הספר הוא משהו בין רומן למותחן – קצת מזה וקצת מזה.
קצין המשטרה אסף יקותיאלי ואשתו רחלה, הבלשנית הקוגניטיבית (?!) טסו לחופשה במקסיקו. חופשתו של יקותיאלי נקטעה באכזריות כאשר בשובו למלון מריצת הבוקר שלו, מצא את אשתו בזרועות גבר אחר. הוא מיהר לארוז את חפציו ולברוח לקובה- שם ניסה להטביע את צערו בהרבה מוחיטו וסיגרים מדגם קוהיבה.
עד מהרה מקבל יקותיאלי טלפון ממפקדו בישראל המבקש ממנו לסייע בהחזרת גופתו וחפציו של תרמילאי צעיר שמת בתאונת צלילה בקצהו השני של האי הקובני. הבלש יקותיאלי, המעריץ את הבלש הספרותי מפקח מגרה ומבקש להידמות לו, מתחיל לחקור את התאונה המסתורית.
אט, אט, (לפעמים לאט מדי) שכבה אחר שכבה, נחשפות הסיבות המורכבות לתאונה והסוד הגדול יותר רוחש מתחת. בשובו לישראל ממשיך יקותיאלי בחקירותיו ורק לקראת הסוף נחשף הסוד שהתרחש בפעילות צבאית ליד שכם. לאחר חשיפת הסוד נקשרים הקצוות ומתבהרת התמונה שבמרבית דפי הספר הייתה מעורפלת.
בד בבד עם החקירות עוסק הסיפור גם ביחסיו המורכבים של יקותיאלי עם אשתו (זהו החלק של הרומן) וזהו החלק הרך של הסיפור. כמובן שאת הסיפור מאכלסות דמויות נוספות : שלושת חברי הצוות הצבאי של התרמילאי (אשר לכל אחד מהם יש סיפור משלו ושריטה עמוקה מן הסוד שהם כל כך מנסים להסתיר), חברתו-אהובתו הילה, הוריו, מפקדו של יקותיאלי השואף למפכלו"ת, מפקד המשטרה בהוואנה ושוטרת קובנית יפה המסייעת ליקותיאלי בחיטוטיו בחקירות.
הספר קריא ונוגע. כל מי שחי מספיק שנים בארץ יכול לחוש חלק מן הדברים אותן חוות הדמויות. לדעתי אפשר היה קצת לקצץ ולהדק את הסיפור פה ושם אך זה לא פגם בהנאתי ממנו.
הספר מאוד אקטואלי ומוזכרות בו החקירות של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ופרשת המעטפות של טלנסקי ואפילו זכייתה של ספרד באליפות אירופה (הספר נכתב לפני הזכייה במונדיאל).
אני מודה שלא הבנתי את פשר השם "חיוך של דולפין" ומזמינה את מי שקרא והבין להאיר את עיני בנושא
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
