• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
השליח

השליח

מאת מרקוס זוסאק

הביקורת של נקודה קטנה

תמונה של נקודה קטנה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
השליח

השליח

מאת מרקוס זוסאק

הביקורת של נקודה קטנה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של נקודה קטנה
הוצאה לאור:אופוס
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אורי רעננה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

מומלץ מחום!! נהנתי מאוד! :)

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של כרובי
כרובי
1קורא|גיל ממוצע45|100%נשים

על המבקרת

תמונה של נקודה קטנה

נקודה קטנה

חברה מזה 17 שנים
4 ביקורות•20 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של נקודה קטנה
נקודה קטנה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות4
לייקים שקיבלה20
דירוג ממוצע4.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת2ספרות מקורית2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נקודה קטנה

כתר זמני

כתר זמני

יהונתן גפן

סופסוף הוא הוציא ספר חדש.
וכמו תמיד, ספרים שלו לא ניתן להוריד מהיד.
כתיבה שנונה,אמיתית ומשעשעת.

סופר ומשורר גאון.
יחיד מסוגו.

הלוואי ויכולתי לומר "כן ירבו"

ממליצה בחום!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נקודה קטנה
המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

רנסום ריגס

אז ככה - קיבלתי המלצה על הספר ממוכרת בסטימצקי.
הגעתי הביתה והתחלתי לקרוא. מודה שלא יכולתי להוריד את הספר מהיד.
עקב חוסר בזמן - לקח לי קצת זמן לסיים אותו.
כל לילה כשנכנסתי למיטה, קראתי עד שנעצמו עיניי.

ביום האחרון שקראתי (הייתי לקראת סיום) ולא ויתרתי לעצמי.

הספר נהדר עד העמודים האחרונים - ששם הסופר איבד את עצמו קצת.

מודה, יצאתי מאוכזבת ממנו.

אך עדיין ממליצה (כל אחד מקבל אחרת..)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נקודה קטנה
ירח משוגע

ירח משוגע

שרה אנג'ל

טוב ככה..
אני אישית חיכיתי לספר הבא שלה.
הכתיבה הקולחת והקלילה והדימויים ששייכים רק לה.


אני, אהבתי!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נקודה קטנה

ביקורות נוספות על "השליח"

השליח

השליח

מרקוס זוסאק

את הספר הזה ראיתי בספריה, קניתי אותו, (מי ידע שאפשר לקנות ספרים בספריה) האמת בגלל שהסתקרנתי מהכריכה, אבל זכרתי שמרקוס זוסאק כתב את גנבת הספרים, אז לקחתי.
ובאמצע הקריאה ראיתי שיש חתימה מהסופר בתחילת הספר, מ2009
כתיבה זה מדהים, מילים באמת יכולות לשנות את העולם. וזה שיש אנשים ששולחים את לחמם על פני המים, זה משנה עולמות.

בקיצור, אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא. אני בכלל רק באמצע הספר, אבל בגלל שהוא כל כך טוב בעיני, אני רוצה להחזיר אותו למודעות, גם כי גנבת הספרים הרבה יותר מפורסם, אבל השליח לא פחות טוב, וגם כי יש פה ציטוטים שמחייבים קריאה של הספר. והמסר שיוצאים מאיתו מהסיפור גם אם הסיפור עצמו מעט מוזר, שווה קריאה.


אני בכלל קוראת את הספר הזה באנגלית, ואני מודה, זה מאתגר כי יש פה המון מילים שלא הבנתי בהתחלה, אבל כל כך נהניתי לקרוא את המקור ולא את התרגום.
תקראו, תצאו עם אופטימיות וחום בלב שקשה להסביר.


ממליצה בחום

לפני שנה•Storm~
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

אד קנדי הוא דביל. לפני שתתחילו להיכנס בי, תקשיבו עד הסוף.
אם הייתם מנסים לכתוב רב מכר, איזו דמות ראשית הייתם בונים?
א. יפה.
ב. חכמה
ג. מוצלחת
ד. כל התשובות נכונות.

