עברתי על כמה ביקורות פה על הספר, ואני חייב לשאול- WTF?
אני פשוט מרגיש מפגר. כל השבחים וההזדהות, על מה ולמה?
לנמק ולהסביר? אוקי.
דבר ראשון: הספר כתוב בצורה כל כך משעממת וקשה לקריאה שלא יכלתי לקרוא יותר מ 15 עמודים ביום.
אולי זה אשמת המתרגם?? יכול להיות... אבל בחיית רבאק היו משפטים שלמים שהייתי חייב לקרוא מספר פעמים ובכל זאת לא להבין את המשמעות מאחוריהם (וכאמור לעיל, הייתי מרגיש מפגר). הכתיבה והלך הרוח בספר מובאים בדרך
די "יבשה", לא סוחפת ולא מרתקת שלפעמים הייתי נשבר ועוצר באמצע הפרק והולך להכין כוס תה רק כדי להכניס קצת "אקשן" לחיי.
דבר שני: במחצית הראשונה לספר היה לי מאוד ברור שזה ספר תעמולה כנגד הקומוניזם (וזו הפרשנות הלא מלומדת שלי). הספר נכתב בזמן המלחמה הקרה מאת סופר ש"ידע עוני ונדודים. תחילה היה קומוניסט ואחר כך פנה לסוציאליזם"(פה חשדתי). התיאור של לונדון העתידנית ב1984 מאוד מזכיר את בריה"מ הקומוניסטית (ובמקרה מי שקרא את "ילד 44" של טום רוב סמית ימצא הרבה דמיון), הרי תחליפו את הכרזות של "האח הגדול" בכרזות של סטאלין, תחליפו את "משטרת המחשבות" ב ק.ג.ב שהיו מעלימים אנשים בגלל שחשבו לא נכון ותוסיפו את "אין מה לאכול אבל המפלגה היא מעל הכל" ומה קיבלנו? CCCP! Mother Russia. אומנם במחצית השנייה של הספר התחוור לי שהקומוניזם פה הוא על סטרואידים עם תווית של האס.אס. אבל לא משנה. בכל אופן הייתה הרגשה חזקה שמר. אורוול מנסה להפחיד את חבריו הלונדונים מהבולשביקים.
דבר שלישיש: וזה סתם עצבים שלי מקריאת כמה מהתגובות - וזה ההזדהות של האנשים עם הספר דוגמת "כמה שזה אקטואלי להיום"...
מה? איך? איזה חלק פה אקטואלי להיום? ספר נבואי? באמת ככה אתם מרגישים? אולי אני באמת בפגר?

ולסיכום: ספר בסדר, ואני נדיב היום. קלאסיקה? מממ טוב אם אתם אומרים, התאכזבתי.

היו בערך שבעה קטעים שישבתי במשרד עם הרגליים למעלה ופשוט צחקתי בקול!(אבל בשקט, שלא יחשבו שאני איזה ווירדו).
כיף לברוח מדי פעם עם ספר קליל וקצר ועם הכמות קללות ומשפטי המחץ של יצורים כמו שמואל. מומלץ לכל הדורבנים שבינינו :)

מזעזע וסוחף. סיפור עוצמתי של כביכול עוד אחד מיני רבים החיילים הרוסים שעברו בצ'צ'ניה (ושנשארו בחיים). הזוועות, הקרבות, הקורבנות, המצוקה והנפש הסדוקה לא השאירו אותי אדיש...קיבלתי מושג כלשהו מה זה מלחמה ומה עובר על החייל הפשוט-("בשר תותחים"), סיקרן אותי לדעת עוד, וביליתי שעות ביוטיוב ו"חקרתי" על העימות. המסקנה שלי היא: אחחח איזה כיף שיש לנו את צה"ל

מעולה! אין על ספר מתח משובח. מאוד מזכיר לי את סרטי האקדח מת מצחוק של לסלי נילסן המנוח: עולם אפור הרועש ממחשבות הבלש. ממליץ בחום

ספר שני רצוף של אוסטר שאני קורא ואני חייב לומר שיש לי רעב לעוד.
הדמויות של אוסטר כל כך אמיתיות שאני מרגיש אותן חיות ומכיר אותן אישית. הקריאה בספריו כל כך זורמת שאפשר לקרוא שעות ואז להזכר שיש לך פיפי כבר שעה...
לסיכום: מומלץ ומהנה :)

כשקורא לא מנוסה (ואני מודה בזה) קורא את הספר הזה הוא שואל "מה זה?! אני יכול לכתוב סיפור כזה תוך שעתיים", סתם סופר אובר-רייטד עם סיפור משעמם.
אבל אחרי שקראתי את הביקורות על הספר פה באתר הבנתי בדיעבד שיש המון מעבר, ופה אני מודה לכם חברי הקוראים - פקחתם את עיני, השכלתי וזכיתי.

מה?? אני פשוט לא מבין: את הספר, את האנשים שאהבו את הספר, את הסופר...
קראתי את הספר בערך חודשיים וחצי וזה חודשיים יותר מדי, פשוט לא יכלתי לקורא ברציפות. עלילה מסובכת, משעממת, מרתקת, מלאה בפסיכולוגיה ודמויות הזויות, כמו שאמרו לפני "הזוי". אני אישית לא מתלהב מהספר ולא מזדהה עם הדמות, אבל יש פרקים מעולים. חחח ובכלל כל מה שדמיינתי בספר זה את ג'קי צ'אן יושב בתוך באר וחושב על הגבול בין המציאות לדמיון...הזוי

ביקורת ראשונה וכנראה האחרונה...
לחיוב: העלילה דווקא בסדר, במיוחד היומנים של הנזירה
לשלילה: ספר ממש לא קריא, הכתיבה לא זורמת ומבלבלת והתרגום מוסיף לרצון לזרוק ת'ספר על המתרגם.
סיימתי את הספר רק בגלל שאני תקוע בחור ואין עיתונים בחור הזה. לסיכום: עזבו...

טוב, אז אחרי שהאכלתי את הצד הנשי שבי בעוד סיפור אהבה בלתי נשכח(!?!) אני יכול להגיד שהספר מכתב בבקבוק מרגש בקצוות שלו יענו רק בהתחלה ורק בסוף. התוכן באמצע זה רק פוצי מוצי וביטויי אהבה די נדושים.
בקיצור אחרי שסיימתי את הספר יש בי צורך עז ללכת לקנות מסמרים ופטיש ולהרגיש שוב כגבר. (פחות או יותר).
לסיכום: ספר נחמד אבל הגברים בינינו יכולים לוותר עליו :)