לא נפלתי,לא סבלתי - זו הדרך הכי טובה נראה לי לתאר את חווית הקריאה שלי פה.
3 כוכבים בהחלט.
יש פה איזה רעיון ספרותי שלא יצא לי עוד לפגוש - לקיחת יום אחד בשנה (15 ביולי) החל משנת 88 עד 2007 ולתאר דרכו חיים שלמים של זוג אנשים על כל תהפוכותיהם.
הרעיון הזה טומן בחובו איזה מלכוד שלא נראה שאפשר לצאת ממנו:
מצד אחד הואיל ואנחנו חוזרים כל פעם ליום הספציפי הזה בכל שנה מן הסתם נרצה שיקרו בו הכי הרבה דברים כי בשאר הימים אנחנו לא נוכחים בספר אלא רק שומעים לאחר מעשה בצורה של זיכרון פה וזיכרון שם. מצד שני הרי זה לא הגיוני שכל הדברים הכי חשובים בחיים יקרו באותו יום כל שנה ואם זה אכן היה המצב ברור שהיה פה נלקח מיידית איזה כוכב או שניים ממנו.
עדיין בגלל הפורמט הזה שבו הוא כתוב יש איזה פיספוס בספר (לא משהו גדול שאי אפשר לחיות איתו אבל יש משהו) שאני מרגישה כאילו לא מספיק נחשפתי לדמויות והרי עברתי איתן 20 שנה ובכל זאת... כאילו אתה מסתכל על הכל בריחוק במבט לאחור, דרך סקירה מהירה של כמה שורות על השנה שהם עברו ויאללה להווה שברוב הספר (ובצדק) ה 15 ליולי היה סתם עוד יום בחיים...
אני לא יכולה להגיד שהספר כתוב רע. בכלל לא.
גם העלילה סבירה לחלוטין אם כי לא ברור למה הזוג הזה כל כך מסובך עם עצמו מבחינה רומנטית אבל זה קורה כל הזמן כמעט לכולנו אז מי יכול לשפוט?
אני לא חושבת שזה ספר שיישאר איתי הרבה זמן. הוא בקושי נשאר איתי בזמן שלקח לי לקרוא אותו אבל עדיין אני לא מצטערת שקראתי.
אה, לדעתי אגב הוא יכול להיות אחלה סרט. נראה לי שהוא אפילו יצליח בזה יותר. דרמה רומנטית, סרט נשים כזה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