זוסאק שובר את הכללים. אד קנדי הוא לא חתיך. הוא גם דיי טמבל, בקושי סיים תיכון. ומוצלח? לגמרי לא. רק בן תשע עשרה וכבר מרגיש שאין שום דבר 'שישבור את רצף כשלון חייו', עובד כנהג מונית, לא עשה שום דבר אמיתי בחיים, ואפילו לא מצליח להשיג את הבחורה שהוא אוהב, כי היא אוהבת אותו. (לא פספסתי מילה. זה באמת כך. תקראו ותבינו)

אם תפגשו בחור כזה ברחוב, מה הסיכויים שתחשבו עליו משהו חיובי? שתרצו להיות ידידים שלו? שתזמינו אותו אליכם לארוחת ערב? ואם נרחיק עוד לכת, אם הבחור הזה יציע לכם – "בואו לסיבוב בתוך הראש שלי." תסכימו?
בחיים לא.
בקושי לבית שלו נסכים. בייחוד אם הכלב בסביבה.

אבל זוסאק הצליח לגרום לי להיכנס לראש של אד, ולהתרשם עמוקות ממורכבות סמטאותיו. במבט מרחוק נראה שלבחורים כמוהו יש בטח במוח רק רחוב ראשי אחד, שבו מאוחסנים בערך שני ג'יגה של ידע מכל תשע עשרה שנות חייהם. אבל אם רק ניתן לאנשים הפשוטים האלה צ'אנס, נגלה שהם גוגל שלם של מחשבות מרתקות, רגשות אמיתיים ותכונות אופי מקסימות.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

יש משהו בכתיבה של זוסאק, שנראה שהוא מצייר במקום לכתוב. המילים שלו מקוריות, כנות, וצבועות בצבעים שלא הכרתי עד היום.
"אני כמעט אף פעם לא צופה בטלוויזיה, ולכן אני צופה מידי פעם בתמונה. זאת תוכנית לא רעה, באמת."
"אני שומע את השם בראשי ומניח אותו בעדינות על פניה. הוא מתאים לה מאוד."
"הרוח מעבירה אצבעותיה בשערי."
"מחוסר בית זקן נעמד מולי בשקט עם זקנו, שיניו החסרות והעוני שלו.
הבעתו מדממת."
רואים? על זה דיברתי. על הדימויים המקסימים והכל כך ייחודים האלה. מרגיש לי כאילו זוסאק חלם להיות צייר ולא הלך לו, אז הוא החליט לצייר בעזרת מילים ואותיות. והוא עושה את זה כל כך טוב.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

יש אימרה חמודה שאומרת: "לחיות זו פריבילגיה. רוב האנשים פשוט קיימים."
מעולם לא הבנתי אותה כל כך טוב כמו הרגע שבו קראתי את הקטע הבא:
"אני מרגישה שאתה מתרחק. השתנית מאז שכל זה התחיל."
"השתניתי?"
"כן. פעם פשוט היית קיים. עכשיו אתה מישהו, אד."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"אני הולך משם בתחושת פחד.
פחד, מפני שאני לא רוצה שההלוויה שלי תהיה אומללה וריקנית כל כך.
אני רוצה שיישאו מילים בהלוויה שלי.
אבל אני מניח שזה אומר שאתה צריך שיהיו לך חיים."

השבוע עליתי לקברם של סבא וסבתא שלי. היה יום יפה, ואני הלכתי לי בשביל, הסתכלתי על שתי המצבות שלהם שהציצו לעברי מהקצה, וחשבתי על היום שבו אולי יישאו אותי בשביל הזה בדיוק.
אני יודעת, זאת מחשבה מוזרה בשביל אדם בן עשרים. אבל המקום הזה, כל אלפי האנשים הדוממים סביבך שפעם היו להם חיים, שפעם באו לכאן על שתי רגליים והיום הם רק זכרון ושיש – זה עושה לך את זה.
לכן כל כך הבנתי את אד קנדי שהלך להשיג לעצמו חיים, כדי שיישאר ממנו משהו כשימות. חשבתי מה יגידו עליי כשאמות. והאם גם הנכדה שלי תגיע לפעמים להניח אבן על קברי. והאם יהיה לי משעמם שם לבד. והאם בעולם הבא יש קצת שוקולד. טוב, למען האמת על זה אני חושבת עכשיו.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"אנחנו יושבים על המדרגות הקדמיות, שחציין בצל וחציין בשמש. יצא שאני יושב בצד החשוך וטומי באור. סמלי למדיי, כשחושבים על זה. רציתי להישאר איתו על המרפסת עד שהשמש תזרח במלוא הבוהק על שנינו, אבל לא עשיתי את זה. אני מעדיף לרדוף אחר השמש מאשר להמתין לה."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

