• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

מאת רובין הוב

הביקורת של א.ש

תמונה של א.ש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

מאת רובין הוב

הביקורת של א.ש

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של א.ש
הוצאה לאור:אסטרולוג
שנת הוצאה:1998
סדרה: הרואים למרחק #1
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
עט ועפרון
לפני 7 שנים

“דבר ראשון, ברגע שתתחילו לא תוכלו לסיים. תגידו שלום לשעות השינה, החברים, המשחקים, הסרטים, הזמן הפנוי”

17/39
ביקורות על שוליית הרוצח
הבאה
משה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

נראה לי שאת הספר הזה סיימתי ביום. הספר פשוט גאוני,זה אחד מהספרים האלה שאתה מתחבר אליו ברמה הרגשית.כל דבר שהגיבור מרגיש אתה מרגיש אצלך.הספר פשוט סוחף ואתה מרגיש איך אתה מתפתח עם הגיבור בספר.אני ממליץ על כל שלושת הספרים.היו הרבה קטעים בסדרה שכמעט הרגשתי שאני בוכה כי זה נגע בי כל כך. אני ממליץ לכולם!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אתל
אתל
תמונה של רוני  ברעם
רוני ברעם
תמונה של ר י נ ת
ר י נ ת
4קוראים|גיל ממוצע38|100%נשים

על המבקר

תמונה של א.ש

א.ש

חבר מזה 16 שנים
19 ביקורות•1 נבחרות•76 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של א.ש
א.ש
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות19
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל76
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה6ספרות מתורגמת5מתח ריגול והרפתקאות5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של א.ש

פלא

פלא

ר"ג' פלאסיו

פלא,הוא פשוט ספר מרגש.
הוא באמת פשוט.הכתיבה קולחת וברורה ומתאימה גם לבני נוער ולאנשים שאינם צולחים ספרים בקלות רבה.
לדעתי,פלא,הוא המתנה המושלמת לכל המכרים שלכם שמתעניינים בחינוך,מכיוון שעל אף שהספר דמיוני הוא מעלה שאלות מאוד מעניינות בנוגע למערכת החינוך ולהתנהגות שלנו אחד כלפי השני.
הספר מדבר על ילד קטן,בעל עיוות חמור בפנים,וההתמודדות שלו,עם המשפחה,החברים,והכי חשוב,המעבר לבית-הספר ואיך החברה מקבלת אותו.
הסיפור הזה,למרות שהוא דמיוני,מצליח לרגש בצורה יוצאת דופן,לפחות אותי.
אחד הדברים היפים בספר,הוא האופן הקליל שבו הוא כתוב,כך שלמרות הנושא הכבד כביכול שעליו הספר מדבר,עדיין גומעים אותו בהנאה רבה.מרבית האנשים שאני מכיר אשר קראו אותו,סיימו אותו ביום בודד.
הספר הזה גורם לך לחשוב,משהו שלא הרבה ספרים באמת עושים.האם אני מתייחס נכון לסביבה שלי?
ולדעתי אין דבר יותר כיף,מספר שמשאיר מאחוריו שאלות ומסקנות.
אני,מאוד נהנתי מהספר.אבל היה דבר אחד שמאוד הפריע לי.
כולנו היינו בני עשר.ונכון יש ילדים בני עשר שהם מאוד חכמים.אבל לדעתי הסופרת הקנתה לאוגוסט וחבריו חוכמה ומסקנות שלא בדיוק עולים בקנה אחד עם הגיל שלהם.לא יודע למה הדבר כל כך צרם לי,אבל הוא כן פגם בהנאה שלי מהספר.
כך או כך,הספר מעולה,בלי ספק ספר שצריך לקרוא ,וכמו כן מתנה מעולה,לילדים ומבוגרים כאחד

