• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבור

הבור

מאת דן מרגלית

הביקורת של ספרים ונהנים

תמונה של ספרים ונהנים
דירוגדירוג
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:צבא ובטחון
הקודמת
Rotem
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

לכאורה סיפור צבאי, בפועל טרגדיה. עוד יצירה מעולה של רונן ברגמן. לאורך כל הספר מורגש ניסיונם האינסופי של הסופרים ללכת כנגד הזרם ולראות האם הקונצנזוס (גבי אשכנזי) באמת נקי. מרתק

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של ספרים ונהנים

ספרים ונהנים

חבר מזה 15 שנים
9 ביקורות•15 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מתח ואימה•ספרות מקורית
תמונה של ספרים ונהנים
ספרים ונהנים
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות9
לייקים שקיבל15
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)3מתח ואימה2ספרות מקורית1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ספרים ונהנים

דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים

דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים

טינה סיליג

מעטים ספרי העיון שמצליחים לעורר השראה בן רגע. לתחושתי מדובר באחד מספרי העיון הבודדים שנכנסים לקטגוריה הנדירה של "ספרי משני זווית ראיה". ממש כך! ממליץ בחום לכל אוהבי הז'אנר.

לפני 14 שנים•ספרים ונהנים
התלקחות

התלקחות

סוזן קולינס

ספר מרתק, עוצר נשימה! חובה חובה חובה

לפני 15 שנים•ספרים ונהנים
יומנו של חנון - עשה זאת בעצמך

יומנו של חנון - עשה זאת בעצמך

ג'ף קיני

ספר גדול! יש בו כמה קומיקסים מצחיקים מאוד ובצבע (:

הפתיחה מעולה, מתאים ביותר למי שאוהב לא רק לקרוא אלא גם לכתוב ולהשתתף ביצירת יומן משלו.

לפני 15 שנים•ספרים ונהנים
משחקי הרעב

משחקי הרעב

סוזן קולינס

20 למרץ ! הספר הבא בסדרה, סופר את הימים ...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ספרים ונהנים
רעד

רעד

מגי סטיווטר

מרגש ומעניין. חיבור מעולה בין עולם הדמיון למציאות מורכבת. קשה מאוד להוריד מהיד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ספרים ונהנים
מסומנת

מסומנת

פ"ק קאסט

ספר פשוט מעולה!!!

מומלץ בטירוף ולא רק לבנות. כתוב בשפה סוחפת שלא מאפשרת להתנתק מהספר לרגע. מנצח בענק בשהשוואה לכל ספרי הערפדים האחרים ויש לו מקום ממש מגניב פייסבוק http://www.facebook.com/beithalayla?v=app_7146470109

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ספרים ונהנים
ילדי הכאוס

ילדי הכאוס

איתי אשר

מרגש, נועז, מצחיק בטירוף ובעיקר מצליח להעביר את חווית צה"ל כמו שאף ספר ישראלי אחר לא הצליח לעשות. הנאה מלאה בחן. מומלץ מומלץ מומלץ

לפני 15 שנים•ספרים ונהנים
אני מספר ארבע

אני מספר ארבע

פיטקוס לור

ספר מרתק. סוחף לקריאה של נשימה אחת. נהנתי מכל רגע

לפני 15 שנים•ספרים ונהנים

ביקורות נוספות על "הבור "

הבור

הבור

דן מרגלית

רבע לתשע בערב, הילדים רחוצים ובמיטות, הבייביסיטר מוכנה. בן זוגי עומד לידי עצבני:" נו, כבר! בתשע הסרט מתחיל!!!".
"אבל נשארו לי רק עשרים עמודים," ניסיתי לדבר אליו בהגיון.
"עזבי את הספר או שאני הולך לבד," הוא איים. "לעזעזל, אפשר לחשוב שזה ספר מתח!" הוא לקח את המפתחות מהשולחן ונעמד בהפגנתיות ליד הדלת הפתוחה. נאלצתי לסגור את הספר, אך בדרך הסברתי לו ארוכות למה הוא טעה:-)
זה בהחלט ספר מתח, גם דרמה, גם סאגה משפחתית חוצה דורות, גם קומדיה, גם טרגדיה, גם פנטזיה ובעיניי גם מד"ב. לכאורה מה שחסר שם זו ארוטיקה, אך אם מתייחסים לליקוקי תחת כמשהו שלקוח מהז'אנר, ניתן לקרוא לספר גם "חמישים גוונים של ירוק זית".
אני מניחה שיש לא מעט רכילות בספר הזה, גם אי דיוקים, נקמנות וחד צדדיות, אבל גם אם שמינית ממה שמתואר מהספר הזה נכון, הרי שמקומם של הרפז, בניהו ואשכנזי יחד עם קצב, אולמרט ושות' מאחורי סורג ובריח ולא בראשות חברה בורסאית או כיועץ לשר בכיר.

