אני מאוד אוהב סיפורים עצובים, סיפורים מהחיים שמביעים כאב נפשי ושברון לב. לא יודע,אולי זה בגלל שאני תמיד שואף לאיזה קתרזיס שהם אמורים להביא לי.

הסיפור בת הרב ממאה שערים היה אמור להיות סיפור כזה. הוא מגולל את סיפור אהבתם הטרגי של צעירה חרדית לצעיר חילוני. בגב הספר נכתב על הבחורה – "יפהפייה חרדית קיצונית" וכבר זה הפריע לי. היפהפייה בגלל הקיטשיות והחרדית קיצונית בגלל הסטיגמה. בכל זאת החלטתי לקרוא.

הסיפור נכתב בצורה מאוד קולחת וזורמת. לצערי זה הדבר היחיד החיובי שאני יכול לכתוב עליו. כי הוא קיטשי להחריד, סוחט דמעות בצורה הכי אמוציונלית שיכולה להיות כשהוא פורט על מיתרי הנפש של הקורא בצורה מאוד מאוד מניפולטיבית ומאוד מאוד צורמת. אני לא יודע אם זה החיסרון הבולט ביותר שלו או החיסרון השני הבולט שמצאתי בו: יש בו המון המון דעות קדומות וסטיגמות כלפי החרדים. אחרי שחזרתי ועיינתי בגב הספר הבחנתי שבתחתית גב הספר נכתב כי המחבר הוא בכלל חילוני וכי – ציטוט- "בשנים האחרונות הוא חש סקרנות עזה ללמוד את העולם החרדי". אני לא יודע עד כמה הוא השקיע בלימודים שלו ואם בכלל לימודים יכולים להוות בסיס לכתיבה של כזה ספר שרצוף בכל כך הרבה פרטים שגויים אבל התוצאה היא רומן-טרגי-קיטשי שעושה עוול גדול לקהילה שלמה. ויש לו גם חיסרון שלישי בולט וזה עלילה מופרכת לגמרי שממש מזלזלת בקורא - נו באמת, מה כבר אפשר להגיד על זה שגיבורת הסיפור תמי הינד'לה היא בעצם אישה חילונית שנפלה בטעות לבית חרדי מתנכל...

"מעשה בג'וני בנו של ראש-הממשלה החילוני"... - כך נפתח סיפור קצר בשבועון חרדי, שהזדמן לידי לפני שנים. עד היום גורם לי המשפט הפותח הזה, לפרץ של צחוק, על אותו ''סופר'' שפשוט חיפש את המקבילה החילונית לרב, עד שמצא את לא אחר מראש הממשלה - הרב החילוני. תודו שזה מקורי.

מרוב שנים של חוסר שימוש, כמעט שנשמט משפט-הבוּרוּת החמוד הזה מזכרוני. לפני כמה ימים נתקלתי בספרו של דרש המספר את הסיפור המקביל לג'וני. סיפורה של "בת הרב ממאה שערים". בבת אחת התחלתי לצחוק. נזכרתי בתשובה החרדית. בג'וני...

מיהרתי לאתרנו. חיפשתי את הביקורות על הספר. להפתעתי, שלא כמו בכל ביקורות הספרים, כאן מתנהגים חלק מהמבקרים ממש כמו אחרוני הטוקבקיסטים. חלק מגנים וחלק מבקשים מהציבור החילוני להתעסק עם עצמו. וכמובן, חלק גדול מתרגשים. אפילו מתחברים. לא פחות.

כחובב תרבות שונה, וכמי שמבקש לפתוח ראש לצד שכנגד, מיהרתי לספריה לשאול את הספר. קראתי, כמה שיכולתי לסבול, עד שהבנתי באחת את כל הסערה.

לא ספר אחד קראתי בחיי. ולא שנים הוקדשו לקונפליקט האמוני, לסגירות, ולתבערה הייצרית שמחפשת מענה. כל רבותיי, הסופרים הנחשבים בעיני, שלום-עליכם, עגנון, מו"ס, חיים גראדה וכל בני אותו הדור, התעסקו בעצם בתחום הזה.

ההבדל הוא אחד, ובו נבחן סופר - בניואנסים. בעומק. ברב גוניות. בכך שהוא יכול לראות בילד של הצד השני יותר מסתם 'ג'וני' ולהכיר עוד שיעור-קומה חילוני לבד מראש ממשלה.

כאן המבחן של סופר אמיתי. ביכולת לחלוץ את נעליו, ולהיכנס אל תוך מגפיו של האובייקט. להתעבר בנשמתו ולנסות לדבר בקולו. להתחבט ולהציג את כל המורכבות שמאיימת למוטט אותו.

לא הרבה קראתי, עד שהבנתי שלמנשה-דרש, עם כל המון הכבוד, אין את זה. - - -

תקשיבו טוב: גיבורת הסיפור תמי הינד'לה (אגב, הכלאת שמות שמראה על דילטנטיות עצומה. תמי, הוא שם מודרני מכדי להכליאו עם הינד'לה) היא בעצם חילוניה שנפלה בטעות בית חרדי מתנכל!. רק לכן היא מעוררת כל כך הרבה אמפטיה בקרב הציבור החילוני, שממש מזדהה עם מסכנותה.
[בהשלכה עצמית, כיצד היינו אנו חווים את השהייה בחברה כל כך סגורה. מבלי לקחת בחשבון, שאם היינו נולדים בתוכה, כל הטאבו היה שונה].

מנשה דרש לרגע אחד לא הצליח לעזוב את נקודת המוצא של החילוני הצופה, גם לא שורה אחת מצליחה באמת להסביר את מבוכתו של האב. והכי גרוע זה השם המטופש ''בת הרב ממאה שערים'', מה שמבקש כבר בשער להסביר את כל מה שלא כתוב בספר.

