קצת משונה לכתוב ביקורת על האודיסיאה. במובן מסויים זה כמו לכתוב ביקורת על התנ"ך. האפוס ההומרי, שראשיתו שירה שבע"פ, מתוארך אי שם למאות ה-9 או ה-10 לפני הספירה והיה מושא למחקרים ספרותיים, היסטוריים או פילולוגיים רבים. ובכל זאת, לאחר סיום הקריאה בו יש תחושה עזה של צורך לשתף.
האפוס האגדי, המורכב מ-24 פרקים (יש הטוענים שהחלוקה מאוחרת ומלאכותית), מתעד את סיפור חזרתו של אודיסאוס בן לארטס, מלך איתקה, אחרי 10 שנות לוחמה בטרויה תחת הנהגתו של אגממנון בן אטראוס.
הספר מתחיל ונגמר בחצרו של אודיסאוס באיתקה, עליה השתלטו עשרות מחזרים שמבקשים לרשת את אשתו וממלכתו בהעדרו. מולם עומד טלמכוס, בנו של אודיסאוס, שיוצא לחפש אחר אביו במטרה להשיב את הסדר לממלכה.
באותו הזמן אודיסאוס נחלץ מצרות רבות, מפלצות, אלות ותלאות עד שמגיע לממלכת הפיאקים. בממלכה דמיונית זו, מעין אוטופיה, הוא מגיע אל המלך שמבטיח לשלח אותו בחזרה לביתו אם רק יספר לו את קורותיו. אודיסאוס שוטח בפניו את סיפורו וזוכה ל"טרמפ" בחזרה לאיתקה.
כשמגיע למולדתו הוא מחופש לקבצן אך מזוהה לאט לאט על ידי אנשים שונים מחצרו וכך מגיע יותר ויותר קרוב אל אחוזתו.לבסוף הוא טובח בקהל המחזרים וזוכה באשתו ומעמדו בחזרה.
מעניין לעקוב אחר ערכי המוסר, התרבות והאמונה שמלווים את הסיפור. החל בתרבות האירוח (קסניה) וכלה בהשגחה הצמודה לה זוכה אודיסאוס מידיה של לא אחרת מאשר האלה אתנה.
כמה מילים על התרגום. אמנם הספר יצא בתרגום מחודש ועדכני, אך יש משהו מאתגר ומעניין בקריאת התרגום הטשרניחובסקאי הישן והמפולפל שטורח להקפיד על המשקל האפי (אפילו שבינתיים אף אחד כבר לא מדבר בעגה האשכנזית שבה כתב) ומשרה על הקריאה אוירה של הוד והדר.
ולסיום - כדאי ללוות את הקריאה בספרי עזר כמו הספר "עולמו של אודיסאוס" עליו המלצתי כבר, או אחד מהקומנטרים הקיימים (בעיקר באנגלית). זוהי דרך בטוחה להעשיר את הקריאה ולהנות מהרבדים העמוקים והחבויים של האפוס ההומרי המיוחד הזה.