לפני 12 שנים•נתי ק.
הבור

הבור

דן מרגלית

הבור-כמטפורה לחברה המצויה במשבר עמוק

לפני זמן מה ניהלנו שיחה בין חברים, בה נשאלה שאלה האם קיימת מנהיגות זולת זאת של ביבי שלגביה עשויה להיות הסכמה על ידי העם? אני השבתי מייד, אני מקווה שאשכנזי יכול להיות המנהיג הבא? האמנם, ענה לי חברי לשייח, אם אתה חושב כך לבטח את הספר הבור לא קראת, אם הייתה קורא דעתך הייתה אחרת.

ביום שישי האחרון בפגישתנו השבועית הקבועה הוא הביא לי את הספר הבור, של דן מרגלית ורונן ברגמן, עטוף בשקית ניילון, קח תקרא.

הבור מגדיר את עצמו, כחשיפת המשבר המנהיגותי והערכי הגדול ביותר שהיה אי פעם בצה"ל ובמערכת הביטחון, אותם נהגנו עד כה לכנות, שמורת הטבע של החברה הישראלית, בה מפקדים ערכיים העשויים להנהיג גם את החברה הישראלית כתיקון. אוטופיה שאין לה אחיזה במציאות כפי שהספר מתאר, ומכאן בעצם חשיבותו הגדולה, בכך שהוא אמור להציב בפנינינו מראה גדולה למה שאנחנו, לגודל השבר הערכי הקיים בתוכנו, הכולל את מערכת הביטחון.

גיבורי הספר הראשיים הם שניים: קצין שהיה אמור להיות אלמוני, בועז הרפז, והשני הצטייר תמיד כגולנ'ציק עממי, האומר באופן ישיר את אשר על ליבו ורחוק מתככים ומפוליטיקה. לתדמית הזאת של אשכנזי תרמה לא מעט התוכנית ארץ נהדרת שהציגה אותו כמ"פ מסייעת גולני, "השואג היי המרגמות." אבל במציאות אשכנזי פיקח ושנון, כמו העובדה שהוא שולט היטב באנגלית.

למען גילוי נאות, את אשכנזי אני מכיר ממעגלים משפחתיים רחבים, ומעצם היותנו תושבי אותה עיר, היכרות שאחת מביטוייה היא, חברה שלנו המתגוררת בבית הדירות של אשכנזי ויש לה רק מילים טובות לומר עליו. או התקופה שבני נפצע בצבא ואשכנזי היגע לבקרו בבית החולים בכדי ללחוץ את ידו ולאחל לו בריאות, אני חושב שהיה משהו אמיתי ונוגע ללב בדרך שבה הוא ביטא את דאגתו.

הבור מתמקד באשכנזי, בקרבות שנהל עם ברק, שבמסגרתם הוא שתל את הרפז כחפרפרת במשרד הביטחון, ולפתע מבינים שלא מדובר רק במסמך הרפז, אלא בהתנהלות נואלת, על הגבול של פוטש נגד משרד הביטחון. והחמור מכל אשכנזי טיפח את הרפז ככלי פוליטי במאבק בין שתי הלשכות, זאת של אשכנזי והשנייה של ברק. כשהולכים לשון עם כלבים, אומר לשון הפתגם, אל תתפלא שאתה קם בבוקר עם פשפשים. או הרפז כפשפש שטיפס למעלה והפך המביא והמוציא.

