• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מכונת הנצח של אלכס

מכונת הנצח של אלכס

מאת הגר ינאי

הביקורת של קוראת11

תמונה של קוראת11
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מכונת הנצח של אלכס

מכונת הנצח של אלכס

מאת הגר ינאי

הביקורת של קוראת11

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של קוראת11
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2004
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
Mira
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“ישב אצלי על המדף הרבה זמן. ופשוט לא היה לי משהו מעניין אז החלטתי שזה הזמן. יש לו סיפור מעניין שרץ ב”

5/7
ביקורות על מכונת הנצח של אלכס
הבאה
קאיה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

למרות שהספר הזה קצת הזוי, היה משהו שגרם לי להזדהות איתו. נדמה לי שזו היתה הדמות של גיא, שמזכיר את כל אותם קצינים יפים שמסובבים את כל הבסיס על האצבע ובעיקר את הבנות שבהם...

כמו שנאמר לפניי, הדמות של אלכס היתה די שטחית וככל שעבר הזמן היה לי קשה להבין למה דובה כל כך ננעלת עליו, בעיקר כשברור שהוא לא מסוגל להחזיר לה מבחינה רגשית.

לא הספר הכי טוב שקראתי, זה בטוח. אבל יש לו קסם משלו :)

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מירב
מירב
ה
הקיסרית הילדותית
2קוראים|גיל ממוצע39|100%נשים

על המבקרת

תמונה של קוראת11

קוראת11

חברה מזה 15 שנים
25 ביקורות•84 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של קוראת11
קוראת11
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות25
לייקים שקיבלה84
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת12ספרות מקורית8ספרות קלה - רומנים1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של קוראת11

סיפור זמני

סיפור זמני

רות אוזקי

- זהירות, ספוילרים-
משהו בתרבות היפנית מאוד מושך אותי. אני לא מחובבי האנימה והמנגה ושאר המאפיינים של יפן העכשווית, אבל הספר הזה די הבהיר לי את מקור המשיכה: ההיסטוריה העתיקה, הדת העלומה ובעיקר השוני המהותי כל כך בין תרבות אסייתית (בהכללה גסה) למערבית. הכל שם שונה: היחס לניסיונות התאבדות על פסי רכבת הקליע כ"חוסר נעימות" שאין צורך לדבר עליה יותר מדי כשהמשטרה מביאה הביתה את המתאבד/ת הסורר/ת, הדגש על חוכמת הזן ועל התפילות כדי לשנות את מצב התודעה של הפרט ולא את המצב של החברה בפועל ועוד הרבה דברים שבולטים מאוד בספר הזה, בין אם ב"הווה" המסופר ביומן של נאו או בעבר של הרוקי מספר 1. וכל הדברים האלה באמת משכו אותי, כי עצם העובדה שנאו בעצם היא גם-וגם, גם יפנית וגם אמריקנית, נותן לה איזו פרספקטיבה מאוד יוצאת דופן שגם מאפשרת להסביר את כל מה שאני, בתור ישראלית, מאוד לא מבינה.
אין ספק שרות אוזקי יודעת לספר סיפור (לגבי הביקורות על כך בעמוד, אני מניחה שכמו כל דבר זה עניין של טעם). אישית הספר הזה גם נתן לי הצצה מאוד לא שגרתית ודי מעמיקה לתרבות היפנית, שכמו הרבה דברים שאני אוהבת, מסוגלת להחיות את העבר והווה בעת ובעונה אחת. אבל היה בספר הזה משהו, ככל הנראה עניין תרבותי אחר, שהיה לי מאוד קשה איתו: האכזריות. אין לי מושג אם זה משהו מתרבות יפנית שאין לי יכולת להבין ללא הקשר כלשהו, הכרה היסטורית או משהו אחר. אבל לא הצלחתי להבין איך ילדים מתעללים בבת כיתתם סתם בשביל הכיף, כי היא במעמד של תושבת חוזרת, המורה משתף איתם פעולה ואמא שלה מנסה להגיד לה שהיא לא עושה מספיק מאמצים להתחבר לילדים אחרים. לא הצלחתי גם להבין, להבדיל, איך חיילים יפנים במלחמת העולם השניה מתגאים במעשי הזוועות (זוועות!!!) של הכיבוש היפני במנצ'וריה. מבחינתי עובר קו בין שני הדברים האלה, שאני לא מסוגלת להבין. לא יודעת אם זה עניין יותר תרבותי שיש לי ביקורת כלפיו, או שבעצם בנקודה הזאת הסופרת קצת השאירה חלל ריק ולא טרחה להסביר מספיק, כמו שהיא כן עשתה לגבי דברים אחרים בספר.

