לא משהו, אבל העביר לי שתי שמירות.. במצטבר 8 שעות שפשוט לא היה לי משהו טוב יותר לעשות בהן.

מדהים. ג'ודי פיקו מצליחה בכל פעם מחדש
לגעת בנקודות הכי רגישות של כולנו ולתאר הכל
בדיוק בצורה שהוא באמת.
כל הזמן אני חושבת שהיא לא תצליח ליצור משהו יותר
טוב מהספר הקודם שלה שקרתי והיא תמיד מצליחה לשמור
על הרמה.
אין מה להגיד, היא הרוויחה בכבוד מקום גבוה ברשימת הסופרים האהובים ביותר עליי.
אם אהבתם ספרים קודמים שלה- תקראו ולא תתאכזבו!

ספר מעולה, סוף מפתיע. אהבתי (:

יש לי את הספר בבית.
גם אני לקחתי אותו בעיקר בגלל הכריכה, והתקציר מאחורה נשמע מעניין.
לפי מה שאני זוכרת (קראתי את הספר מזמן) המלחמה המדוברת היא מלחמת העולם השניה, והבחורה שמספרת את הסיפור, דייזי (אליזבט) היא נערה בת 15 מניו יורק שבאה להתארח בקיץ אצל בני הדודים שלה מאנגליה, שהיא אף פעם לא פגשה.
זהירות ספוילרים:
אני זוכרת שלא ממש אהבתי את הספר הזה.
אולי כי קראתי אותו בגיל צעיר מידי, ועוד לא עיכלתי טוב את מה שהלך שם, אבל לא אהבתי את הדמות של דייזי- ניו יורקית ממוצעת וקצת צפונבונית ששונאת את האמא החורגת שלה, למרות שהיתה לה סיבה.. משהו ביחסים שלה עם המשפחה הציק לי.
וגילוי עריות.. דייזי מתאהבת באדמונד, בן הדוד שלה, והוא כמובן מתאהב בה גם. לפי מה שאני זוכרת הם גם שוכבים וחולקים רגעים שבני דודים בד"כ לא חולקים.
החיים של הדמויות הם די "על הקצה" שכזה. כשהדודה טסה לענייניה, הם נשארים לבד, והחיים שלהם מוזרים כיאה לילדי כפר שהכי מבוגר מהם בן 17 והכי קטנה בת 8 בערך. לכל אחד מהם גם יש "יכולות" לא רגילות. לא כמו בספר פנטזיה. אדמונד ודייזי קוראים את המחשבות אחד של השניה. פייפר, האחות הקטנה מסוגלת לתקשר עם חיות או משהו בסגנון.. כל ילד "קסום משהו". בהמשך גם יש תיאורים לא נעימים- למשל בחור שנורה והראש שלו מתפוצץ וניתז לכל עבר. ויש איזושהי אדישות לא ברורה אצל המספרת והקרובים לה לכל זה. הסוף לא טוב ולא רע.
כנראה שבאמת קראתי את זה בגיל צעיר מידי.
בקיצור- העטיפה מתעתעת.
אני זוכרת שסיימתי את הספר בהרגשה רעה ומאוכזבת.

ממש טוב.
אהבתי את הכל- העלילה, הדמויות, תיאור המקום.
ברצלונה של הספר הזה מדהימה ומהפנטת.
שווה קריאה!

לא הצליח לעקוף או להשתוות לצילה של הרוח.
הייתי אומרת שזו נפילה של קרלוס רואיס סאפון, אבל הספר היה נחמד, היו קטעים שאהבתי. את הסוף פחות.
אהבתי את החיבור לצלה של הרוח ואני עדיין שואלת את עצמי אם כדאי לקרוא את משחקו של המלאך לפני צילה של הרוח רק כדי ליהנות מהקשר שבין השנים.

אני ממש אוהבת את הסגנון של ג'ודי פיקו.
לדעתי מי שאהב את שומרת אחותי יאהב גם את זה (אלא אם כן נמאס לו מהעניין שתמיד יש מישהו חולה מחלה קשה בספרים שלה..)
אני אישית ממש אהבתי. זה ממש לא אותו דבר כמו שומרת אחותי, ויש עיסוק בעוד המון נושאים אחרים בחיים.
יפייפה ומומלץ.

מדהים.
היו קטעים שלא יכולתי לעצור את הדמעות, היו פעמים שצחקתי, בקיצור- יש פה הכל.
אני בכלל אוהבת את הסגנון של ג'ודי פיקו, ושומרת אחותי הוא ספר ששווה כל דקה של קריאה.
מרגש מאוד!