למי שהיה פעם ביפן תמונותיה של טוקיו נראות אוטנתיות ומחזירות אותך לרחובות עיר ענקית זו. אהבתי את ווטנבה ושתי אהבותיו ונגע לליבי התאור של אילה שאינם הולכים בתלם אהבתי את שתי חברותיו השונות כל כך זו מזו מידורי ונאוקו וכן גם את רייקו שותפתה של נאוקו למגורים ב"מעון הטיפולי". אהבתי את השילוב של היפני עם המוזיקה המערבית. כמו בספר "על מה אני מדבר שאני מדבר על ריצה" גם כאן רציתי ליצור אוסף של השירים המוזכרים בספר.
מומלץ בחום

כאשר אישתי הביאה לי את הספר לאחר שקראה אותו אמרה לי "כאילו שאתה כתבת את הספר". אכן מורקמי מיטיב לתאר את הרגשתם של ספורטאי סיבולת, רצי מרתון וטריאתלטים, בעיקר של אילה המכורים מחד ואינם מקצועיים מאידך. אין זה רומן מעמיק אך לחובבי ענפי הספורט בהם נהנים הספורטאים מן הסבל זה ספר מרתק המבטא בצורה מושלמת את המחשבות החולפות בראשינו. אחרי הקריאה מה שאתה רוצה זה לאסוף את השירים המוזכרים בספר ולצאת לריצה ממושכת.
אהבתי ומיד חיפשתי ספר נוסף של מורקמי.

לבד בברלין הוא מהספרים היותר טובים שקראתי לאחרונה. הוא ממחיש בצורה חריפה מאוד מחד את ההתנגדות שהיתה לנאצים ומאידך איך הצליחו אילה להשליט שלטון טרור. אתה למד מעד כמה קל להפוך מאדם נורמטיבי לחיית אדם ומאידך איך אדם רגיש מהישוב תוך יום הופך לחיה נרדפתוכלי משחק של בעלי השררה.אהבתי את דמותה של אנה אישתו של אוטו האישה הקטנה והנאמנה מחד והאשה החזקה שיודעת לעמוד על זכותה ולא תשפיל את עצמה. הסיפור קולח ומרתק עם תובנות רבות על החיים שיכולות לשמש אותנו בכל עת.
מומלץ בכל הלב

ספר מרתק ואפילו קליל במידת מה יכול לדעתי להיות מצוין וכך הרגשתי שקראתי את הספר.שני הגיבורים מתיה ואליציה שסובלים מטראומות ילדות שמלוות אותן לאורך חייהם בהמשך הם מעין נפשות תאומות או כפי שהגדיר המחבר מספרים ראשוניים תאומים.הצלחתי לרראות את דמותה של אליציה האנורקטים שאינה מצליחה להתחבב על אביה ומושמת ללעג על ידי בנות כיתתה, נוצרת מן תחושה שהקורא רוצה ליעץ לה או למתיו כיצד לנהוג ביחסים ביניהם .. והם כמובן נוהגים הפוך במין הרס עצמי. אהבתי את הדרך בה נבנות הדמויות ומקבלות עומק.
נהניתי מהתאור של ה"אנשים השונים" ואת מבטם על החיים
מומלץ בחום

ציפיתי ליותר מנובליס, הילדה אכן רעה אך הספר לא יותר מבסדר לטעמי.
לא הייתי שם אותו בראש הרשימה

אהבתי את הספר. לא אומר שנשמתי נעתקה או שלא יכולתי לעזוב את הספר אבל בהחלט אהבתי. אודה שגם אני טילתי בטיבט וראיתי את אותן המראות והתרשמתי. אהבתי את הסיפור והנופים אבל מה שדיבר אלי זה היחס לדת והשוואת מנהגי היהדות ל כל מיני פולחנים של כל מיני עובדי אלילים כלשונינו.
אין אדנות על הדת ואם אינך פוגע באחרים אז להבעיר חמאת יק או להניח תפילין זה אותו הדבר ובלבד שזה עושה לך טוב.
שווה קריאה אך אין צורך לשים ברשימת הספרים שתיקחו לאי בודד

זה זמן רב שהספר בידי ורק לאחרונה קראתי אותו. צדק הממליץ כאשר שיבח והילל את הספר. סיפור מרתק על קדושה וזילות של החיים כאחד. פחד ויצר הישרדות וסיפור ממש מרתק. מאוד אהבתי כולל כמה משפטים כמו: "רק המוות מסעיר תמיד את רגשותיך,בין שאתה הוגה בו שהחיים בטוחים ומשעממים,ובין שאתה נס ממנו כשהחיים מאוימים ויקרי ערך."
ןלסיכום השאלה של מותר האדם מהבהמה מהדהדת בחזקה כמו שכתבה בתיה גור על הכריכה
שווה בהחלט

איני רואה את עצמי כמבקר ספרות אך בכ"ז ספר חזק זה השאיר בי רושם עז. שאלות המוסר ויחסי אב בן על רקע תאורי השיממון החזקים ובכללם תרגום ובו מילים שלא הכרתי או פעלים שהמציא המתרגם (איגדל את מיכנסיו) דיברו אילי.
יש משהו מענין באנונימיות של הדמויות מחד (אין שמות) ומאידך האינטימיות והדאגה של האב לבנו.
לא אומר אהבתי אך קריאת ספר זה היא ללא ספק חוויה חזקה

גם הכתיבה הקולחת וגם המבט המענין על החיים ריתקו אותי. כמו רוב דיירי הבית גם אני נוטה לתייג אנשים ואין צורך להכביר במילים על הסטיגמות הנפוצות בארצינו.אהבתי את רנה וגם את ידידנו היפני
נהניתי ואף חשבתי קצת איך אנחנו מתיגים את הסובבים אותנו
בהחלט שווה קריאה