לא מצאתי דרך טובה יותר לסיים את הביקורת עתירת – הציטוטים הזו, אלא בעוד ציטוט נפלא.
"אם בחור כמוך יכול לעשות מה שעשית, אז אולי כולם יכולים. אולי כולם יכולים לחיות מעבר למה שהם מסוגלים לו."

תחיו, אנשים. אל תתנו לעצמכם לעצור אתכם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•קריקטורה
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

ברור שקראתי אותו בגלל "גנבת הספרים" שאמנם נכתב אחריו, אבל זכה, בצדק, להצלחה (ואפילו לסרט). הסיפור פה הוא על חבורת צעירים בני 19 - 20 בעיירה אוסטרלית שכוחת אל, שהחברות בינהם מבוססת על הלא-יוצלחיות שלהם: זה מועדון מיוחד במינו, שאינו מקבל לשורותיו חברים מוצלחים. אד קנדי, גיבור הסיפור והמספר שלו, הוא נהג מונית, פראייר המסכים להיות מרמס לרגלי אמו הלא אוהבת, כישלון בסקס, מפנטז על נערה שבשבילה הוא "רק אד" המסכימה להיות ידידתו אבל לא אהובתו, וחברו הטוב ביותר הוא כלב בן 17. החיים לפי אד נראים משמימים וחסרי תקווה.

הכתיבה של זוסאק אופיינית וייחודית - לטוב ולרע. הוא משתמש בפאנץ' ליין תכוף, תכנים רגשניים, עושה מניפולציה על הקורא ובחלק מהמקרים הוא מצליח - הקורא (אני) מופתע ומזדהה. אבל ככל שהספר מתארך הוא מעייף וקצת משעמם. זו דוגמה מצויינת לזה שכתיבה טובה ואפילו רעיון ייחודי אינם מספיקים. הדמויות מעוצבות בהגזמה, הארועים לא סבירים, גם אם הסיפור הוא אליגורי ופנטסטי כמו "השליח". למרות שהספר אינו בהכרח ספר נוער, הרי חלק מהפתרונות לתעלומות כביכול נראה כמו פתרונות לא מספיק מתוחכמים של ספר נוער, כך גם המגמה של "סוף טוב".

עיצוב הספר גם הוא תומך בהיותו "ספר נוער": פרקים קצרים, כותרת מודגשת בראש כל ספר, שורות קצרות כדי להדגיש רעיון, רווח בין פיסקאות - כל מה שפעם היינו עושים בשביל "למתוח" טקסט לא מספיק ארוך כדי לרָצות את המורה...רק איורים חסרים פה.
זה לא ספר גרוע, לא משעמם, הרעיון יפה ומאד חיובי, עוסק במקום שיש לנו בחיי אחרים, ולאחרים בחיינו. זוסאק הוא אופטימיסט המאמין, כך נראה, בלעשות לימונדה מלימון, והוא אף כותב יפה וייחודי. וכמובן לא כל ספר יכול להיות "גנבת הספרים" שיש בו את כל הליקויים שמניתי לעיל, אבל יש בו עוד משהו ההופך אותו לספר בלתי נשכח, בניגוד לספר הזה, אותו כנראה לא אזכור עד סוף השבוע הבא.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yaelhar
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

דחיתי את קריאת הספר הזה במשך למעלה משנה. הסיבה בנאלית – החשש מההשוואה הבלתי נמנעת ל"גנבת הספרים" – אבל בסוף בין כל הספרים הממתינים להקרא הוא פשוט קפץ לי ליד. החלטתי ויהי מה שלא אערוך השוואת איכות עם "גנבת הספרים", אבל פטור בלא כלום אי אפשר: שתי העלילות מתרחשות בשולי העיר הגדולה – עיירה קטנה או פרוור. הגיבורים משתייכים למעמד הנמוך. הדמות המרכזית אינה מתבלטת באיכויות מיוחדות למעט אחת: העניין בספרים. המבנה דומה מאד וכך גם הסגנון. מכאן ואילך לא אזכיר עוד את "גנבת הספרים". אולי.

