'קוראת הכל' הקיצה בשעה 7 וחצי בבקר. לוח השנה הראה שזה היום הראשון לשנת 2011. שבת. בשעה 7:42 היא הכינה לילדים שלה כוסות שוקו, והוסיפה לכל אחד חטיף 'שוגי'. היא ציינה לעצמה שנגמרו כל ה'שוגים' וצריך לקנות עוד. לאחר מכן, מזגה כוס קפה, פרסה חתיכת עוגה, התיישבה ליד שולחן המטבח ובמשך זמן מה לעסה בשתיקה. בשעה 8:00 היא התחילה לסדר את המטבח ולהכניס כלים למדיח גרמני מתוצרת 'בוש'. לאחר מכן, היא הכניסה בגדים מלוכלכים למכונת הכביסה. גם היא מתוצרת 'בוש'. אחר כך היא קיפלה קצת בגדים שהיו במייבש. בשעה 9 וחצי 'קוראת הכל' חייכה חיוך מעוקם והתפנתה סוף-סוף למשימה החשובה שלה לסוף השבוע: לסיים את הספר "הנערה ששיחקה באש". היא השתרעה על המיטה הזוגית ופתחה את הספר. העמוד: 430. היעד: עמוד 588. 'קוראת הכל' צללה לתוך הספר ונעלמה. ברקע היה נדמה לה שהיא שומעת קריאות 'אמא, אנחנו רעבים', 'אמא, הוא מרביץ לי', אבל היא לא נתנה לזה להפריע לה. אחרי הכל, לילדים יש גם אבא...
כאשר סגרה לבסוף את הספר, השעון שבחדר השינה הראה את השעה: 12:05. שתי עובדות חשובות חלחלו לתודעתה בו-זמנית: 1. בניגוד לתכנון המוקדם שלה, היא תיאלץ להשיג גם את הספר השלישי בסדרה. 2. הגיע הזמן לנסוע לארוחת צהריים אצל ההורים והילדים והבעל עדיין בפיג'מות....
יומיים אחר כך, היא חדרה לשרתי סימניה בעזרת האינטרנט אקספלורר שלה. הקלידה את הטקסט הבא, לחצה על 'שלח', והפסיקה, סוף סוף, לדבר על עצמה בגוף שלישי...
טוב, עכשיו ברצינות... מקריאת שאר הביקורות אני רואה שיש מי שסבורים שהספר הזה טוב יותר מקודמו בסדרה, ויש מי שחושבים בדיוק ההיפך, ואיכשהו אני מסכימה עם כולם. מצד אחד, הספר הזה, בניגוד לקודמו, מותח מתחילתו ועד סופו, ללא הקדמות מיותרות. בנוסף, הוא יותר מעניין כי הוא עוסק רובו ככולו בליסבת סלאנדר, שהיא אחת מהדמויות היותר מיוחדות ומשובבות-נפש שיצא לי להיתקל בהן בספרי מתח. מצד שני, כתעלומה, בסופו של דבר, 'נערה עם קעקוע דרקון' הסתבר כחכם יותר. שם היתה הרגשה של פאזל שכל החתיכות שלו איכשהו נמצאות, וצריך רק לחשוב קצת כדי להגיע לפיתרון. כאן, לעומת זאת, העובדות מתגלות עם הזמן ואין טעם בניחושים מוקדמים. יש רגע אחד של הפתעה אבל רוב הזמן הדברים פשוט נקשרים באופן מסוים, ויכלו להיקשר גם אחרת אם סטיג לרסון רק היה בוחר בכך. אין פה הברקה. במילים אחרות, הספר הראשון הוא סיפור בלשי. הספר הזה – סרט פעולה.
בסך הכל זה כיף לפעמים לקרוא ספרים כאלה. אבל בעוד שאחרי הספר הראשון אפשר להפסיק. אחרי השני, חייבים גם את השלישי, אז ראו הוזהרתם...
















