• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אי הילדים

אי הילדים

מאת מירה לובה

הביקורת של סהר

תמונה של סהר
אי הילדים

אי הילדים

מאת מירה לובה

הביקורת של סהר

תמונה של סהר
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
0
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
רויטל ק.
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

הספר הזה הוא פשוט ספר טוב- במלוא מובן המילה
העלילה המרתקת היא על ילדים אשר מגיעים לאי בודד
בדרכם לאמריקה בזמן ההפצצות
לאחר שספינתם דולפת מים
הם מגיעים לאי ומשתכנים שם בלית ברירה
הסיפור היפהפה הזה מציג את הישרדותם המופלאה באי
ועל השתלשלות האירועים שם.
מומלץ=)

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של קורא הספרים
קורא הספרים
תמונה של אוהבת תכלת
אוהבת תכלת
מ
מוטי
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
תמונה של כרובי
כרובי
5קוראים|גיל ממוצע51|60%נשים

על המבקרת

תמונה של סהר

סהר

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
73 ביקורות•246 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מקור (נוער)•תרגום (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של סהר
סהר
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות73
לייקים שקיבלה246
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מקור (נוער)18תרגום (נוער)17מדע בדיוני ופנטזיה15

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סהר

ללכת בדרכך

ללכת בדרכך

ג'וג'ו מויס

"כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ"

יותר מכל הזכיר לי שם הספר את הפסוקים האלו. ואפילו אני, לא ממש חובבת תנ"ך מושבעת מצאתי את סיפור המגילה אנושי ומרתק בהרבה מספר זה.

לצערי האהבה כאן חלושה, לא אמינה, סוחטת דמעות ושטחית. בדמויות אין שום התפתחות. נדמה שהסופרת כתבה מראש על דף רשימת תכונות לכל אחת מהן ואסור להן לחרוג ממנה ולו לפעם אחת. בדיעבד כל הרעיון הימנעות מספוילרים נראה לי כמנסה לשבות את לב הקורא בכוח ובמניפולציות זולות. לא הרגשתי ולא התרגשתי. לא נגע לי כמעט מה הדמויות הרגישו, מה חשבו, מה עשו. רוב הספר היה צפוי לגמרי, ולמה שלא היה ידוע מראש היה טעם מר של ניסיונות הפתעה ומתח כושלים. לוותר, לוותר, לוותר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•סהר
שומרת אחותי