בגדול, זה בהחלט ספר שלא קוראים כל יום. אם אתם מגדירים את עצמכם אנשים פתוחים מחשבתית ו/או בעלי משיכה לתרבויות אסייתיות, אני ממליצה.

לפני 11 שנים•קוראת11
Fifty Shades Of Grey

Fifty Shades Of Grey

E.L James

קניתי את הספר הזה מהרצון הפשוט והנסחף אחרי ההמונים, להבין על מה כל הרעש. אחרי הכל, חשבתי לעצמי, אם כל כך הרבה נשים קונות את הספר, ועוד כמה גברים כדי לנסות להבין כמוני (אני משערת), בטח יש בו משהו.. כמו למשל הביקורות שלפניי כאן. אפילו קניתי באנגלית כי שמעתי שהתרגום מזעזע ("באסה בריבוע", "כפתור ופרח"?!?! באמת?!) ובמיוחד כי זה עולה 30 שקל פחות.

איך אמרו חכמים ממני? כגודל הציפייה- כך גודל האכזבה (לא תרתי משמע אצל כריסטיאן, מסתבר..). התכנים האירוטיים אכן מתאימים לאמהות או לאנשים שמזמן לא היה להם סקס של ממש, והספר עצמו רחוק שנות אור מלהיקרא "יצירת מופת", אז בטוח שמי שקרא אותו לא קרא מזמן משהו טוב.

ההתחלה היתה מתסכלת, באמצע היה בסדר, רק לקראת הסוף התחיל לקבל קצת יותר "בשר". שניהם עצבנו אותי בהתחלה, כריסטיאן כי הוא סתם פוץ מעצבן ואנה כי היא לא חכמה במיוחד. ועדיין משהו תפס אותי לקראת הסוף, אז כנראה שיש נכון באמרה שהמכנה הנמוך ביותר פונה לרוב האנשים.

לא ברור לי כרגע אם אני אטרח לקרוא את הספר הבא (כי בכל זאת הסוף היה מעניין), אבל רק רציתי לקרוא בקול חוצות: "פיפטי שיידס" הוא ממש לא מה שכולם אומרים שהוא. כנראה כולם אומרים את זה כי זה אופנתי. בקיצור, מומלץ להפעיל שיקול דעת ולנסות לבד אם זה כן עושה לכם את זה, או לא...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קוראת11
עלילת הנישואים

עלילת הנישואים

ג'פרי יוג'נידיס

רציתי לקרוא את הספר הזה כבר כמה שבועות אחרי שראיתי אותו לראשונה בחנות הספרים, ומה רבה היתה שמחתי כשסופסוף הודיעו לי שההזמנה מחכה לי. כבר ביום הראשון קראתי בלי הפסקה עד עמוד 100, והפסקתי רק כדי לסיים ספר אחר שחיכה קודם (סדר עדיפויות, וכאלה).

נורא התחברתי אל ההתחלה. כל ההווי הסטודנטיאלי, הלבטים הרומנטיים והמחשבות הדומיננטיות על העתיד המפחיד שמשהים אותו לכמה שנים טובות מאוד מדבר אליי, ואני מניחה שלעוד סטודנטים רבים. היחסים של מדלן עם שני הבחורים שמאוהבים בה, כל אחד בדרכו, מעניינים. עד כאן הכל טוב ויפה.

אבל החלק הטוב באמת של הספר, לדעתי, מתחיל דווקא כשהם יוצאים ל"חיים האמיתיים". חל מפנה משמעותי בעלילה שמאפשר לראות איך מדלן מתבגרת ומגלה כמה מורכב העולם האמיתי בגיל צעיר יחסית, ואנחנו כקוראים עוברים את זה איתה. אפשר לכעוס עליה, להזדהות איתה, ולמתוח ביקורת על הבחירות שהיא עושה- אבל אנחנו שם איתה בהן.

מומלץ בחום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קוראת11
סיפור שמתחיל בסוף

סיפור שמתחיל בסוף

תמי ארד

מאוד בעייתי לכתוב ביקורת על "סיפור שמתחיל בסוף", כי מדובר בתמי ארד, אישה שהסיפור שלה הולך לפניה (בצדק או שלא). אבל אני אכתוב בכל זאת, כי אני מאמינה שברגע שאדם כותב ספר, הוא חושף את עצמו לביקורת- לטוב ולרע.

