שלושה כוכבים הוא גבול הקריאה ההוגנת, כשמככבים פחות מזה נשאלת השאלה: אם היה כל כך גרוע מי הכריח אותך לקרוא ולסבול... לכן אני לא מעזה להעניק שני כוכבים גם אם שלושה כוכבים הם מתנה נדיבה מדי.

באלדאצ'י הוא "סופר מתח אמריקאי רב מכר" מונח שאומר הכל. פרס נובל הוא לא יקבל, ברשימות רבי המכר הוא מככב, ספריו מתורגמים לשפות רבות והמתח לא מהפך קרביים, אבל הוא בהחלט מפתיע פה ושם.
יש לו חוש הומור מאולץ ותיאורים ופניני קלישאות שחוזרים בספר שוב ושוב. "תסרוקת הלוואה וחיסכון", "אדם עכברי" ועוד מיני תיאורים בנאלים משובצים בספר ולא ברור אם זו אשמת הסופר או המתרגמת. פעמים רבות לוקה התרגום בחוסר השראה, לדוגמה: "המכל פגע בו ישר בפנים... ישר על מלחצי מתכת המחוברת אליו. ...ופגע ישר ברקתו של האיש.

בספר הזה יש שלושה סיפורים המשתלבים זה בזה. סיפור אחד מתאר חבורת נוכלים והעוקץ הערמומי שלהם.
סיפור שני מתאר את חקירת מותו של הספרן הראשי של ספריית הקונגרס לספרים עתיקים, סיפור שיתרום תרומת מה לאינטליגנציה שלכם בתחום ספרים עתיקים.
הסיפור השלישי מספר על קשר של ריגול וקונספירציות והתנקשויות המתרחשים בעיר הבירה וושינגטון.
בין שלושת הסיפורים מחבר "מועדון הגמל" שחברים בו כמה חברים במי"ל של סוכנויות ביטחון שונות, כולם בעלי כישורים יוצאי דופן, כולם נדמים לחבורת שלומזלים לא צעירים, אבל מגלים יכולת עמידה, תכנון וביצוע של צעירים יותר.

האמת הצרופה היא, שלא ציפיתי ליותר מדי. למודת באלדאצ'י אנוכי והתעלומה הגדולה מכל היא, למה יש בין ספריו ספרים שכתובים בחוסר כשרון בולט כל כך, וספרים אחרים שכתובים היטב. ותעלומה נוספת: לפחות שניים מגיבורי הספר נקראים על שם אנשים חיים, מידידיו של הסופר. נפלא מבינתי מה הכבוד הטמון בקריאת שם של נבל ספרותי בשם אדם חי, אבל כנראה שבארצות הברית גם זה כבוד גדול.
תאמינו לי שאני מנסה למצוא עוד מה לכתוב אבל לא מצליחה. יבש מעיין ההמצאות שלי. ובכל זאת רכשתי מעט ידע בסוגיית אספנות הספרים.

כשמכירים סופר, לוקחים את הספר לידיים עם ציפייה מסויימת.
בספר הזה "כגודל הציפיות כך כגודל אכזבות", סיפור תבניתי ללא הפתעות מיותרות.

ספרן של סיפריית הקונגרס נרצח, חברו לעבודה "קיילב" מתמנה לנהל את אסף ספריו הנדירים, אשה צעירה מתכננת נקמה במלך הקזינו וחבורה של אנשים שמאמינים בקונספירציות במיישל של ארצות הברית....

בלדאצי קלאסי.
מהנה וקולח, מותח במידה אבל לא הורג את העצבים ומשאיר אותך עם חיוך (וסיכוי שתמצא את עצמך קונה את ספר ההמשך, כי אצל בלדאצי תמיד יש המשך...)

ספר מעולה, כשאין עוד ספרים בסביבה.
קליל, פשוט, לא מאתגר.
קיבל ממני 4 כוכבים כי העביר לי את השעמום לקצת פחות שעמום

פעמים רבות כשקוראים סדרה של ספרים שאינם כרונולגית קשורים אחד לשני, מתחיל הקורא כבר לצפות את הבא לקרות ולכן מוריד מערך הספר בעיניו, אבל דווקא בסדרה של מועדון הגמל- מדהים לראות כיצד נוצר קשר בין הספרים- אם זה ע"י אזכורים או אפילו ע"י שימוש בדמויות מהספרים האחרים, ולכן זה מעורר רצון להמשיך ולקרוא.
בנוסף, גם בספר זה ממשיך באלדאצ'י להפגין את יכולת השילוב בין העלילות השונות עד לפרטי פרטים- ולגרום לקורא לחזור פעמיים על השורה בה העניינים מתבהרים- תוך כדי קריאה עם תחושת פליאה ותדהמה.
ממליץ ביותר (לאחר קריאה של "מועדון הגמל")

קראתי את הספר הזה אחרי שקראתי את "צדק אלוהי" (שבא אחריו כרונולוגית) ומאוד אהבתי. היה אותו להורים שלי והם אמרו לי שהוא "בזבוז זמן", אבל החלטתי בכל זאת לנסות. סיימתי אותו תוך שלושה-ארבעה ימים. אני חושבת שזה אומר הכל.

זה הספר הכי גרוע שקראתי בחיים שלי. אני רוצה שבאלדאצ'י יחזיר לי בחזרה את היומיים מהחיים שלי שבזבזתי על הספר הזה.

אחד הספרים האהובים עליי, ממש מעניין. אני חולה על הזקנים האלו!