אני עדיין מתחבט כיצד לדרג את הספר. איני יכול לומר שזה 'בזבוז זמן' מכיוון שאחרי כמה דפים, זה כבר לא בזבז לי אותו. ויותר מבזבוז, זה וודאי לא.

לאניני הטעם, שעדיין מבקשים להתרגש מן הקונפליקט הכל-כך מרתק, של אמונה ויצר, אני ממליץ על ספרו של חנוך דאום 'אלהים לא מרשה'.

ולמנשה דרש, בהנחה שיקרא, מומלץ לא להסתפק בתחקיר - טוב ככל שיהיה - אלא לצאת למקום, למשש אותו, להכיר את אותן תמי-הינדל'ך מקרוב, ולמצוא מקבילה חרדית טובה יותר מראש ממשלה. ואגב, לא רק במאה שערים, מתחבטים בסוגיה הזו. גם בגאולה, תוכל להכיר התמודדיות מרתקות לא פחות.

סיפור מעולה, אהבה גדולה בין חרדית לחילוני, אהבה שגברה על הרבה מכשולים ומהמורות. אך הכתיבה גרועה מאד, הרבה תיאורים טרחניים על חשבון עומק הדמויות, כתיבה בוסרית המקלקלת את ההנאה שיכלה להיות בספר לו היה נכתב למשל על ידי יהושע בר יוסף שספריו נכתבו על העולם הדתי שממנו בא וכתיבתו נפלאה הספר הזה יכול היה להיות אלפי מונים טוב יותר

למרות שלספר היה יכול להיות פוטנציאל להיות לרב מכר, קשה לי להגיד שאני ממליצה עליו.
ראשית בגלל השפה, כתוב בשפה לא קולחת עד שוברת שיניים ולכן מתקדם מאד לאט.
שנית, הייתה לי בעיה עם תוכן הספר. הסופר ניסה לבנות סיפור אהבה בין צעירה חרדית לבחור חילוני. מה יכול להיות יותר מעניין משני עולמות מאד שונים שנפגשים? אהבה יכולה להתקיים בין חרדית לחילוני, רומן עשוי להתפתח ביניהם ומאמינה שכבר קרו דברים כאלה במציאות. יחד עם זאת, שני הגיבורים לקחו את הרומן הרבה מאד צעדים קדימה. בעיקר הבחורה, תחת מעטה של מלאכית צנועה וטהורה, עשתה דברים שאפילו חילונית גמורה לא הייתה מעלה בדעתה לעשות. והבחור? הוא נשוי ואיש משפחה עם ילדים. הרומן ביניהם מתפרש על פני שנים וכמה קל שאישתו האהובה לא מגלה דבר וחצי דבר גם כשהספר מגיע לסיומו, על אף שהכל מתרחש מתחת לאפה, לא הגיוני בעליל.

סיפור מדהים !!!
מרתק, סוחף ומרגש. לא ניתן לעצור לרגע את הקריאה.
על אהבה עצומה ואסורה בין נערה דתייה, לגבר נשוי חילוני.
הגורל הפגיש בניהם, עלילה מורכבת מאוד, יש בספר אהבה, חרדה, כאב, חטא ,צער ועוד המון.

ספר מעולה, אחד הטובים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון.
כל הזמן הייתי סקרנית לדעת מה יהיה בהמשך.

מומלץ מאוד לכולם.
אהבתי!

סוף סוף מצאתי את הספר.....
וכמובן לא התאכזבתי, ספר יפה ומרגש, הסופר מכניס את הקוראים לעולם שאני לא בטוחה שחלקנו מכירים אותו.
אני מאוד נהנתי מקריאתו ואני ממשיכה לספר השני שלו..

מה אתם מחפשים זבל בציבור החרדי בציבור תחפשו אצלכם הספר של בת הרב נכתב כדי לנסות לפגוע ביהדות החרדית שמתבדלת מהציונות לכן לא אקרא אותו אם יש ספר מענין אשמח אם תציעו לי

אני לא יודעת מה להגיד לכם, אבל קראתי כאן ביקורת על הספר ונקסמתי בביקורת שהחלטתי לקרוא את הספר.
מצאתי אותה בספריה באונברסיטה מסתבר ברגע שהתחלתי לקרוא את הספר, הרגשתי כה רע, העלילה המרצדת, כתובה בהמון דעות קדומות וקטעים חסרי פשר ולא הגיונים בעליל, יכול להיות שהסופר לא רצה להיות הגיוני. איזה מן סוג של אגדה, בחברה החרדית, ואיזה בחור חילוני שפוגש באיזה סינדרלה אבל ההמשך היה עגום והמון אי דיוקים, ודעות קדומות לגבי החברה החרדית, אין מספיק מחקר.
לא אהבתי מצטערת שקראתי

שמעתי עליו המלצות ולכן חיפשתי את הספר הזה הרבה זמן..
התחלתי לקרוא אותו עם ציפייות גדולות אך התאכזבתי מאוד והפסקתי באמצע- דבר שמאוד לא מתאים לי.
לפני שהחזרתי אותו בדקתי בסוף, סתם מתוך סקרנות מה יעלה בגורל הבחורה המסכנה(מגדירה את עצמה כחרדיה קיצונית ומצד שני יוצאת עם גבר נשוי ומוצאת לעצמה היתרים לכל דבר.מגעיל.) כשעברתי על הסוף המעוות שהסופר בחר שמחתי שלא ביזבתי עליו את זמני..
עזבו את עניין ההשמצה של החרדים- ושזה ניראה הזוי כל מה שקרה שם, לדעתי העלילה חלודה ואני אישית לא התחברתי לשום דמות בספר