אם ישנו ספר שגרם לי לבכות בעוצמה, להתרגש, להצטמרר ועם זאת לכעוס על העולם האכזר שבו אנו חיים - זה הספר הזה.

'פרח המדבר' הינו סיפור אמיתי המספר את סיפורה של וואריס דירי; כיום פעילת זכויות אדם ושגרירה מיוחדת של האו"ם לקידום זכויות האדם בכלל ונגד מילת נשים בפרט, לפני כן דוגמנית צמרת מצליחה בתחומה ובחיים קודמים ילדה שעברה תלאות וקשיים שלא כל אוזן תאמין להם ואפשר לומר שהיא נולדה מחדש.

הספר הוא ביוגרפיה המוצגת כסיפור זאת על מנת שהתיאורים המטלטלים המוצגים בספר יוכלו להתעכל להם לאט לאט בקיבתנו ולהיכנס לליבנו.

אינני מציעה לבעלי קיבה רגישה לקרוא את הספר הנ"ל, אלא רק למי שהוא מספיק חזק לקרוא בפרטי פרטים תיאורי אונס, השפלות ומכות וכמובן ה"דובדבן שבקצפת" - תיאור המילה שהגיבורה עברה בילדותה ומסופרת בפרוטרוט ללא כל חסך בפרטים ועם כל הכעס שאפשר לספר על זוועה כזו, על עוול כזה שחווית. בשלב מסוים הרגשת הפחד והאימה נוכח התיאורים יתחלפו בהרגשת זעם כלפי הברבריות הנהוגה במקומות מסוימים בעולם עד היום (!) כלפי ילדות ובעת הקריאה מתחזק הרצון לצאת לרחובות ולצעוק כמה שילדה יכולה להיות חזקה ומרגישים איך פועם בנו הרצון להוכיח כמה שניתן להיות חזקים כנגד כל צרה שתבוא לעולם, כי אם ילדה קטנה יכולה לעבור צרות כאלה שבאות אחת אחרי השנייה ולא פוסחות עליה אף לו לרגע - אזי, אין דבר העומד בפני הרצון.

הספר מעביר בדיוק רב את כלל הרגשות שניתן לגרום לאדם להרגיש כאשר קוראים ספר עוצמתי כזה. הספר אינו ספר קל אבל מי שקורא אותו לא יעז לשכוח אותו לעולם.

וואריס בחורה סומאלית מאפריקה,בורחת מהמדבר ועוזבת את משפחתה בגיל 13,הבריחה שלה היא מסע הישרדות יוצא דופן,ועם המון כוח ונחישות.
וואריס מתעקשת ליסוע לשרת את דודה שגריר סומליה בלונדון.
ואז היא מתעקשת לא לחזור לסומליה לפני שהיא תצליח במסעה,
מהעולם השלילשי שבו אנשים מתים מרעב,לאמריקה שאנשים משלמים כסף בשביל לרזות.
סיפור תיעוד חייה של הסופרת ,ספר מרתק ואדיר בכל מובן המילה.
אין ספק שהבחורה הזואת תרמה המון למען האישה וזכיותיה בסומליה.
ממליצה מאוד.

סיפור אמיתי, מרגש ומיוחד מאוד.

וואריס דירי גיבורת הסיפור, נחשבת בעיניי לאישה אמיצה מאוד, שורדת אמיתית, יש בה נחישות, כל המכשולים שהיו לה בחייה, עברו בדרך לא קלה, עד שהגיעה בזכות עצמה, להיות עצמאית וחופשייה, להצליח בחיים ובגדול.

כל הכבוד על אומץ ליבה, ועל התעוזה לקום בגיל 13 ולברוח מהחיים הקשים שהיו לה.

המעשה הדרמטי והאכזרי, שהצטמררתי ממנו היה מילת ילדות,(הטלת מום באברי מין נשיים) הן עוברות טראומה, ולפעמים אף מתות מכך, קשה לי להאמין שמעשים סדיסטים אכזריים כאלה קורים במציאות, איזו מסורת זו? מדוע לא שמים קץ למעשי הזוועה האלה נגד נשים ברחבי העולם? אילו הגברים היו צריכים לחתוך את איבר מינם, ואחר כך לתפור אותו בחזרה, אני בטוחה שהמנהג הזה היה נפסק.

המנהג הזה נהוג ב- 28 מדינות באפריקה, כ- 6.000 ילדות ביום נימולות, זה מתבצע בתנאים פרימיטיביים שלא עולים על הדעת, ללא הרדמה, הן נחתכות בתערים, סכינים, מספריים, שברי זכוכיות, אבנים חדות, ועוד. נמנע מהן הנאה מקיום יחסי מין לכל ימי חייהן.