התחלת הספר מבשרת טובות. לקוראים, לא לגיבורה, שהתאלמנה בגיל צעיר עם פעוט, על כל מה שמשתמע מכך, וזו רק ההתחלה. אני שמחתי לגלות את הנופים המוכרים של עמק יזרעאל, סרבלים ירוקים, השפה והלקסיקון של חיל האוויר שאני כל כך מתגעגעת אליו...

אבל (נו, מה, חייב להיות "אבל"!) בשלב מסוים העלילה די סטטית- דניאלה מתלבטת בין שני גברים שווים בעודה מנהלת שיחות דמיוניות (ולגמרי מובנות) עם בעלה המת. זה שלב מעניין כשלעצמו, אמת, אבל לא כשהוא תופס את כל הספר (200 עמודים פלוס מינוס), לא משתנה, לא זז לכאן או לכאן, וגם בסוף, כשהיא מואילה לבחור (אחרי שהם עושים סימנים של מיאוס, כמו שאפשר לצפות מכל בנאדם שמשחקים לו עם הלב בשלב כזה או אחר. לא משנה, לצורך העניין, אם הוא מפקד טייסת גרוש עם ילדים או מפקד בשייטת רווק הולל) היא לא שלמה עם הבחירה לגמרי ועוד פעם מתחיל הפינג פונג הזה.

עליי, אישית, זה נמאס מאוד מהר. אני לא אוהבת ספרים סטטיים, כאמור, ולמרות שהיה כאן פוטנציאל להוציא יותר מהספר ומנושא כל כך פגיע ובו זמנית גם נפוץ, לצערנו, במציאות הישראלית של אלמנות ויתומים. חבל. פשוט חבל.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11
גרגויל

גרגויל

אנדרו דיווידסון

גם אני קיבלתי המלצה על הספר מחברה בסימניה, אנקה שמה- ותודה רבה לה על כך!

הרבה דברים אפשר להגיד על הספר הזה, 99% מהם טובים (שלמי שעוקב אחרי הביקורות שלי, זה כבר משהו שאי אפשר לומר על רוב הספרים שאני קוראת, לצערי). הוא כתוב מדהים, הוא מרתק, הוא נוגע ללב, הוא רגיש, ובעיקר- הוא הספר הכי יוצא דופן שיצא לי לקרוא בחיי, במובן הטוב.

יצא לי להזדהות עם הגיבור בכמה נקודות, אבל בתכלס, מה שעצוב הוא שרוב האנשים יירתעו מבן אדם "שרוף", גם אם יש לו עולם ומלואו להציע (כמו שהגיבור מגלה באיחור מה ולהפתעתו הרבה).

סיפור האהבה המתמשך ובכלל ה"אהבה הצרופה" שיש בספר הזה בהחלט גורמת לי להאמין באהבה כזו אבל בערבון מוגבל בלבד; תמיד יש את הספקנית שבי שתגיד "נו, באמת, אין דברים כאלה בעולם. בשביל זה יש ספרים" ואולי זה נכון. אבל בשביל התקווה הקטנה שלא... שווה לקרוא. :)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11
סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'

סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'

אשר קרביץ

יש לי את הספר הזה בבית, והוא אחד מאותם ספרים נדירים-נדירים שאני שבה אליהם ליותר מקריאה אחת, ובעיקר לכמה קטעים אהובים.

נראה לי שאפשר למצות את הספר די בקלות: הוא מאוד אנושי, במובן הטוב של המילה. לא משנה מאיזו נקודה על הסקאלה הפוליטית אתה, או האם היית לוחם בצבא אפשר להתחבר ולהזדהות עם הדילמה האם ללחוץ על ההדק או לא, כי בסופו של דבר, למרות כל מה שאתה יודע, בצד השני של הכוונת נמצא בנאדם. גם כל ה"מסביב", שאנשים דווקא דחו כאן, אני מצאתי כתיאור נאמן מאוד של בחור בן 20 שטוף הורמונים. כאילו מצד אחד הוא מחסל מיומן, ומצד שני הוא בעצם ילד, שמתחיל להיכנס לעולם של אהבה וסקס.

בכל הספר הזה יש קסם שחבוי בין המילים, ובשבילי הוא גם עורר געגוע מסוים לצבא, למרות שהחוויה שלי היתה שונה לחלוטין.