בספר הזה מטריד השימוש שעושים בספינים שקריים, כמו העובדה שעל שלושת החטופים מהר דב, חיילים קרביים, הפיצו שמועה שהגיעו לשער הגדר לא כמענה להתרעה, אלא כמפגש לרכישת סמים. מי יצר את הספין הזה ומי השתמש בו, לספר אמירות אמיצות ומדירות שינה.

הספר הזה בחלקו הגדול מעניין, בחלקים רבים ממנו הוא משעמם ומיותר, כמו פירוט היתר של הקומבינות המנהלתיות בהם הרפז לקח חלק. המחברים סימנו מטרה, מאתיים תשעים עמודים, לא מוצדקים, הוא היה צריך לעבור עריכה קפדנית יותר ולהתמקד במסמך הרפז.

הספר הזה אקטואלי בצורה מפתיעה, גיבורי המערכה הראשונה, עברו למערכה השנייה, לזירה הפוליטית, בה אנחנו מוצאים את אשכנזי כשר החוץ, ואת יריבו משכבר הימים גלאנט בחינוך, יריבים ברמה האישית והפוליטית. וכמה מפתיע מוצאים בה גם את ברירית המחדל שלנו גנץ, הוא כעת ראש ממשלה חלופי (מה זה?), מי שהיה שחקן משנה בעלילה הקודמת, המשיך גם בעלילה הזאת להיות שחקן משנה, שכלל לא מבין את העלילה ולא מצליח להתחבר לסט, והערכים שבשמם בכלל יצאתם אל הבוחר, מה איתם? לא היו כאלה בעלילה הראשונה, אז למה לנו לצפות להתממשותם כעת.

ספר מטריד ומדיר שינה, בתקופה בה המדינה איבדה את דרכה ואת האימון במנהיגיה כמייצגי טובת הכלל. נורמות פסולות והתנהלות קלוקלת במערכת הביטחוניות, מצאו את דרכם למערכת השלטונית.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רץ
הבור

הבור

דן מרגלית

בספר הנדון יש שתי עובדות וחצי נכונות ועליהם נבנה הספר העובדות האלה מוחזרו עד שנקעה נפשי מההתחשבנות של אחד הכותבים עם הרמטכ"ל
מעצם כתיבת הספר צריכה להישאל השאלה מה המותר ומה האסור לדון ולנתיח עובדות הנוגעות לפרשה שבמילא נבדקת ע"י מבקר המדינה ורק הוא רשאי בינתיים לספר לעם ישראל מה קרה בפרשה הנדונה בספר
חבל ששני עיתונאים רציניים כדן וברגמן איבדו את רסן האיפוק ובאים חשבון שאין בו ולו שמץ של אתיקה עיתונאית

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חלבי
הבור

הבור

דן מרגלית

ספר מצוין!
שלמרות שהצנזורה הצבאית הקשתה על פירסומו, ולמרות שהרבה מאוד אנשים עשו הכול כדי שלא יצא לאור, הוא פורסם, והוא אף מהווה מסמך חשוב ביותר.
דן מרגלית ורונן ברגמן‏, מתארים בכשרון רב את השחיתויות במערך הסודי ביותר של צה"ל.
והראש לא תופס, והלב מסרב להאמין, והבטן מתכווצת, ואז מתחילים להזכר בקטעי מבזקים "מאולפן שישי", שבהם מזכירים מסמך בשם: "מסמך גלאנט" ומבטיחים, שהוא עומד לטלטל את כל המערכת.
בסוף דבר לספר כתבו מחבריו:
"כשהערפל הזה שוקע אנחנו נשארים עם אלוף שכמעט היה רמטכ"ל(יואב גלנט) שאולי היה ראוי לכך מכל בחינה מקצועית,
אבל שבהתנהלותו האישית נפל רבב; עם שר ביטחון שתחת ידיו יצאה הצמרת הצבאית מכלל שליטה(ברק) ; עם נוכל וזייפן, שהצליח להתברג אל יחידות צה"ל הסודיות ביותר(בועז הרפז )
שיגשג באווירת ההפקרות והשחיתות שם, המשיך אל לשכת הרמטכ"ל, וניצל גם אותה לטובתו האישית.
אבל חמור מכול - אנחנו נשארים עם רמטכ"ל( גבי אשכנזי) שחיפה על אותו נוכל, ואף התפתה להשתמש בו כמרגל בלשכת שר הביטחון"
מסמך מרתק מצמרר, ובעיקר חשוב ביותר !!!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•נילי
הבור