שומרת אחותי

ג'ודי פיקו

מה לעזאזל קראתי הרגע.
אני לא יודעת, אני פשוט לא יודעת.
הספר הזה נע על התפר שבדרך כלל נראה לי ברור מאוד- ספרים שהמוח הסטיגמטי שלי מתייג כאמריקאים, שמבוקשם הוא רק להפוך לסרטים עם אמא בלונדינית עם רגליים של דוגמנית וכל הקטע (זה לא אישי, קמרון דיאז נשמה) ועוד שלל שחקנים מפורסמים שיביא לסרט את שלושת הצופים שנשארו בבית גם כששמעו את המילה "סרטן".
או, או. יש "או". ולמרות ההסתייגות שלי אני אגיד אותו, כי הספר די נגע בי במקום הזה של הרטט החשמלי, שלא רבים הספרים שמצליחים בזה.
ורציתי להאמין שאני אוכל לבחור לי צד, צד ברור ומוגדר, שאני ארגיש איתו שלמה ובנוח. אבל נראה שהתחביב העיקרי של ג'ודי פיקו הוא לטשטש גבולות בין הצדדים. וזה כואב, כי אנחנו נמשכים למה שאמור להיות בסדר, לא? אנחנו רק רוצים להשתייך לקבוצת הטובים ולהצליח להסתכל לעצמנו בעיניים, ולישון טוב בלילה, ולדעת להתמודד עם כל דילמה, הכל!!!! כי אנחנו בקבוצה של הטובים, והם מנצחים, לא?
אז בשביל מה אני כאן? אני כאן כי אני לא יודעת אם פיקו עשתה את העבודה שלה. כי מההתפעמות שלי מהצלחתה לא לבחור צדדים יש משהו שקצת מציק שם איפשהו. יש יותר מדי נקודות מבט, יותר מדי נקודות מבט, יותר מדי נקודות מבט. טוב, זה היה רק בשביל שכל "יותר מדי נקודות מבט" תוכל להציג את עצמה לחוד. כמו בספר. בערך.
והדמויות, שהיו מרגשות, וצבועות, ואינטרסנטיות, הפריעו לי. הן הפריעו כי כל אחת הייתה חייבת באיזשהו שלב לפצוח בנאום מרגש וסוחט דמעות, ואתם יודעים מה? הן הפריעו דווקא בגלל שכל הדמויות היו שוות, ואין צדדים וכולנו בני אדם וכל זה. פאק איט. כשאני קוראת ספר אני רוצה איזה דמות שתהיה לה את השריטה הקטנה הזאת, את הטאצ' שאני לא אוכל לעמוד בו. אני לא רוצה מיליון דמויות בשורה ושאני אצטרך לבחור את הדמות שהתחברתי אליה, אולי אולי כמה. כאילו, ג'ודי, קאם און, מה אכפת לך, רדי קצת לעם. נחמד כאן, בסך הכל, פשוט. וג'סי, הדמות שלו לא אמיתית. אהבתי אותה מאוד, מאוד, אבל ברצינות כאילו? הוא לא אנושי. הוא פשוט העבריין. ותאמינו לי שאני מכירה נערים כאלו, רקע קשה, כלא נוער ועוד. והם אף פעם, אף פעם לא כמו ג'סי. וזו בעצם הבעיה של כל הדמויות, שהן משחקות את מה שהן אמורות לשחק, והן עושות את זה מושלם. וזה רע, ממש רע.
אז למה אני כאן? כי כשקראתי בכיתי, וזה היה מרגש גם אם אני צינית, כי זה איכשהו עבד למרות הכל. אבל בעיקר בשביל המשפט "השומר אחותי אנוכי?".
ואולי בעצם יותר מהכל, אני כאן בגלל שעדיין לא הצלחתי להחליט איזה אחות שמרה על האחרת.


יואו, כמה זמן לא כתבתי כאן

לפני 11 שנים•סהר
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

אני חייבת להודות שמה שצץ לי בראש כשראיתי
את הספר פעם ראשונה בחנות הספרים זה-
לא עוד פעם שוב...
כלומר- ידעתי שיהיה ספר המשך, ואני מודה שהוא מותח אבל... כמה עוד אפשר?
כל הספרים שלו,
בפרט על פרסי ג'קסון הם ספרים
שהגיבורים עומדים למות
במחצית מהזמן ומצליחים להתחמק מזה בנס.
החצי השני הוא שהם עוזרים לאנשים ~אחרים~
שעומדים למות ומצילים אותם בכך בנס.

הרעיון של הספר לא גרוע, הוא מוצלח, מוצלח מאוד.
אבל הספר הזה הפך לספר שכיף לקרוא,
ומבחינתי זאת לא דווקא מחמאה.
זה לא ספר טוב, זה ספר שטוב להעביר בו את הזמן.

אחרי שסיימתי לקרוא את סדרת "פרסי ג'קסון"
והתמתחתי על הספה כמו בסיומו של כל ספר כייפי
לא העליתי על דעתי שריק ריירדן
ימשיך לחפור על הנושא הזה, ובתחילת הטריולוגיה באמת היה נראה משהו אחר,
כשג'ייסון היה הגיבור
ממש התבאסתי כשגיליתי שגם בספר הזה פרסי מופיע.
מבחינתי אי אפשר לכתוב שתי סדרות שיהיו טובות על גיבור אחד, זה פשוט לא מוצלח ואכן,
רואים את זה- הספר מבחינתי פשוט לא ספר מוצלח-
הוא חופר, הוא מורחב מדי והוא פשוט לא ספר שנחשב לספר ~טוב~
ורק חסר שתצוץ עוד סדרה על פרסי ג'קסון,
שגם ככה התחלתי לא להעריך אותו
בעקבות הסדרה הכושלת הזו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•סהר
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