פשוט ספר חמוד. ממליצה בחום בעיקר לצעירים שטרם שכחו את גיל 20...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11
עראק זחלאווי

עראק זחלאווי

שמחה סיגן

סיימתי את הספר הזה השבוע, ולפני שהתחלתי לכתוב עברתי על התגובות כאן. אז ראשית, בעניין האמינות, זה נכון: אין שום סיכוי שבעולם האמיתי הטובים משיגים את שלהם והרעים, כמו שנאמר, "עולים השמיימה". זה בולשיט. אחרי נקודת הפתיחה הזאת היו עוד שני דברים שהפריעו לי. הראשון הוא סגנון הכתיבה, שפשוט צרם לי ונקרא כאילו לא היה מזיק לסופר להשלים כמה קורסי כתיבה יוצרת, או שזו פשוט אני שלא חובבת סגנון כזה- הוא לא מספיק "קריא" בעיניי.

ובנוסף, העובדה שהסופר שוביניסטי ברמות מפתיעות היתה די מעצבנת. העלילה משכה אותי, זה היה מעניין ומסקרן לראות מה יקרה הלאה, אבל עצם העובדה שהוא מופתע כל פעם מחדש מזה שאישה היא יותר משעשוע במיטה ויכולה אפילו להיות חכמה (!) ובעלת כישורים (!!) היתה כמו יתוש טרדן ששומעים באוזן כל הזמן ולא נותן לך לישון. אם אלו הנשים ששמחה סיגן פגש בחייו, אני מצטערת בשבילו, אבל למה אני צריכה לבזבז את זמני על ספר שכל דמות נשית שמניעה איכשהו את העלילה (כמו ויקי או ג'ינה למשל) קודם כל מתוארת בסיטואציה מינית מרהיבה, ורק לאחר מכן כבעלת ערך וכמישהי שמוכנה להסתכן עבור האהובים שלה?

העלילה עצמה, כפי שאמרתי, מעניינת בהחלט ויש לה פוטנציאל אדיר (שמומש, אגב, בצורה פי אלף יותר טובה בסיפור דומה, "אשת הטייס שנעלם"). מה עם יוני? מה עם השהות שלו בשבי, הרגשות, החלומות, השנאה, התקווה לעתיד? ואיך זה שכל כך קל למחמיד פשוט לעבור צד אחרי שהוא נשטף טוב טוב בשנאה כלפי ישראלים במחנה הפליטים בגדה?

בקיצור, חבל. היה יכול להיות הרבה יותר טוב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11
כך זה התחיל

כך זה התחיל

איימי אפרון

חמוד, אבל חסר פואנטה לגמרי...

לפני 14 שנים•קוראת11
ללא תחליף

ללא תחליף

סטיבן לאבלי

נתחיל בבסיס הספרותי: הספר הזה טוב, אבל הוא לא משהו שלא היה קודם, ולא נכללת בו בשורה מרחיקת לכת בכתיבה או בסגנון. הוא קריא, הוא מהנה לפרקים, הוא גם מעניין לעתים.

הבשורה בספר הזה הוא העובדה שהוא מתייחס לנושא שכמעט אף פעם לא מדברים עליו: השתלות איברים. אני בתור מישהי שקרובה לנושא ממש נדהמתי לגלות עד כמה מרחיקים הפרטים הקטנים לכת כחלק מהעלילה: התרופות שלוקחים המושתלים אחרי ההשתלה, תופעות הלוואי המסוכנות שלהן, איך אורח החיים החדש משפיע על החיים (עד לרמה של יחסים בין בני זוג ותיקים) ועוד. אבל לצד זה מופיע החלק הכאוב שלרוב לא בדיוק נלקח בחשבון מבחינת אלו הממתינים להשתלה (מרוב ייאוש, תסכול, פחד, ועוד, לא בהכרח מחוסר אכפתיות): ההבנה שבני המשפחה של התורמים, שמצויים במוות מוחי, צריכים להגיע אליה בעצם הסכמתם לתרום את האיברים. כלומר, הם לא יחזרו יותר, ובצורה פתאומית ואכזרית מאין כמוה.

עדיין לא שיניתי את דעתי על השתלות איברים. אני מחזיקה בדעה שברגע שבנאדם חלילה מצוי במוות מוחי, הוא כבר לא בן אדם- והאיברים שלו יתחילו לקרוס לאיטיות, ויקברו בדרך עוד 6-7 בני אדם שמחכים להם. אבל אחרי שקראתי את הספר הזה, קצת התחדדה לי גם ההרגשה של הצד השני, בעיקר של אלכס, שהוא דמות כל כך מורכבת גם בלי הסיטואציה הטראגית שהוכנס לתוכה. אפשר כקורא להתווכח עם מה שהוא עושה, הצעדים שהוא נוקט בחייו, אבל ברור שאנחנו מסתכלים מנקודת השקפה אחרת, ולא נוכל להבין אותו לעולם.