לפני 11 שנים•
★★★★★
•א.ש
המשחק של אנדר

המשחק של אנדר

אורסון סקוט קארד

אני אתחיל את הביקורת בזה שאני אגיד לכם שאני לא אוהב מדע בדיוני,מה לעשות, אף פעם לא התחברתי לז'אנר יותר מדי.
אני לא יודע איך הספר הזה בכלל הגיע לידיים שלי בערך בכיתה י' אבל מאז המלצתי לכל החברים שלי לקרוא אותו.למה המלצתי עליו לכל החברים שלי אם אני בכלל לא אוהב מד"ב?,אז אני יכול להגיד לכם שזה לא בגלל העלילה הסוחפת ולא בגלל הדמויות העמוקות,מה שעושה את הספר הזה באמת ספר מדהים,זה הסוף של הספר והרעיון הכל כך יפה ואמיתי שהוא מנסה להעביר.פעם קרה לכם שראיתם סרט מתח,והטוויסט של העלילה היה כל כך יפה ומעניין שזה גרם לכל הזמן שראיתם את הסרט להיות שווה?.אני זוכר את עצמי יושב במרפסת בבית עם חבר ופשוט מדבר איתו שעות על הסוף של הספר הזה.אין דבר כיפי,כמו ספר שמשאיר אותך עם מחשבות בראש.אז נכון יש כאן מד"ב,ובגדול הספר מדבר על ילד,שעוקרים אותו מכל מה שהוא מכיר כדי לאמן אותו להלחם בגזע של חייזרים.החייזרים הללו הרבה יותר מפותחים טכנולוגית מאיתנו,והסיכוי היחידי של האנושות לשרוד את הקרב איתם,הוא לפתח טקטיקן גדול מספיק שישנה את פני המצב,וזה מה שהם מנסים לעשות עם הילד הזה.אבל הספר הזה מומלץ לכולם בין אם אתם חובבים מד"ב או לא.אל תביאו לעובדה שהספר הזה הוא חלק מסדרה להפחיד אתכם,אין צורך לקרוא את הספרים הבאים, הספר הזה הוא ספר בפני עצמו.לפעמים אני עדיין חושב על המסקנות שהספר הזה השאיר אותי איתו.אני באמת חושב שהוא עזר לי להתייחס טוב יותר לאנשים שנמצאים סביבי,במיוחד אל אלו שאני לא ממש מצליח להבין .אני ממליץ על הספר הזה בחום לכולם,ילדים,הורים,נערים.אבא שלי קרא אותו לא מזמן וממש נהנה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•א.ש
בלב היער - 1

בלב היער - 1

טאנה פרנץ'

יש ספרים מסויימים שאתה מתחבר אליהם ואתה פשוט לא יודע למה.מפתיע שזה קרה לי דווקא עם הספר הזה.אני יודע שהדעות בקשר לספר הזה חלוקות,אבל אני בכל זאת מתעקש שזה אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי.הסיבה שהספר הזה כל כך טוב,הוא לא דווקא התעלומה והחקירה עצמה,אלא איך שהסופרת מתארת את הרגשות של הדמויות הראשיות בסיפור.הסופרת לקחה שתי דמויות ראשיות,הבלש והשתופה שלו,והפכה אותם לכל כך אמיתיים,כל כך עמוקים,שהיו כמה פעמים במהלך הספר שבאמת רציתי לבכות בשביל הדמויות.אולי אני משוחד,והסיפור של הבלש והשתופה שלו מזכיר לי סיפור אישי שלי,כי אני יודע שהרבה מהחברים שלי לא נהנו מהספר.אבל בכל זאת,האופן שבו היא מתארת את הדמויות והרגשות שלהם,הוא בין הטובים שראיתי.הספר הזה הוא רומן מעולה,נכון כל העניין של "המתח" בספר הזה,התעלומה,והחקירה עצמה,הוא קצת פחות טוב.אבל אני יכול להגיד שהפתרון של התעלומה עדיין הפתיע אותי,ואת העומק שהיא הצליחה להכניס לתוך ספר מתח פשוט והרגש לא ראיתי באף ספר אחר .הספר הזה הוא מיוחד,ושונה,והוא לא מתאים לכל אחד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•א.ש
הלהב עצמו

הלהב עצמו

ג'ו אברקרומבי

את האמת,כשקניתי את הספר לא ציפיתי להרבה.מאז מרטין,הרבה סופרי פנטזיה מנסים לקחת אותנו אל הצד היותר אפל של העולמות שהם יוצרים ,ורובם לא כל כך מצליחים.ג'ו,הצליח פה בגדול,ויצר עולם פנטזיה חדש,מעניין,ומפחיד.אחד הגיבורים הראשיים בספר הוא בעצם סוג של "אינקוויזיטור"- התפקיד שלו זה לענות אנשים ולהוציא מהם הודאות אשמה(לפעמים ההודאות הם על פשעים שהם לא באמת ביצעו).זה מדהים איך ג'ו גורם לנו להתחבר לדמות כזאת ולהזדהות איתה ועם הכאב שלה.ג'ו לא חוסך מאיתנו בספר הזה את הפרטים הכואבים,הרעים,והמרתיעים,וזה חלק מהקסם שלו ומה שהופך את הספר הזה לכל כך טוב.יצא לי לקרוא די הרבה ספרי פנטזיה,כבר יצא לי להכיר את רוב הדמויות,יש תמיד איזה נסיך,בחורה יפייפיה,לוחם ברברי מגודל אולי איזה קוסם טוב וחכם.ג'ו,מביא פה משהו חדש,הדמויות,בכלל לא היו מה שתצפו מהם להיות.הפעם הברברי הוא בעצם חכם מאוד,וכדאי ללמוד ממנו.הקוסם "החכם" רק רוטן כל היום,ו"האביר" המהולל,הוא פשוט בחור שחצן,שאכפת לו רק מעצמו,ללא כל ידע בקרב אמיתי.ג'ו פשוט כותב בצורה נהדרת,באמת שקשה להניח את הספר הזה מהיד,ובתור מי שקרא כבר את כל הסדרה,אני יכול להעיד שהספרים הבאים אחריו לא פחות טובים.
ניסיתי להביא לאחותי לקרוא את הספר,ואת האמת שהיא פחות אהבה אותו,היא אמרה שהספר הזה "אכזרי" מדי בשבילה.אני לא כל כך מבין אותה,אבל בכל זאת אני ימליץ לאנשים שחלקים קשים בספרים מפריעים להם אולי להימנע מקריאתו.
ולכל השאר,במיוחד למי שאוהב פנטזיה,רוצו לקנות.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•א.ש
קארי

קארי

סטיבן קינג

אני יתחיל בזה שאני יגיד שקארי הוא פשוט ספר קצר ולעניין.


