משווה את נפשי לנפשך

רחקת ממני

וסלחתי

כמו הגאות

באתי

וכמו השפל

הלכתי.

את אהבתי אלייך

לא אמיר

בעד שום זהב

יקר מפז.

אטול אותך ממקום משכבך

וקולי שנדם,

יזעק

החליפי לבושי גלותך

ולבשי בגדי תפארתך

משאת נפשך הכבדה

תתחלף בשלווה ממכרת

מנקה את שברי הזכוכיות

וחושפת את הפסיפס המפואר

שיצרת על אדמת חייך

אני קרובה עכשיו

בשבילך

דמותך תתבהר אליי

מתוך ענן הערפילים שאט אט מתפוגג.

את תלכי בשערך הפזור

תמלמלי מילות אהבה

הרחובות ריקים מאדם

ואת מרגישה חופשיה

המלמולים אט אט מתחזקים

אדי קור יוצאים מפיך

את צועדת לאיטך

הים נמצא מימינך

המילים נשמעות

בהברות לא ברורות

את נעצרת

לוקחת נשימה עמוקה

וצורחת

אנשים מציצים מחלונם

ורואים איך מתפזרות מילותייך באוויר

אחד שואל על מה הסיפור?

ואת עונה בלחש

צרחתי

אהבה.

מול הזריחה

השמש במלוא הדרה

זה הזמן להתחיל לצעוק

בואי רוח ונשקיני

נשקיני עד זוב דם

כל אוהביי נטשוני

ואת, שמעולם לא בגדת בי

בכבדות אופיינית מרפרפת מעליי

מלטפת את פניי

מכירה את כל זכרונותיי

את כל מעללי חיי

ואני כאפס כאן מולך

צועקת בשנית

את מסתחררת סביבי

כאילו היית ליבו של הוריקן

נאחזת בשארית כוחותיי

ואני הכאוס

רוצה להבין אודותייך

מאין באת

ולאן מועדות פנייך

פנים ללא פנים

נפש ללא נפש

התאהביני?

השארי איתי כשהיום מתחיל

אני הבוהו ואת התוהו