו, ב"עופרת יצוקה", בכלֵי הלחימה של מפקדי הגדודים" (עמוד 322).

במבצע "עופרת יצוקה", אמר, באה לידי ביטוי העליונות המודיעינית באופן מיטבי. אך למעשה, הזכיר, "זה התחיל לפני כשלוש או ארבע שנים ודווקא ברצועת עזה, בתקופה שמשה יעלון היה רמטכ"ל ושמואל זכאי היה מפקד האוגדה ברצועה" (עמוד 322). 

תמרי כיוון בדבריו למבצע מבצע ימי תשובה שנערך בשנת 2004 ושיבח את אלוף אמיר אשל, שכיהן אז ראש להק אוויר. אשל, אמר, "יהודי חריף, הבין שיש פוטנציאל טכנולוגי זמין, התחבר לאוגדה ולחטיבות שלה והם התחילו לעבוד. חיל האוויר, בניגוד למסורת שלו שלפיה הוא מרכז את התכנון והתפעול מאחור, הקצה את האמצעים שלו ישירות לדרג המסתער ואת הסמכויות התכנון וההפעלה. היה כאן תהליך חיובי מאוד, והיוזמה באה מדרגי הפיקוד המבצעיים באוויר וביבשה" (עמוד 322).

המבצע נמשך כשלושה השבועות ובמהלכם פעלו כוחות אוגדת עזה בפיקוד זכאי, שכללו גדודים מחטיבות גבעתי וגולני, כמו גם מחיל השריון וההנדסה הקרבית, בלב הרצועה. הכוחות הכווינו אש מן האוויר והרגו, בין שבאמצעות חיל האוויר ובן שבמגע ישיר כ־120 מחבלים נהרגו. מה שהתחיל אז, ציין תמרי, הגיע לבשלות של ממש ב"עופרת יצוקה".

אבל במלחמה הבאה, טען תמרי, התמרון הקרקעי הזה לא יספיק. "התמרון הטורי – הבקעה, חדירה לעומק, התקדמות ורדיפה – לא יספיק. לחימה בו־זמנית בחזית, בעומק, בצדדים, באמצעות כוחות שונים יכולה לשבש את היגיון המגננה של היריב" (עמוד 183).

התוצאה, אם כן, היא ספר שיחות מרתק בו ניתחו סוגיות שונות בתחומי הצבא והביטחון. מה גם שדעותיהם של השניים הן לא תמיד בזרם המרכזי, והם אינם נמנעים מביקורת על צה"ל, על הדרג הצבאי והמדיני הבכיר ועל תפיסות הפעלת הכוח והאופן שבו אוספים, מציגים ומנצלים א המודיעין.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•פרל
ואיך נדע?

ואיך נדע?