אני לא ישקר שהיו לי דעות קדומות על קינג,ניסיתי כמה ספרים שלו לפני זה,ולא ממש אהבתי.הספר הזה שינה לי את הדעה עליו ב180 מעלות.
מה זה סופר טוב?,זאת שאלה קשה,אבל אין ספק שקינג עושה משהו בספר הזה שלדעתי רק סופרים באמת טובים יכולים לעשות,הוא גורם לנו באמת להזדהות עם המניעים של הדמות "השלילית" בסיפור ולהבין מה גרם "לה" לעשות את מה שהיא עשתה.
הספר מדבר על קארי,ילדה חנונית,מכוערת,שאף אחד מהשכבה לא אוהב אותה,אף אחד.היא חייה בבידוד חברתי מוחלט ביחד עם אמא.
אמא של קארי ללא צל של ספק משוגעת,והיא מתעללת בבת שלה באופן נפשי ופיזי.הספר הזה באמת גרם לי להרגיש את הכאב של קארי,את הבדידות שלה,ואת היחס המשפיל שאותו היא קיבלה כל חייה מצד החברה.
מה קורה כשלילדה כמו קארי מתגלים כוחות שיכולים להיות הרסניים?.קינג מציג את הסיפור הזה מכמה זוויות,ואני חושב שזה חלק מהקסם של הסיפור,הוא מביא לו נופך אמיתי יותר.אני לא יכול להגיד שהספר הזה באמת הפחיד אותי,אבל הוא בהחלט מתח אותי לכל אורך הספר. אני אישית ממליץ על הספר מאוד,הוא אולי לא מתוחכם,וצפוי והוא לא חדשני בשום צורה.אבל הוא ספר קליל שרשום בצורה טובה וכיף לקרוא.אני נהנתי

לפני 12 שנים•
★★★★★
•א.ש
נערה עם קעקוע דרקון

נערה עם קעקוע דרקון

סטיג לרסון

אלוהים איזה סבל,מה עשיתי לך לרסון שאתה מענה אותי עם כל התאורים האלו. לא אכפת לי איך הפופיק שלה נראה.
התחלתי את הספר מנסה לעכל את כל התאורים של הקצה של הצפרון של הילדה הגוטית הזאתי.למה המשכתי? כי לא היה לי שום דבר אחר לקרוא והייתי במצב של קרא או תמות משעמום.
איפשהו באמצע אבל באמת די נסחפתי אחרי הסיפור הזה.הספר מאוד מבולבל (או שאני מאוד טיפש) כי היו הרבה דברים שלא הבנתי(סתם אני לא כזה טיפש).יש הרבה קטעים משעממים בספר שהיה לי מאוד קשה לעבור.רואים שלרסון עשה שיעורי בית ויש פה חתיכת תעלומה מורכבת(ומשעממת).קנו לי את הספר המשך(אבל אני מעדיף שירביצו לי מאשר לקרוא אותו).

ממש לא מומלץ לאנשים שרוצים ספרים קלילים
לאנשים ולאנשים ששונאים נשים גוטיות

אה ובכללי לא מומלץ

לפני 15 שנים•
★★★★★
•א.ש
אוהל הדוד תום [עופרים]

אוהל הדוד תום [עופרים]

הארייט ביצ'ר סטואו

כשהייתי קטן ההורים שלי הרשו לי ללכת לישון מאוחר יותר מ 8 רק אם קראתי ספר.ובגלל שהיה לי מבחר מצומצם של ספרים (מזל שהם היו טובים) קראתי כל אחד מהם לפחות 50 פעם!.אוהל הדוד תום היה ביניהם ספר שפשוט שינה לי את הראייה שלי על העולם.והעביר לי כל כך הרבה דברים בתור ילד.איך אני אמור להתייחס ולמי.ספר מדהים שמדבר על החיים של הכושים בארצות הברית ואל היחס אליהם והשאיפה שלהם להיות חופשיים.קראתי אותו לפחות 50 פעם וכל פעם למדתי משהו חדש,ומצאתי משהו חדש בספר

ספר חובה!!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•א.ש
משאלה אחת ימינה

משאלה אחת ימינה

אשכול נבו

משאלה אחת ימינה זה ספר כזה שאו שאוהבים אותו מאוד או שממש לא אוהבים אותו.
אני ממש אהבתי אותו!
אני חושב שזה אחד הספרים הכי טובים שיש בעברית
קראתי אותו בתקופה שרבתי עם הרבה חברים טובים שלי והוא ממש השפיע עליי
זה ספר מאוד קליל וכיפי שפשוט כיף לקרוא אותו והוא זורם לך.סיימתי את הספר ביומיים בגלל שפשוט לא הצלחתי להתנתק

הספר מדבר על חברוה של חברים טובים ועל החיים שלהם .ואיך החיים בעצם צוחקים עליהם והתוכניות שלהם להמשך משתנות לגמרי.