~הביקורת מכילה ספויילרים~


בשדה תעופה, אין לי מה לקרוא.
אני מחפשת ומחפשת, קוראת את הכריכה האחורית ומתייאשת,
עוברת לספר הבא...
בסוף מצאתי ספר כזה, נראה קצת משעמם אבל נחמד, רגיל כזה.
פתחתי אותו וחיכיתי לאיזשהו סימן ל"מה בעצם יש בספר הזה?"
נתחיל עם זה- יש בו התחלה מוזרה, מעט לא קשורה, כאילו הסופרת עוד לא בדיוק גיבשה את הרעיון על הסיפור.
הדמויות נהדרות וכייפיות, ממש כיף לקרוא עליהן.
ממה שהתרשמתי מהכריכה האחורית קארו היא מין תיירת לא קשורה כזאת, לא יודעת למה חשבתי ככה ( אולי בגלל "שחיה בפראג היפהפייה", -מה הקשר?-)
ושברימסטון, אחת הדמויות המדהימות הוא מין מכשף מרושע ואכזרי שמנצל את קארו ("הוא מטיל עליה מטלות מחרידות ברחבי העולם כולו")
הכתיבה מרתקת ולראשונה נתקלתי ברעיון כל-כך מקורי, על נערה יפהפייה, עם שיער כחול (!) ומלא קעקועים שמתאהבת באויב שלה (החלק הקיטשי...)
הרעיון מבריק, ונהניתי מאוד מהקטעים הקצרים שכתובים בתחילת כל חלק של הספר.
קארו נתנה לי מלא כוח וכל-כך נהניתי לשמוח בשמחותיה ולהתעצב בסבלה וזו בעצם אחת המחמאות הכי גדולות- שהספר נוגע לך בלב ונשאר שם. והדמות מהספר מעכשיו קשורה גם אליך, וחיה איתך את החיים.

לפני 13 שנים•סהר
להיות יוצאת דופן

להיות יוצאת דופן

גלילה רון-פדר-עמית

אני ממש לא התחברתי לספר.
לדעתי השכבה שבה מאיה לומדת מאוד קיצונית,
לכל אחד בה יש את ה"תפקיד" שלו.
למשל מאיה זאת זאת שלא אכפת לה מה חושבים עליה, העיקר הכדורגל.
הידידות בינה לבין דין מאוד לא אמינה, ומשהו בה נראה צבוע,
למה שדין יהיה עם כל החבר'ה ה"מקובלים" אם הוא לא מתחבר
ומעדיף להיות עם "ילדים כמו מאיה".
עוד דבר שהציק לי בספר הוא הגיל של התלמידים.
איכשהו הוא נראה לא נכון.
אני זוכרת את הכיתה שלי, לפני שנתיים, בכיתה ה'.
אני זוכרת שאז הגענו לדבר הזה של ה"מחנות" בבית ספר והקבוצות של התלמידים. התלמידים האלו מאוד ילדותיים כנראה.
דבר נוסף שמאוד מפריע במהלך כל הסיפור הוא גישת ה"לא אכפת לי" של מאיה. זאת הכיתה שלך, לא משנה כמה את לא מתחברת אליה. זה מפריע לי, כי יש הרבה בנות שאני מכירה שמשחקות כדורגל, אף אחד לא חושב עליהן בתור לסביות, בתור לא מקובלות בגלל שהן משחקות "משחק של בנים" ובגלל הלבוש שלהן. כל הסיפור הזה מאוד לא אמיתי.
סיפור לא אמיתי, חסר כל כנות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

***

וואו.

***
זה מה שעבר לי בראש לאחר שקראתי את הספר.
נכנסתי לחנות, התיישבתי על הספסל וחיפשתי בחנות ספרים יפים. המוכרת כבר מכירה אותי, אני נכנסת לכאן הרבה.
הסתכלתי על הכריכה האחורית של הספר, התרשמתי מין העיצוב.
קראתי את התקציר ומעט נרתעתי, זה לא ממש מה שחיפשתי, נערה שרוצחת אנשים. אבל שמעתי עליו ביקורות חיוביות מאנשים שאני מעריכה את דעתם, אז פתחתי את הספר.

***

כעשר דקות אחר-כך כבר הייתי שבויה לחלוטין בקסמו של הספר. בקושי רב ניתקתי עצמי ממנו, שילמתי למוכרת בחיפזון ופניתי החוצה, כאשר הספר חבוק בזרועותי. כאשר הגעתי הביתה פתחתי אותו במהירות, דפדפתי לעמוד שהגעתי אליו והמשכתי בקריאה המהנה.

