לפני שנים לא מעט קראתי את "הכנסת כלה" אשר יצר אצלי את הרושם הברור כי שולם לעגנון שכר סופרים על-פי מספר המילים. היתה שם עלילה מינימלית והתפלפלות מקסימלית. התוצאה הייתה שלא קראתי את עגנון מאז ועד לפני שבועות ספורים.
"שירה", לעומת זאת, היא סיפור אחר (תרתי משמע). העלילה מעניינת ומתפתחת (לפחות בשני חלקי הספר הראשונים - ראו להלן) בקצב סביר. גיבור הספר הוא מנפרד הרבסט, איש האוניברסיטה העברית ממוצא גרמני, נשוי ואב לשניים (או שלושה, או ארבעה ילדים - המשפחה גדלה במהלך הספר) וסיפור אהבתו (או שמא תשוקתו?) לשירה האחות המיילדת.
הרבסט מצטייר כאיש טוב ביסודו ובעל יושר אינטלקטואלי אבל, מצד שני, הוא גם טיפוס אגוצנטרי לא קטן (כמוהו כעגנון?). עגנון מפליא לתאר בהומור את לבטיו, רגשותיו ומחשבותיו, החלטותיו ומעשיו (ואין תמיד מתאם בין שני האחרונים - כמה אנושי) של הרבסט. דרך סיפור המעשה הקורא נחשף גם להויה החברתית והתרבותית של הישוב היהודי באותה תקופה קשה - שנות השלושים של המאה העשרים: אופי החיים בירושלים, חשיבותם הגדלה של הקיבוצים, המתח שבין האקטיויסטים לבין אנשי "ברית שלום", ועוד. עגנון מתאר יפה גם את חיי האקדמיה: תהליכי הקידום, האינטריגות, סוגי חוסר היושר האינטלקטואלי למיניהם הנוהגים שם (בניגוד לדרכו של הרבסט), וכן הלאה.
יש לזכור כי עגנון לא סיים את הספר בימי חייו. הספר פורסם לאחר מותו ונערך ע"י בתו של עגנון, אמונה ירון עגנון. הדבר ניכר: בשני חלקי הספר הראשונים העלילה קולחת יותר ואילו בשני חלקיו האחרונים ישנה חזרתיות רבה יותר והעלילה מאבדת מעט את כיוונה. לספר עצמו אין סוף ברור. ואולם, במהדורה שבידי (המהדורה השלישית המתוקנת) מובאים אחר תום הסיפור שני פרקים נספחים, אשר השני שבהם מצביע על הסוף אליו כיון עגנון. אותי סוף זה הפתיע.
לסיום - אצטט מן הספר אמירה של עגנון (מגרונו של הרבסט) על הפוליטיקה של האקדמיה. אף שהדברים נכתבו לפני עשרות שנים ונגעו לאקדמיה, לטעמי הם אקטואליים עד עצם היום הזה ונכונים לכל מערכת פוליטית שהיא (יש כמובן גם יוצאים מן הכלל):
"...החכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם, מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים, בתוך כך קופצים הטפשים והרשעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהגים את העולם לפי זדונם וכפי טפשותם. מעתה היאך נותנים החכמים לעולם שיאבד על ידי השוטים והרשעים, אלא שמתוך שהחכמים חכמים ומוסיפים חכמה, כל שנראה להם אתמול כחכמה שלמה רואים אותו היום שאינו חכמה ואינם עומדים על דעתם ואינם תוקעים עצמם לשום דבר מפני החכמה שמוליכה את החכמים ממעלה למעלה. לא כן הטפשים. כל דבר שנתנו בו עינהם הרי הם מחזיקים בו ואינם מניחים ממנו, שאם יניחו ידיהם ממנו אין להם מה יעשו בעולם. לפיכך כל ימיהם תחבולות ובלבד שיחזיקו את העולם בידיהם."

















![הפיל נעלם [מהדורת 2013]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/966559.jpg)