מומלץ מאוד!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•א.ש
אדון הקשת הכסופה (טרילוגיית טרויה)

אדון הקשת הכסופה (טרילוגיית טרויה)

דיוויד גמל

ספר מדהים,מעולה,מרתק!
בתור בן-אדם שקרא הרבה ספרים גם מהמיתולוגיה וגם ספריי פנטזיה זה בהחלט נמצא איפשהו בראש הרשימה.
הכתיבה כל כך סוחפת אתה פשוט נשאב לספר מבין העמודים הראשונים ולא יכול להניח אותו עד לסוף
מי שחושב שהספר קשור לסיפור של טוריה והוא הרי כבר ראה את הסרט או קראה איזשהו ספר על זה הוא טועה ובגדול!
הספר מספר את הסיפור כל כך שונה באופן כל כך מיוחד שזה כבר היה יכול להיות סיפור אחר .
הרבה הרבה הרבה יותר אנשים היו צריכים לקרוא את הספר הזה

לפני 15 שנים•
★★★★★
•א.ש

ביקורות נוספות על "שוליית הרוצח"

שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

לפעמים צריך לדעת להיכנע, ולהודות: טעיתי. טעיתי כששפטתי ספר, על לא עוול בכפו, מבלי לקרוא מילה אחת בו, ולהחליט שלא אקרא אותו. וגם אם אקרא אותו, אז זה יהיה יום אחד, רחוק רחוק, בסוף רשימת הקריאה הבלתי נגמרת שלי.
עכשיו זה רגע טוב להתוודות: טעיתי, חברים. טעיתי ובגדול.

לא תכננתי להתאהב. לא אהבתי את שם הספר, ההתחלה היתה קשה ומכאיבה, באתי עם דעות קדומות, נכונה להטיל ספק בכל דבר.
והנה אני עכשיו, שבוע לאחר שסיימתי- גם אני שבויה בין מילים, בין דפים.
שבויה בסיפורו של פיץ, ילד, ממזר, בנו של נסיך, יורש העצר.
ללא הרבה אנשים לבטוח בהם בחייו. מדי פעם זוכה לחוויות ילדות, לכמה חברים- ילדה עם אף מדמם, איש נרגן וצולע, ליצן חצר מטורלל וגור כלבים אוהב.

מה אני יכולה לומר? אפשר להגיד על הספר הזה המון, וזה יהיה כאילו אמרתי לא כלום.
אני יכולה לומר שאף על פי שאף אחת מהדמויות כאן איננה קימת במציאות, כל אחת ואחת אמיתית לחלוטין, ממשית, כמו יכולתי לעבור את מסך הנייר ולהניח יד על כתפה.
שלמרות שהספר הוא כולו המצאה מכריכה לכריכה, החיים המסופרים בו קרובים מאוד מאוד. טוב, בלי החלק של הפנטזיה וההרפתקאות המטורפות. אבל כן- חיים שמסופרים, כמו שהם, על היומיום השקט, על תהפוכות וטלטלות; פציעות הגוף, כאבי הנפש, רגעי השמחה, שברון הלב.
והבדידות שעוטה כסות על הכל.

אפשר גם לומר- ולשבח! - שיש פה בניית עולם פנטזיה מקיפה ורחבה, שנעשתה באופן כל כך מקצועי, מסודר, אמין; מערכת קסם שנבנית לאט לאט. בלי מניירות, בלי פנפונים. יפה ופשוט.
ויש פה יכולת כתיבה מדהימה. מורגש איך כל מילה הונחה בדיוק במקומה הנכון, בכל סיפור ובכל דיאלוג. ואפילו התרגום הכושל לא הצליח לפגום ביופי.

אני יכולה לומר שיש פיץ אחד בעולם, שמספר את סיפורו הקשה, הפלאי, מילדות ועד נערות, בגוף ראשון, לא מחסיר פרט, לא מעלים רגש. וכמה יש להרגיש, כמה יש לספר.. המון.
ואי אפשר שלא להישאב לעולמו.

ועל כל הטוב הזה עלי להודות לאחי הקטן ועל ההתערבות המטופשת (שהתגלתה כמעולה) שלנו: כל אחד בוחר לשני מה לקרוא. אני קיבלתי את הטרילוגיה הזו, "הרואים-למרחק", עליו ציוויתי לקרוא את "הרוזן ממונטה-כריסטו" הפנטסטי. הוא נהנה מאוד מהספר בינתיים, אבל אני בטוחה שאני יותר. בלי להעליב, אדמונד דנטס היקר :)

ספר יפהפה, והרבה מעבר לכך. איך רק עכשיו קראתי אותו, איך?