כוחו של הספר הזה הוא, בעיני, בתיאור חברה מסוימת, דור צעיר , החי חיים ריקניים במה שהסופר מגדיר כ"עיירה עלובה". הגיבור, אד קנדי, מסתכל על חייו ממרום 19 שנות חייו ושואל את עצמו מה השיג עד כה והתשובה המוחצת שהוא נותן לעצמו "כלום ריבוע". הוא מספר זאת לשלושת חבריו הקרובים ביותר והנה תגובותיהם: "מארווין קרא לי קוטר אמיתי. אודרי אמרה לי שאני צעיר בעשרים שנה מכדי לסבול משבר אמצע החיים. ריצ'י הסתכל עלי כאילו אני מדבר בשפה לא מובנת". זה כנראה מה שיש לפריפריה באוסטרליה להציע...שום כלום בריבוע....

אפשר או לא לאהוב את הרעיון של הסופר להכניס שינוי בחיי גיבוריו - מה שמצא חן בעיני בספר הוא השינוי הדרמטי במידת ההכרות בין החברים – אד וחבריו בעצם אינם יודעים את הדברים המהותיים ביותר זה על זה למרות ההכרות הארוכה והמפגשים התכופים. במהלך הספר (גם) זה משתנה.

מה מניע את אד לבצע את המשימות שהונחתו עליו? אכול רגשי חרטה ליד קבר אביו הוא מצטער על כך שבמהלך הלווית אביו, איש מבני משפחתו ובכלל זה הוא לא נשא נאום שיציג את הצדדים החיוביים שלו ולא רק את פן הלא יוצלח השותה לשכרה. אז מכה אותו כברק המחשבה שגם הוא רוצה שלאחר מותו יאמרו עליו משהו אך לשם כך, הוא מבין, הוא חייב שיהיו לו חיים....
המשפט המסיים את הספר הוא זה שבעצם מעמיד את כל הסיפור בפרספקטיבה הנכונה שלו – בעיני הוא מוצלח מאד.

השורה התחתונה: הספר נועד (כמו גם גנבת הספרים משום מה) למה שמוגדר כבוגרים צעירים. האם המסר בספר הזה כבר לא רלבנטי למבוגרים שבנינו? מצאתי בו עניין מיוחד כי הוא מתאר באופן מרשים את הווי עיירות שכוחות-אל באוסטרליה (מסתבר שאוסטרליה היא לא רק סידני, מלבורן ופרת'). ולא, הוא בפירוש לא "גנבת הספרים".
ספר מהנה, אבל האמת – לא ספר חובה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דן סתיו
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

****



אחרי שסופר צעיר כל כך כותב ספר כמו "גנבת הספרים", ברור שמצפים ממנו לגדולות. לא יכולתי שלא לחשוב על הרגש העז שעוררה בי קריאת "גנבת הספרים", כשקראתי את "השליח", אבל ככל שהתקדמתי בקריאה, ראיתי כמה הם בעצם דומים, בטון שלהם, במנגינה, במטאפורות ובדימויים. די מוזר להשוות בין שני הספרים האלה, אחד שמתרחש בדרזדן בימי מלחמת העולם השניה, גיבוריו הם נערה קטנה ומתאגרף יהודי נמלט, וכולו קודר וכבד ולא פשוט, והשני קורה בפרבר אוסטרלי עכשווי, ומככבים בו אנשים שהמכנה המשותף העיקרי שלהם זה שאין להם חיים.
ובכל זאת, שניהם מרגשים, כל ספר בדרכו, וגם אם הסופר מעורר את הרגש בצורה מעט מניפולטיבית, הוא עדיין עושה זאת היטב. שני הספרים נשענים במידה רבה על איזשהו גימיק, מלאך המוות והספרים ב"גנבת הספרים" והקלפים ב"השליח", אבל בשני המקרים זה מעניק לקורא איזשהו שעון פנימי שמכוון אותו לקראת מה שעומד לקרות. וזה נחמד. התרגום בסדר, קצת מילולי מדי לטעמי. לדוגמה, בוקסינג דיי הוא לא יום המתאגרפים, אלא כינויו של היום שלאחר חג המולד. ומרטין פלייס הוא שם של כיכר בסידני, ולא "המקום של מרטין".
הסוף קצת דרדלה, אבל בכל זאת הספר באופן כללי זורם נעים מאוד, ויש בו פנינים אמיתיות.


