אחד הספרים האהובים עלי!
מומלץ בחום לאוהבי הרומנים ההסטוריים.
נשאבתי ממש לתוך הזמן, המראות והאוירה, דרך דמותה המעניינת של הדס.
ספר נוגע ללב ומאוד עצוב.

אהבתי את הספר מאוד מאוד מאוד!
אני ממליצה עליו מחום למי שנהנה מספרות היסטורית משובחת.
התמוגגתי מכל עמוד ומילה, וקראתי בנשימה צורה.
תענוג של ספר. אחד האהובים עלי.

עצוב היה לי שארנאו הופך מבאסטאש לחלפן כספים, כי תמימותו ופשטותו נפגמים, ובעצם משם העלילה מתחילה להסתבך.
אבל עדיף שהאושר הגיע לבסוף, מאשר לעולם לא...

אחד הספרים האהובים עלי.
נהניתי מהדמויות הססגוניות ומהתקופה העתיקה: חרבות, אבירים ואצילים...

עם כל הכבוד לספר הזה (ויש לי כבוד) מעולם לא הצלחתי לגמור אותו! כל פעם התייאשתי באמצע- הוא משעמם מתישהו!

וואו, כמה שנהניתי מהספר הזה בזמנו!
אפשר לומר שהוא פתח לפני את הדלת לעולם הרומנים ההסטורים.
היה תענוג, ממליצה מאוד מאוד!

קראתי ממש מזמן, אני זוכרת שנהניתי מאוד מאוד מהספר, ושמחתי שיצא לי לקרוא גם על הפרעות שעברו יהודי עירק, מפני שלרוב שומטים במערכת החינוך את החלק הזה שבהסטורית העם היהודי (ושמים דגש בעיקר על השואה ויהודי אירופה)

קראתי את הספר די מזמן,
אבל ממה שאני זוכרת-
זה מדהים להנצל ע"י כניסה לגוב האריות! לחיות עם מטוטלת בתוכך- "אני שלמה- אני נער נאצי, אני שלמה- אני נער נאצי".

סיפור מדהים, ספר חובה.

לא אהבתי את הספר כי כל כולו בגידות, אי אמון, גניבת רעיונות (אדריכליים) וחוסר כנות.
מגעיל.

תרשו לי להשוות את הספר הזה לאחיו "צלה של הרוח", מפני שקניתי אותו בעקבות הקריאה של אחיו, וקיוויתי לשווא שיהיה מוצלח כמוהו:

בעוד קרלוס רואיס סאפון השכיל לשלב בין דמיון למציאות בצורה חלקה ב"צלה של הרוח" בספר הזה, "משחקו של המלאך" הוא עבר את גבול הטעם הטוב, ואת הספר סיימתי בתחושת בחילה קלה.
לקראת הסוף קרלוס מפריז לחלוטין ומטביע את הקוריאם בדמיונות שהוא לא הכין אותם לפני כן אליהם ולכן לקראת הסוף התאכזבתי וחיכיתי לגמור עם הטירוף הזה.

ובכלל, אני לא אוהבת ספרים שהגיבורים שלהם דיכאוניים ותמהוניים, אך זו כבר בעיה שלי, לא של הסופר.

שורה תחתונה, אני מצטערת שקניתי את הספר.