הבור

דן מרגלית

את הספר הזה קראתי כי חבר אמר לי שכדאי לי לקרוא מה קורה במערכת הביטחון. זוהי גם ההמלצה שיש לי לאחרים: לקרוא כדי לדעת. לדעת מה, בעצם? ראשית, להכיר את עולם הפוליטיקה של צה"ל, את האגו, את העוצמה היוקדת של רגשות, של קליקות, של פוליטיזציה, של שימוש בתקשורת כדי לקדם קריירות, את המידה שבה התקשורת ומתמרני התקשורת המקצועיים חדרה למערכת ושולטת בסדר היום, את הפער בין ניראות לבין מציאות, את החשיפה המפחידה של סודות מדינה בפני היחצ"נים, את העובדה שהתקשורת עצמה מועסקת ע"י מתמרנים ואינה עושה יותר את תפקידה הדמוקרטי. שנית, לקבל מושג על דמות אפלולית, נכלולית, שמככבת כבר הרבה זמן בסדר היום הלאומי - בועז הרפז. לפי התיאורים עולה דמות כמעט-שטנית מבחינת יכולתה להשחית את כל המערכת ולהיחלץ מכל מצב שנראה אבוד. והסיפור על בועז הרפז הוא סיפור הזוי, אם מקבלים את גירסת הספר.

אם יש תובנה אחת שהתחזקה אצלי בעקבות הקריאה, זו התובנה שסודיות היא חרב-פיפיות. היא בלתי נמנעת מבחינת ביטחון המדינה, אבל היא מובילה בהכרח לשגשוג של ריקבון ושחיתות בזכות החיסיון. בצד כמה אנשים שעושים בסתר עבודה חשובה כדי להבטיח את קיומנו הלאומי, פועלים אחרים שמעטה הסודיות מאפשר להם לשדוד את כספי המדינה - פשוטו כמשמעו. לא מדובר כאן בשימוש לרעה בנימוקי ביטחון במונחי שלטון החוק, כמו שהיה בפרשת "קו 300" ובמקרים אחרים. מדובר כאן בשוד פשוט: תקציבים כספיים לא מבוקרים שקוראים לגנבים. וכרגיל, כדי לשדוד צריך לרצות את הסביבה ולהפוך את כולם לשותפים: לחלק דליקטסים להמון, לרכוש פריטי ציוד לשימוש פרטי של מפקדים תוך דיווח על הוצאות לפרוייקט ביטחוני, לאפשר לשותפים ליהנות מכלי רכב מיוחדים או כלי נשק מיוחדים, ועוד ועוד. והמחריד מכל - לסחור בסודות מדינה: לאפשר לאנשים שאין להם צורך ולא סיווג ביטחוני להתקרב לליבת הסוד, כאתנן עבור שיתוף פעולה בנושאים לא חוקיים. כמו שכבר אמרו רבים, אור השמש הוא המחטא האולטימטיבי. אם הבנו מהספר שכל סוד גורר אחריו להקת גנבים - נחשוב שוב אם לא היה הכרחי שכל דבר יהיה פתוח לביקורת בלתי-תלויה. מהספר עולה שאין כמעט למי להאמין: בסדום יש מעט מאד צדיקים, והם במיעוט במאמציהם לשמור על הליבה. הרפזים יש יותר, ויש להם תכסיסים לנטרל צדיקים. לקרוא את הספר ולא להאמין.

ועוד הערה לקורא. עיתונאים כותבים ספר. זהו ספר רהוט, לפעמים אפילו מרתק. תמיד מטלטל. אבל יש להם אג'נדה: הם מוכרים זוועה. הם מוכרים צהוב. כדאי אולי לזכור שייתכן שהצגת הדברים קיצונית, שיש בסיפור הזה צדיקים מוחלטים ורשעים מוחלטים, והחיים הם קצת יותר אפורים. אז כדאי לקרוא, אבל לא כדאי להיגרר למסקנות קיצוניות.