לפני 3 שנים•
★★★★★
•מעין
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

אוקיי, אז הנה אני, יושבת בשעה לא סבירה בעליל וכותבת ביקורת כי העברתי את שבת בהתאבססות עם הספר והייתי צריכה לנסח את מה שאני חושבת עליו.

חוץ מזה שזה חרפה שלא כתבתי עליו כלום עדיין.

***

אני שונאת אמירות מפוצצות על ספרים ("לא תוכלו להניח מהיד!", "הספר הכי טוב שקראתי"),
אני לא אוהבת דירוגים ("אלה עשרת ספרי הפנטזיה הכי טובים..")
ואני לא סובלת השוואות ("הספר הזה הוא הארי פוטר/שר הטבעות / משחקי הכס הבא!")
אבל בכל זאת נראה לי, רק אולי, שזה ספר הפנטזיה הכי טוב שקראתי. (וקראתי די הרבה אם יורשה לי להתנשא באחד המקומות היחידים שבו זה דבר חיובי ולא עובדה שרק מטרגתת אותי כחנונית גדולה יותר:)

כן טולקין אייקוני, הארי פוטר פתח לי עולם ורומח זרק אותי עמוק לתוכו. סנדרסון העביר לי תקופות קשות ודלתות של אבן אולי יכתב יום אחד
אבל עדיין. זאת פשוט טרילוגיה מושלמת.


הספר מספר את סיפורו של פיץ, בנו הממזר של יורש העצר, שנשלח לארמון בהיותו בן 6. ילד שלא עשה כלום בחיים אך בשל נסיבות לידתו כל מסלול חייו כבר נקבע בשבילו. וכך מתפתח לנו גיבור.
או שלא, לא ממש, כי הוא לא בדיוק גיבור שנלחם עם חרב. פיץ הוא מרגל, מתנקש שתוקע סכין בגב ועושה את העבודה המלוכלכת של הממלכה. כל הפוליטיקה הקטנה והמגעילה מאחורי הקלעים. הוא נלחם על הישרדותו. הוא לא גיבור, הוא כלי, הוא זרז, מרגע לידתו, עצם קיומו משנה, מקדם ומזיז דברים.
עד שהוא לוקח את גורלו בידיים.

יש 4 טרילוגיות בסדרה.
זה הספר הראשון בטרילוגיה הראשונה. שלוש מהטרילוגיות (חוץ מטרילוגית הספינות) עוקבות אחרי חייו של פיץ, הממזר שהיה יכול להיות המלך.

אני באמת לא יודעת איך להגדיר שלמות
אבל פשוט באמת אין לי מילה אחרת להגיד על הספר. יגידו שהוא ארוך ונמרח - הוא באורך המושלם, הוא בונה את הדמות בצורה מושלמת ומניח יסודות לטרילוגיה מדהימה. (יעידו כל ספרי הפנטזיה עבי הכרס)
יגידו שהוא מדכא - הוא לא. כן הוא עצוב לחלוטין לעיתים, אבל לא. זה לא טרגדיה, ולא, הסוף לא עצוב.
יגידו שאין מספיק דמויות - אני אשמח להתווכח ולהוכיח לכם שיש הרבה דמויות שמתפתחות במהלך הסדרה, גם אם בשוליים בהתחלה. כן, אמנם מדובר בגוף ראשון, וברור שזה לא כמו ספרי פנטזיה שיש בהם מספר נקודות מבט, אך בעדינות, כמעט באופן בלתי נראה יש לא מעט דמויות מעניינות ומורכבות.
יגידו שהעלילה צפויה - ואני אגיד לכם שאפשר לטעון את זה על כל ספר פנטזיה כמעט , ושבעיני העלילה מושלמת ומספקת לחלוטין. מספיק טובה כדי שאקרא את הספר שוב ושוב.
יגידו שהכתיבה גרועה - ואני אשמח להתווכח על הפשטות והשלמות שבה, והדיוק בתיאורים שחיים לי בראש במהלך הקריאה, הפרטים הקטנים, מהשמות של הדמויות ועד הצבעים של הבגדים. (וכל זה בלי לייגע או לחפור!)


וזהו. אני אלך לישון, (או להתכרבל מתחת לשמיכה עם פנס והספר הבא בסדרה, כי ברור שכשגמרתי לקרוא את הספר הראשון היה לי חשק לכל השאר והבאתי מהספריה שוב את כל הסדרה)

וקיצר, אם אתם חובבי פנטזיה אפית ולא קראתם את הספר - אתם לא יודעים מה אתם מפסידים.
וגם אם אתם פחות בקטע של הז'אנר אני עדיין חושבת שתהנו, כי בעיני, הספר חף מהרבה בעיות שנפוצות בז'אנר הזה.
קיצר לכו, רוצו, דלגו לכם לקרוא אותו. אתם עוד תודו לי

לפני שנה•
★★★★★
•רייסטלין
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

אבא: "לא קראת את זה כבר?"
אני: "כן, כנראה שכן".
אבא: "מה, זה כזה טוב?"
אני: "מאוד."
אבא: "אז אולי גם אני אקרא אותו".
אני (מגחכת): "אבא, אתה לא נוגע בפנטזיה. או בספרים שלי באופן כללי, כי כולם נראים לך נגועים בדרקונים."
אבא: "למה את ככה, קראתי את משחקי הרעב".
אני: "נכון, ואפילו נהנית. ואז סירבת לקחת מהספריה את הספר השני."
אבא: "אבל לי צ'יילד ובאלאדצ'י וג'יימס פיטרסון ופיטר ג'יימס וג'יימס-פיטר-ג'יימסון..."
אני: "נכון, תמיד יהיו ספרים אחרים. תראה, אם תרצה, אתה מוזמן לקחת. הם ממש פה, במגירה. כל הספרים של רובין הוב. נראה אותך".