***

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

ספר חמוד שמשלב בין ציניות לרעיון טוב ביסודו, של עזרה לזולת ושל שליחות.

הדמות המספרת (גיבור הסיפור, אם תרצו) הוא אדם מבריק לכאורה (תולעת ספרים שסיים את יוליסס) שחי חיים של לא-יוצלח עם בעיות (עובד בתור נהג מונית, תחביבו העיקרי הוא משחקי קלפים, הוא מאוהב במישהו ששוכבת עם כולם מלבדו, ויש לו כלב מסריח).

במקריות מדהימה (האמנם ?) הוא נכנס אל מסגרת של משימות שטבען לא ברור, אך אט-אט מתגלה אופיין האמיתי והטהור.

הדיאלוגים מאוד משעשעים, גם אופי הסיפור שמספר לנו הדובר.

מה היה חסר לי ? קשה לי להגיד, אבל לא היה משהו ש"תפס" אותי ממש, וגרם לי להסחף אל הסיפור. פשוט קראתי אותו בקלילות עד הסוף, ו... זהו.

סך הכל סיפור נחמד להעביר זמן. יש סיפורים כאלה, ומדיי פעם גם אותם צריך :)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קורנליוס
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

כן, אז הגעתי לספר רק בעקבות גנבת הספרים.
אני חושבת שכמעט כולם עשו כך. גנבת הספרים מפורסם יותר, כך ששומעים עליו קודם, ואחרי ספר כמו גנבת הספרים אתה באמת רוצה רק למצוא כל ספר שכתב האיש ההוא ולקרוא אותו עד שעיניך ידממו.
ומבחינתי, הספר הזה לא נופל מגנבת הספרים.
כלומר רק קצת, כי גנבת הספרים זה באמת רף בלתי אפשרי, אבל אני מנסה להגיד שהספר הזה טוב מאוד.

ברגע ששמעתי על הספר הזה רציתי לקרוא אותו. לא היה לי אכפת על מה הוא בכלל, מרקוס זוסאק נגע בי יותר משהצליח כל סופר אחר אי פעם, ובמזנים הקשים שהיו בנובמבר-דצמבר 2014 (שממה במבחינה ספרותית, יובש נורא, מחסום מחרפן) שמתי פעמיי על מישהו שידעתי בוודאות שיעזור לי.
לחברה שלי היה את הספר בבית, והיא לא קראה אותו וגם לא אף אחד מבני משפחתה, ובכל זאת, מסיבה שאינה ידועה לי, היא סירבה להשאיל לי אותו.
לקח לי חודש של הצקות יומיומיות ונדנודים עד שקיבלתי אותו, ודווקא בזכות המאמץ הרב שהשקעתי בלהביא אותו אל ידיי היו פירות הצלחתי מתוקים יותר, והספר עצמו היה שווה את הכל.


