****


גאה להיות הראשון שמעניק לספר הזה כוכב בודד (לאחר קריאה של חצי מהספר, פחות או יותר). עונה באופן הדוק להגדרה "בזבוז של זמן".
אבל לא ככה, בלי להסביר. הנה אחת הפסקאות שכתובות על אחורי הכריכה, בתוספת ההסבר הסימולטני שלי:

בתצרף אנושי נדיר של דמויות ומצבים
ערב-רב של דמויות סטריאוטיפיות בגובה דשא ובעובי של בריסטול, בלי שום קשר לעלילה אלא בעיקר למצבים. מי הרביץ למי (הגרוזיני לפנקיסט השמאלנ

'ילדי הכאוס' הוא ספר ששמו הולם אותו, אולי מכיוון שנראה שהוא שם לעצמו למטרה לגולל בין דפיו מציאות שאינה מרובעת, רחוקה מלהיות בורגנית ומסודרת, לא בוחלת בחציית גבולות ושבירת חוקים – מציאות שבה הכל אפשרי. המציאות הזו מתוארת בעזרת סיפוריהן של מספר רב של דמויות, רובן פורקות עול, שהמכנה המשותף הבולט ביותר שלהן הוא צבא הגנה לישראל.

קראתי כבר כמה וכמה ספרים שעסקו בצבא ושההתמקדות שלהם היתה בשירות קרבי וב

את צה"ל הזה לא תפגשו בכתבות התדמית של דו"צ: לוחמים שמעשנים קססות ובולעים אקסטות בעמדות השמירה בחברון, עולה מרוסיה שסבא שלו צד יהודים בשביל הנאצים והוא עצמו רק רוצה להרוג מוסלמים כדי לנקום את מות אביו בצ'צ'ניה, סמל מחלקה מתנחל שמתעלל רק בטירונים החילונים כדי לדפוק את השמאלנים המניאקים, ותיקי מסייעת שהופכים את הצעירים לעבדים ואת הקצינים לבלתי רלוונטיים.
"ילדי הכאוס" של <mark>איתי אשר</mark> הוא ספר מטריד, מרגי

"נו", חשבתי לעצמי. "עוד אחד שרוצה לספר לי משהו שלא ידעתי על צה"ל".
וההפתעה אכן הייתה גדולה. לא, הספר לא סיפר לי דברים שלא ידעתי על צה"ל, לעומת זאת הוא מסביר בצורה נהדרת המון דברים על החברה הישראלית.
רוצים לדעת מי הם האנשים האלה עליהם אתם קוראים לפעמים, שבשעה 3 בלילה דקרו מישהו מחוץ למועדון בדרך פ"ת? רוצים לדעת למה הם עושים זאת? רוצים לדעת מי הם אלפי חסרי השמות והפנים המסתתרים מאחרי השורות הלקוני

קשה לעיכול
בתחילה, רציתי לזרוק את הספר לכל הרוחות.
יש בו אמירות מקוממות, ופגיעה כמעט בכל ערך שגדלתי עליו ואני מאמין בו.
בהמשך, התחלתי להכנס לראש של גיבורי הסיפור.
ולהבין מעט יותר, ואפילו להזדהות עם גיבורי הספר.
צריך לזכור כי גם הסיפור כאן שהוא מחוץ לנורמה , הן לצבא, לחיים בעיר ועוד, מבטאים כמיהה לחיים אחרים.
אבל הקריאה בו מרתקת ושווה להתעמק בה.

הספר הזה תפס אותי, נהנתי ממנו ואהבתי אותו, ומסתבר שבשביל לגרום לי לקרוא ספר של סופר ישראלי כל מה שצריך זה קצת גולגלות מקדימה והבטחות לסקס, סמים ופאנק בתל אביב סיטי. מזלי, שאין לי יותר מדי דרישות, אחרת הייתי מפספסת ספר בן זונה.
הייתי מפספסת ספר גזעני, גס, מעצבן לפרקים, אבל יותר מכל,הוא כל כך אמיתי שזה כואב.
המציאות שלנו מסריחה ולא הוגנת, והדמויות פה לא מסתירות את זה. כל אחד מגיע מעולם לא מתפקד ו