קוראי ספרים מחפשים את עצמם בספר שלהם, כל הזמן. אנחנו מחפשים ספר שיעניק לנו תחושת שייכות. "זה הספר שלי", נוכל להגיד בסיפוק. "נכון, לא כתבתי אותו, אבל הוא חלק ממני, עד כדי כך שנעשה שלי".
אם אני אשאל אתכם מה הספר שלכם, חלקכם ישלפו מייד "הארי פוטר". חלקכם יגידו "האסופית". "נשים קטנות". "שאנטאראם". "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי". כל אחד מהם.

והרואים למרחק הם שלי.
אז לא, אני לא פוסעת במסדרונות הוגוורטס עטופה בגלימת ההיעלמות, מתגנבת לצריף של האגריד, ולא משכשכת רגליים באגם המים הזוהרים.
מה כן?
אני רצה יחפה על הצוקים שמחוץ לטירת הצבי. מרגישה את רוח הים, המביאה איתה מלח וחול וריח, הריח הזה של הבית. אני מביטה אחורה ורואה את טירת הצבי עצמה, מבנה צבאי שוקק שיש בו הכל חוץ מצבא. ובית המלוכה לא מתפקד, אבל האורוות כן, ושם יש חום וחיות ואפשרויות. הרגשה של כמעט-שייכות.
מצפון לדוכסות הצבי יש את דוכסות ברנס, שתושביה הם הקרובים ביותר לעברם כלוחמים, ודווקא היא מוכה מאימת תקיפתם של הפולשים. ליבי איתם, כל הזמן. ומדרום לחבל הצבי נמצאות הדוכסויות שוקס וריפון, עליהם נלחמתי להגן, ומעבר להן המרחבים הירוקים של טילת' ופארו, שתושביהם מלאים כל כך בעצמם, והרחק משם נמצאת ממלכת ההרים, אותה חציתי בשתי רגליי, שותתת דם, עם זאב בלבד לצידי.

ובכל הכאוס הזה של שש הדוכסויות, המלחמה, האבל והשמחה, יש נער-גבר אחד. פיץ.
פיץ-אביר, שהפך את עולמי.
וכל אוהביו הפכו לאוהביי. ותשוקותיו, ופחדיו, ובעיקר הוא עצמו.

לא, זה לא ספר מושלם. גם הדמויות בו לא "מושלמות". אבל זה לא משנה.
הם שלי.

[ואם בכל זאת אין לכם רתיעה מכריכות צבעוניות, אז: הרואים למרחק, הספינות החיות, האיש המוזהב. בסדר הזה.
נראה אתכם.]

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אתל
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

סדרת ספרים מהפנטת. הוב בונה עולם וגיבורים שנכנסים ללב. היה לי קשה לחזור לקרוא ספרות בז'אנר הזה לאחר שסיימתי את כל ספרי הסדרה. ממליץ בחום

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•GABO
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

זהו הספר הראשון שאני קוראת בסגנון. לקח לי זמן "להתניע", אבל מתוך ביקורות שקראתי עליו הבנתי שזה בסדר וצריך סבלנות. זה הספר הראשון מתוך טרילוגיה אז חלק ניכר ממנו הוא הכנה לבאות. בסופו של דבר זה היה שווה כי אחרי השליש הראשון התחיל להיות מעניין ומותח.
מדובר על פנטזיה, במרכז העלילה עומד פיץ, הממזר של אביר, יורש העצר. מאוד נהנתי לקרא על הרפתקאותיו וגלגוליו.
יש גם עולם שלם של מושגים, עלילות ומיתוסים שנבנים סביב הסיפור שלו. שוב, צריך סבלנות עד שנכנסים לעלילה אבל שווה את זה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•דינהליס
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

אחח, שוליית הרוצח, ספר שקראתי אינספור פעמים ונהניתי ממנו בכל פעם מחדש. אני חושב שהוא פשוט ספר שכיף לקרוא. הייתי ממליץ עליו לכל מי שרוצה להיכנס לעולמות הפנטזיה ברכות מסוימת.
הספר מגולל את סיפורו של פיץ'-אביר, ממזר לשושלת המלוכה של הרואים למרחק, שעצם לידתו מניעה מהלכים משמעותיי בממלכה וגורמת ליורש העצר לסור מתפקידו כמיועד למלוכה. מבלי לקלקל את הספר, הוא מספר את קורותיו של פיץ' בחצר המלוכה, כיצד הוא הופך לכלי עבור המלך ולכוח בפני עצמו. בספר המסוים הזה הוא עוד לא מגיע לבשלות מלאה, אבל זה היופי שבו. יש בפיץ' תמימות, וכל הדמויות האחרות רואות את זה בו. חלק מתעבים אותו בגלל מה שהוא, אחרים מתייחסים אליו בחום, באהבה ובחמלה.