***

הספר כתוב בשפה גבוהה אך לא מדי,
כזאת שמאפשרת הנאה בלי לגזול זמן על-מנת להבין את המשמעות. הוא מעניין ומותח מאוד,
חזק באופן יוצא דופן ועצמתי.

***

קטסה היא גיבורה חזקה מאוד, ועצמאותה לא יודעת מנוחה.
החוזק שלה מוקרן מן הספר, ממש חודר מתוכו.
כישרונה מזעזע ובאופן מפתיע מעורר הזדהות עם קטסה, הגיבורה העשויה ללא חת.
קטסה מלאת שמחת-חיים ומרץ. מה שגורם לאהוב את הדמות קטסה הוא שהיא אינה מתרברבת על היותה חזקה ועל כך שהיא רוצחת אנשים, היא אינה רוצה לעשות זאת וזה משפר את תדמיתה המפוקפקת-משהו בעינינו. קטסה רוצה מאוד להשתחרר מכפייתו של דודה אך מפחדת מזעמה שלה אליו ומין היכולת שלה להמית חורבן עליו.

***

לאחר שקראתי את הספר
דפדפתי שוב ושוב בספר
בניסיון למצוא תשובות על העולם המחריד שבו חיה קטסה,
על שבע הממלכות שקסומות על המלכים וכמובן, על המחוננים.

***

נהניתי מכל רגע,
צפויים לכם רגעי התעניינות ואושר,
שמחה והזדהות בתוך הספר הזה, אשר קיבל אלפי דברי-שבח, ובצדק.

***

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר
עורבני חקיין

עורבני חקיין

סוזן קולינס

הספר השלישי בטרילוגיה, עורבני חקיין.

פאנם בוערת, קטניס בוערת והלבבות בוערים, מצפים לעוד.
מצפים למשהו שיאשר שזה לא אמיתי, שהסדרה לא נגמרה, שאפשר להמשיך להאמין שיש המשך, אבל אין המשך ואין יותר משחקי הרעב.
הדבר היחיד שיש הוא האין, בספר ובלב.
הספר מפתיע ומרגש כמו שני הספרים הקודמים לו, הוא מדהים ומאכזב הוא חזק ועצמתי והוא הספר שחותם את הטרילוגיה, זה מה שישאר לנו בזיכרון איך קטניס הפכה לעורבני החקיין נתנה חיזוק למורדים ותקווה- לרוצים בה.
הספר חד ופוגע ואינו מתחפש למשהו אחר אינו מבקש להיות שונה אומר לך ברור, כן, זה מה שאני, לא מוצא חן בעיניך אז אל תקרא, וזה אחד הדברים היפים בו.
הדמויות בספר אמיתיות מאוד, לא מושלמות ולא טובות מדי, לכל אחת מהן הסיפור שלה, הדרך שלה וגם החיים שלה.
הספר הזה הוא אישי ומעביר לכל אחד מסר עמוק בלב מסר של תקווה ושוני תקווה ואכזבה.
זהו, נגמרה הביקורת שלי, בדיוק איפה שנגמר הספר.

לפני 14 שנים•סהר
להיות הכי מקובל

להיות הכי מקובל

גלילה רון-פדר-עמית

הספרים של גלילה רון פדר-עמית כבר ממש בלתי נסבלים
הדמויות חסרות טאקט, רגישות ובכלל הן ממש לא דמויות
יש את הבת המושלמת הבן המושלם הבת המוזרה הבן המוזר וכו'..
זה מרגיש כאילו הספר מנסה בכוח לגרום לקורא להתעניין
הכתיבה לא מהנה עם משחקי רגשות והמון צביעות וזיוף
הדמויות לא חורגות מה"תפקידים" שלהן והרעיון הזה של הסיפורים האלו כבר חפור לגמרי.
ממש לא ממליצה!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר
רועי

רועי

אסתר שטרייט-וורצל

ספר יפה המתאר מצבם של אנשים רבים בעולם
נע בין טוב-מספיק לספר מצוין השווה קריאה
אני בכיוון של האמצע
אכן לאסתר שטרייט-וורצל יש טובים יותר
אבל גם זה ספר נהדר ששווה להעביר בו את הזמן
הפריע לי שיש לה עוד כמה ספרים מאוד דומים מבחינת העלילה
לספר הזה אבל- כדאי לקרוא!