הסיפור נוגע ללב, מצמרר, סוחף ומעניין.
התרגשתי לקרוא על ההצלחה הגדולה של וואריס דירי, היא הפכה לדוגמנית על , השתתפה בסרטים, העיזה לעשות מהלכים גדולים בחייה, שאחרים לא היו מסוגלים לחשוב עליהם.

ממליצה בחום, אהבתי מאוד.

המושג מילת נשים לא היה זר לי, שמעתי אותו במהלך חיי מספר פעמים, אבל לקרוא תאור כזה ממקור ראשון רק המחיש את הכאב שילדות קטנות עוברות מגיל כל צעיר לאורך כל ימי חייהן.
הידיעה שסבל כזה גורם למחלות, לכאבים עצומים ולאי הנאה שבקיום יחסי מין הוא בלתי נתפס.
ועוד יותר כואב להבין שאמא שאמורה לשמור ולהגן עליך משתפת פעולה עם אשה אחרת וגורמת עוול לבתה וזה נמשך לדורי דורות.
את התופעה המכאיבה הזאת צריך להוקיע ומהר, אבל קל לדבר למי שגדלה בחברה אחרת, נאורה, שלא היו קיימים בה דברים כאלו.
הנשים האפריקאיות לא מודעות לכך שפוגעיםק בגופן ושעליהן לזעוק זעקה, בשבילן זה המציאות מאז וכנראה לתמיד.
וואריס דירי בבריחתה הביאה למודעות בנושא, אולם אם היא לא היתה מפורסמת לא היתה שום מודעות לנושא.
כאשה כאב לי לקרוא את הספר לכל אורכו ורק להודות למזלי הטוב שנולדתי בחברה נאורה ומתקדמת שתופעות כמו אלה זרות לה.
כולי הערכה לגיבורה של הספר שממשיכה לדאוג לבנות האפריקאיות ולמין הנשי.
וחוץ מהנושא הזה אהבתי לקרוא את התיאורים על סומליה, על חייה שם ואומץ ליבה ונחישותה שלא גרם לה לוותר אלא להמשיך הלאה ולהילחם עד הסוף,על עבודתה כדוגמנית מצליחה ועל כך שמצאה את אושרה וילדה את בנה.
כל הכבוד לך, וואריס דירי.

סיפור אמיתי על ילדה ששוברת את המוסכמות של התרבות שלה.
כשהיא חדורת מוטיבציה להצליח, ולא מוותרת על אף כל הקשיים!הזדעזעתי לדעת שעד היום יש את הנושא של מילת נשים זה אכזרי.מומלץ בחום,ספר שנותן כוח!

ספר מקסים, סיימתי לקרוא אותו לפני יומיים, הכריכה שונה כנראה שיצא במהדורה חדשה.

לידיעתכם יש סרט על הספר שמוקרן כאן בארץ וראיתי אותו וגם מאד נהנתי.

הספר מתאר את חייה של נערה סומלית במדבר ואחר כך כדוגמנית
מצליחה! החלום לחיים אחרים הם שנוטעים בה אומץ לברוח ולהגשים את החלום.