ואחרון: משהו על תפקיד צה"ל ככור היתוך. הפלמ"ח הפך גניבת תרנגולות מהמשקים לפולחן. בהזדמנות - הוא החל במכבסת מילים: "סחיבה", לא גניבה. צה"ל קלט לתוכו את גניבת הציוד כערך חיובי, חינוכי, הישרדותי: קוראים לזה "השלמת ציוד". וכך, דורות שלמים של חיילים גדלים על מערכת ערכים שבה גניבה מסויימת אינה בעצם גניבה. היא לגיטימית. היא מעידה על יוזמה. וגם משמעת כבר אינה משמעת: היא מתחלקת למשמעת מבצעית (חיובית) ומשמעת אחרת (שלילית, בזויה, לא ישראלית). יש בספר הזה כמה דוגמאות להזכיר לנו לאן הגענו במערכת הערכים הבלתי אפשרית הזו, שבה כולם משקרים ומתמרנים ועושים ספינים וגונבים ציוד ומדווחים דיווחי שקר על הוצאות כספיות ולאף אחד אין אפילו בעיה מוסרית עם זה.

לפני 12 שנים•דורון נחמני
הבור

הבור

דן מרגלית

בשתי מילים קראתי והזעזעתי!!

קשה להגיד מה יותר חמור בריאליטי שקרה לנו לקראת מינוי הרמטכל ה-20 של המדינה:
א. האם היה לנו רמטכל שהעדיף לגונן על נוכל (בועז הרפז), כפי שהוא מצטייר מהספר, שעבר על כל כללי ביטחון שדה,שחיתויות כספיות בתפקידיו הבטחוניים, שאפתנות ואמביציה שהעבירו אדם (וגם את אשתושעבדה בביטוח לאומי והפרה את חוק סודיות מאגרי מידע).
ב. האם התווסף לנו נופך נוסף של הון שלטון - בנו של אשכנזי,איתי? בועז הרפז,ועוד מטובי הלוחמים שהיו לנו שהתקשרו בדרך לא חוקית עם הצבא לאחר שחרורם
ג. האם אנחנו עד כיד מושחתים?

מהספר מצטיירת התנהגות זוועתית של האנשים שאנו מעריצים (אנשי צבא):
- חוסר פיקוח כספי (מתי לעזאזל לצבא יהיה חשב ואנשי בקרה כספית חיצוניים, בלתי תלויים),
-רשלנות אישית, נהנתנות,שמזכירה את השלטון הפוליטי שלנו,
- חוסר לויאליות והתעסקות באגו- מתי יש להם זמן להגן על חיינו?
- יחס של איפה ואיפה (ענת קם , אורי בלאו, ציקו תמיר ועמאד פארס שחטאו ואין להצדיק את חטאם מול ההגנה על הרפז)
- חוסר שליטה מדהים של השלטון המרכזי.

ואם רק חלק קטן מהכתוב נכון (חלק, לגבי חוסר הפיקוח הכספי ,כבר ידוע ומזמן שמנסים לתקן זאת ,לא בהצלחה יש לומר)- למה פשוטי העם היו משלמים ביוקר על מעשים דומים ולבכירים דין אחר. ואם יש אי דיוקים או השמצות -איפה בכירי צהל שהושמצו
איפה הרמטכל הקודם, דובר צה"ל, אלופי משנה שמושמצים לאורך העלילה -מדוע לא מוגשות תביעות דיבה נגד דן מרגלית ורונן ברגמן - האם זה אומר שיש אמת בדבר.

בשולי הדברים -בן כספית,שנחשב לעיתונאי מעולה -גם ממנו בעקבות הספר לא נשמעו תביעות דיבה, מה זה אומר עלינו כחברה?

ובכל זאת הצבא הוא קונצנזוס בעיניי -מקום שתמיד ידבר אליי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עופר
הבור

