הספר אמנם מרתק, אך אותן דמויות מדכאות של דר' קיי סקרפטה הפתולוגית הדכאונית והרצינית מדיי. לצערי אני חוזרת לספרים של פטרישה קורנוול רק כי היא כותבת ספרי מתח מעולים אך תמיד אני מסיימת את הספרים שלה בתחושת עצבות, דכאון, ולפעמים אימה. החיים מתוארים בספריה כבית חרושת אחד של רוצחים סדרתיים פסיכופטים והיא מדגימה עד כמה קל לרצוח אנשים מבלי שיתפסו אותך כל כך מהר...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