ספר מומלץ, מאוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11

ביקורות נוספות על "מכונת הנצח של אלכס"

מכונת הנצח של אלכס

מכונת הנצח של אלכס

הגר ינאי

בן זוגי נוהג לאמר: "ההבדל בין גאון למפגר הוא שגאון הופך כל דבר מסובך לפשוט ומפגר הופך כל דבר פשוט למסובך"
המשוואה הזאת קצת רופפת מבחינה לוגית ואני אעבור על זה בשתיקה כי אני מוכנה לבלוע כשלים לוגיים על בטן ריקה בלי להניד עפעף, אלא שכאן, כשזה מופנה כלפי, די ברור שאני לא הגאון.

היכולת המפוקפקת להפוך פשוט למסובך מלווה אותי פחות או יותר מאז שאני זוכרת את עצמי וכך גם את טל, המכונה דובה, הדמות הראשית בספר הזה.
ולא רק זה- היא לא ממש מסתדרת עם מסגרות, היא משתמשת באוכל כמזור לחרדה, היא כבדת משקל ומגושמת, חכמה אך נוהגת בטפשות, כישרונית אבל נלחמת עם עצמה ללא הרף והורסת את עצמה תוך כדי רדיפה אחרי רעיונות בלתי מושגים והפניית עורף למציאות.
בקיצור- דמות אמביוולנטית נהדרת, הרבה יותר קוצנית ממני אבל קצת דומה (ולא בגלל זה היא נהדרת).
עד כאן יופי.

ועכשיו לגבי התבגרות-
אני לא בטוחה שעברתי את התהליך הזה במלואו אבל קראתי את הספר (וראיתי את הסרט. אפילו כמה פעמים. נראה לי שבהולמרק).

במהלך גיל ההתבגרות הפרטי שלי ליוו אותי כמה ספרי התבגרות אהובים, שמתוכם אני זוכרת את "לילי הפרועה", "התפסן בשדה השיפון","פראני וזואי", "ג'ורג' ברניני חוזר הביתה", "יותם הקסם" וגם סדרת "הקוסם מארץ ים", שחזרתי אליה לאחרונה, ויסלחו לי הספרים ששכחתי.
המשכתי לקרוא ספרי התבגרות רבים גם לאחר מכן- "יש ילדים זיג זג", "מישהו לרוץ איתו" ואפילו סדרת הארי פוטר שהתבגר יחד עם הבן שלי, כל ספר בעוד שנה. מבין האחרונים שקראתי זכור לי מאוד לטובה "בלק סוון גרין", אותו קראתי לא כל כך מזמן.

ומסקנותי מכל הקריאה הזאת הן כדלקמן (מנוסחות בלשון זכר מטעמי נוחות):

א.ילד נוטה לקבל את המציאות בה גדל כמובנת מאליה.
ב.הוא מגיע לגיל דו ספרתי ומתחיל לבחון אותה מחדש, למרוד בה ולבוז לה כשבדרך כלל הוריו הם הקורבנות העיקריים של המטמורפוזה.
ג.ואז הוא נוטה להרגיש יחיד במינו לטוב ולרע, לגבש דעות קיצוניות לגבי רוב הנושאים ולבדוק את מגבלותיו ואת מגבלות המציאות תוך כדי התמודדות לא פשוטה עם שינוי פיזי. אנשים שיפגוש וחוויות שיחווה בשלב רגיש זה יהוו קטליזטור לעיצובו.
ד.כתוצאה מכך, אם הכל עבר בשלום וגם אם לא כל כך, הוא בונה לעצמו זהות ומגדיר חזון אישי
ה.שאיתם הוא חוזר לאותה מציאות מוכרת, אך הפעם מפוייס ומוכן לחייו כאדם בוגר.

אני נתקעתי בסוג של לימבו בין סעיף ב' לסעיף ג' כך שאני ממשיכה לבחון מחדש, למרוד ולבוז ועדיין לא סגורה על זהות וחזון אבל אני לא אתווכח עם מה שכתוב בספרים, אלא רק עם עצמי.