העולם שרובין הוב בונה הוא מסקרן בפני עצמו, בין ה'אומנות' וה'בינה', בין אגדות עתיקות ודמויות מיתיות, העולם נטווה בצורה אורגנית, כמעט מבלי משים. אני חושב שמעטים הסופרים שהצליחו לעשות זאת כך, ברקע, מבלי להסביר כמעט דבר, ועדיין להפוך הכול לכל כך מובן. על אף שהפתקים השונים מאת פיץ' מבארים חלקים מן העולם, הם לא באמת נחוצים להבנתו.


הערה אחת - התרגום קצת בעייתי, עם קפיצות בשמות של הדמויות ועוד מני בעיות, אבל הצלחתי להתעלם מכך רוב הזמן. בכל מקרה, זו לא בעיה בספר, אלא בהוצאה לאור.

ספר מקסים. מומלץ מאוד.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Altron
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

רובין הוב היא סופרת פנטזיה נחשבת ומוערכת מאוד. עברו יותר משלוש שנים מאז שרציתי לקרוא את "שוליית הרוצח", ולא שכחתי את הספר. התחלתי לקרוא אותו פעם ועזבתי, ולאחרונה חזרתי לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף.
רובין הוב יצרה עולם בדיוני, ובו היא מתארת התרחשויות וסיפורים לאורך לא פחות מ-12 ספרים (ארוכים, יש לציין). טרילוגיית "הרואים למרחק" היא על אזור ב"שש הדוכסיות", על שושלת המלוכה של עולם זה שנקראת "שושלת הרואים למרחק".

שוליית הרוצח הוא הספר הראשון, שמתחיל כאשר ילד בן 6 ננטש ומובא לטירה מלכותית בשם טירת הצבי. הילד, שניתן לו השם פיץ, הוא ממזרו של הנסיך היורש בשם אביר. אביר עוזב את הטירה למען ביטחונו של פיץ. אחיו של אביר הם הנסיכים אמת והדר. המלך ערמומי מבין שיש פוטנציאל לממזר מלכותי, והוא רוצה לחנך אותו להיות מתנקש נאמן לו. תחילה פיץ מובל לבוריך שמגדל אותו כנער אורוות, ועם הזמן פיץ מבין שיש לו יכולת לפתח קשרים טלפתיים עם בעלי חיים – מה שנקרא "הבינה העתיקה", והיא אסורה מבחינת בוריך. בהמשך הוא מתחנך בטירה ומאמנים אותו להילחם, לקרוא ולכתוב, נימוסים והליכות, לשרת ועוד, ולפעמים בלילה מגיע אליו מורה בשם צ'ייד שמלמד אותו לרצוח. בנוסף יש סכנה שמתקרבת, והיא הספינות האדומות.

זה למעשה התקציר. הספר מסופר מנקודת מבטו של פיץ, כאשר כיום הוא כבר אדם בוגר והוא מתאר לנו את ראשית חייו בזמן שנזכר בהם מגיל 6. בתחילת כל פרק יש הסברים ומידע שמוסיף לנו על העולם הדמיוני, למשל על מקור השמות והקשר בין השם של תכונת האופי לאדם.
הספר כתוב בשפה גבוהה, והעלילה מפורטת ומתקדמת מאוד לאט לאורך 500 עמודים. אני באופן אישי כשקראתי את הספר בהתחלה חיכיתי שתגיע הפואנטה, עד שהבנתי שכל מה שאני קורא זה בעצם חלק מהסיפור: תיאור חייו של פיץ מאז היותו ילד, החינוך שהוא מקבל בטירת הצבי והקשרים שלו עם הדמויות (ואז חזרתי לקרוא שוב מההתחלה ונהנתי יותר). כלומר, שני ספרי ההמשך מתארים את המשך חייו ולבסוף אנו מקבלים סיפור חיים שלם ומציאותי כל כך בזכות התיאורים והאורך.

אני חושב שזה ספר טוב מאוד, ולא חייבים להמשיך אחריו לספרים הבאים למרות שזה ספר ראשון מתוך טרילוגיה. התכוונתי לעגל ל-5 כוכבים אבל בסוף דירגתי 4 כי אני מאמין שאני יותר אוהב ספרים אחרים של רובין הוב אחרי שאקרא אותם.
עדיין התאהבתי ברעיון של סיפור על ממלכה דמיונית המתוארת באריכות בטרילוגיה על שושלת הרואים למרחק מנקודת מבטו של ממזר שמתחנך להפוך לרוצח, ויחד עם זאת יש להזהיר את הקוראים המעוניינים שכנראה צריך סבלנות לספר הזה ולתת לו את הזמן, משלב מסוים מבינים את הסגנון שלו וכל שנותר לנו זה לקבל את זה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•תום
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

ממממ. נכנסתי לביקורות הקודמות על הספר ונראה שיש תמימות דעים לגביו. 104 מדרגים נתנו לו חמישה כוכבים, ואף אחד לא חשב שהוא בזבוז של זמן.