3/5

התקציר על גב הכריכה מטעה: "הגיעה בכוחות עצמה בדרך לא דרך"- ציפיתי לאיזשהו מסע מכונן במדבר האינסופי בשטח המכונה היום 'סומליה', אך התיאורים לא היו ברמה גבוהה שתאפשר יצירת מתח או עניין עז בסיפור, וזה ניכר לאורך כל הסיפור. כמובן, אין הספר כתוב ברמת רומן שכן הוא Memoir המוקדש לזכרונותיה של וואריס דירי המעובד ע"י סופרת הצללים שלה שבעבר עיבדה או כתבה ספרים בינוניים ופחות, וזה הוכיח את עצמו גם בצורת הכתיבה המתמשכת והחדגונית, חסרת עליות ומורדות על פי רוב, והמשעממת בחלק לא קטן מן המקרים. הדבר היחיד המעניין (באופן יחסי, כמובן) פה הוא העלילה עצמה. אני בטוחה שאתם תוהים עכשיו - שכן אם העלילה מוצלחת, הרי גם הספר מוצלח, לא? טעות בידכם. לעלילה צריכה להיות פמלית מלווים נכבדה, עליה נמנים צורת כתיבה, סגנון, אורך, אופי (ז'אנר) וכד' כדי להגיע לפסגה שתעניק לה את התואר "מוצלחת, מושקעת, מרגשת".
דבר נוסף, אם כי הוא פרט טכני לחלוטין, ששיבש את חווית הקריאה, שולי ככל שישמע, הוא שגיאות ההקלדה שהופיעו בספר - אמנם לא לעתים קרובות, אך שבע פעמים בערך לא תיסלחנה בקלות מבחינתי - והציקו מאד משום שלא משנה וגם לא חשובה רמתו או חינו של הספר - הוא בד"כ מוקלד טוב (רווחים נאותים בין מילה למילה, פונט קריא במידה ואיות נכון) - וכאן הופיעו שגיאות, דילוגים ואיות בלתי-תקין שצרם מאד מאד על הנייר, שהודפס בצורה סיטונאית. "אם" במקום "עם", "הוא אוסיף" במקום "הוא יוסיף"...
על פי רוב, סיפורי הישרדות והצלחה "כנגד כל הסיכויים" - במיוחד אלה של מהגרות מאפריקה - הם פופולריים, ואמורים לעורר אהדה והזדהות עמוקה עם המחברת, אך לא כך קרה. אין כאן הרבה רגעים בלתי-נשכחים, אם בכלל, ובסוף כל שדובר עליו על מנת לוודא שבקורא התשוש מצליח לסיים את הספר, הוא עבודתה ההומניטרית, או ליתר דיוק - עבודתה על הנייר ורגשותיה האנושיים והאישיים - שמסייעים לה ב"פעילות" (שלצערי אינני בטוחה עד כמה מהותית ותורמת הינה) נגד מילת נשים. הו, אם כבר נגענו בנקודה זו חשוב לי רק להסביר שמילה היא דבר מזעזע, טראומה קשה - אני משוכנעת שעל כך בקרבנו אין עוררין. עם זאת, לעתים תגובות אלה בלתי נמנעות רק משום שאיננו מכירים את תרבותן.
זה לא סיפור מעורר במיוחד: לואריס פשוט היה מזל, היא לא רקמה לה איזושהי תכנית פעולה מהממת שתוביל אותה ל"פסגת עולם הדוגמנות", ובספר היא מתגלה כאדם שטחי.

הסיפור באופן כללי לא כזה "מטלטל ומעצים" - אלא להיפך, הוא איננו מרטיט הרבה מיתרים בלב, הוא לא אפף אותי בתחושת אהדה והזדהות עם האישה הזו, למרות כבודי אליה, כבוד שאני משתדלת לרכוש לכל אדם.
אבזה את הספר אם אומר רק דברים רעים ולכן אוסיף שבזכות היותו קצר-יחסית, מודפס בכתב גדול-יחסית הוא נקרא בשטף ומהיר מאד, ותהליך הקריאה בהחלט מספק שעות נחמדות של סיפור מעניין החושף את התסכול ולחילופין את ההעזה שאדם יכול לגלות בעת משבר.

ספר נוקב המעניק השראה ומחשבה לנשים בעולם בכלל ובעולם השלישי בפרט. העלילה כתובה בגוף ראשון בצורה מעניינת המתארת ילדה הגדלה בחיק משפחתה במדבר בתנאי חיים קשים ביותר וברגע של תבונה בורחת מביתה ,מהאיש שבו בחר אביה להיות לה לבעל בלי שתהיה לה אפשרות לסרב וביודעה את הגורל הצפוי לה בהמשך חייה. הספר מתאר את כל סבלותיה במהלך השנים והמכשולים הרבים שנקרו בדרכה עד שהתפרסמה כדוגמנית בין לאומית. ספר מעניין ובעיקר חשוב .

ספר מדהים.סיפור אמיתי שבו מסופר על גורלה של ילדה וואריס דירי שנולדה לשבט נוודים בסומליה על ילדותה הלא-פשוטה.על טקס המילה שמלו אותה תחת עץ וכל הכאבים שהבנות עוברות בטקס הקשה וזיהומים קשים עד ל-מוות.
וואריס נמכרה עי' אביה לאדם זקן שתנשא לו בתמורת 5-גמלים
וואריס הילדה שברה את כל המוסכמות וברחה מביתה יחפה ורעבה דרך הסואנה הפגישה עם האריה שעמד מולה וויתר על בשרה שראה לפניו ילדה שדופה ועצמות..עוצר נשימה
אם נמשיך נקלקל חבל.אז רוצו לקרא ותהנו(קצת כואב לרגישים/ות) ממליצה בחום.