בספר הזה הדמות המתבגרת, דובה, היא מתבגרת מאוחרת קלאסית- עמוקה מורכבת ונפלאה. חלק מהתאורים ומההרהורים ראויים לגזירה ולשמירה והקפיצות התכופות בין עבר להווה ולעתיד, עשויות היטב ולא מציקות מדי
אבל מסע הלולאה, תהליך ההתבגרות עצמו, הוא שטוח, סכמתי ולעיתים גם פנטסטי מדי באופן שלא משתלב עם יתר העלילה.
הדמויות המיצגות את הקונפליקט של דובה הם שני נערים/ גברים סטראוטיפיים ומעצבנים. אחד ארצי, פרקטי, חם ופשוט והשני פנטזיונר מיוסר עם אמא דכאונית.
בטיול שלה בעקבותיהם ובעקבות עצמה ישנם חלקים סוחפים ומרתקים אבל הרוב לא ממש
(אין מה להשוות למסע ההתבגרות המכאיב של יותם הקסם או המרהיב ב"בלק סוון גרין").
ובסוף הפתוח היא כנראה, די בטוח, תחזור לאותה מציאות מוכרת, אך הפעם מפוייסת ומוכנה לחייה כאדם בוגר אבל אני יצאתי לא לגמרי מרוצה.

שמתי לב שרוב הקוראים שאהבו את הספר צעירים ממני אז אולי, רק אולי, למרות ההכחשה, התבגרתי והתרחקתי. הגיע הזמן.

כמו בהרבה מקרים קשה לי לתרגם את ההרגשה לכוכבים ובכל זאת-
לא ארבעה, אלא שלושה אבל תדמיינו עוד חצי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•dushka
מכונת הנצח של אלכס

מכונת הנצח של אלכס

הגר ינאי

את "מכונת הנצח" קראתי לראשונה בכיתה יב'. אני זוכרת שאהבתי אותו מאוד, אבל גם שמאוד הסתייגתי מהדמויות שבו.
עכשיו, בקריאה שנייה, אני מבינה גם למה היה לי כל כך קשה להתחבר אליהן, ובעיקר לדמות הראשית - טל, המכונה בפי כל, ובעיקר בפי עצמה - דובה.

הדמות של דובה היא דמות לחלוטין לא מושכת. להבדיל מסופרות אחרות שכותבות מישהי שהיא מלאה אבל בטוחה בעצמה, או מלאה אבל מרזה באופן פלא לקראת הסוף, הגר ינאי כותבת דמות עוקצנית וכעוסה מההתחלה עד הסוף. אצל ינאי אין את המהפך הפיזי שתמיד אומרים לנו שחייבים בשביל סוף טוב, אין פשרות ונראה בהתחלה שגם אין במה להתאהב.

דובה היא בחורה שמנה, עם גבות עבותות ודיבור איטי (רק כי היא שוקלת כל מילה לפני שהיא אומרת אותה), אבל היא גם חכמה, מה שגורם לה באופן טבעי להיות מתנשאת ועוקצנית. וזאת הפעם הראשונה שהיה נדמה לי שמישהו כתב דמות עלי. לא דמות שאני מזדהה איתה, לא כמוני אבל מוצלחת יותר, ולא דמות שהייתי רוצה שתהיה כמוני.
פשוט כמוני. כשקראתי את התיאור שלה לכמה היא שנאה לעמוד במדי א' עטופה במעיל הנפוח והמעצבן הזה, יכולתי להשבע שינאי צריכה לתת לי תמלוגים...

הספר מתאר את דובה בתקופה מסוימת בשירות הצבאי שלה, שהשתלשלות אירועים הביאה אותה להיות קשרית בבסיס נידח ברמת הגולן. היא מוצאת את מקומה בחדר הקשר מתחת לאדמה, ואף אחד לא מפריע לה, עד שמגיע לבסיס קצין חדש ושמו צרות. כל מי שהיה בצבא מכיר את הקצין הזה, חדש, חדור מוטיבציה לשינוי, ובעיקר- זה שמפיל את כל הנהלים החדשים המבאסים- גיבוש, דיגום, שעות נוספות, וכמובן- מסדרים. מפה ועד הודעה חדשה.

מאוד הייתי מרוצה מהאינטרקציה של דובה ושל גיא כבר מההתחלה. היא מתחצפת ומתחכמת אבל לא מעבר למה שהיית מצפה שיקרה. היא לא שנונה עד כאב כמו שלפעמים קורה. אחרי כמה שיחות שנונות כאלה גיא מחליט שדובה צריכה להיות הפקידה האישית שלו.
דובה עוברת בחוסר רצון אך גם בחוסר ברירה, אך למורת רוחה, מהר מאוד היא מגלה שהיא בעצם מרוצה מכך שמכל הבנות הרזות והפלרטטניות בבסיס, דווקא היא נבחרה.