הבור

דן מרגלית

ספר קשה לקריאה , מעורר מחשבות.
אני נוהג לקרוא ספרים " אקטואלים" במרחק זמן.
כך, הספר עומד למבחן הזמן ומקבל פרופורציות נכונות.
הספר הזה ראוי שייקרא עכשיו וזאת כדי לתקן את המעוות וליצור תהליך ממשל תקין יותר.
יש כאן הכל: יצרים אפלים, תככים, קנוניות מצד כלם.
- קצינים בצבא, שהחברות מסמאת את עיניהם. אין הם רואים כיצד נוכל משתלט ומשפיע על סדרי פיקוד, ענינים מבצעיים וקבלת החלטות.
- אנשים בדרגות בכירות מאוד החותרים תחת סמכות אזרחית ריבונית.
- ושר בטחון הנותן ליצריו ולכוחניותו להובילו.
- ואי אפשר בלי עיתונות שאינה מבקרת את פטפוטיה, ואין מי שיעצור בעדה.
- קשרי הון שלטון, כאשר אנשי ההון היו בעבר אנשי צבא היום הם " יזמים" או "גורמים אזרחיים" שרק נותנים שירות למי שצריך.
- וברקע, גורמי אכיפה שנגררים אחרי בעלי השררה והכח.
כל הדברים האלו ואחרים, כתובים בספר בצורה קולחת, תמציתית וענינית.
מפריע לי כי חלקו של שר הבטחון בפרשה הועם מעט.
או שהמידע עליו הגיע מאוחר יותר.
אני מתכוון לענין "גריסת הדיסקים הקשיחים", והשמדת מסמכים.
אני בהחלט מזדהה עם הסיכום כי מי שיצא מפסיד מזה הם אנחנו האזרחים ומדינת ישראל השסועה בלאו הכי.
מומלץ מאוד לקריאה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
הבור

הבור

דן מרגלית

הספר הזה די זיעזע אותי, אני מכיר די טוב את המערכת הצבאית ותמיד ידעתי שיש בה שחיטויות ברמות שונות אבל באמת שלא חשבתי שזה יגיע לדרגים כאלה בכירים.
למרות הכל הספר הוא ספר של עיתונאים לכן אני לא יכול להגיד שאני מאמין לכל מה שכתוב במיליון האחוזים למרות כל ההוכחות.
אני מעריץ את גבי אשכנזי וחושב שהוא היה רמטכ"ל מעולה שעזר לשקם את הצבא בכל מובן לאחר כשלונו של חלוץ, אך למרות זאת אני חושב שאף אחד לא מושלם ושכמו שכל אחד שהיה בצבא יודע שהקצונה והכוח עולה לראש ולכן יכול להיות שמה שנאמר על "הצד האפל" של אשכנזי יש בו חלק של אמת.
לפי דעתי(וזאת דעתי בלבד) אני חושב שגלנט היה יכול להיות מנהיג מאוד טוב ושנעשה לו סוג של "אמבוש" על מנת למצוא עליו את הלכלוך שחיפשו.
בעז הרפז הוא בן-אדם מתוחכם מאוד ואני באמת לא מבין איך גדולי המנהיגים של המדינה (גם בלשכת המטכ"ל וגם בלשכת המודיעין והמ"מ בפרט) לא הצליחו להבין שהוא בעצם מסובב את כולם על האצבע הקטנה. צריך לקרוא בשביל להבין עד כמה הבן אדם הזה מתוחכם ושפל ומשיג כל מה שהוא רוצה בלי להתאמץ יותר מדי.

ספר מומלץ לכל מי שאוהב את הצבא, כל מי שאוהב תחכים ומזימות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יאיר פישי
הבור

הבור

דן מרגלית

ספר רכילות מזוככת על קצינים בצה"ל והתנהלותם בפרשת " מסמך הרפז". מהספר עולה תמונה מדאיגה
של קצינים המצ'פרים עצמם בפינוקים שונים אך לוקים בזיכרונם ואינם יודעים מאין בא להם כל השפע הזה. מי שמסתפק בערמות של בוץ המוטח בצמרת צה"ל ימצא עניין בספר אך מי שינסה למצוא בספר תובנות מורכבות יותר ייווכח עד מהרה שפרט לסיפורי "אמרתי לו ואז הוא אמר לי" כמעט ואין בו מאומה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הנביא
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הבור

הבור

מאת דן מרגלית

הביקורת של ספרים ונהנים

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ספרים ונהנים
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“ניכרת עבודת התחקיר המעמיקה והמקיפה שנעשתה במקביל לכתיבת הספר. צירוף עובדות וציטוטים של גורמים שונים”

24/24
ביקורות על הבור
הבאה
אין ביקורת הבאה