לפני 14 שנים•סהר

ביקורות נוספות על "אי הילדים"

אי הילדים

אי הילדים

מירה לובה

מירה לובה, שכתבה את הספר הזה בגרמנית, היתה ילידת גרמניה שחיה בארץ בין השנים 1936 - 1951 אז גם כתבה את הספר הזה. למה אני מתייחסת לסופרת ולא לספרה? כי יש דמיון די משמעותי בין "אי הילדים" ל"בעל זבוב" של גולדינג. אז לא: היא לא יכלה לגנוב את רעיונו של גולדינג. אם כבר, גולדינג יכול היה לשאוב ממנה רעיונות לספרו, שהתפרסם ב 1954.

הספר, שהוא ספר הרפתקאות לנוער, מתאר 11 ילדים בריטים שבעקבות טביעת הספינה בה פונו הם מוצאים את עצמם באי בודד, בלי מבוגרים, ובונים חברה משלהם על האי. הסופרת מתארת שיתוף פעולה, פעולות למען הכלל והמצאות, כמו גם בעיות חברתיות שונות דרך התנהגות הילדים, כולל התנהגויות אנטי חברתיות ועברייניות. היא מאפיינת נפלא אישיות כל ילד, כך שאנחנו יכולים להזדהות איתם, לחבב, לתעב ולכסוס ציפורניים במתח. מהיותה יהודיה בתקופת "הגזע העליון" וגולה מארצה, היא נגעה גם "בבעיה היהודית" וכך מתאר את עצמו הילד דוד אהרונסון (כמובן בעל עיניים ותלתלים שחורים...):
"כן, אני יהודי, יהודי...תחילה לא ידעתי שאני יהודי, או יותר נכון, לא הרגשתי במה שונה אני משאר חברי, אך מאז הגזרות על היהודים בעולם, מאז שרודפים אותנו עד צואר ורוצחים ללא רחם, ...אני יהודי, בן לעמי הדואב, לא אתן לאיש לפגוע בכבודי, כבוד ילד יהודי..."
והתאור הזה, שנכתב בשנות הארבעים של המאה הקודמת, מצליח לאפיין גם היום חלק מהתנהגותנו: הרגשת נרדפים מחד ועמידה על "הכבוד היהודי" מאידך.

את הספר תרגמה וערכה ימימה טשרנוביץ' והיא כנראה עיבדה אותו בצורתו הנוכחית. לא קראתי את אי-בוד שהוא כנראה הגירסה המקורית לספר, אבל יהיה מעניין להשוות. העותק שבידי יצא לאור בשנת 1986 וכתוב כמו בגירסה המקורית. יש קסם רב בשפה הישנה, אבל בני נוער מן הסתם לא יהנו ממנה. בכל אופן, אהבתי אותו כילדה ואני אוהבת אותו עכשיו. הספר הוא עדות לתפיסה תמימה: על הטוב המונח בבסיסו של אדם, ועל כך שאם יתנו להם - הילדים ישנו את פני העולם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•yaelhar
אי הילדים

אי הילדים

מירה לובה

פעם, כשאבא שלי היה ילד, הוא היה חולה ונשאר בבית.
הוא ישב על המרפסת, שהיתה צמודה למרפסת של השכנים, ובמרפסת של השכנים - היה ארון ספרי הילדים שלהם.
העוזרת של השכנים עברה שם ואבא שלי, שהיה רגיל לשאול ספרים מהשכנים, ביקש ממנה שתעביר לו ספר מסויים מהמדף.
העוזרת עזרה לו בשמחה, אלא שהיא הושיטה לו את הספר שעמד ליד הספר שהוא ביקש.
לא היה נעים להטריח אותה שוב, לכן אבא שלי החליט לקרוא את הספר, שנאמר - טוב ספר ביד מעשרים על המדף במרפסת ליד.
והשאר - היסטוריה.
היסטוריה משפחתית-פרטית, אמנם, אבל היסטוריה.

כי הספר שהוא קרא בטעות היה אי הילדים, וכעבור הרבה שנים, כשאנחנו, הילדים, נשאל אותו מה הספר הכי יפה בעולם הוא יענה שמבין ספרי הילדים - הספר הכי יפה בעולם הוא אי הילדים.