ערב אחד מציע לה גיא לצאת איתו לטיול, על האופנוע שלו כמובן. הוא לוקח אותה לאיזו בריכה טבעית ומציע לה לשחות איתו. דובה, מבוהלת מהאינטימיות הפתאומית, בורחת ממנו ונשבעת לא לחזור. היא מחליטה למצוא את אלכס.
אלכס, תלמיד מסתורי איתו יצרה קשר כשהייתה בחטיבת הביניים ונעלם בלי להותיר עקבות כמה שנים לאחר מכן. והוא גם הדמות החלשה והמשעממת ביותר בספר. אני מניחה שינאי ניסתה ליצור דמות מסתורית, אבל הגבול בין מסתורי למשעמם הוא דק מאוד, ואלכס נמצא רוב הזמן בצד המשעמם.
אני מכירה אנשים כמו אלכס, כל כך חכמים שהם נוטים כבר לכיוון המשוגע והמתבודד, אבל נראה היה שינאי כל כך קימצה עליו בפרטים, שהוא כמעט כמו דף ריק...
בכל אופן, אלכס, כבר מגיל צעיר דבוק באובססיה ליצור "פרפטואום מובילה"- מכונה שנעה בתנועה מתמדת מכוח האינרציה. למרות שהוא תמהוני לחלוטין הוא סוחף את כל הכיתה להעריץ אותו ולהתעניין בו.

דובה נכשלת למצוא אותו וחוזרת לצבא עם גיא. את שארית השירות הצבאי שלה הם מעבירים בשתיקה.
דובה משתחררת ומוצאת את עצמה אבודה לגמרי (שוב, מה עם התמלוגים?). היא שוקעת לשגרה המייגעת של העבודה במכולת של הוריה, ומסרבת לצאת ולחיות, למרות הפצרות אמה.

יום אחד, לפני יום כיפור, היא מחליטה ליצור שוב קשר עם גיא ולהתנצל בפניו על התנהגותה. הם נפגשים, וכאן נמצאת הסצינה שתפסה אותי לא מוכנה לחלוטין. היא עוקצת אותו והוא מטיח בה שהיא מתנשאת. "אני כל כך מכוערת" היא אומרת ופורצת בבכי. ואני, בתחנת הרכבת, בין ילד דתי לאחותו, גם אני פרצתי בבכי. טוב, זה לא היה בכי היסטרי, אבל בהחלט לא משהו בלתי מובחן.
התיאור של הסצינה הזאת פשוט נפלא, ינאי גורמת אפילו לנשיקה להשמע כמו משהו נעים, ואצל רוב הסופרים זה נשמע או חלומי בצורה מגוחכת, או פשוט דוחה. יותר מאוחר בערב מצאתי את עצמי קוראת את אותם דפים שוב ושוב, ובוכה כל פעם מחדש.

אבל אז שב מן הכפור מיודדנו, הדף הריק- אלכס. אמו בתרדמת בבית חולים אחרי ספק-ניסיון-התאבדות-ספק-רשלנות-רפואית, והוא נטרף כמעט מהאובססיה שלו להשלים את התיאוריה של אביו, שהיא פיזיקאי מפורסם גם הוא.

כאן נכנס פרק די מייגע. הוא מייגע כי הדמות של אלכס לא נותנת שום נחמה, שום סימן לאנושיות, וזה היה יותר מדי בשבילי. הוא מייגע כי הוא רצוף בתיאוריים מדעיים פיזיקליים שלא הצלחתי לעקוב אחריהם, והוא מייגע בעיקר כי יכולתי להרגיש עד כמה אבודה דובה הייתה, וכמה היא כמהה לעזור לאלכס, שמתנהג כמו גאון אנטיפת.
הם יוצרים קשר עם נערה גאונה שאלכס חושב שתוכל לעזור להם, והיא מובילה אותם לתת-עלילה חדשה ומעניינת עוד פחות- האם הפטרונית שלה, המתמטיקאית הראשונה בהיסטוריה. אלנה, הנערה הצרפתיה, מספרת להם שיש ספר של מריה אגנסי עם הערות בכתב יד, שהיא חייבת להשיג לפני שהתקשורת תגיע אליו ותעוות אותו. בתמורה היא מסכימה לעזור להם לסיים את התיאוריה של אלכס.
כאן נכנס דיון פיזיקלי ארוך אך נלהב בין אלכס ואלנה, ואני ודובה הרגשנו נטושות, נבגדות, ובעיקר טיפשות.

לאחר שהם משיגים את הספר, אחרי מסע לבולוניה, הם חוזרים לארץ. לא לפני שדובה ואלכס שוכבים, ודובה מבינה כמה שהיא מתגעגעת לגיא. בצדק, גם אני התגעגעתי נורא.

