המקום ממנו צומחת התשוקה

אל הספר גנבת הספרים הגעתי דרך הסרט שגרם לי לבכות בחושך, באולם הקולנוע, מבלי להרגיש במבוכה ( אל תאמינו לקלישאה שגברים לא בוכים ). היו שתי סצנות שרגשו אותי עד דמעות.

הילד רודי שחור מפחם, גרמני שרוצה להיות כושי, מזנק לריצה, לבד עם עצמו וחלמו, וזועק בכול כוחו, ג'סי אוונס האיש המהיר ביותר בעולם, וברקע מרצד סרט ישן בשחור לבן, של ריצתו המופלאה של אוונס באולימפיאדת ברלין - 36

הנה עובדה קטנה,
אתם תמותו.

אז מה הופך את המשפט הזה לגאוני?
הוא לא חכם במיוחד, או שנון במיוחד, או מלא משמעות , או מתפלסף.
וזאת הגאונות שלו, ושל כל הספר הזה.
הכתיבה, סוחפת, מעניינת, מנוסחת היטב, וגבוהה, לא מתכמת במיוחד, לא מנסה לגרום לנו לבכות, ולא מנסה לחזק אותנו, או ללמד אותנו מה היא משמעות החיים.
היא קלילה, זורמת, וגאונית.

היא לוקחת אותנו לתקופה שבה דם זרם ברחובות, שבה צחנת המוות נישא

התלבטתי איך לפתוח את הביקורת הזו, לשם התחלה, משהו לא מקורי-
זה הספר היפה ביותר שקראתי מאודי.
יש ספרים מושלמים
יש ספרים שאי-אפשר לעזוב
ויש ספרים יפים
פרסי ג'קסון והארי פוטר, עדיין הספרים האהובים עלי בעולם כולו, אבל הספר הזה היה שונה
לשם התחלה, היה לו ריח שונה, כן, אני בטוחה שלא תופתעו שאני נוהגת להריח ספרים בתחילתם ובגמירתם, לספר הזה היה ריח של דבר נעלה יותר, שיגע בליבי בנקודות החלשות ביותר ש

אנחנו, כבני אנוש, אוהבים להאניש דברים. להוסיף להם רגשות, מחשבות, חיים.
רגשניים שכמותנו, דורשים רגשות לדבר הזה שלו קוראים "מוות", רוצים להפוך אותו לגבר האולטימטיבי. או לאישה המושלמת.
עצבנו למוות דמות - מלאך המוות.
דמות אפופה במסתורין; החל מפנים שלדיות אל פנים אנושיות, וכלה ברגשות אנושיים אל אטימות רגשית כוללת. המסתורין, העליונות הזאת שלו, מרגשת אותנו.
הוא מופיע הרבה פעמים בספרות, לעיתים כדמות ה

יהלום ספרותי 24 קראט. הוא עצוב מאוד אבל גם מעט מצחיק, מרגש אבל לא רגשני, עמוס מלל אבל לא טרחני. והוא כתוב נפלא. כל כך נפלא. בסולם ציונים של 0-10, ציון 11 יהלום את היהלום.

ליזל בת התשע חיה בעיירה מולכינג, בגרמניה הנאצית, בראשית שנות הארבעים. הוריה המאמצים מחביאים יהודי במרתף. ליזל גונבת ספרים וחולקת את תוכנם עם מקס, היהודי הממורתף. ביחד הם מגלים את כוחה של המילה הכתובה ואת נפלאותיה. לא ממש מזור

כן, אז הגעתי לספר רק בעקבות גנבת הספרים.
אני חושבת שכמעט כולם עשו כך. גנבת הספרים מפורסם יותר, כך ששומעים עליו קודם, ואחרי ספר כמו גנבת הספרים אתה באמת רוצה רק למצוא כל ספר שכתב האיש ההוא ולקרוא אותו עד שעיניך ידממו.
ומבחינתי, הספר הזה לא נופל מגנבת הספרים.
כלומר רק קצת, כי גנבת הספרים זה באמת רף בלתי אפשרי, אבל אני מנסה להגיד שהספר הזה טוב מאוד.

ברגע ששמעתי על הספר הזה רציתי לקרוא אותו. לא

כששמעתי שנכתב ספר על השואה שמסופר מנקודת מבטו של מלאך המוות ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שהוא יתווסף למדף הספרים שלי.
ואכן, קניתי את הספר ובמשך יום שלם נסחפתי לשנת 1939 בגרמניה, לקורותיה של שכונה גרמנית טיפוסית (או שלא?) בזמן מלחמת העולם השנייה. אין מה להגיד, הספר פשוט מדהים, אין לי ולו מילה רעה אחת להגיד עליו.
הכתיבה של <mark>מרקוס זוסאק</mark> שנונה ומדויקת. לפעמים היא צינית וסרקסטית ולפעמים עדינה ומלאת חמ

הספר הזה הוא על גרמנים טובים. האנס ורוזה הוברמן שלוקח לאומנה ילדה בודדה.

הספר מספר על הילדה הבודדה ליזל, גרמניה טובה, שהוריה גרמנים קומוניסטים ומשום כך הם רק דרגה אחת מעל ליהודים המטונפים שמשולים לעכברים.

הספר מספר על מקס, מתאגרף יהודי על סף המוות שבא לגבות את החוב המוסרי מהזוג הוברמן.

בספר יש עוד גרמנים טובים כמו משפחת שטיינר, שבנם רודי, רץ מחונן, נער חמוד המאוהב בליזל.

ובעיקר, ד

הנה עובדה קטנה:
אתם תמותו.
המוות צדק - בספר הזה מתי.
המוות מתואר כדמות אחרת ממה שאנחנו חושבים.
אנחנו חושבים דמות אפלה עם סרבל שחור שלוקחת אנשים לעולם הבא ולפי הספר המוות היא הדמות שאפשר להתחבר אליה , היא אוספת נשמות ונמנעת מלהתחבר אליהם אבל זה קרה אצל ליזל.
בכל פעם שהמוות פגש את ליזל הלב של דפק בחוזקה- לא מפחד אלא התרגשות. המוות גורם לך להרגיש את המוות של הדמויות אחרי שאת מתאהבת בהם.
ליזל