הגעתי לספר בעקבות ביקורות מהללות לפיהן מדובר ברעיון שונה ומעניין ובכתיבה ברמה גבוהה ויוצאת דופן, "רומן פילוסופי מוסרי, עמוק ומרגש", שאמור ללמד אותי לקחים חשובים לחיים.
אני אפתח ואומר שאני מאוד מתחברת לז'אנר, ואין לי שום בעיה עם מד"ב, פוסט אפוקליפסה, פנטזיה, סיפורים בחלל, לא משנה מה, שנמצא מחוץ ל"חיים האמיתיים". יש לי דמיון מפותח ואני לא צריכה הרבה בשביל להתחבר. אבל, וזה אבל גדול, העולם החדש שמוצג לי, צריך להיות בעל היגיון פנימי, ועם סיפור רקע ברור, כדי שהקורא יבין מה חוקי העולם הזה ומה קרה שהוא הגיע למצב הזה (ולו בקווים כלליים בלבד). בעיני, המידע הזה קריטי כדי להבין את ההשלכות של המעשים של הדמויות, את הרקע שלהן, את המניעים שלהן ולמעשה ליצוק בהן מורכבות ועומק. יתכן ואנשים שלא בקיאים בז'אנרים מהסוג הזה מאוד יתרשמו מהעולם "העשיר", אבל בעלי ניסיון בספרים בהם הוצג עולם חדש/אחר יבינו שהספר כתוב ממש ברישול, בהיעדר מידע משמעותי. יכול להיות שזה היה עובד כסיפור קצר, אבל ממש לא כרומן.
בספר הזה יש מעט מאוד הסברים לגבי איך העולם הגיע למצבו הסופני, באופן שבעיני גורע ופוגע בכל ההנאה מהסיפור, ובגלל היעדר המידע הדמויות נותרות שטוחות ומניעיהן לא ברורים. הרי, אם אני רק אהיה עסוקה במדוע אין ציפורים או בעלי חיים אחרים, אני לא אוכל להפנים את הקושי שהדמויות מתמודדות איתו במציאת מזון. האם אין עכברים? חרקים? למה? הרי גם ככה אין כל כך הרבה אנשים שיאכלו את המזון.
אמנם, באזור בו מתרחש הסיפור, איפשהו בארה"ב, קר מאוד וקשה לשרוד. למה אין התייחסות מה קורה באזורים טרופיים של העולם? מה קורה בקוסטה ריקה למשל? שם חם ונעים, והטבע שופע מזון. האם האדם הרס כל פינה של טבע בעולם? איך? למה? יש יותר מדי שאלות שנשארות פתוחות ולא אפשרו לי לצערי להנות מהסיפור עצמו. גם לא ברור למה האב ובנו לא הצליחו להגיע דרומה לאזורים חמים יותר כבר מזמן, למה רק עכשיו הם עוברים את האזורים המושלגים? למה עוד לא הגיעו לטקסס למשל, אם מוצג לי מצב שהעולם נמצא בו משך שנים ארוכות? אין לזה שום התייחסות והקורא אמור למלא את כל הלקונות האלה לבד.
בנוסף אני אישית בעלת האמונה שהטבע חזק בהרבה מהאדם, ושאם איכשהו נביא להכחדו של המין האנושי, יש להניח שהטבע ישגשג, ולא ידעך, כפי שהספר מתיימר לטעון. ברגע שאנחנו נפסיק לחבל בטבע, הוא רק ילך ויפרח ויגיע לאיזון חדש, אז גם כאן מבחינתי לסיפור אין היגיון.
לסיכום, חשבתי שאגיע לאיזושהי פואנטה בסוף, וגם זה לא היה. אם זה לא היה ספר של 200 עמודים גם כנראה שהייתי מפסיקה לקרוא באמצע. זה פשוט סיפור שכתוב עם המון מילים גבוהות, בלי להגיד יותר מדי, עם דיאלוגים דלים חסרי מעוף, מדכא ומלא סבל לא מוסבר מראשיתו ועד סופו, ומי שכבר מגיע במצב רוח מלנכולי לקריאה, יצלול עוד יותר עמוק עם הסיפור האפל הזה. לא ברור לי מי הצליח להנות מהספר, אבל אני פה כדי להזהיר אחרים, כי הדירוג הגבוה שלו בכל מקום אפשרי הוא מטעה בעיני. מאוד.
