הספר היה מהנה, מותח לקריאה וגם מעורר מחשבות והרהורים, אם כי יש לי סוג של השגה אותה אשאיר לסוף הביקורת (תחת הכותרת "זהירות, ספוילר").
תמצית העלילה: עלילת המסגרת היא מערכת יחסים טלפונית הנרקמת בין גבריאל, שדרן תכנית לילה מצליחה בסן פרנסיסקו המצוי במשבר ביחסיו עם בן זוגו מזה 10 שנים החולה באיידס והצעיר ממנו - ג'ס לבין פיט לומקס - נער בן 13 שעבר התעללות מינית קשה ביותר מצד הוריו שגם סחרו בו בעבור פדופילים ובנוסף לכל הצרות גם הוא גם חולה באיידס ומטופל ע"י עובדת סוציאלית שאימצה אותו, ושמה דונה. פיט הוא מאזין מושבע של התכנית הלילית של גבריאל, ולאחר שהוא כותב רומן אוטוביוגרפי על חייו הקצרים והקשים הוא שולח אותו לשדרן הנערץ עליו. משם מתחילה מערכת היחסים הטלפונית בין השניים. בין לבין מתוארת גם מערכת היחסים המתפרקת של גבריאל עם ג'ס, יחסו של גבריאל לכלבם המשותף והזקן, והחשבונות הבלתי סגורים שיש לגבריאל עם משפחתו ובעיקר עם אביו (שכן אמו מתה ואביו נשוי בשנית לאשה בת גילו של גבריאל).
אין ספק שייחודו של הספר לפחות מבחינתי היה בשאלות שהוא מעורר בדבר האמת והבדיה בחיינו. לאורך הספר מפוזרות סיטואציות קטנות שבהן הגיבור מתעמת עם האפשרות לקיומם של שקרים מצד אנשים בחייו או שקרים שהוא משקר. כך לדוגמא מערכת היחסים שלו עם אביו היא תמיד "עוקפת" נושאים מעוררי מחלוקת (עובדת היותו הומוסקסואל, מצב היחסים בינו לבין בן זוגו ג'ס), בשלב מסויים בספר כשגבריאל מבקש לברר האם שיקרו לו הוא מוצא את עצמו משקר בעצמו לאשה אקראית שהוא פוגש במטוס והוא בוחן את יחסו לגבי השקר הזה, יש את השקרים וחוסר היכולת להתמודד עם מותו של סבו בהתאבדות (נושא שלא מדברים עליו), ומעבר לסיטואציות הספציפיות האלה מרחפת כל הזמן שאלה גדולה מאוד בדבר אמת או שקר ושאלה נוספת, בין השורות, עד כמה זה באמת חשוב בשורה התחתונה - אמת או שקר? ואולי חשוב יותר מה אתה מרגיש לגבי זה ואיך זה השפיע עליך?
מבחינתי, בשלב מסוים בספר הרגשתי שהוא (הספר) בעצם מפעיל עלי רצף של מניפולציות רגשיות ובוחן אותי, את הקוראת הספיציפית, וגורם לי לשאול את עצמי עד כמה אני נותנת אמון מטיבי או חשדנית, עד כמה אני נוטה לחשוב שהפתרון לשאלה הגדולה הוא שקר או אמת. במידה מסויימת אף חששתי מרגע הגילוי. אם יתגלה שמדובר בשקר ואני חשדתי כל הזמן - תהיה זו אכזבה של סוף צפוי למדי. מצד שני - לו אתבדה ואגלה שחשדותי היו לשוא, ארגיש סוג של הכרה בכך שהתבגרתי אולי "יותר מדי" וכבר לא נותרה לי תמימות או אמון באנשים.
אהבתי גם ששום דבר בקריאה לא היה צפוי. פה ושם הסופר אולי נטה קצת לקלישאתיות או כשל פה ושם ברגעים שהיו נשמעים קצת מופרכים (לא עולות לי דוגמאות כרגע), אבל בסך הכל - הספר השאיר אותי במתח עד סופו וכאמור, כל הזמן נשמרה אצלי התחושה שהכל עוד יכול לקרות. ברגעים מסויימים הייתי מתוחה וסקרנית ממש ולא יכולתי להפסיק לקרוא. כך שמכל הבחינות האלה - לספר מגיע דירוג של 4 כוכבים לפחות.
ועכשיו, לכמעט ספוילר - או בקיצור, זהירות ספוילר. זה שנוגע לאכזבה שלי מהספר:
למרות שזה לא ממש ספוילר, הדברים הבאים עדיין יכולים להפחית מעוצמת חוית הקריאה ולכן אני ממליצה מאוד שלא לקרוא את השורות הבאות אלא לאחר קריאת הספר.
האכזבה המסויימת שלי נבעה מכך שמאוד חיכיתי לפתרון ברור וחד, ליתר דיוק - לפתרון אפשרי אחד ויחיד מתוך שניים אפשריים: או שמדובר באמת או שמדובר בשקר. במידת מה, אני מבינה שאכן קיבלתי פתרון שהוא אחד מהשניים. ומצד שני, שוב...הפתרון השלישי שבו מסתיים הספר לא עלה בדעתי ועם זאת, הוא לא הביא איתו קתרזיס כלשהו. בטח לא בעבור מתח כה גדול שנבנה אצלי והזדהות מהסוג שחשתי לאורך הקריאה. ומצד שלישי (איכשהו אני תמיד מגיעה גם לצדדים שלישיים): זה כן סוג של סוף שגורם לך להרהר אחריו. זה כן סוג שטורף את הקלפים של כל מה שקראת עד כה. אבל האם זה מסוג הסופים שיגרמו לך לרצות ולחזור לקרוא בספר? איני בטוחה.
בקיצור, ככל הנראה ספר טוב, קריא וסוחף, מסקרן ומותח, שמשאיר אותך דרוך עד סופו ממש. ספר שמעניין גם מהזוית של היחסים ההומוסקסואלים (כמעט ולא יצא לי לקרוא ספרים שהם כ"כ נטועים בלב התרבות ההומוסקסואלית, וממה שקראתי, הספר הוא סמי אוטוביוגרפיה של הסופר). בקיצור, ספר טוב, אבל לא מקבל ממני 5 כוכבים - אלא 4, אולי 4.5. :)