אולי לא הייתי חותמת על ההצהרה הזו בעצמי, אבל בכל זאת. גדלתי עליו, קראתי אותו מי-יודע-כמה פעמים, והוא אחד מספרי הילדות האהובים עלי.

במסגרת פרוייקט ספרים-ארוכים-בשפה-ארכאית-שיקח-לילדים-יותר-משעה-לסיים שנולד בעקבות טיסה ארוכה לחו"ל ומגבלה מצערת על משקל המזוודות העולות למטוס, שאלנו גם את הספר הזה מסבא וסבתא.
קצת חששתי. ומה אם הילדים לא יבינו? אולי זה עוד קצת מוקדם בשבילם? אולי השפה המיושנת תהרוס להם את הכל, אולי לא תהיה להם סבלנות?
לבן השש וחצי הקראתי חצי מהפרק הראשון תוך הסברים, כדי לתווך לו.
משם - לא היה מקום לחשש.
הוא הפליג עם הספר, ועם הילדים האנגלים שהפליגו מאימת ההפצצות במלחמת העולם השניה, נסחף עם הסירה הבודדה שנסחפה הרחק מהאוניה הטובעת ועם הילדים שמצאו עצמם על אי בודד.
האם הרעיון של ספרים ישנים ושפה ארכאית שיובילו לקצב קריאה איטי יותר עבד?
לא בטוחה, בכל זאת יש לספר 313 עמודים מכובדים, אולי הם אחראים לזמן הרב (יחסית) שהספר דרש.
גם ממבט של מבוגרת (ולא בטוח שהצלחתי לאמץ מבט כזה על הספר) העלילה מרתקת, הדמויות מאופיינות היטב, יחסית לספר ילדים, יש טובים ויש קצת רעים, (לא רשעים של ממש, לרוב), יש דמויות שעוברות התפתחות, יש קבוצה של ילדים שלומדת לשתף פעולה, לחשוב באופן יצירתי ואף פעם לא לאבד תקווה כדי לשרוד. בצד השני, יש ילד אחד, במקרה הוא גם נכדו של נשיא ארה"ב, שמאמין שהילדים עדיין בחיים וגם הוא ילמד על חשיבותן של התקווה והאמונה.
ספר ילדים מקסים.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רויטל ק.
אי הילדים

אי הילדים

מירה לובה

ספר שקראתי אותו לראשונה מזמן - ושנחקק בזכרוני.

ספר שכתוב בצורה מרתקת, פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.

בתור ילדה התפעלתי מאוד מאיך שהילדים ארגנו את חייהם על האי בצורה כה מועילה - מה"חבילה" שהם בנו, מכלי האוכל שאילתרו, וכמובן מהעצמאות שנכפתה עליהם בהיקלעות לאי בודד.

פשוט ספר חוויה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•tuli
אי הילדים

אי הילדים

מירה לובה

אחד מספרי הילדים האהובים עליי ביותר בתקופת בית הספר היסודי.
קראתי אותו אז מספר רב של פעמים, ובכל פעם התרגשתי והייתי במתח מחדש, וכמובן - התפקעתי מצחוק.
"בעל זבוב" בגירסת הילדים התמימים והטובים.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•goldmoon
אי הילדים

אי הילדים

מירה לובה

פשוט נפלא לראות כצופה מהצד את הקשרים שנרקמים בין הילדים.
מהרגע שבו כל אחד ואחד מהם עולה על ספינה שאולי תציל את חייו ועד לרגע שבו הם נמצאים באי בודד, שם הם לומדים להכיר אחד את השני מקרוב, עד שכשהם חוזרים הם לא מצליחים להיפרד.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•לידור
אי הילדים

אי הילדים

מירה לובה

ספר נפלא שלא יכולתי להפסיק לקרוא

לפני 14 שנים•הרמיוני
אי הילדים

אי הילדים

מירה לובה

ספר קצת מומלץ

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מוגובי הכי שולט
דירוג
5.0
לפני 11 שנים

“פעם, כשאבא שלי היה ילד, הוא היה חולה ונשאר בבית. הוא ישב על המרפסת, שהיתה צמודה למרפסת של השכנים, ו”

3/8
ביקורות על אי הילדים
הבאה
tuli
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“ספר שקראתי אותו לראשונה מזמן - ושנחקק בזכרוני. ספר שכתוב בצורה מרתקת, פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.”