אני רק רוצה לשאול את נחושתן: נחושתן, למה להשתמש כל כך הרבה בשמות פרטיים, נחושתן? יש לך תשובה על זה נחושתן? נחושתן, הוי, נחושתן. קשה לי להבין אותך נחושתן.

הספר הזה מנסה להיות משהו שהוא לא. זו ההרגשה שמלווה אותי לאורך כל הקריאה.

מה שתפש אותי הוא המקצב.
המנגינה של המילים, ההדהוד של המשםטים אצלי בנשמה.

מה שהשאיר אותי זה הפירוט.
הפרוטרוט הזה של עולם שאיני מכיר, הירידה לפרטים שמרכיבים יחדיו תמונת עולם.

עבורי, הספר עבד, ובשל כך מוצא אני את עצמי ממליץ עליו לאחרים.

ספר קליל ונחמד.
סיפור תעלומה שבמרכזו קצין משטרה ישראלי בכיר, שבאמצע חופשה עם אשתו במקסיקו סיטי, בורח לקובה, ומתבקש לסייע בהבאת גופה של צעיר ישראלי. השוטר מחליט לברר ולחקור ולא נרתע עד לפענוח מלא של מה שקרה בקובה ושל הרקע שמתחיל עוד בשירות הצבאי של הצעיר בארץ.
מהנה, שוטף ונקרא "במכה אחת"

מן השורות הראשונות הספר "תפס " אותי במערבולת האירועים המתחלפים בקצב מסחרר.הסופר מצליח לרתק אותנו עם נופי קובה המדהימים,ריח סיגר וקפה מהביל-כל זאת תוך כדי התמודדות עם כאב אישי ונסיונות לתקן את העבר.כמו כן הסיפור שזור בחקירה מפותלת אודות טביעתו של בחור ישראליבים הקאריבי.....הרבה גורמים ,ביניהם הבטחוניים מעורבים בחקירה....גם התוצאות וההשלכות מפתיעות כשלעצמם!
מומלץ לקריאה! מסקרן ומפתיע!

הספר הוא משהו בין רומן למותחן – קצת מזה וקצת מזה.

קצין המשטרה אסף יקותיאלי ואשתו רחלה, הבלשנית הקוגניטיבית (?!) טסו לחופשה במקסיקו. חופשתו של יקותיאלי נקטעה באכזריות כאשר בשובו למלון מריצת הבוקר שלו, מצא את אשתו בזרועות גבר אחר. הוא מיהר לארוז את חפציו ולברוח לקובה- שם ניסה להטביע את צערו בהרבה מוחיטו וסיגרים מדגם קוהיבה.

עד מהרה מקבל יקותיאלי טלפון ממפקדו בישראל המבקש ממנו לסייע בהחזרת גופתו וחפציו של תרמילאי צעיר שמת בתאונת צלילה בקצהו השני של האי הקובני. הבלש יקותיאלי, המעריץ את הבלש הספרותי מפקח מגרה ומבקש להידמות לו, מתחיל לחקור את התאונה המסתורית.

אט, אט, (לפעמים לאט מדי) שכבה אחר שכבה, נחשפות הסיבות המורכבות לתאונה והסוד הגדול יותר רוחש מתחת. בשובו לישראל ממשיך יקותיאלי בחקירותיו ורק לקראת הסוף נחשף הסוד שהתרחש בפעילות צבאית ליד שכם. לאחר חשיפת הסוד נקשרים הקצוות ומתבהרת התמונה שבמרבית דפי הספר הייתה מעורפלת.

בד בבד עם החקירות עוסק הסיפור גם ביחסיו המורכבים של יקותיאלי עם אשתו (זהו החלק של הרומן) וזהו החלק הרך של הסיפור. כמובן שאת הסיפור מאכלסות דמויות נוספות : שלושת חברי הצוות הצבאי של התרמילאי (אשר לכל אחד מהם יש סיפור משלו ושריטה עמוקה מן הסוד שהם כל כך מנסים להסתיר), חברתו-אהובתו הילה, הוריו, מפקדו של יקותיאלי השואף למפכלו"ת, מפקד המשטרה בהוואנה ושוטרת קובנית יפה המסייעת ליקותיאלי בחיטוטיו בחקירות.

הספר קריא ונוגע. כל מי שחי מספיק שנים בארץ יכול לחוש חלק מן הדברים אותן חוות הדמויות. לדעתי אפשר היה קצת לקצץ ולהדק את הסיפור פה ושם אך זה לא פגם בהנאתי ממנו.

הספר מאוד אקטואלי ומוזכרות בו החקירות של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ופרשת המעטפות של טלנסקי ואפילו זכייתה של ספרד באליפות אירופה (הספר נכתב לפני הזכייה במונדיאל).

אני מודה שלא הבנתי את פשר השם "חיוך של דולפין" ומזמינה את מי שקרא והבין להאיר את עיני בנושא 

הספר לא גרם לי לוואו גדול.
היה הרבה פרסום ברדיו על הספר הזה כך שמבחינתי ההד התקשורתי איכזב אותי במעט.
העלילה מסתעפת ומתחילה להתבהר לקראת הסוף.
את האמת לא מצאתי את הקשר בין שם הספר לתוכנו.
הספר יכול להיות אהוד וחוויתי לקריאה למי שמתחבר לכל הרקע של אמריקה הלטינית (קובה,הוואנה...),על כל מרכיביה ונופיה ותושביה המחוספסים.
הספר הוא על סיפור של חברות של צוות לוחמי יחידה
מובחרת בצה"ל,על מיתוס בלתי אפשרי של גבורה ושל גבריות,על פגיעות ועל כאב.
קריאה נעימה למעוניינים.

אחד הגרועים שקראתי, קיוויתי עמוקות שהוא יצליח להתרומם ולהתעלות על עצמו, אך לצערי הספר הזה הוא אכזבה אחת גדולה ומאוד משעממת.

ספר משעמם מתחילתו...אפשר לוותר על הספר הזה
במילים אחרות ל--ד--ל--ג הלאה.

ספר חביב.לא נפלתי.לא חושבת שבעוד 10-20 שנה מישהו יבין ממש את כל ההתרחשויות שברקע...

לקרוא כבק-אפ,במקרה שנתקעים בשבת בלי ספר... :P