אהרן זאבי פרקש

אם אתה עומד להתמנות לתפקיד ראש אמ"ן – רוץ תקנה את הספר ותמצא בו ספר הדרכה מעולה לתפקידו של ראש אמ"ן כיועץ ראש הממשלה לנושא הערכת המצב הלאומית. בספר שפע תובנות שיעזרו לך לשרוד את התפקיד הקשה הצפוי לך.
אם אין לך זמן לקרא 336 עמודים טרחתי להעתיק לך את אחת התובנות המרכזיות שבספר:
..."מתכון זה השתרש והתקבל טוב יותר על־ידי ראש הממשלה. המסקנה שלי היתה כי על קצין המודיעין להעביר את הידע והמידע, אלה הנדרשים לקבלת ההחלטה, למפקד הממונה, לקברניט הפוליטי, מתוך הבנת הכלל שאני קראתי לו – קמח:
ק – קהל - דע את הקהל בפניו אתה מציג את דבריך והצג לו את הדברים מהיכרותך אותו, את תכונותיו ואת אופיו.
מ – מציג – דע את עצמך , את יכולותיך ואת העוצמות שלך. ונצל את כישוריך הרלוונטיים להצגה אפקטיבית בפני ה"קהל" שלך.
ח – חומר – בחר בקפידה את תוכן הדברים שתביא לעדכון ואת פרטיו, על העזרים הנדרשים, על מצת לשפר את אפקטיביות ההצגה. יש לזכור את חשיבות העיניים כסנסור הקולט מידע ועל כן יש חשיבות לחומר המוצג בעת הדיון.
את הכלל הזה ראיתי כחשוב להבטיח שהדברים המשמעותיים יתקבלו נכונה בפני ראש הממשלה..."
אם שאלת את עצמך מדוע אגף המודיעין בצה"ל נכשל, כמעט בכל מלחמות ישראל, באי מתן מודיעין בסיסי לרמטכ"ל, וצה"ל נדרש לעיתים קרובות להלחם "בידים חשופות" ללא נתוני מודיעין מספיקים. תוכח לדעת לאחר קריאת ספר זה, כי הרמטכ"ל, המשמש כמפקדו הישיר של ראש אמ"ן, כמעט ולא מוזכר בספר. מן הספר עולה בבירור כי דעתו של זאבי נתונה, כמעט כולה, לתפקידו של ראש אמ"ן "כמעריך הלאומי" ולכן את דעתו מעסיקים הנושאים הבאים: תהליכים בין לאומיים, איתור תפניות לשלום אצל אויבינו, קשרים עם שירותי מודיעין בעולם והעברת מסרים של ראש הממשלה דרכם, ועוד נושאים העומדים ברומו של עולם. מרוב עיסוק בדברים "הרי גורל" אלה הוא אינו מפנה דעתו די הצורך, לסוגיות "שוליות" כגון הכנה של צה"ל למקרה שגשרי שלום בינינו לבית הסובבים אותנו יקרסו וצה"ל יצטרך למלא את תפקידו האמיתי: להילחם בעת הצורך ולהכניע את אויבינו במהירות האפשרית ובמעט אבידות ככל האפשר.
גם אם אתה לא מועמד כרגע לתפקיד ראש אמ"ן, אך זמנך בידך, תמצא בספר כמה אנקדוטות ותובנות מעניינות, זאת, בתנאי שאתה יכול ומוכן להתמודד עם ניסוחים פתלתלים המגיעים ככל הנראה מבית המדרש "המכון לחקר תורת המערכה" שדב תמרי, אחד ממחברי הספר, עמד בראשו.
באחת האנקדוטות מספר זאבי כי בשנת 2006 כשסיים את תפקידו כראש אמ"ן, קם אלוף משנה מחטיבת המחקר באמ"ן ואמר "אני מוכרח לומר לך שהצלחתה לרפא את אגף המודיעין מהטראומה של מלחמת יום הכיפורים". זאבי המתייחס לדברי הקצין בהמשך, נוטה, במשתמע, לקבל את דעתו. עצוב להיווכח שאמ"ן החליף את הקצינים היהירים ששרתו בו במלחמת יום הכיפורים בקצינים תמימים המאמינים שניתן לרפא את חוליי אמ"ן בשיקוי קסמים כגון הקמת המרכז ללימודי המודיעין (מל"ל) שהוקם בזמנו של זאבי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•הנביא
ואיך נדע?

ואיך נדע?

אהרן זאבי פרקש

ספר לא פשוט לקריאה, מעין דוח שיח בין 2 קציני מודיעין בכירים במיל. האחד שימש כקצין מדויעין ראשי (תמרי) והשני כראש אמן (פרקש-זאבי)- לראשונה מתאפשרת הצצה ובעצם ראייה נרחבת של כיצד רואה עצמו ראש אמ"ן את תפקידו, את מהות ההרתעה וההתרעה, היחסים בין אמ"ן לפוליטיקאים, בין אמ"ן לתקשורת, שיתוף פעולה עם יחידות מודיעין במערב, יחידות מיוחדות.
מהספר נשמעת הרבה ביקורת של פרק על המטכ"ל במלחמת לבנון השנייה, דעה ביקורתית כלפי חוסר התעוזה השורר לאחרונה (ושוב גם במלחמת לבנון השנייה), מקרים ואנקדוטת מעניינות, שימוש בציטוטים (שלטעמי חלקם מיותרים)והבנת תפקידו של ראש אמ"ן כמי שצריך להתריע לא רק על מלחמה אלא גם על שלום, פליטות פה של פולטיקאים שעשו שימוש במידע מסווג שניתן להם ועוד המון דברים מעניינים מאד.

חשוב לציין הספר לא קל לקריאה, זהו דו שיח שלמעשה יכול היה להכתב כמחקר בפני עצמו, יש שם תשבוחות של זאבי לעצמו לצד ביקורת עצמית.
בסה"כ ספר שהוא חשוב לקריאה ונותן הצצה ראשונית לאחריות ולתפקידו של המתריע מספר אחד במערכת הביטחונית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עופר