אד קנדי הוא לוזר.
לוזר מהסוג הנפוץ ביותר - עובד בתור נהג מונית, בקושי סיים בית ספר, לא למד בקולג', תקוע בעיירה עלובה בקצה העולם ימינה, מאוהב נואשות במישהי שלא תחזיר לו אהבה לעולם, גר עם הכלב שלו, וחבריו היחידים הם חבורה של לוזרים כמותו. הוא עוד לא בן 20 אבל חייו הולכים לכיוון ברור מאוד - לפח.
ואיכשהו, טוב לו. טוב לו עם הידיעה שהוא כלומניק. שהוא לעולם לא יצליח להיות שום דבר. שתמיד יישאר חסר ערך. זה נותן לו את הפריבילגיה להתעצל.
אבל יום אחד הוא מקבל בדואר קלף, אס יהלום, ועליו שלוש כתובות.
והקלף לוקח אותו למסע שדרכו הוא לומד להכיר מחדש את העיירה שלו, את האנשים שבה, את עצמו.
את העולם שלנו. הוא לומד כמה קל לעזור למישהו.
רק צריך להיות הבחור שמשקיף מהצד, להאמין שיש מטרה כלשהי לכך שאתה כאן, שאתה יכול לעזור, לשנות את חייהם לטובה, ואז לפעול. זה כל מה שצריך.
כולנו יכולים להיות שליחים. אד היה יכול לעשות את כל זה לבדו. הוא רק היה זקוק למשהו שיגרום לו להתחיל, למשהו שיאותת לו ששם זקוקים לו, לאיזו הכוונה קלה. זה הכל. את השאר הוא עשה לגמרי לבדו.

בכל אחד מאיתנו יש הכוח.



הכתיבה של זוסאק כרגיל נהדרת, עדינה ופיוטית, שומרת סוד כזו. אני נופלת בחוטיו שוב ושוב. אולי רק עליי עובדת הרגשנות הזו, אבל מה נאמר - היא עובדת עליי.
הדמויות אדירות. חוץ מאודרי שעצבנה אותי לפרקים, לכולן היו מאפיינים ומטרות די ברורים, ולא ראיתי שום מעידה. היה קל לאהוב אותן.
העלילה מעט, אהמ... מאולצת מדי. אד לא מתנהג - בעיקר בתחילת הסיפור - כמו שהיה אמור להתנהג אדם אמתי. הוא מתנהג כמו אדם שחיכה כל חייו לרגע הזה, כמו בובה אוטומטית שהפעילו. אני מתכוונת, אם לי היו שולחים קלף עם שלוש כתובות עליו, לא הייתי מיד מבינה מזה שאני צריכה לשנות את חיי האנשים שם לטובה. אתם?
אבל יכולתי לסלוח על כך. חורים כאלו בעלילה מעצבנים אותי, אבל יכולתי לסלוח על כך.
מה אומר - הבנאדם מקסים אותי. המילים שלו... הצורה שהוא שולט בהן... היופי הזה...
כן. אני לא יכולה להתנגד. אני שבויה ברשתו של זוסאק.


ולבסוף - ציטוטים!
(הם באנגלית, כי מצאתי רק באנגלית באינטרנט ולא היה לי כוח להעתיק בעצמי. אל תשפטו אותי! ><)

“We both laugh and run and the moment is so thick around me that i feel like dropping into it to let it carry me.”

“No, I'm not a saint, Sophie. I'm just another stupid human.”

“I realize that nothing belongs to her anymore and she belongs to everything.”

“I want to talk to him.
I want to ask him about that girl and if he loved her and still misses her.
Nothing, however, exits my mouth. How well do we really let ourselves know each other?
There's a long quietness until I finally break it open. It reminds me of someone breaking bread and handing it out. In my case, I hand out a question to my friend.”

“...and the night is so deep and dark that I wonder if the sun will ever come up.”

“When he moves, a streetlight stabs him, and the words flow out like blood.”

“What would you do if you were me? Tell me. Please tell me!
But you're far from this. Your fingers turn the strangeness of these pages that somehow connect my life to yours. Your eyes are safe. The story is just another few hundred pages of your mind. For me, it's here. It's now. I have to go through with this, considering the cost at every turn. Nothing will be the same.”

“She soon says, “You’re my best friend, Ed.”
“I know.”
You can kill a man with those words.”

"If I’m ever going to be okay, I’ll have to earn it.”