כשהם מגיעים אלכס מפקיד בידיה את הנוסחה שאלנה נתנה לו. לא ברור מה הוא חושב שדובה יכולה עם הנוסחה, שברור שנראית לה כמו ג'יבריש, אבל הוא טוען שהוא לא מסוגל להמשיך עם זה.

הספר לא נגמר בסיום בומבסטי, אין נשיקה על רקע השקיעה ודהירה על הסוס הלבן עד האופק. נאמר לנו במפורש אמנם שדובה וגיא יחזרו כנראה להיות ביחד, אבל אין את הפריקה שהיינו מצפים שתקרה בסוף הספר.
דובה נועלת את הנוסחה בקופסה בה היא שומרת את כל הדברים שלא צריך לזכור אבל אסור גם לשכוח, וכך נראה שהיא חותמת את פרק החיים שלה שמתמקד באלכס.

למרות מגרעותיו של הספר שכוללות בעיקר את הפרק המייגע של אלכס ודובה במסע אחר סיום הנוסחה, זה ספר מקסים. הוא נוגע ללב והדמויות שלו אמינות ברובן עד כאב. והסיום שלו משאיר את הקורא עם טעם של עוד, עם רצון לדעת מה קורה אחר כך. אבל אין פה אחריות דבר, וזה מעט מאכזב, אבל אולי זה מה שהופך את הסוף לטוב בעיני, שהוא נשאר פתוח עם המון אפשרויות להמשך...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענבאך
מכונת הנצח של אלכס

מכונת הנצח של אלכס

הגר ינאי

ספר מקסים ורגיש המספר את סיפורה של דובה (זה השם שהשתרש מילדותה, בשל מראה החיצוני) שאינה מצליחה למצוא את מקומה בעולם האנושי המורכב.
דובה לא יודעת איזה חיים היא מחפשת- חיי גדולה ופרסום כציירת מפורסמת או חיים קטנים, חיי עמל וצניעות כמו של הוריה? והאם יש משהו באמצע?
הספר מלווה את דובה בחיפוש דרך שתי מערכות יחסים- אלכס, גאון צעיר ומסתורי שהכירה בתיכון ונעלם, וגיא- קצין כריזמטי ונמרץ המתעקש להוציא את דובה משיריונה.
הסיפור לא נופל לקלישאות של ודובה לא מסתדרת בלי להיות בעלת בעיה רשמית. היא פשוט מתקשה לראות את הטוב באנשים הרגילים, בחים הפשוטים. העולם שלה קצת שחור-לבן, ועם הספר היא מגלה את המורכבות.
אמנם היו רגעים שהקפיצה אחורה-קדימה קצת שיגעה אותי, אבל סה"כ הספר כתוב היטב ונעים לקרוא אותו.
ספר מהזן הישן של גיבורה, חיפוש ואהבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מירב
מכונת הנצח של אלכס

מכונת הנצח של אלכס

הגר ינאי

ישב אצלי על המדף הרבה זמן.
ופשוט לא היה לי משהו מעניין אז החלטתי שזה הזמן. יש לו סיפור מעניין שרץ ב-2 תקופות.
תקופה שבה טלי או בשם הגנאי לדעתי, דובה, תיכוניסטית וזמן שהיא חיילת...
הספר בעצם מתקדם לתקופה שבה טלי מחפשת את אלכס, שהיה חבר ילדות שלה וכל הזמן נשאר כמו צל, עבר, שהיא לא יכולה להתקדם הלאה.
הספר נגמר מוזר ולא אספר לכם איך, אבל.... וכאן האבל, שווה קריאה.
הגר ינאי יודעת לכתוב לדעתי בצורה מותחת והעלילה מאוד זורמת.
למרוטת שהוא חיכה על המדף היה שווה.
ממליצה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Mira
מכונת הנצח של אלכס

מכונת הנצח של אלכס

הגר ינאי

איכשהו התקציר גרם לי לדמות את הספר הזה למשהו אחר לגמרי, ובמידה מסוימת באמת שאין קשר בין מה שכתוב בו לבין הסיפור האמיתי, שנראה לי שאפילו לא הבנתי את כולו. ציפיתי לסיפור נחמד, קצת קליל וקצת דרמטי, אבל יש בו יותר מזה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•קאיה
מכונת הנצח של אלכס

מכונת הנצח של אלכס

הגר ינאי

שובה לב, גם אם ארוך מדי.

לפני 19 שנים•
★★★★★
•shadowboxer
דירוג
4.0
לפני 18 שנים

“איכשהו התקציר גרם לי לדמות את הספר הזה למשהו אחר לגמרי, ובמידה מסוימת באמת שאין קשר בין מה שכתוב בו”