הספר "הבלדרית" (הוצאת ידיעות ספרים, 2007) מאת מחבר ספרי המתח דניאל סילבה עוסק, כמו רבים מספריו, בעלילותיו של גבריאל אלון, רסטורטור נחשב של יצירות ציירי הרנסנס ומתנקש בדימוס בשירות המוסד, המקורב לשועי עולם למן הבית הלבן ועד לכס הקדוש בוותיקן. בניגוד לחלק ממן הבולטים שבסופרי הריגול לסילבה עצמו אין רקע בקהילת המודיעין אלא בעולם העיתונות. הוא סיקר את מלחמת איראן-עיראק ועבד ברשת CNN. בעידודה של אשתו (שבהשפעתה התגייר) כתב את המותחן הראשון שלו, "המרגל שלא ייאמן", אודות קרב מוחות בין המודיעין הגרמני לסוכני הביון הנגדי הבריטי, על רקע הפלישה לנורמנדי. הצלחת הספר הביאה את סילבה להפוך לסופר במשרה מלאה, אולם עיקר ספריו עסקו דווקא בגיבורו המיוסר של סילבה, שיורה, בוכה ומשחזר יצירות אמנות, גבריאל אלון. הסדרה שיצר משלבת מתח ופעולה עם עובדות היסטוריות אודות אמנות ותרבות, מתכון מנצח, כפי שהוכיח בשעתו דן בראון בספרו "צופן דה-וינצ'י" (וכמותו מככבים ספריו ברשימות רבי-המכר של הניו-יורק טיימס).
גיבורו הקבוע של סילבה, גבריאל אלון, הוא (כמה נדוש) יליד עמק יזרעאל ובן לניצולי שואה יוצאי גרמניה. אלון לשורות המוסד בידי ארי שומרון (שמבוסס ככל הנראה על רפי איתן, איסר הראל ומייק הררי) רב-המרגלים ואיש הפלמ"ח. "בגלל שומרון היה גבריאל רסטורטור ולא אחד הציירים המעולים בדורו – ובגללו גם האפירו רקותיו, בן לילה ממש, בהיותו אך כבן עשרים. שומרון היה סוכן הביון שבחרה בזמנו גולדה מאיר לאתר את מבצעי טבח מינכן 1972 ולהורגם, וסטודנט צעיר ומבטיח לאמנות בשם גבריאל אלון היה אז המתנקש הראשי שלו" (עמוד 20). בהדרכתו נעשה אלון לאיש מבצעים מיומן, המיישם היטב את שיעורי "שלוף-דרוך-תירה" במהירות הבזק שלימד אותו. שלוש השנים עקבו גבריאל, בעצמו יוצא יחידה מובחרת של צה"ל, וצוות קטן של סוכני שטח אחר טרפם על פני אירופה והמזרח התיכון והרגו אותם. בשנים שעברו מאז, כפי שתואר בסדרת הספרים שאלון הוא גיבורה, היה אחראי לכמה מההצלחות הגדולות של המוסד.
סוס מנצח כאמור, לא מחליפים. ספרו הנוכחי הוא השישי שכתב אודות רב-המרגלים הישראלי. בספר הנ"ל מגייס ארי שימרון את אלון לשוב לשירות המוסד בכדי למסור לידידו בוותיקן, מונסיניור דונאטי, יועצו הקרוב של האפיפיור המשמש גם כראש שירותי המודיעין של הוותיקן מידע מודיעיני בעל חשיבות קריטית. מחשב נייד של איש אקדמיה ערבי, המכיל צילומים של סידורי האבטחה בוותיקן, הגיע לרשות המוסד ומחזק את הערכה כי בכוונת ארגון טרור לבצע פיגוע קטלני בוותיקן. מכאן נזרק אלון להתמודדות מורכבת כנגד יריב מתוחכם אשר מתכוון לנסות לפגוע הן באפיפיור והן בנשיא ארצות הברית. צוותו הוותיק של אלון נקרא לדגל אנשיו הנאמנים ובהם עוזי נבות, מיכאל, המתנקש המומחה יוצא סיירת מטכ"ל, דינה וקיארה, אהובתו משכבר ולוחמת מוסד בזכות עצמה.
הספר מותח מאוד וכתוב היטב וככלל מדובר בסדרה עם פוטנציאל ("העריק", הספר התשיעי בסדרה, היה מצוין). המחבר אף הציג בקיאות מרשימה בנעשה ב"משרד" וכתב אודות ראש המשרד, עמוס, ש"היה גם מפקד סיירת מטכ"ל וגם ראש אמ"ן" (עמוד 23) והצטייר כמעין מהדורה ספרותית של האלוף מאיר דגן, שהוביל את המוסד בימי ממשלות שרון, אולמרט ונתניהו. גם על דגן נשמעה בתחילה ביקורת שהלך מחשבתו הוא כשל איש צבא בכיר ולא כשל מרגל. לימים התברר כי דגן היה מראשי המוסד הטובים ביותר שהיו. אף שהספר חוטא בשלל סופרלטיבים ציוניים (סילבה כמעט שאינו מבקר את ישראל והפועלים בשמה הינם כל יכולים הפועלים תמיד ממניעים אידיאולוגים טהורים וצודקים) ונעדר כל ציניות המחייבת את העוסקים בתחום, הוא כתוב טוב, מותח ונעים לקריאה. ההשוואה עם ספריהם של רוני דונביץ' הכותב אודות ראש אגף המבצעים במוסד, אלכס ברטל, וספריו של מישקה בן דוד (בעברו לוחם ומפקד במוסד) בלתי נמנעת ולדידי מומלץ לבחור דווקא בישראלים המוסיפים מידה בריאה של ספקנות וציניות כמו גם ביקורת וקורטוב של הומור, על פני ספרי הריגול שכותב סילבה ברוח ספרו של ליאון יוריס "אקסודוס".
"לה-קארה החדש", כפי שכינה את סילבה העיתון שיקגו סן טיימס, הוא לא! סילבה אף לא מגיע לרמתם של סופרי מתח ישראליים דוגמת מישקה בן דוד ויונתן דה שליט. כדאי לספר לו שכבר עברו מעל 40 שנים מאז מבצע "זעם האל". הגיל מאט את התרגיל. הדבר יוצר חוסר אמינות בנוגע לביצועיו בשטח. שלא כמו בסרטים, במציאות השולף המהיר, כפי שלימדו אותי בשעתו, צריך להיות בכושר. רק נשאר שאלון יפטיר במרירות שגם הוא כבר "זקן מדי לחרא הזה". בסך הכל ספר חופשה מותח מאוד. לא מסופר למופת כמו פורסיית, לא דקדקן בפרטים כמו קלנסי, לא מותח כמו בן דוד ואף לא משעשע כמו דב אלפון, ועדיין נחמד מאוד לקריאה בחופי יוון, ספרד או תל-אביב.