“Sometimes people are beautiful.
Not in looks.
Not in what they say.
Just in what they are.”




לפעמים אנשים הם יפים.
לא במראה.
לא במה שהם אומרים.
רק במה שהם.



"הלו? משטרה? כן, ספר גנב לי את הלב."

לפני 11 שנים•
★★★★★
•no fear
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

מה הייתם עושים אם הייתם מבחינים בשודד שמתכוון לשדוד בנק?

א. לקרוא למשטרה.
ב. לריב איתו.
ג. לא לעשות כלום.

אז... לפני שאתם בוחרים תשובה, אספר לכם מה אד קנדי(גיבור הספר) בחר.
אד קנדי בחר בשלושת האפשרויות!!! ואיך בדיוק?
ובכן, הוא לא התכוון לעשות כלום. הוא פשוט צפה בשודד. רק צפה. לאחר מכן כשהשודד סיים את השוד, הוא נתקל באד . השודד המסכן גילה שאין לו מכונית לברוח איתה ולכן ביקש מאד, לפנות לו את המכונית של חברו הטוב,מארווין. הבעיה היא שהמכונית שלו בקושי זזה וגם לפני שאד הסכים, הוא התווכח איתו כמה דקות. מה שגרם לכך שהשוטרים באו עוד לפני שהוא הצליח להתניע את המכונית! הם עצרו את השודד! הללויה!
אבל... כפי שקסנדרה קלייר אמרה: "לכל פעולה יש מחיר" וכשאד קנדי חוזר לביתו וכמו בכל יום שגרתי, מוציא את הדואר, הוא נתקל במעטפה ובה קלף אס יהלום שבו כתוב שמות של 3 רחובות.
אד לא מצליח להבין לעזאזל מי שלח לו את המעטפה המסתורית והוא מחליט לעשות את הדבר המתבקש ביותר שיש לעשות במצב כזה והוא: לנסוע למקומות האלה ולברר מה לעזאזל נמצא שם.
אד נוסע לשם ומגלה שלא הכל "ורוד" והמציאות "שחורה" עוד יותר ממה שנדמה. הוא מגלה שגם בעיר ה"בטוחה" שלו, יכולים להתרחש דברים מזעזעים ונוראים כפי שמתואר ברומן זה.
למרבה המזל, אד פותח בצעד נבון ומחליט לקחת על עצמו את האחריות הרבה המוטלת על כתפיו, והוא הופך ל"גיבור על"!
ובתוך כל הבלאגן הזה, נשאלת השאלה: מיהו האיש ששלח לאד את המעטפה המסתורית עם אס היהלום? מיהו האיש האחראי על מעשיו של אד?

בין צחוק לבכי, בין אור לחושך, טווה מרקוס זוסאק סיפור מעולה שאי אפשר שלא להינות מכל עמוד, מכל שורה, מכל משפט, מכל מילה ומכל אות...

נ.ב- לכל אדם יש מסר. המסר של אד הוא "להציל את העולם", המסר של תלמידים הוא ללמוד והמסר שלי... המסר שלי הוא לקרוא כמה שיותר מהר את "גנבת הספרים"!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

במהלך שוד בנק ,אד נוכח בבנק עם חברו הטוב מארווין,הם מדברים שטויות ומעצבנים את השודד.הלה עושה טעות ואד גורם שהשודד יתפס.מרגע זה ואילך חייו מתהפכים.הוא "נאלץ" ע"י גורם בלתי ידוע להתערב בבעיות של אחרים,לחטוף מכות ולהסתובב עם כלי נשק (אקדח).

ספר חמוד שמתאים לתקופת הזו של השנה (ראש השנה).לי הפריע שהסופר בסוף הספר הסביר את עצמו ,למרות שברור לקורא למה המשורר התכוון.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•הנסיך הקטן
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“ספר נחמד ראוי לקריאה, מותח לקראת הסוף הפריע לי קצת המוסר הנוצרי שבתוכו, אבל אין בזה כדי להעיב על”

22/23
ביקורות על השליח
הבאה
רוני pery
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 16 שנים

“נחמד.אין מה להשוות לגנבת הספרים.”