מצד אחד, נהניתי ממנו. יש בו משהו אחר מפנטזיה שגרתית, עם סיפור סינדרלה, אבל לא כזה שהיא פוגשת בו את הנסיך בנשף, אלא כזה שסינדרלה נשארת בבית וממשיכה לנקות אותו גם כשהשעון מצלצל שתים עשרה פעמים, והאם החורגת ובנותיה חוזרות הביתה עייפות ומרוצות. אין בו תחושת ניצחון חד משמעית כפי שנהוג בספרים דומים, וזה מעניין.
מצד שני, דווקא בגלל זה, הסיפור של הממזר שיש לו עתיד גדול אבל בינתיים הוא מיוסר נורא וסובל הצליח לדכא אותי. לא קיבלתי את הפרס הרגשי שמתלווה לגיבורים שמצליחים הכול כנגד כל הסיכויים ומנצחים את הרעים בתפנית של הרגע האחרון. הממזר הזכיר לי ממזר אחר שמוכר וודאי לרובנו - ג'ון סנואו. ואת ההבעה המיוסרת שנחה על פניו באופן תמידי אני לא יכולה לסבול. רחמים עצמיים זו תכונה כל כך לא אטרקטיבית, גם אם אתה נושא את עול כל העולם על כתפיך.

ועם זאת, החווייה שלי לא היתה שלילית, כמובן. עד כדי כך שהתחלתי גם את הספר השני בטרילוגיה, אבל אבוי - הוא אפילו מיוסר יותר מהראשון, ומעצבן ועמוס בטעויות הגהה. אני שוקלת ברצינות לנטוש. יש כאן מישהו שיכול לשכנע אותי אחרת?

לפני 8 שנים•
★★★★★
•הנחשפת
שוליית הרוצח

שוליית הרוצח

רובין הוב

נפלאא!!!
הקניה הראשונה שלי הייתה לפני שבועיים בנתב"ג, החלטתי לקנות ספר לאחר המלצות. תמו חיפושיי אחר ספר בסגנון ששאו"ק(אף ספר הוא לא כמו ששאו"ק מציינת ואומרת) גם כן פנטזיה הפונה לכיוון הריאליסטי יותר. בכל מקרה קראתי אותו בחו"ל תוך 4 ימים (!!)
מלבד זה שהספר ממש מעניין ונהדר, ככל שיותר ויותר נכנסתי לעומקו וקראתי גיליתי כמה הדמות בספר פשוטו כמשמעו- דומה לי באופי, או הפוך אני דומה לו, לפיץ המתוק המתוסבך, ה'ממזר' (ג'ון סנואו סינדרום מישהו?) התחברתי אליו ממש, באופי הפכפך שלו, מצד שני האומץ והחכמה שלו והחשיבה המהירה, ומצד שני הנטיה ליפול לדכאונות קלים (מתערבים איתכם שהוא מזל דגים) לפעמים כשקראתי שאלתי את עצמי- האם באמת פיץ הוא בר מזל? או שלא? חשבו על זה כשאתם קוראים.
הספר מתאר פה תהליך גדילה והתבגרות מעניינים וכתוב בסגנון קולח וזורם. סיקרנו אותי במיוחד פולשי הספינות האדומות שהזכירו לי במידה רבה את הוויקינגים שניהלו פשיטות על חופי ארצות עתיקות באירופה(אגב, הרבה פעמים נאמר כי האירופאים התייחסו לפולשים הוויקינגים הזרים כמעוררי אימה ומסתוריים)
ויש כאן עלילה מסחררת עם הרפתקאות, תככים ומזימות, רגעים קסומים והיסטוריה סיפורית מרתקת..
ממליצה לכם בחום לחובבי הפנטזיה, אך גם אלה שפחות מתחברים לחלקים הקסומים והדמיוניים ויותר בכיוון הריאליסטי, לכו על זה.
ד"א- אני לא מסכימה עם הציטוט בתקציר הספר "המזכירה את ספריו המקסימים של טולקין" אש ומים, סגנונות שונים לחלוטין ונתקלתי בספרים שמתקרבים להידמות לטולקין, הפנטזיה כאן יותר מתונה ופחות גזעים של יצורים שונים ויותר מוצאים אתניים של בני אדם ממקומות שונים במפה של הוב.

~הברונית~

לפני 9 שנים•
★★★★★
•הברונית מהרי המזרח
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 8 שנים

“פנטזיה מצוינת, העלילה מתפתחת באיטיות והכתיבה סוחפת. במרכז הספר עלילותיו של פיץ-אביר ממזר ליורש העצר”